אפריל

האם אתה חווה ניסיון קשה?‏ אולי מישהו בקהילה פגע בך (‏יעקב ג׳:‏2‏)‏.‏ אולי עמיתיך לעבודה או חבריך לספסל הלימודים לועגים לך שאתה משרת את יהוה (‏פט״א ד׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ או אולי בני משפחה מנסים למנוע ממך לנכוח באסיפות או לדבר עם אחרים על אמונתך (‏מתי י׳:‏35,‏ 36‏)‏.‏ אם הניסיון כואב במיוחד,‏ אתה אולי מרגיש שאתה רוצה לוותר.‏ אך אתה יכול להיות בטוח שללא תלות בקושי שאתה חווה,‏ יהוה יעניק לך את החוכמה להתמודד איתו ואת הכוח להחזיק מעמד.‏ בדברו כלל יהוה תיאורים מפורטים על האופן שבו אנשים לא־מושלמים התמודדו עם ניסיונות קשים.‏ מדוע?‏ כדי שנוכל ללמוד מהם.‏ זה מה שיהוה הניע את השליח פאולוס לכתוב ברומים ט״ו:‏4‏.‏ קריאת סיפורים אלה יכולה להעניק לנו מידה של נחמה ותקווה.‏ אולם כדי שהם יועילו לנו,‏ אין זה מספיק לקרוא במקרא.‏ עלינו לאפשר לכתבי־הקודש לעצב את חשיבתנו ולגעת לליבנו.‏ מ21.‏03 14 §1,‏ 2

האם אתה רואה באנשים שאתה מבשר להם תבואה הבשלה לקציר?‏ אם כן,‏ יתקיימו שלושה דברים.‏ ראשית,‏ תבשר בדחיפות רבה יותר.‏ תקופת הקציר מוגבלת,‏ ואין זמן להתמהמה.‏ שנית,‏ תשמח כשתראה אנשים נענים לבשורה הטובה.‏ במקרא נאמר:‏ ’‏שמחת אנשים בקציר’‏ (‏יש׳ ט׳:‏3‏)‏.‏ ושלישית,‏ תראה בכל אדם תלמיד פוטנציאלי,‏ ולכן תתאים את הדרך שבה אתה מציג את המסר כדי לפנות לתחומי העניין שלו.‏ ישוע לא ראה בשומרונים אנשים חסרי תקנה,‏ כפי שייתכן שעשו תלמידיו.‏ במקום זאת,‏ הוא ראה בהם תלמידים פוטנציאליים.‏ גם אנו צריכים לראות באנשים המתגוררים בשטחנו תלמידים פוטנציאליים של המשיח.‏ השליח פאולוס הציב עבורנו דוגמה נפלאה לחיקוי.‏ הוא למד על אמונותיהם של האנשים אשר להם בישר,‏ הבחין בתחומי העניין שלהם וראה בהם תלמידים פוטנציאליים של ישוע.‏ מ20.‏04 8,‏ 9 §3,‏ 4

במקום לשפוט את מעשיו של הפרט,‏ עשה כל שביכולתך להבין כיצד הוא מרגיש.‏ יהוה הוא היחיד שמבין אותנו לגמרי.‏ לכן בקש ממנו שיעזור לך לראות באחרים את מה שהוא רואה בהם,‏ ולהבין כיצד לגלות חמלה כלפיהם.‏ אינך יכול להחליט אילו אחים ואחיות ראויים לרחמיך.‏ כל אותם אחים ואחיות מתמודדים עם בעיות,‏ ורבות מהן דומות לאלו שעימם התמודדו יונה,‏ אליהו,‏ הגר ולוט.‏ בכמה מקרים הם הביאו את הבעיות על עצמם,‏ אך יש להודות שכולנו עשינו זאת בשלב מסוים בחיים.‏ לכן הגיוני שיהוה יבקש מאיתנו לגלות הזדהות זה כלפי זה (‏פט״א ג׳:‏8‏)‏.‏ כאשר אנו מצייתים ליהוה,‏ אנו תורמים לאחדות משפחתנו הכלל־עולמית המיוחדת והמגוונת.‏ אם כך,‏ במגעינו איש עם רעהו הבה נהיה נחושים להקשיב,‏ ללמוד ולגלות חמלה.‏ מ20.‏04 18,‏ 19 §15–17

ישוע הציב את הדוגמה המושלמת לציות ליהוה.‏ מכאן שאחת הדרכים העיקריות שבהן אנו מצייתים ליהוה היא ללכת בעקבות ישוע בקפידה (‏יוח׳ ח׳:‏29‏)‏.‏ כדי להמשיך להתהלך באמת עלינו להיות משוכנעים שיהוה הוא אל אמת,‏ ולכן כל מה שהוא אומר לנו בדברו המקרא הוא אמת.‏ עלינו גם להיות משוכנעים שישוע הוא המשיח המובטח.‏ רבים כיום אינם מאמינים שישוע נמשח כמלך במלכות אלוהים.‏ יוחנן הזהיר מפני ”‏מתעים רבים”‏ שעלולים להתעות את מי שלא היו ערוכים להגן על האמת באשר ליהוה ולישוע (‏יוח״ב 7–11‏)‏.‏ הוא כתב:‏ ”‏מיהו השקרן אם לא זה המתכחש לכך שישוע הוא המשיח?‏”‏ (‏יוח״א ב׳:‏22‏)‏ הדרך היחידה שבה נוכל להישמר פן יתעו אותנו היא ללמוד את דבר־אלוהים.‏ רק אם נעשה כן נכיר את יהוה ואת ישוע (‏יוח׳ י״ז:‏3‏)‏.‏ ורק אז נהיה משוכנעים שאנו מחזיקים באמת.‏ מ20.‏07 21 §4,‏ 5

אחת הדרכים שבהן נוכל להימנע מלהפוך ל”‏אבן נגף או מכשול”‏ עבור עמיתינו למרוץ היא לתת עדיפות לרצונותיהם,‏ כאשר הדבר אפשרי,‏ במקום להתעקש על זכויותינו (‏רומ׳ י״ד:‏19–21;‏ קור״א ח׳:‏9,‏ 13‏)‏.‏ בדרך חשובה זו לא נידמה לרצים במרוץ פיזי הרוצים שהפרס יהיה שייך אך ורק להם.‏ אותם רצים חושבים בעיקר על ענייניהם האישיים.‏ לכן הם מנסים לפלס את דרכם קדימה ולדחוק אחרים הצידה.‏ בניגוד אליהם אין אנו מתחרים איש ברעהו (‏גל׳ ה׳:‏26;‏ ו׳:‏4‏)‏.‏ מטרתנו היא לעזור לרבים ככל האפשר לחצות את קו הסיום יחד איתנו ולזכות בפרס החיים.‏ לכן אנו מנסים ליישם את העצה הבאה שנכתבה בהשראת אלוהים ש’‏לא לדאוג רק לעניינינו האישיים,‏ אלא גם לענייני הזולת’‏ (‏פיל׳ ב׳:‏4‏)‏.‏ במרוץ שבו אנו רצים יהוה מציע ברוב טובו למשרתיו גמול המובטח להם אם ישלימו את המרוץ — חיי נצח בשמיים או בגן עדן עלי אדמות.‏ מ20.‏04 28 §10;‏ 29 §12

מיליוני גברים ונשים משיחיים ייכנסו לעולם החדש.‏ ניצולים אלה שיחיו עלי אדמות יהיו עדי ראייה לניצחון נוסף על המוות — תחייתם של מיליארדי אנשים שמתו בעבר.‏ התוכל לדמיין את השמחה שתהיה בעקבות ניצחון זה?‏ (‏מה״ש כ״ד:‏15‏)‏ זאת ועוד,‏ כל מי שיוכיחו את נאמנותם המוחלטת ליהוה ינצחו גם את המוות התורשתי ויוכלו לחיות לנצח.‏ כל משיחי החי כיום צריך להיות אסיר תודה על המילים המעודדות שכתב פאולוס לקורינתים בנושא התחייה.‏ יש לנו כל סיבה להראות שאנו נענים לקריאתו של פאולוס להיות כיום עתירי פועל ”‏במלאכתו של האדון”‏ (‏קור״א ט״ו:‏58‏)‏.‏ אם נגלה נאמנות וניטול חלק פעיל בפעילות זו,‏ נוכל לצפות לעתיד משמח עד מאוד.‏ עתיד זה יהיה מעל ומעבר לכל מה שנוכל לדמיין.‏ תהיה זו הוכחה ברורה לכך שעמלנו בשירות האדון אינו לשווא.‏ מ20.‏12 13 §16,‏ 17

נראה שהנבואות ביחזקאל ל״ח:‏10–23,‏ בדניאל ב׳:‏43–45 וי״א:‏44 עד י״ב:‏1‏,‏ ובספר ההתגלות ט״ז:‏13–16,‏ 21 מתייחסות לאותה תקופת זמן ולאותם אירועים.‏ אם כן,‏ נוכל לצפות להתפתחויות הבאות.‏ זמן מה לאחר פרוץ הצרה הגדולה יקימו ”‏מלכי כל העולם המיושב”‏ קואליציה של אומות (‏ההת׳ ט״ז:‏13,‏ 14‏)‏.‏ קואליציה זו תהיה מה שמכונה בכתבי־הקודש ”‏גוג מארץ המגוג”‏ (‏יח׳ ל״ח:‏2‏)‏.‏ קואליציה זו של אומות תערוך מתקפה כוללת וסופית על עם אלוהים.‏ באשר לעת זו ראה השליח יוחנן מטח של אבני ברד גדולות ביותר נופלות על אויבי אלוהים.‏ מטח סמלי זה עשוי להיות מסר של משפט שימסרו משרתי יהוה,‏ אשר יגרום לגוג ממגוג לתקוף את עם אלוהים במטרה למחות אותם מעל פני האדמה (‏ההת׳ ט״ז:‏21‏)‏.‏ מ20.‏05 15 §13,‏ 14

כוחו הפעיל של אלוהים הוא מתנה שעלינו להוקיר.‏ נוכל להעמיק את הערכתנו כלפי רוח הקודש אם נהרהר בתוצאות פעולתה בימינו.‏ לפני שעלה השמיימה אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏כאשר תבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדיי.‏.‏.‏ עד קצה העולם”‏ (‏מה״ש א׳:‏8‏)‏.‏ תודות לתמיכתה של רוח הקודש נאספו כשמונה וחצי מיליון עובדי יהוה מכל קצווי תבל.‏ כמו כן,‏ אנו נהנים מגן עדן רוחני,‏ וזאת מפני שרוח אלוהים עוזרת לנו לטפח תכונות יפות כגון אהבה,‏ שמחה,‏ שלום,‏ אורך רוח,‏ טוב לב,‏ טוּב,‏ אמונה,‏ ענווה ושליטה עצמית.‏ הללו מרכיבות את ”‏פרי הרוח”‏ (‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ עד כמה יקרה מתת רוח הקודש!‏ מ20.‏05 28 §10;‏ 29 §13

יש לנו כמה סיבות להניח שמי שיקבלו בברכה את המוקמים לתחייה יוכלו לזהות את יקיריהם.‏ לדוגמה,‏ בהתבסס על מקרי תחייה שכבר התרחשו,‏ נראה שיהוה יברא מחדש אנשים כך שהם ייראו,‏ ידברו ויחשבו כפי שנראו,‏ דיברו וחשבו זמן קצר לפני מותם.‏ זכור שישוע דימה את המוות לשינה ואת תחיית המתים להתעוררות משינה (‏מתי ט׳:‏18,‏ 24;‏ יוח׳ י״א:‏11–13‏)‏.‏ כאשר אנשים מתעוררים משינה הם נראים ונשמעים כפי שנראו ונשמעו כשהלכו לישון,‏ וזיכרונם נותר בעינו.‏ חשוב לדוגמה על אלעזר.‏ הוא היה מת במשך ארבעה ימים,‏ וגופו החל להירקב.‏ אך כאשר הקים אותו ישוע לתחייה,‏ אחיותיו מייד זיהו אותו וגם הוא זכר אותן (‏יוח׳ י״א:‏38–44;‏ י״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מ20.‏08 14 §3;‏ 16 §8

ההבדל בין המשוחים לכבשים האחרים הוא לא ערכם בעיני אלוהים.‏ שתי הקבוצות יקרות לו באותה מידה.‏ אחרי הכול,‏ הוא שילם את אותו מחיר,‏ חיי בנו היקר,‏ כדי לקנות הן את המשוחים והן את הכבשים האחרים.‏ ההבדל בין הקבוצות הוא שלכל אחת תקווה שונה.‏ שתי הקבוצות צריכות לשמור אמונים לאלוהים ולמשיח (‏תהל׳ ל״א:‏23‏)‏.‏ כמו כן,‏ יש לזכור שרוח אלוהים יכולה לפעול במידה שווה בכולנו.‏ משמע הדבר שיהוה מעניק את רוח קודשו לכל אחד בהתאם לצורך.‏ יהוה העניק לכל אחד ממשרתיו המוקדשים תקווה נפלאה לעתיד (‏יר׳ כ״ט:‏11‏)‏.‏ ערב הזיכרון למותו של המשיח מעניק לכל אחד מאיתנו הזדמנות נפלאה להלל את אלוהים ואת המשיח על מה שעשו עבורנו כדי שנוכל ליהנות מחיי עולם.‏ ערב הזיכרון הוא ללא ספק האסיפה החשובה ביותר שבה נוכחים המשיחיים האמיתיים.‏ מ21.‏01 18 §16;‏ 19 §19

רובם המכריע של מי שמגיעים לערב הזיכרון מחזיקים בתקווה ארצית.‏ מדוע,‏ אם כן,‏ הם נוכחים בו?‏ מאותה סיבה שבעטיה נוכחים אנשים בחתונה של חבר.‏ הם רוצים להראות לזוג שמתחתן שהם אוהבים אותם ותומכים בהם.‏ באופן דומה,‏ הכבשים האחרים מגיעים לערב הזיכרון מפני שהם רוצים להראות למשיח ולמשוחים שהם אוהבים אותם ותומכים בהם.‏ הכבשים האחרים נוכחים גם כדי להביע את הערכתם כלפי הקורבן שמנציח ערב הזיכרון,‏ קורבן המאפשר להם לחיות לנצח עלי אדמות.‏ סיבה חשובה נוספת לנוכחות הכבשים האחרים בערב הזיכרון היא ציותם לצו של ישוע.‏ כאשר כונן ישוע סעודה מיוחדת זו עם שליחיו הנאמנים,‏ אמר להם:‏ ”‏התמידו לעשות זאת לזכרי”‏ (‏קור״א י״א:‏23–26‏)‏.‏ לכן הם ממשיכים לנכוח בסעודת האדון כל עוד יש משוחים החיים עלי אדמות.‏ מ21.‏01 17 §13,‏ 14

כדי שאהבה תהיה אמיתית,‏ היא צריכה להיות מלווה במעשים.‏ (‏השווה יעקב ב׳:‏17,‏ 26‏.‏)‏ לדוגמה,‏ יהוה אוהב אותנו (‏יוח״א ד׳:‏19‏)‏.‏ הוא מביע את אהבתו במילים היפות הכתובות במקרא (‏תהל׳ כ״ה:‏10;‏ רומ׳ ח׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ אולם אנו משוכנעים שאלוהים אוהב אותנו לא רק מדבריו,‏ אלא גם ממעשיו.‏ יהוה הרשה שבנו האהוב יסבול וימות למעננו (‏יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ אין כל צל של ספק שיהוה אכן אוהב אותנו.‏ אנו מוכיחים שאנו אוהבים את יהוה וישוע כשאנו מצייתים להם (‏יוח׳ י״ד:‏15;‏ יוח״א ה׳:‏3‏)‏.‏ וישוע הורה לנו מפורשות לאהוב זה את זה (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ עלינו לא רק להביע את אהבתנו כלפי אחינו ואחיותינו במילים,‏ אלא גם להראות שאנו אוהבים אותם במעשים (‏יוח״א ג׳:‏18‏)‏.‏ מ21.‏01 9 §6;‏ 10§8

מי שנמשחו ברוח הקודש מחזיקים בתקווה להיות עם ישוע לנצח — לשרת כיורשים שותפים במלכות אלוהים.‏ הם למעשה יהיו עם המשיח — יראו אותו,‏ ישוחחו איתו ויימצאו בקרבתו (‏יוח׳ י״ד:‏2,‏ 3‏)‏.‏ בעלי התקווה הארצית יזכו גם הם לאהבתו ולתשומת ליבו של ישוע.‏ אף־על־פי שלא יראו אותו,‏ הקשר שלהם איתו יתהדק אף יותר כשייהנו מהחיים שיעניקו להם יהוה וישוע (‏יש׳ ט׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ כשאנו נענים להזמנתו של ישוע להפוך לידידיו,‏ אנו זוכים לשפע של ברכות.‏ לדוגמה,‏ אנו מפיקים תועלת מאהבתו ומתמיכתו כבר עתה.‏ יש לנו תקווה לחיות לנצח.‏ וחשוב מכול,‏ ידידותנו עם ישוע תוביל אותנו לאוצר הגדול מכול — יחסים קרובים ואישיים עם אביו,‏ יהוה.‏ מה גדולה זכותנו להיקרא ידידיו של ישוע!‏ מ20.‏04 25 §15,‏ 16

איגרתו של השליח פאולוס נכתבה אל משיחיים משוחים בקורינתוס,‏ שעתידים היו לקום לתחייה בשמיים.‏ על אותם משיחיים נאמר:‏ ”‏קודשתם כמי שמאוחדים עם המשיח ישוע ונקראתם להיות קדושים”‏.‏ פאולוס גם הזכיר את ”‏מי שמתו בהיותם מאוחדים עם המשיח”‏ (‏קור״א א׳:‏2;‏ ט״ו:‏18;‏ קור״ב ה׳:‏17‏)‏.‏ באיגרת אחרת שכתב בהשראת הרוח,‏ אמר פאולוס שמי ש’‏התאחדו עם ישוע במוות הדומה למותו,‏ גם יתאחדו איתו בתחייה הדומה לתחייתו’‏ (‏רומ׳ ו׳:‏3–5‏)‏.‏ ישוע הוקם לתחייה כיצור רוחני ועלה השמיימה.‏ וכך יקרה גם לכל מי ש”‏מאוחדים עם המשיח”‏,‏ כלומר כל המשיחיים משוחי הרוח.‏ פאולוס כתב שהמשיח הוקם לתחייה כ”‏ביכורי כל המתים”‏ (‏קור״א ט״ו:‏20‏)‏.‏ ישוע היה הראשון שאי פעם הוקם מהמתים כיצור רוחני וקיבל חיי נצח.‏ מ20.‏12 5,‏ 6 §15,‏ 16

בימינו משוחים המסיימים את חייהם הארציים מוקמים מייד לתחייה בשמיים.‏ הדבר מתאשר בדבריו של השליח פאולוס בקורינתים א׳.‏ ט״ו:‏51,‏ 52‏.‏ בתחייתם שמחתם של אחי משיח אלה שלמה.‏ המקרא חושף בפנינו את המלאכה שיבצעו בשמיים מי שמשתנים ”‏כהרף עין”‏.‏ ישוע אומר להם:‏ ”‏למנצח ולמקיים את מעשיי עד הסוף אתן סמכות על הגויים,‏ והוא ירעה את בני האדם בשבט ברזל כדי שיתנפצו לרסיסים ככלֵי חרס,‏ כפי שגם לי ניתנה סמכות מאת אבי”‏ (‏ההת׳ ב׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ מ20.‏12 12 §14,‏ 15

כאשר כינה את ישוע ”‏ביכורי כל המתים”‏,‏ רמז השליח פאולוס שבהמשך אחרים יוקמו לתחייה לחיים בשמיים.‏ השליחים ואחרים ה”‏מאוחדים עם המשיח”‏ היו עתידים לחוות בבוא העת תחייה הדומה לזו של ישוע (‏קור״א ט״ו:‏18‏)‏.‏ התחייה השמימית של מי ש”‏מאוחדים עם המשיח”‏ עדיין לא התחילה להתרחש בעת שכתב פאולוס אל הקורינתים.‏ למעשה,‏ פאולוס הצביע על מועד עתידי:‏ ”‏כל אחד כסדרו:‏ המשיח,‏ פרי הביכורים;‏ אחר כך,‏ בעת נוכחותו,‏ השייכים למשיח”‏ (‏קור״א ט״ו:‏23;‏ תסל״א ד׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ כיום אנו חיים בעת ה’‏נוכחות’‏ המנובאת של המשיח.‏ ואכן,‏ השליחים ומשיחיים משוחי רוח אחרים שמתו היו צריכים להמתין עד לנוכחות זו כדי לקבל את גמולם השמימי ולהיות ’‏מאוחדים איתו בתחייה הדומה לתחייתו’‏ (‏רומ׳ ו׳:‏5‏)‏.‏ מ20.‏12 5 §12;‏ 6 §16,‏ 17

השליח פאולוס דיבר על אדם שמוקם לתחייה בגוף שמימי,‏ כלומר,‏ ”‏גוף רוחני”‏ (‏קור״א ט״ו:‏43,‏ 44‏)‏.‏ בהיותו עלי אדמות היה לישוע גוף גשמי.‏ אך כאשר הוקם לתחייה הוא ”‏היה לרוח מחיה”‏ ושב לשמיים.‏ באופן דומה,‏ המשיחיים המשוחים מוקמים לתחייה בגוף רוחני.‏ פאולוס הסביר:‏ ”‏כפי שלבשנו את צלמו של זה שנעשה מעפר,‏ נלבש גם את צלמו של השמימי”‏ (‏קור״א ט״ו:‏45–49‏)‏.‏ זכור שישוע לא הוקם לתחייה בגוף אנושי.‏ פאולוס הבהיר:‏ ”‏בשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות אלוהים”‏ בשמיים (‏קור״א ט״ו:‏50‏)‏.‏ השליחים ומשוחים אחרים לא יוקמו לתחייה בשמיים בגוף בשר ודם בר־כיליון.‏ מ20.‏12 11 §10–12

אלוהים השרה מרוחו על כמה מתלמידי ישוע במאה הראשונה כדי שיכתבו על התקווה השמימית.‏ השליח יוחנן הסביר:‏ ”‏כעת ילדי אלוהים אנו,‏ אבל עדיין לא נִגְלָה מה נִהְיֶה בעתיד.‏ עם זאת,‏ יודעים אנו שכאשר הוא יתגלה נהיה כמוהו”‏ (‏יוח״א ג׳:‏2‏)‏.‏ מכאן שמשיחיים משוחים אינם יודעים מה יהיו בעתיד,‏ כאשר יקומו לתחייה בשמיים וילבשו גוף רוחני.‏ אולם הם יודעים שכאשר יזכו לגמולם,‏ הם יראו את יהוה.‏ המקרא מספק מידע מסוים בנושא.‏ המשוחים יהיו יחד עם המשיח כאשר ”‏ימגר את כל הממשלות ואת כל הסמכויות והכוחות”‏,‏ כולל ”‏האויב האחרון.‏.‏.‏ המוות”‏.‏ לבסוף,‏ ישוע — יחד עם שותפיו לשלטון — ייכנע ליהוה וכן יכניע את הכול תחתיו (‏קור״א ט״ו:‏24–28‏)‏.‏ כמה נפלא יהיה זה!‏ מ20.‏12 8 §2

מה לגבי משיחיים נאמנים שאין להם התקווה לחיות בשמיים עם המשיח?‏ גם להם יש תקוות תחייה.‏ במקרא נאמר שפאולוס ואחרים שתקוותם לעלות השמיימה שותפים ב”‏תחייה המוקדמת מן המתים”‏ (‏פיל׳ ג׳:‏11‏)‏.‏ האין זה אומר שאחר כך תתרחש תחייה נוספת?‏ הדבר תואם את המילים שאמר איוב באשר לעתידו (‏איוב י״ד:‏15‏)‏.‏ ’‏השייכים למשיח בעת נוכחותו’‏ יהיו בשמיים עם ישוע כאשר ימגר את כל הממשלות ואת כל הסמכויות והכוחות.‏ גם ’‏המוות,‏ האויב האחרון’‏,‏ ימוגר.‏ אין ספק שלמוות התורשתי לא תהיה עוד אחיזה במי שמוקמים לתחייה בשמיים (‏קור״א ט״ו:‏23–26‏)‏.‏ מי שיש להם תקווה ארצית יכולים להתעודד מדבריו של פאולוס,‏ המצוטטים בפסוק היומי.‏ כמובן,‏ אף אדם לא־צדיק אינו יכול להיכנס לשמיים,‏ לכן מילים אלה מצביעות על תחייה עתידית עלי אדמות.‏ מ20.‏12 6,‏ 7 §18,‏ 19

אולי אנו תוהים:‏ ’‏כיצד אוכל להיות בטוח שיהוה לא ויתר עליי?‏’‏ כשאנו שואלים שאלה זו,‏ במובן מסוים אנו גם משיבים עליה.‏ לפני עשרות שנים נאמר בכתב העת המצפה:‏ ”‏[‏אפשר ש]‏אנו נכשלים ומוֹעדים פעמים רבות עקב הרגל פסול כלשהו,‏ שהיכה בדפוסי חיינו הקודמים שורש עמוק משסברנו.‏.‏.‏ אל תסיק שביצעת חטא בל יסולח.‏ זה בדיוק מה שהשטן מעוניין שתחשוב.‏ עצם העובדה שאתה חש בתוכך צער ומצוקה,‏ מהווה הוכחה לכך שלא הרחקת לכת מדי.‏ לעולם אל תלאה מלפנות לאלוהים בענווה ובכנות,‏ בבקשה של סליחה,‏ טיהור ועזרה”‏.‏ לפני שהשליח פאולוס הפך למשיחי,‏ הוא ביצע חטאים חמורים.‏ הוא זכר את מה שעשה (‏טימ״א א׳:‏12–15‏)‏.‏ אבל הוא ראה בקורבן הכופר מתנה שהוענקה לו באופן אישי.‏ כך נמנע פאולוס ממלכודת רגשות האשמה המופרזים והתמקד בלתת ליהוה מאותה עת ואילך את מיטבו.‏ מ20.‏11 27 §14;‏ 29 §17

השטן מציג בפנינו פיתויים רבים כדי שנעשה מעשים פסולים.‏ כיצד אנו מגיבים?‏ קל לחפש תירוצים.‏ לדוגמה,‏ אנו עלולים לחשוב:‏ ’‏אני לא אנודה אם אעשה זאת,‏ אז זה בטח לא כל כך חמור’‏.‏ חשיבה זו שגויה לגמרי.‏ מוטב שנשאל את עצמנו שאלות כמו:‏ ’‏האם השטן מנסה להשתמש בפיתוי זה כדי לחצות את ליבי?‏ האם לא אמיט חרפה על שם יהוה אם אכנע לתאוות פסולות?‏ האם מעשה זה יקרב אותי לאלוהים או האם הוא ירחיק אותי ממנו?‏’‏ הרהר בשאלות אלה.‏ התפלל שתקבל חוכמה על מנת להשיב עליהן בכנות מבלי לרמות את עצמך.‏ הדבר יהיה עבורך הגנה של ממש.‏ זה יעזור לך לדחות פיתויים בנחישות,‏ כפי שעשה ישוע כשאמר:‏ ”‏הסתלק,‏ השטן!‏”‏ (‏מתי ד׳:‏10‏)‏ זכור,‏ לב חצוי לא יועיל לנו.‏ מ20.‏06 12,‏ 13 §16,‏ 17

אנו נכנעים בענווה לאמות המידה של יהוה ומבינים שהוא תמיד יודע מה הכי טוב בשבילנו (‏אפ׳ ד׳:‏22–24‏)‏.‏ הענווה מניעה אותנו להציב את רצון יהוה לפני רצוננו ולהחשיב אחרים לנעלים מאיתנו.‏ כתוצאה מכך אנו נהנים מיחסים טובים עם יהוה ועם אחינו לאמונה (‏פיל׳ ב׳:‏3‏)‏.‏ אולם אם לא נהיה זהירים,‏ אנשים גאוותנים ואנוכיים בעולמו של השטן עלולים להשפיע עלינו.‏ נראה שסכנה זו נשקפה לכמה במאה הראשונה לספירה,‏ שהרי השליח פאולוס כתב למשיחיים ברומא:‏ ”‏אומר אני לכל אחד מכם:‏ איש אל יחשוב את עצמו ליותר ממה שצריך,‏ אלא יחשוב כאדם מיושב בדעתו”‏.‏ פאולוס הכיר בעובדה שצריכה להיות לנו מידה של הערכה עצמית.‏ אך ענווה תעזור לנו לשמור על השקפה מאוזנת על עצמנו ותסייע לנו להימנע מלחשוב את עצמנו ליותר ממה שצריך.‏ מ20.‏07 2 §1,‏ 2

בימי אסא המלך עת השלום הסתיימה בסופו של דבר.‏ צבא אדיר שמנה מיליון חיילים הגיע מכוש.‏ מפקדו זרח היה בטוח שהוא וצבאו יכולים להביס את יהודה.‏ אולם אסא לא בטח במספרים,‏ אלא ביהוה אלוהיו.‏ הוא התפלל:‏ ”‏עזור לנו,‏ יהוה אלוהינו,‏ כי עליך אנו נשענים,‏ ובשמך באנו נגד ההמון הזה”‏ (‏דה״ב י״ד:‏11‏)‏.‏ מספר החיילים בצבא הכושי היה כמעט כפול,‏ אך אסא הכיר בכוחו וביכולתו של יהוה לפעול למען עמו.‏ ויהוה לא אכזב אותו;‏ הצבא הכושי נחל תבוסה משפילה (‏דה״ב י״ד:‏8–13‏)‏.‏ איננו יודעים לפרטי פרטים מה טומן העתיד עבור כל אחד ואחד מאיתנו,‏ אך אנו כן יודעים שכל עת של שלום שממנה נהנים משרתי אלוהים היא אך ורק זמנית.‏ למעשה ישוע ניבא שבאחרית הימים יהיו תלמידיו ”‏שנואים על כל העמים”‏ (‏מתי כ״ד:‏9‏)‏.‏ מ20.‏09 17,‏ 18 §14–16

אף אחד לא אוהב שמטיחים בו עלבונות.‏ אולם אם אויבינו מטיחים בנו עלבונות ואנו מוטרדים מדבריהם יתר על המידה,‏ אנו עלולים לחוש רפיון ידיים (‏מש׳ כ״ד:‏10‏)‏.‏ אם כן,‏ כיצד עלינו לראות את העלבונות מצד מתנגדינו?‏ בדומה לשליח פאולוס נוכל ’‏למצוא הנאה בעלבונות’‏.‏ מדוע?‏ מפני שעלבונות והתנגדות הם ראיה לכך שאנו תלמידיו האמיתיים של ישוע (‏פט״א ד׳:‏14‏)‏.‏ ישוע אמר שתלמידיו יירדפו (‏יוח׳ ט״ו:‏18–20‏)‏.‏ כך אירע במאה הראשונה.‏ באותם ימים מי שהושפעו מהתרבות היוונית ראו במשיחיים אנשים לא־אינטליגנטים וחלשים.‏ והיהודים החשיבו את המשיחיים ל”‏אנשים לא־מלומדים ופשוטים”‏,‏ כפי שראו את השליחים פטרוס ויוחנן (‏מה״ש ד׳:‏13‏)‏.‏ המשיחיים הצטיירו כחלשים;‏ לא הייתה להם השפעה פוליטית או כוח צבאי,‏ והחברה דחתה אותם.‏ האם אותם משיחיים קדומים הרשו להשקפה השלילית של מתנגדיהם לעצור בעדם?‏ לא.‏ מ20.‏07 14,‏ 15 §3,‏ 4

השליח יוחנן אהב את אחיו לאמונה ודאג עמוקות לרווחתם הרוחנית.‏ רגשות אלה משתקפים בבירור בעצות שנתן בשלוש האיגרות שכתב בהשראת אלוהים.‏ עד כמה מעודד לדעת שגברים ונשים הדומים ליוחנן נמשחו להיות שותפים לשלטון המשיח!‏ (‏יוח״א ב׳:‏27‏)‏ הבה נתייחס בכובד ראש לעצותיו ונהיה נחושים להתהלך באמת ולציית ליהוה בכל היבטי חיינו.‏ למד את דברו ובטח בכתוב בו.‏ בנה אמונה חזקה בישוע.‏ דחה פילוסופיות אנוש ותורות כפירה.‏ התנגד ללחץ לחיות חיים כפולים ולהיכנע לחטא.‏ חיה על־פי אמות המידה הנעלות של יהוה באשר למוסר.‏ כמו כן,‏ הבה נעזור לאחינו להישאר חזקים בכך שנסלח למי שפגעו בנו ונעזור לשרויים בצורך.‏ אז,‏ חרף הקשיים הניצבים בדרכנו,‏ נמשיך להתהלך באמת.‏ מ20.‏07 24,‏ 25 §15–17

ברוב אהבתו העניק יהוה לכל אחד ממשרתיו הנאמנים מקום בקהילתו.‏ תפקידינו אומנם שונים,‏ אך כולנו יקרי ערך וכולנו זקוקים איש לרעהו.‏ השליח פאולוס הדגיש שאל לאיש מאיתנו להביט במשרת יהוה אחר ולומר לו:‏ ”‏אין לי צורך בך”‏ (‏קור״א י״ב:‏21‏)‏.‏ כדי שישרור שלום בקהילה עלינו להוקיר איש את רעהו ולעבוד שכם אחד (‏אפ׳ ד׳:‏16‏)‏.‏ כשאנו פועלים באחדות,‏ הקהילה משגשגת ונבנית באהבה.‏ כל זקני־הקהילה מתמנים ברוח קודשו של יהוה,‏ אך לכל אחד מהם יש מתנות ויכולות שונות (‏קור״א י״ב:‏17‏)‏.‏ יש שהתמנו לאחרונה ולכן הם פחות מנוסים מזקנים אחרים.‏ אחרים מוגבלים בשל גילם ובריאותם.‏ אולם אל לאף זקן־קהילה להביט בזקן אחר וכביכול לומר לו:‏ ”‏אין לי צורך בך”‏.‏ על כל זקן־קהילה ליישם את העצה שכתב פאולוס ברומים י״ב:‏10‏.‏ מ20.‏08 26 §1,‏ 2;‏ 27 §4

יהוה מדריך אותנו בדרך המובילה לחיים באמצעות החלק הארצי של ארגונו.‏ אין ספק שאנחנו מיישמים ללא היסוס הנחיות בעניינים דוקטרינריים או מוסריים המבוססות על המקרא.‏ אך כיצד אנו מגיבים כשארגון אלוהים עורך שינוי המשפיע על היבטים אחרים בחיינו?‏ לדוגמה,‏ איך נגיב אם יחליטו למכור את אולם המלכות שאנו מתאספים בו?‏ נוכל לשמור על שמחתנו אם נזכור שאנחנו עמלים למען יהוה ושהוא זה שמדריך את ארגונו (‏קול׳ ג׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ דוד המלך הציב דוגמה טובה כאשר תרם כספים לבניית בית המקדש.‏ הוא אמר:‏ ”‏מי אני ומי עמי שנוכל לתת כך מתנות נדבה?‏ כי הכול ממך,‏ ואת מה שבא מידך נתנו לך”‏ (‏דה״א כ״ט:‏14‏)‏.‏ כשאנו תורמים כספים,‏ גם אנו נותנים ליהוה את מה שבא מידו.‏ בכל זאת,‏ יהוה מעריך את הזמן,‏ הכוחות והמשאבים שאנו תורמים למען הפעילות שהוא רוצה שתתבצע (‏קור״ב ט׳:‏7‏)‏.‏ מ20.‏11 22,‏ 23 §14–16

בתור עדיו של יהוה,‏ איננו מודדים את הצלחתנו על בסיס מספר האנשים שאנו מביאים לארגון אלוהים (‏לוקס ח׳:‏11–15‏)‏.‏ כל עוד נתמיד לבשר את הבשורה הטובה וללמד אחרים,‏ יהוה יראה בנו אנשים מוצלחים.‏ מדוע?‏ מפני שאנו מצייתים לו ולבנו (‏מר׳ י״ג:‏10;‏ מה״ש ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ יש לנו תמריץ נוסף לבשר כעת:‏ קיצו של סדר זה קרב במהרה!‏ לא נותר זמן רב להשתתף בפעילות מצילת חיים זו.‏ אל תתמהמה או תחוש שאתה צריך לחכות לנסיבות המושלמות כדי להשתתף בפעילות הבישור החיונית.‏ פעל כעת כדי לחזק את המניע שלך,‏ להעמיק את הידע המקראי שלך,‏ לטפח אומץ ולפתח משמעת עצמית.‏ הצטרף ליותר משמונה מיליון דייגי אדם,‏ ותוכל להתנסות בחדוות יהוה (‏נחמ׳ ח׳:‏10;‏ לוקס ה׳:‏10‏)‏.‏ היה נחוש להשתתף כמיטב יכולתך במלאכה זו ולהתמיד בה עד שתושלם.‏ מ20.‏09 7 §18–20

אל לנו לאפשר לרצון להשיג דברים חומריים נוספים להסיח את דעתנו.‏ ”‏תעתועי העושר”‏ עלולים לחנוק את אהבתנו ליהוה,‏ את הערכתנו כלפי דבר־אלוהים ואת רצוננו לחלוק אותו עם אחרים (‏מתי י״ג:‏22‏)‏.‏ על מנת לשמור על הדברים שיהוה הפקיד בידינו,‏ עלינו לפעול מהר כשאנו מבחינים בסכנה.‏ נוכל לתכנן מראש איך נפעל אם ניתקל לפתע במראה לא־מוסרי,‏ באלימות גרפית או בחומר של כופרים בעת שנגלוש באינטרנט או נצפה בסרט או בתוכנית טלוויזיה.‏ אם ניערך למה שעלול לקרות,‏ נוכל לפעול מהר כדי להימנע מנזק רוחני ולהישאר טהורים בעיני יהוה (‏תהל׳ ק״א:‏3;‏ טימ״א ד׳:‏12‏)‏.‏ עלינו לשמור על הדברים היקרים שהעניק לנו יהוה — אמיתות המקרא היקרות והזכות ללמד אחרים על אודותיהן.‏ אם נעשה כן נהנה ממצפון נקי,‏ מחיים בעלי משמעות אמיתית ומהשמחה הנובעת מכך שאנו עוזרים לאחרים להכיר את יהוה.‏ מ20.‏09 30 §16–19

האם אתה טבול?‏ אם כן,‏ הבעת בפומבי את אמונתך ביהוה ואת נכונותך לשרת אותו יחד עם ארגונו.‏ כיום יהוה מדריך את ארגונו בדרך המשקפת את אישיותו,‏ מטרתו ואמות המידה שלו.‏ שים לב לשלוש מתכונותיו של יהוה המשתקפות בארגונו.‏ ראשית,‏ ”‏אלוהים אינו נושא פנים”‏ (‏מה״ש י׳:‏34‏)‏.‏ אהבה הניעה את יהוה לתת את בנו כ”‏כופר.‏.‏.‏ בעד הכול”‏ (‏טימ״א ב׳:‏6;‏ יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ יהוה משתמש בעמו כדי לבשר את הבשורה הטובה לכל שומע,‏ וכך עוזר לרבים ככל האפשר להפיק תועלת מהכופר.‏ שנית,‏ יהוה הוא אל של סדר ושלום (‏קור״א י״ד:‏33,‏ 40‏)‏.‏ לכן ניתן לצפות שמשרתיו ישרתו אותו כקבוצה מסודרת ושלווה.‏ שלישית,‏ יהוה הוא ’‏המורה האדיר’‏ (‏יש׳ ל׳:‏21‏)‏.‏ לפיכך,‏ ארגונו מתמקד בהוראת דברו שנכתב ברוחו,‏ הן במסגרת הקהילה והן במסגרת השירות.‏ מ20.‏10 20 §1–3