יוני
יום ד׳, 1 ביוני
היינו נחושים לתת לכם לא רק את הבשורה הטובה של אלוהים, אלא גם את כל כולנו (תסל״א ב׳:8).
המורים צריכים לגלות התעניינות אישית כנה בתלמידיהם. ראה בתלמידיך אחיך ואחיותיך העתידיים. לא קל להם לוותר על חבריהם מהעולם ולערוך את כל השינויים הנחוצים כדי לשרת את יהוה. מורי מקרא אפקטיביים מציגים את תלמידיהם בפני אחרים בקהילה היכולים להשפיע עליהם לטובה. כך התלמידים יכולים ליהנות מהתרועעות עם משרתי אלוהים, אשר יכולים לתמוך בהם מבחינה רוחנית ורגשית. אנו רוצים שכל תלמיד ירגיש שיש לו מקום בקהילה ושהוא חלק ממשפחתנו הרוחנית. אנו רוצים שהוא ירצה להתקרב לאגודת האחים המשיחית החמה והאוהבת שלנו. אז יהיה לו קל יותר להפחית את התרועעותו עם אנשים שאינם עוזרים לו לאהוב את יהוה (מש׳ י״ג:20). ואם חבריו לשעבר דוחים אותו, הוא ידע שהוא יכול למצוא חברים אמיתיים בארגון יהוה (מר׳ י׳:29, 30; פט״א ד׳:4). מ20.10 17 §10, 11
יום ה׳, 2 ביוני
ניתנה לי כל סמכות בשמיים ובארץ (מתי כ״ח:18).
עלינו להיות ידידיו של ישוע אם אנו רוצים שיהיו לנו יחסים טובים עם יהוה. מדוע? תן דעתך רק לשתי סיבות. ראשית, ישוע אמר לתלמידיו: ”האב עצמו אוהב אתכם כי אהבתם אותי” (יוח׳ ט״ז:27). עוד אמר: ”איש אינו בא אל האב אלא דרכי” (יוח׳ י״ד:6). אם ננסה להיות ידידיו של יהוה מבלי לרקום קשרי ידידות קרובים עם ישוע, יהיה זה כמו לנסות להיכנס לבניין מבלי להשתמש בשער. ישוע השתמש בדימוי דומה כשתיאר את עצמו כ”שער הצאן” (יוח׳ י׳:7). שנית, ישוע שיקף בצורה מושלמת את תכונותיו של אביו. הוא אמר לתלמידיו: ”מי שראה אותי ראה גם את האב” (יוח׳ י״ד:9). לכן אחת הדרכים החשובות להכיר את יהוה היא ללמוד על חייו של ישוע. ככל שאנו לומדים על ישוע, אהבתנו כלפיו גוברת. וככל שידידותנו עם ישוע מתחזקת, אהבתנו לאביו מעמיקה. מ20.04 21 §5, 6
יום ו׳, 3 ביוני
אני מוצא הנאה בחולשות... שכן כאשר אני חלש, אז חזק אני (קור״ב י״ב:10).
האם אתה מרותק למיטה או לכיסא גלגלים? האם אתה סובל מברכיים חלשות או מראייה לקויה? אם כן, האם תוכל לרוץ לצד אנשים צעירים ובריאים? אין ספק שאתה יכול! רבים מהרצים בדרך המובילה לחיים הם אנשים מבוגרים וכאלה הסובלים ממגבלות בריאותיות. הם אינם מסוגלים לבצע זאת בכוחות עצמם. בכל זאת, הם שואבים כוח מיהוה בכך שהם מקשיבים לתוכנית האסיפות דרך הטלפון או צופים בה באמצעות הזרמת מדיה. כמו כן, הם משתתפים בפעילות עשיית התלמידים בכך שהם נותנים עדות לרופאים, לאחיות רפואיות ולקרובי משפחה. לעולם אל תאפשר לייאוש שאתה חש בשל מגבלותיך הגופניות לשכנע אותך שאתה חלש מכדי לרוץ בדרך המובילה לחיים. יהוה אוהב אותך בשל אמונתך בו ובשל כל מה שעשית למענו לאורך השנים. אתה זקוק לעזרתו כעת יותר מתמיד, והוא לא ינטוש אותך (תהל׳ ט׳:10). במקום זאת, הוא יקרב אליך עוד יותר. מ20.04 29 §16, 17
שבת, 4 ביוני
אני עושה את הכול למען הבשורה הטובה, כדי שאחלוק אותה עם הזולת (קור״א ט׳:23).
על אילו נושאים תוכל לשוחח עם אדם דתי? נסה למצוא מכנה משותף. ייתכן שהוא עובד רק אל אחד, או אולי מאמין שאנו חיים בתקופה שבה הרשע שולט, תקופה שתגיע בקרוב אל קיצה. בהתבסס על המכנה המשותף שלכם, הצג את המסר המקראי באופן שידבר אל ליבו של אותו אדם. זכור שאנשים אולי אינם מאמינים בכל מה שמלמדת דתם. לכן כאשר תגלה מהי דתו של אדם מסוים, נסה לדעת במה הוא מאמין באופן אישי. שליח אחד שם לב שחלק ממי שאומרים שהם מאמינים בשילוש אינם תמיד באמת מאמינים שהאב, הבן ורוח הקודש הם אל אחד. ”כשאני זוכר שהאדם שאיתו אני מדבר אולי אינו מאמין בכל מה שדתו מלמדת, קל לי יותר למצוא איתו מכנה משותף”, הוא אומר. לכן נסה לגלות במה אנשים באמת מאמינים. כך תוכל, בדומה לשליח פאולוס, ’להיעשות הכול למען אנשים מכל הסוגים’ (קור״א ט׳:19–22). מ20.04 10 §9, 10
יום א׳, 5 ביוני
בעת ההיא יימלט עמך, כל מי שיימצא כתוב בספר (דנ׳ י״ב:1).
אנו מסתכלים אל העתיד בביטחון מפני שגם דניאל וגם יוחנן מאשרים שמי שמשרתים את יהוה וישוע ישרדו עת מצוקה זו שלא הייתה כקודמתה. דניאל מציין ששמות הניצולים ’יימצאו כתובים בספר’. מה נוכל לעשות כדי ששמותינו יימצאו כתובים בספר? עלינו להראות בבירור שיש לנו אמונה בישוע, שה אלוהים (יוח׳ א׳:29). עלינו להיטבל כסמל להקדשתנו לאלוהים (פט״א ג׳:21). ועלינו להראות שאנו תומכים במלכות אלוהים בכך שנעשה כל שביכולתנו כדי לעזור לאחרים ללמוד על יהוה. זו העת לבנות את ביטחוננו ביהוה ובארגונו המורכב ממשרתיו הנאמנים. זו העת לתמוך במלכות אלוהים. אם נעשה כן, ניוושע כאשר יושמדו מלך הצפון ומלך הדרום בידי מלכות אלוהים. מ20.05 16 §18, 19
יום ב׳, 6 ביוני
יהוה, שמך קיים לעולם (תהל׳ קל״ה:13).
אדם וחוה הכירו את שם יהוה ואמיתות חיוניות רבות באשר למי שנושא שם זה. הם ידעו שהוא בוראם ושהוא העניק להם חיים, מעון גן עדני יפהפה ושותף מושלם לנישואין (בר׳ א׳:26–28; ב׳:18). אך האם הם ימשיכו להשתמש בשכלם המושלם כדי להרהר בכל מה שעשה עבורם יהוה? האם ימשיכו לטפח אהבה והערכה כלפי הישות העומדת מאחורי שם זה? התשובות התבהרו כאשר בחן אותם אויבו של אלוהים. השטן דיבר באמצעות נחש ושאל את חוה: ”האם אלוהים באמת אמר לכם לא לאכול מכל עצי הגן?” (בר׳ ב׳:16, 17; ג׳:1) שאלה זו כללה שקר מוסווה שהיה מעין רעל סמוי. מה שאלוהים למעשה אמר הוא שהם רשאים לאכול מכל העצים, למעט עץ אחד (בר׳ ב׳:9). השטן יצר את הרושם שאלוהים אינו נדיב. חוה אולי תהתה: ’האם אלוהים מונע ממני משהו טוב?’ מ20.06 3, 4 §8, 9
יום ג׳, 7 ביוני
סִבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב (קול׳ ג׳:13).
יש משרתי יהוה שנפגעו מאחיהם לאמונה. השליח פאולוס הכיר בכך שלעיתים יהיה לנו ”יסוד לטענה נגד” אח או אחות. אולי הם אף ינהגו בנו בצורה לא־צודקת. אם לא נהיה זהירים, אנו עלולים להתמלא תרעומת. מרירות עלולה בסופו של דבר לגרום לאדם להתרחק ממשרתי יהוה. פבלו, אח מדרום אמריקה, הואשם שלא בצדק בביצוע מעשה פסול, ובעקבות זאת איבד זכות שירות בקהילה. כיצד הגיב? ”התמלאתי כעס”, אומר פבלו, ”ובהדרגה התרחקתי מהקהילה”. כמו כן, מצפון מיוסר עלול לענות אדם שהפר בעבר את חוקיו של אלוהים ולגרום לו לחוש לא־ראוי לאהבתו. גם אם התחרט ונהגו בו ברחמים הוא עלול להרגיש לא־ראוי עוד להיות אחד ממשרתי אלוהים. מה אתה מרגיש כלפי אחים ואחיות שמתמודדים עם תחושות כאלה? מ20.06 19 §6, 7
יום ד׳, 8 ביוני
הפיקח רואה את הסכנה ומסתתר (מש׳ כ״ב:3).
אנחנו צריכים לזהות מצבים העלולים להזיק לנו ולנקוט פעולה כדי להימנע מהסכנה (עב׳ ה׳:14). עלינו לבחור, למשל, את הבילוי והבידור שלנו בתבונה. תוכניות טלוויזיה וסרטים לא אחת מציגים התנהגות לא־מוסרית. התנהגות זו מכעיסה את אלוהים ותמיד גורמת לנזק. לכן, אנו נמנעים מבידור העלול אט אט לערער את אהבתנו לאלוהים (אפ׳ ה׳:5, 6). אנחנו גם צריכים להיות ערים לסכנה שיש במידע כוזב שמפיצים כופרים, המנסים לטעת בנו ספקות לגבי אחינו וארגון יהוה (טימ״א ד׳:1, 7; טימ״ב ב׳:16). מידע מטעה זה עלול לערער את אמונתנו. אל לנו להיסחף אחר תעמולה זו. מדוע? מפני שסיפורים מעין אלה מופצים על־ידי ”אנשים אשר שכלם נשחת והאמת נעדרת מהם”, אנשים שמטרתם להצית ”ויכוחים והתנצחויות” (טימ״א ו׳:4, 5). הם רוצים שנאמין להשמצותיהם ונפתח חשדות מרושעים נגד אחינו. מ20.09 29 §13, 15
יום ה׳, 9 ביוני
איש איש ידאג תמיד לא לטובתו האישית אלא לטובת רעהו (קור״א י׳:24).
בעל ואישה צריכים לנהוג זה בזה באהבה ובכבוד (אפ׳ ה׳:33). המקרא מלמד אותנו להתמקד במה שאנו יכולים לתת, ולא במה שאנו יכולים לקבל (מה״ש כ׳:35). איזו תכונה תעזור לזוג נשוי לנהוג באהבה ובכבוד? ענווה. ענווה עוזרת לזוגות משיחיים רבים למצוא אושר רב בנישואיהם. למשל, בעל ששמו סטיבן אומר: ”אם אתם צוות, אתם תעבדו יחד, במיוחד כשצצות בעיות. במקום לחשוב: ’מה הכי טוב בשבילי?’ אתם תחשבו: ’מה הכי טוב בשבילנו?’” גם סטפני אשתו מרגישה כך. ”אף אחד אינו רוצה לחיות עם יריב”, היא אומרת. ”כשמתעוררים חילוקי דעות, אנחנו מנסים לזהות את הבעיה. לאחר מכן אנחנו מתפללים, עושים מחקר ומדברים על כך. אנחנו תוקפים את הבעיה ולא זה את זה”. בעלים ונשים יהיו מאושרים יותר אם לא יחשבו את עצמם ליותר ממה שצריך. מ20.07 3, 4 §5, 6
יום ו׳, 10 ביוני
התקדמתי ביהדות יותר מרבים מבני גילי שמקרב עמי (גל׳ א׳:14).
אל לנו להישען על כוחנו או על יכולותינו בשירותנו את יהוה. השליח פאולוס היה אדם משכיל — הוא למד לרגליו של אחד המנהיגים היהודים המכובדים ביותר בימיו, אדם ששמו גמליאל (מה״ש ה׳:34; כ״ב:3). בשלב מסוים הייתה לפאולוס מידה של השפעה בקהילה היהודית (מה״ש כ״ו:4). אולם פאולוס לא נשען על עצמו. הוא ויתר בשמחה על הדברים שהפכו אותו לבעל השפעה על־פי אמות המידה של העולם (פיל׳ ג׳:8). פאולוס שילם מחיר כבד כדי להפוך לתלמיד המשיח. בני עמו שנאו אותו (מה״ש כ״ג:12–14). הוא הוכה ונכלא על־ידי אזרחים רומים כמותו (מה״ש ט״ז:19–24, 37). כמו כן, הוא התייסר בשל מגבלותיו (רומ׳ ז׳:21–25). אך במקום לאפשר למתנגדיו או למגבלותיו לשתק אותו, הוא ’מצא הנאה בחולשות’. מדוע? מפני שכאשר היה חלש, ראה כיצד גבורת אלוהים פועלת בחייו (קור״ב ד׳:7; י״ב:10). מ20.07 16 §7, 8
שבת, 11 ביוני
המגלה אמונה בי, ... מעשים גדולים מאלה יעשה (יוח׳ י״ד:12).
כיום פעילות ההכרזה על המלכות ראויה לתשומת ליבנו המרבית. ישוע ניבא שהיקף הפעילות יגדל ושהיא תימשך זמן רב לאחר מותו. אחרי תחייתו עזר ישוע בדרך נס לכמה מתלמידיו ללכוד דגים רבים. בהזדמנות זו הדגיש שמשימתם כדייגי אדם חשובה מכל עיסוק אחר (יוח׳ כ״א:15–17). בדיוק לפני עלייתו השמיימה אמר ישוע לתלמידיו שפעילות ההטפה שבה החל תתפשט הרחק מעבר לגבולות ישראל (מה״ש א׳:6–8). לימים מסר לשליח יוחנן חזון שבו הראה לו מה יתרחש ב”יום האדון”. יוחנן ראה את המאורע המרשים הבא: בהכוונת מלאכים ”בשורה טובה נצחית” מוכרזת ”לכל אומה ושבט ולשון ועם” (ההת׳ א׳:10; י״ד:6). ברור אפוא שכיום יהוה רוצה שנשתתף בפעילות ההטפה האדירה עד שתושלם. מ20.09 9 §5
יום א׳, 12 ביוני
בזכות אמונה הקריב כביכול אברהם את יצחק כאשר נוסה (עב׳ י״א:17).
חיי משפחתו של אברהם לא היו קלים. אשתו האהובה שרה הייתה עקרה. במשך עשרות שנים הם נאלצו להתמודד עם אותה אכזבה מרה. בסופו של דבר נתנה שרה לאברהם את שפחתה הגר כדי שתוכל ללדת ילדים עבור אברהם ושרה. אך כאשר הגר הרתה ונשאה ברחמה את ישמעאל, היא החלה לבוז לשרה. המצב החמיר עד כדי כך ששרה גרמה לה לברוח מהבית (בר׳ ט״ז:1–6). לבסוף הרתה שרה וילדה בן לאברהם, והוא קרא לו יצחק. אברהם אהב את שני בניו, ישמעאל ויצחק. אך בגלל היחס הרע שהעניק ישמעאל ליצחק נאלץ אברהם לגרש את ישמעאל והגר (בר׳ כ״א:9–14). לימים ביקש יהוה מאברהם להקריב את יצחק כקורבן (בר׳ כ״ב:1, 2; עב׳ י״א:17–19). בשני המקרים אברהם היה צריך לבטוח ביהוה שבסופו של דבר ידאג שהעניינים יסתדרו היטב עבור בניו. מ20.08 4 §9, 10
יום ב׳, 13 ביוני
לבשו את האישיות החדשה, אשר נבראה בהתאם לרצון אלוהים בצדקה ובנאמנות אמיתיות (אפ׳ ד׳:24).
דמיין את השמחה שיחושו המוקמים לתחייה ככל שיפשטו את האישיות הישנה ויחיו לאור אמות המידה הצודקות של אלוהים. מי שיחוללו את השינויים הללו תהיה תקומתם לחיים. לעומתם, מי שימרדו באלוהים לא יורשו להפר את השלום בגן עדן (יש׳ ס״ה:20; יוח׳ ה׳:28, 29). תחת שלטון המלכות יתנסו כל משרתי אלוהים באמיתות הכתוב במשלי י׳:22: ”ברכת יהוה היא תעשיר, והוא אינו מוסיף לה כאב”. תודות להשפעת רוחו של יהוה עליהם, משרתיו יהפכו לעשירים מבחינה רוחנית — הם יידמו יותר ויותר למשיח ויתקדמו לקראת השלמות (יוח׳ י״ג:15–17; אפ׳ ד׳:23). מיום ליום הם יהפכו לאנשים בריאים יותר וטובים יותר. עד כמה יהיו משמחים החיים באותה עת! (איוב ל״ג:25). מ20.08 17 §11, 12
יום ג׳, 14 ביוני
השתדלו... לעסוק בעניינים שלכם (תסל״א ד׳:11).
טוב נעשה אם נזכור שכמה משיחיים רווקים הציבו לעצמם מטרה להישאר רווקים. משיחיים רווקים אחרים אומנם רוצים להתחתן, אבל הם פשוט לא מצאו את האדם הנכון. אחרים איבדו את בן זוגם. בכל מקרה, האם ראוי שאחים ואחיות בקהילה ישאלו משיחיים רווקים מדוע אין הם נשואים או יציעו להם עזרה למצוא בן זוג? אם אחינו ואחיותינו הרווקים לא ביקשו עזרה, כיצד הצעות מעין אלה עלולות לגרום להם להרגיש? (טימ״א ה׳:13) אחינו ואחיותינו הרווקים ישמחו שנוקיר אותם על בסיס תכונותיהם היפות ולא על בסיס מצבם המשפחתי. במקום לרחם עליהם, מוטב שנעריך את נאמנותם. כך אחינו ואחיותינו הרווקים לעולם לא ירגישו שאומרים להם: ’אין לי צורך בכם’ (קור״א י״ב:21). הם ידעו שאנו מכבדים אותם ומוקירים את מקומם בקהילה. מ20.08 29 §10, 14
יום ד׳, 15 ביוני
[המשיח] נראה אל יותר מחמש מאות אחים שהיו יחדיו (קור״א ט״ו:6).
זמן מה לאחר המקרה הזה נגלה ישוע אל השליח פאולוס עצמו (קור״א ט״ו:8). פאולוס (שאול) היה בדרכו לדמשק כאשר שמע את קולו של ישוע שהוקם לתחייה וראה חזון שלו בתפארתו השמימית (מה״ש ט׳:3–5). חווייתו של פאולוס הוסיפה לראיות שתחייתו של ישוע אינה מעשייה (מה״ש כ״ו:12–15). יש שעבורם עדותו של פאולוס ראויה לציון במיוחד, שהרי בעבר רדף את המשיחיים. לאחר שהוא עצמו השתכנע בתחייתו של ישוע, פאולוס השקיע מאמצים רבים כדי לשכנע אחרים באמת זו. הוא החזיק מעמד אפילו שהכו אותו, שאסרו אותו ושספינתו נטרפה בעודו מפיץ את האמת שישוע מת אך שב לחיים (קור״א ט״ו:9–11; קור״ב י״א:23–27). ביטחונו של פאולוס בתחייתו של ישוע מן המתים היה כה חזק עד כי היה מוכן להגן על אמונתו גם במחיר חייו. האין עדות קדומה זו משכנעת אותך שישוע הוקם מהמתים? והאין היא מחזקת את אמונתך בתחיית המתים? מ20.12 3 §8–10
יום ה׳, 16 ביוני
אם תחפשו [את יהוה], הוא יאפשר לכם למוצאו (דה״ב ט״ו:2).
נוכל לשאול את עצמנו: ’האם אני נוכח באסיפות בקביעות?’ כאשר אנו נוכחים באסיפות שמספק ארגון יהוה, אנו זוכים להזנה רוחנית אמיתית ולהתרועעות בונה (מתי י״א:28). נוכל גם לשאול את עצמנו: ’האם יש לי הרגלי לימוד טובים?’ אם אתה מתגורר עם המשפחה שלך, האם אתה מקצה זמן מדי שבוע לתוכנית הרוחנית המשפחתית? או אם אתה גר לבד, האם אתה בכל זאת מקצה זמן לתוכנית רוחנית, כפי שהיית עושה במסגרת משפחתית? כמו כן, האם אתה משתתף ככל האפשר במלאכת הבישור ועשיית התלמידים? מדוע חשוב שנשאל את עצמנו שאלות אלה? המקרא אומר שיהוה בוחן את מחשבותינו ואת מה שטמון בליבנו, ומכאן שגם אנחנו צריכים לעשות זאת (דה״א כ״ח:9). אם אנו רואים שאנו צריכים לערוך שינויים במטרותינו, בגישתנו או בחשיבתנו, עלינו לבקש מיהוה שיעזור לנו לעשות שינויים אלה. כעת זה הזמן להיערך למבחנים הצפויים לנו. מ20.09 18, 19 §19, 20
יום ו׳, 17 ביוני
מי מכם שאינו מוותר על כל נכסיו אינו יכול להיות תלמידי (לוקס י״ד:33).
ישוע המחיש את המחיר הדרוש כדי להפוך לתלמידו. הוא דיבר על איש הרוצה לבנות מגדל, ועל מלך הרוצה לצאת למלחמה. ישוע אמר שהבונה צריך ’לשבת תחילה ולחשב את ההוצאות’ הדרושות כדי להשלים את בניית המגדל, ושהמלך צריך ’לשבת תחילה ולערוך התייעצות’ כדי לראות אם אנשי חילו מסוגלים לממש את מטרתם (לוקס י״ד:27–32). באופן דומה, ישוע ידע שאדם הרוצה להפוך לתלמידו צריך לנתח היטב את משמעות ההחלטה ללכת אחריו. מסיבה זו עלינו לעודד את תלמידי המקרא שלנו ללמוד איתנו מדי שבוע. בתור המורה עליך להתכונן היטב לכל שיעור. חשוב על התלמיד ותכנן כיצד להציג את החומר בצורה פשוטה וברורה כך שיוכל להבינו וליישמו בקלות (נחמ׳ ח׳:8; מש׳ ט״ו:28א). מ20.10 7 §5; 8 §7
שבת, 18 ביוני
לכו ועשו תלמידים... למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם (מתי כ״ח:19, 20).
הנחיותיו של ישוע ברורות. עלינו ללמד אנשים את מה שהוא ציווה. אולם אל לנו להתעלם מפרט חשוב. ישוע לא אמר: ’למדו אותם את כל מה שציוויתי עליכם’. הוא הורה: ”למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם”. כדי ליישם הנחיה ספציפית זו כשאנו מלמדים תלמיד מקרא, עלינו להיות לא רק מורים אלא גם מדריכים (מה״ש ח׳:31). ”לקיים” מצווה משמע לציית לה. כאשר אנו מלמדים אחרים את המקרא, אנו מראים להם מה אלוהים דורש מאיתנו. אך עלינו לעשות יותר מזה. עלינו ללמד את תלמידי המקרא שלנו ליישם בחיי היומיום את מה שהם לומדים (יוח׳ י״ד:15; יוח״א ב׳:3). באמצעות דוגמתנו אנו יכולים להראות להם כיצד ליישם עקרונות מקראיים בסיסיים בבית־הספר, בעבודה או בבילויים. נוכל להתפלל ליהוה בנוכחות תלמידינו ולבקש שרוח הקודש תדריך אותם (יוח׳ ט״ז:13). מ20.11 2, 3 §3–5
יום א׳, 19 ביוני
”לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי”, אומר יהוה צבאות (זכ׳ ד׳:6).
תלמידיו של ישוע התמודדו עם קשיים. לדוגמה, היו בנמצא רק העתקים ספורים של כתבי־הקודש. לא היו עזרי לימוד כפי שיש לנו כיום. והתלמידים היו צריכים לבשר לאנשים הדוברים שפות רבות. חרף כל הקשיים תלמידים נלהבים אלה עשו את מה שנראה היה בלתי אפשרי: תוך עשורים בודדים הם בישרו את הבשורה הטובה ”לכל הבריאה מתחת לשמיים” (קול׳ א׳:6, 23). בתקופה המודרנית יהוה ממשיך להדריך את עמו ולנסוך בו כוח. אנו מקבלים את ההדרכה, כמובן, בעיקר דרך דברו שנכתב בהשראת הרוח. שם אנו קוראים על שירותו של ישוע ועל הצו שנתן לתלמידיו להמשיך במלאכה שבה החל (מתי כ״ח:19, 20). יהוה אינו נושא פנים, והוא ניבא שהבשורה הטובה תוכרז ”לכל אומה ושבט ולשון ועם” (ההת׳ י״ד:6, 7). הוא רוצה שמסר המלכות יהיה זמין לכול. מ20.10 21 §6–8
יום ב׳, 20 ביוני
אתה מושיע את הענווים, אך עיניך נגד היהירים (שמ״ב כ״ב:28).
דוד המלך אהב את ”תורת יהוה” (תהל׳ א׳:1–3). הוא ידע שיהוה מושיע את הענווים אך מתנגד ליהירים. לכן הוא אפשר לתורת אלוהים לתקן את חשיבתו. הוא כתב: ”אהלל את יהוה, אשר יעץ לי. אפילו בלילה מתקנות אותי מחשבותיי הכמוסות” (תהל׳ ט״ז:7). אם אנחנו ענווים, נאפשר לדבר־אלוהים לתקן את מחשבותינו הפסולות לפני שננהג על־פיהן. דבר־אלוהים יהיה כמו קול האומר לנו: ”זו הדרך. לכו בה”. הוא יזהיר אותנו אם נסטה מהדרך, לשמאל או לימין (יש׳ ל׳:21). הקשבה ליהוה תועיל לנו בכמה דרכים (יש׳ מ״ח:17). לדוגמה, נחסוך מעצמנו את המבוכה שנחוש אם מישהו אחר יצטרך לתקן אותנו. כמו כן, נקרב יותר ליהוה מפני שנבין שהוא נוהג בנו כילדים אהובים (עב׳ י״ב:7). מ20.11 20 §6, 7
יום ג׳, 21 ביוני
כאשר שמעו על תחיית המתים היו שלגלגו (מה״ש י״ז:32).
ייתכן שהיו בקורינתוס שאפשרו לחשיבה זו להשפיע עליהם (קור״א ט״ו:12). אחרים אולי חשבו על תחיית המתים במובן סמלי, כלומר, שהאדם היה בעבר ”מת” בהיותו חוטא אך ”הוחיה” כמשיחי. תהיה אשר תהיה הסיבה, התכחשות לתחייה משמעה שאמונתם הייתה לשווא. אם אלוהים לא הקים את ישוע לתחייה, הכופר לא שולם וכולם עדיין היו שרויים בחטא. לכן למי שלא האמינו בתחיית המתים לא הייתה כל תקווה ממשית (קור״א ט״ו:13–19; עב׳ ט׳:12, 14). השליח פאולוס ידע ממקור ראשון ש”המשיח הוקם מן המתים”. תחייתו הייתה נעלה מתחייתם של מי שקודם לכן הושבו לחיים עלי אדמות אך מתו שוב. פאולוס אמר שישוע היה ”ביכורי כל המתים”. הוא היה האדם הראשון שהוקם לתחייה כיצור רוחני, והראשון מבין בני האנוש שעלה השמיימה (קור״א ט״ו:20; מה״ש כ״ו:23; פט״א ג׳:18, 22). מ20.12 5 §11, 12
יום ד׳, 22 ביוני
הם... מסרו לאחים שם את הפסיקות שפסקו השליחים והזקנים... כדי שיקיימו אותן (מה״ש ט״ז:4).
במאה הראשונה הגוף המנהל בירושלים פעל באחדות כדי לשמור על הסדר והשלום בקרב עם אלוהים (מה״ש ב׳:42). למשל, כאשר המחלוקת באשר למילה הגיעה לשיאה בשנת 49 לספירה בערך, הגוף המנהל בחן את העניין תחת הכוונת רוח הקודש. אם היו ממשיכים להיות פילוגים בקהילה בשל סוגיה זו, פעילות הבישור הייתה משתבשת. אף שהיו מרקע יהודי, השליחים והזקנים לא הושפעו מהמסורת היהודית או ממי שקידמו אותה בתוקף. במקום זאת, הם פנו לדברו של אלוהים ונשענו על רוח קודשו כדי לקבל הדרכה (מה״ש ט״ו:1, 2, 5–20, 28). מה הייתה התוצאה? יהוה בירך את החלטתם, השלום והאחדות גברו ופעילות הבישור המשיכה להתקדם (מה״ש ט״ו:30, 31; ט״ז:5). גם בתקופה המודרנית ארגונו של יהוה פועל כדי לשמור על הסדר והשלום בקרב עמו. מ20.10 22, 23 §11, 12
יום ה׳, 23 ביוני
שלמה בני [הוא] האחד אשר בחר בו אלוהים (דה״א כ״ט:1).
בשל מגבלות הגיל, הבריאות או בשל גורמים אחרים, אולי לא נוכל לקבל משימה תיאוקרטית מסוימת. בהקשר זה נוכל ללמוד מדוגמתו של דוד המלך. כאשר נאמר לדוד שלא נבחר לבנות את מקדש אלוהים — דבר שהשתוקק לעשות — הוא תמך לגמרי במי שבו בחר אלוהים לביצוע המשימה. דוד אף תרם בנדיבות לפרויקט. איזו דוגמה נפלאה לחיקוי! (שמ״ב ז׳:12, 13; דה״א כ״ט:3–5) בשל בעיות בריאות אח מצרפת ששמו יוּג חדל לשרת כזקן־קהילה ולא יכול היה לבצע אפילו עבודות בית פשוטות. הוא כותב: ”בהתחלה חשתי חסר ערך ושקעתי בייאוש. אבל עם הזמן הבנתי כמה חשוב להשלים עם מגבלותיי ומצאתי שמחה בשירות יהוה במסגרת המגבלות. בדומה לגדעון ושלוש מאות אנשיו — שהיו כולם עייפים — אני אמשיך במאבק!” (שופ׳ ח׳:4). מ20.12 25 §14, 15
יום ו׳, 24 ביוני
הבה נמשיך לאהוב איש את רעהו (יוח״א ד׳:7).
כאשר כתב על חייו של ישוע השתמש השליח יוחנן במילה ”אהבה” ובפועל ”אהב” בהטיות שונות פעמים רבות יותר משלושת כותבי ספרי הבשורה האחרים גם יחד. כתבי יוחנן, שנכתבו בהשראת אלוהים, מראים שאהבה צריכה להשפיע על כל מעשיו של המשיחי (יוח״א ד׳:10, 11). אולם ליוחנן נדרש זמן כדי ללמוד לקח זה. בצעירותו יוחנן לא תמיד נהג באהבה. במקרה אחד, לדוגמה, ישוע ותלמידיו עברו בשומרון בדרכם לירושלים. תושבי כפר שומרוני אחד סירבו לארח אותם. יוחנן הציע שתרד אש מהשמיים ותשמיד את כל תושבי הכפר! (לוקס ט׳:52–56) במקרה אחר הוא ואחיו יעקב שכנעו ככל הנראה את אימם לבקש מישוע עבורם עמדות בכירות לצידו במלכות. כאשר גילו שאר השליחים מה עשו יעקב ויוחנן, הם זעמו! (מתי כ׳:20, 21, 24) אך ישוע אהב את יוחנן למרות כל מגרעותיו (יוח׳ כ״א:7). מ21.01 8, 9 §3, 4
שבת, 25 ביוני
המשיח לא דאג לטובתו שלו (רומ׳ ט״ו:3).
יהוה מחליט החלטות הפועלות לטובתם המרבית של אחרים. לדוגמה, הוא לא החליט לברוא חיים לתועלתו האישית, אלא מפני שרצה שניהנה גם אנחנו מהחיים. אף אחד לא יכול היה להכריח אותו לתת את בנו לכפרת חטאינו. הוא החליט מרצון להקריב הקרבה זו לתועלתנו. גם ישוע החליט החלטות שהיו קודם כול לטובת אחרים. לדוגמה, הוא החליט לוותר על המנוחה אשר לה היה זקוק כדי ללמד המון רב של אנשים (מר׳ ו׳:31–34). ראש משפחה טוב יודע שאחד הדברים הקשים ביותר שעליו לעשות הוא להחליט החלטות נבונות עבור משפחתו, והוא מתייחס ברצינות לאחריות זו. הוא מתאמץ לא להחליט החלטות שרירותיות או לבסס את החלטותיו אך ורק על רגש. הוא מאפשר ליהוה להדריך אותו (מש׳ ב׳:6, 7). כך הוא יבקש את טובתם של אחרים ולא את טובתו שלו (פיל׳ ב׳:4). אם בעל מתאמץ לחקות את דוגמתם של יהוה וישוע, הוא יהיה ראש משפחה טוב. מ21.02 7 §19–21
יום א׳, 26 ביוני
אסא עשה את הטוב והישר בעיני יהוה אלוהיו (דה״ב י״ד:2).
בצעירותו היה המלך אסא עניו ואמיץ. למשל, אחרי שירש את אביו אביה, פתח במבצע נגד עבודת אלילים. הוא גם ”אמר ליהודה לבקש את יהוה אלוהי אבותיהם ולשמור את התורה והמצווה” (דה״ב י״ד:1–7). וכאשר פלש זרח הכושי ליהודה עם 000,000,1 חיילים, פעל אסא בחוכמה ופנה ליהוה לעזרה באמרו: ”יהוה, אין זה משנה עבורך אם מקבלי עזרתך רבים או חסרי כוח. עזור לנו, יהוה אלוהינו, כי עליך אנו נשענים”. מילים יפות אלה מצביעות על ביטחונו הרב של אסא ביכולתו של יהוה להושיע אותו ואת עמו. אסא בטח באביו השמימי ו”יהוה הביס את הכושים” (דה״ב י״ד:8–12). אין ספק שתסכים שהתייצבות מול צבא המונה 000,000,1 חיילים הייתה אתגר עצום, ואסא עמד באתגר. מ21.03 5 §12, 13
יום ב׳, 27 ביוני
רחשו חיבה לבבית זה לזה (רומ׳ י״ב:10).
אנו קוראים במקרא על אנשים לא־מושלמים שגילו חיבה לבבית. חשוב לדוגמה על יהונתן ודוד. במקרא נאמר: ”דוד ויהונתן נקשרו זה לזה ונעשו ידידים קרובים, ויהונתן החל לאהוב אותו כנפשו” (שמ״א י״ח:1, הערת שוליים). דוד נמשח לרשת את כס המלוכה לאחר שאול. אז החל שאול לקנא בדוד קנאה עזה וניסה להרגו. אך יהונתן, בנו של שאול, לא חבר לאביו במסע ההרג שבו פתח. יהונתן ודוד נדרו לשמור על ידידותם ולהתמיד לתמוך איש ברעהו (שמ״א כ׳:42). החיבה הלבבית בין יהונתן לדוד ראויה לציון במיוחד אם מביאים בחשבון כמה גורמים שעלולים היו למנוע מהם להפוך לידידים. למשל, יהונתן היה מבוגר מדוד בכ־30 שנה. הוא יכול היה להסיק שאין לו מן המשותף עם אדם צעיר ממנו בהרבה ופחות מנוסה. אך יהונתן לא ראה בדוד נחות ולא התייחס אליו ככזה. מ21.01 21, 22 §6, 7
יום ג׳, 28 ביוני
לשמחה גדולה חִשבו זאת, אחיי, כאשר אתם נתקלים בכל מיני ניסיונות (יעקב א׳:2).
ישוע הבטיח לתלמידיו שתהיה להם שמחה אמיתית. הוא גם הזהיר את מי שאוהבים אותו שיהיו להם ניסיונות (מתי י׳:22, 23; לוקס ו׳:20–23). אנחנו שמחים שאנחנו תלמידי המשיח. אך מה אנחנו מרגישים לגבי האפשרות שמשפחתנו תתנגד לנו, שהממשלה תרדוף אותנו, או שעמיתינו לעבודה או לספסל הלימודים ילחצו עלינו לעשות מעשים פסולים? מטבע הדברים, תרחישים אלה עלולים לעורר בנו דאגה. אנשים בדרך כלל אינם רואים ברדיפות סיבה לשמחה. אבל זה בדיוק מה שדבר־אלוהים אומר לנו לעשות. למשל, התלמיד יעקב כתב שבמקום לשקוע בדאגה, עלינו לחשוב זאת לשמחה כשאנו עוברים ניסיונות (יעקב א׳:2, 12). וישוע אמר שעלינו להיות שמחים גם כשאנו נרדפים (מתי ה׳:11). יהוה השרה מרוחו על יעקב כדי שיכתוב למשיחיים ויעניק להם עצות מעשיות שיעזרו להם לשמור על שמחתם אפילו בשעת ניסיונות. מ21.02 26 §1, 2; 27 §5
יום ד׳, 29 ביוני
סור מדיבורים ריקים מתוכן ומחללי קודש (טימ״א ו׳:20).
כמה מבני דורו של טימותיאוס לא העריכו את הזכות שהייתה להם להיות שותפיו של אלוהים לעבודה. עימם נמנים דימס, פִיגֶלוֹס, הֶרְמוֹגֶנִיס, הִימֵנֵאוּס, אלכסנדר ופיליטוֹס (טימ״א א׳:19, 20; טימ״ב א׳:15; ב׳:16–18; ד׳:10). נראה שכל אותם אנשים היו בעברם חזקים מבחינה רוחנית, אבל הם חדלו להתמקד במה שבאמת יקר. כיצד מנסה השטן לגרום לנו לוותר על האוצרות שיהוה הפקיד בידינו? שים לב לכמה מתכסיסיו. הוא משתמש בבידור ובתקשורת כדי לקדם חשיבה, התנהגות וערכים פסולים, בתקווה שהם יחלישו את אחיזתנו באמת. הוא מנסה להפחיד אותנו באמצעות לחץ חברתי או רדיפות כך שנפסיק לבשר. כמו כן, הוא מנסה לפתות אותנו להקשיב ל”מה שבכזב מכונה ’ידע’” שמשמיעים הכופרים, וזאת כדי שניטוש את האמת. אם לא נהיה זהירים, אנו עלולים לאבד אט אט את אחיזתנו באמת (טימ״א ו׳:21). מ20.09 27 §6–8
יום ה׳, 30 ביוני
ישמע יהוה את תחינתי; יהוה יקבל את תפילתי (תהל׳ ו׳:9).
האם חבר או בן משפחה הפר את אמונך? אם כן, בחינת המקרה של אבשלום, בנו של דוד המלך, תועיל לך (שמ״ב ט״ו:5–14, 31; י״ח:6–14). כשהפרשה לנגד עיניך, ספר ליהוה איך היחס הרע שקיבלת גרם לך להרגיש (תהל׳ ו׳:6–8). כעת דמיין לעצמך מה ודאי הרגיש דוד כשכל זה קרה לו. הוא אהב את אבשלום ובטח באחיתופל. אך שני אלה, שהיו קרובים אליו, בגדו בו. הם פגעו בו עמוקות ואף ניסו להרגו. דוד יכול היה לאבד את אמונו בחבריו האחרים ולחשוד שגם הם חברו לאבשלום. הוא עלול היה לחשוב רק על עצמו ולרצות להימלט מהארץ לבדו, או פשוט להיכנע לייאוש. אך דוד לא נהג כך. הוא התפלל ליהוה לעזרה, ביקש את עזרת חבריו ופעל ללא דיחוי כדי להוציא לפועל את ההחלטות שקיבל. הוא המשיך לבטוח ביהוה ובחבריו. מ21.03 15 §7, 8; 17 §10, 11