אוקטובר
שבת, 1 באוקטובר
”מי יודע את מחשבות יהוה ויוכל להדריכו?” אבל אנחנו, יש לנו הלך החשיבה של המשיח (קור״א ב׳:16).
אם נעשה מאמצים להכיר את ישוע, נחקה את האופן שבו הוא חושב ופועל. וככל שנכיר טוב יותר את צורת חשיבתו ונחקה אותה, ידידותנו איתו תהיה הדוקה יותר. כיצד נוכל לחקות את ישוע? שים לב לדוגמה אחת. מה שעמד בראש מעייניו של ישוע הוא לעזור לאחרים ולא להשביע את רצונו שלו (מתי כ׳:28; רומ׳ ט״ו:1–3). בזכות גישה זו הוא גילה רוח של הקרבה עצמית וסלחנות. הוא לא נפגע בקלות ממה שאמרו עליו אנשים (יוח׳ א׳:46, 47). כמו כן, הוא לא אפשר לטעויות שעשו אנשים בעבר להשפיע על גישתו כלפיהם (טימ״א א׳:12–14). ישוע אמר: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם” (יוח׳ י״ג:35). שאל את עצמך: ”האם אני מחקה את דוגמתו של ישוע ועושה כל שביכולתי כדי לשמור על השלום עם אחיי ואחיותיי?” מ20.04 24 §11
יום א׳, 2 באוקטובר
הם יקדשו את שמי (יש׳ כ״ט:23).
חרף העובדה שאתה חי בעולם המלא באנשים המשמיצים ומחרפים את שם יהוה, יש לך ההזדמנות לקום ולספר את האמת — שיהוה קדוש, צודק, טוב ואוהב. אתה יכול לתמוך בשלטונו. אתה יכול לקדם אותו כצורת השלטון היחידה שהיא באמת צודקת והיחידה שתסב לכל הבריאה שלום ואושר (תהל׳ ל״ז:9, 37; קמ״ו:5, 6, 10). כשאנו מלמדים אחרים אמיתות מקראיות, אנו לא אחת מבליטים את ריבונות אלוהים, כלומר שליהוה יש הזכות לשלוט ביקום, ואין ספק שזה נכון. אולם בעוד שחשוב להתמקד בחוקי אלוהים, מטרתנו העיקרית היא לעזור לאחרים לאהוב את יהוה אבינו ולהיות נאמנים לו. לכן עלינו להבליט את תכונותיו שובות הלב ולהדגיש איזו ישות עומדת מאחורי שמו (יש׳ ס״ג:7). אם נלמד אחרים בדרך זו, נעזור להם לאהוב את יהוה ולציית לו מתוך רצון להיות נאמנים לו. מ20.06 6 §16; 7 §19
יום ב׳, 3 באוקטובר
מי שם פה לאדם... האם לא אני, יהוה? (שמ׳ ד׳:11).
מוח האדם הוא פלא הנדסי. כאשר היית ברחם אימך, התפתח מוחך על־פי תוכנית קבועה מראש, ואלפי תאי מוח חדשים נוצרו מדי דקה! חוקרים משערים שמוחו של אדם בוגר מכיל קרוב ל־100 מיליארד תאים מיוחדים הנקראים נוירונים המתקבצים יחד ומרכיבים את מוחנו השוקל כקילוגרם וחצי. אחד מיכולותיו המופלאות של מוחנו הוא היכולת לדבר. בכל פעם שאתה מוציא מילה מפיך, מוחך צריך לתאם בין תנועותיהם של כ־100 שרירים בלשון, בלוע, בלסת ובחזה. כל אותם שרירים צריכים לנוע בתזמון מדויק כדי שניתן יהיה להבין את המילים. מאמר שיצא לאור בשנת 2019 הראה שתינוקות שזה עתה נולדו מסוגלים לזהות מילים בודדות. ממצאים אלה מאמתים את טענתם של חוקרים רבים, שלפיה נולדנו עם היכולת לזהות וללמוד שפות. אין ספק שיכולתנו לדבר היא מתת אלוהים. מ20.05 22, 23 §8, 9
יום ג׳, 4 באוקטובר
[הוא] חיכה לעיר שיש לה יסודות אמיתיים, אשר אדריכלה ומקימה הוא אלוהים (עב׳ י״א:10).
אברהם עזב מרצון את סגנון החיים הנוח שהיה לו בעיר אוּר. מדוע? מפני שחיכה ”לעיר שיש לה יסודות אמיתיים” (עב׳ י״א:8–10, 16). העיר שאברהם חיכה לה היא מלכות אלוהים. מלכות זו מורכבת מישוע המשיח ומ־000,144 משיחיים משוחים. פאולוס מתייחס למלכות כאל ”עיר אלוהים חיים, ירושלים השמימית” (עב׳ י״ב:22; ההת׳ ה׳:8–10; י״ד:1). ישוע לימד את תלמידיו להתפלל באשר למלכות זו ולבקש שהיא תבוא כדי שרצון אלוהים ייעשה עלי אדמות כפי שנעשה בשמיים (מתי ו׳:10). האם אברהם ידע כיצד בדיוק תהיה מאורגנת מלכות אלוהים? לא. במשך מאות שנים היו פרטים אלה בגדר ’סוד מקודש’ (אפ׳ א׳:8–10; קול׳ א׳:26, 27). אבל אברהם ידע שכמה מצאצאיו יהיו מלכים, שהרי יהוה הבטיח לו זאת מפורשות (בר׳ י״ז:1, 2, 6). מ20.08 2, 3 §2–4
יום ד׳, 5 באוקטובר
המשיכו להתהלך באחדות [עם האדון], כשאתם מושרשים ונבנים בו ויציבים באמונה (קול׳ ב׳:6, 7).
עלינו לדחות תורות כפירה. עוד מימיה הראשונים של הקהילה המשיחית השתמש השטן במתעים רבים כדי לזרוע ספקות בשכלם של משרתי אלוהים נאמנים. לכן אנו צריכים לדעת להבחין בין עובדות לשקרים. אויבינו יכולים להשתמש באינטרנט או ברשתות החברתיות כדי לנסות לערער את ביטחוננו ביהוה ואת אהבתנו לאחינו. זכור מי עומד מאחורי תעמולה זו ודחה אותה! (יוח״א ד׳:1, 6; ההת׳ י״ב:9) כדי לעמוד איתן אל מול התקפות השטן עלינו להעמיק את ביטחוננו בישוע ובתפקיד שהוא ממלא במטרת אלוהים. עלינו לבטוח גם באפיק היחיד שבו משתמש יהוה בימינו (מתי כ״ד:45–47). נוכל להעמיק את ביטחוננו אם נלמד את דבר־אלוהים באופן קבוע. כך תידמה אמונתנו לעץ בעל שורשים עמוקים באדמה. השליח פאולוס הביע רעיון דומה כשכתב את דברי הפסוק היומי. מ20.07 23, 24 §11, 12
יום ה׳, 6 באוקטובר
האדם רואה את הנראה לעיניים, אך יהוה רואה ללבב (שמ״א ט״ז:7).
כבני אדם לא־מושלמים לכולנו יש הנטייה לשפוט אחרים על־פי המראה החיצוני שלהם (יוח׳ ז׳:24). אך אנו לומדים רק מעט על הפרט ממה שרואות עינינו. לשם המחשה, אפילו רופא מבריק ומנוסה יכול ללמוד רק מעט מהתבוננות חיצונית בחולה. הוא חייב להקשיב בתשומת לב אם הוא רוצה ללמוד על ההיסטוריה הרפואית שלו, על המבנה הרגשי שלו או על התסמינים שהוא חווה. הרופא אולי יבקש מהחולה לבצע צילום רנטגן כדי להבין מה מתרחש בתוך גופו. אחרת, הוא יטעה באבחון הבעיה. באופן דומה, אין אנו מסוגלים להבין לגמרי את אחינו ואחיותינו על סמך המראה החיצוני שלהם בלבד. עלינו לנסות לראות את האדם הפנימי מתחת לפני השטח. כמובן, אין אנו מסוגלים לקרוא לבבות. אולם עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לחקות את יהוה. הוא מקשיב לעובדיו. הוא מתחשב ברקע ובמצב שלהם. כמו כן, הוא מגלה חמלה כלפיהם. מ20.04 14, 15 §1–3
יום ו׳, 7 באוקטובר
כל אחד מכם... יחשוב כאדם מיושב בדעתו (רומ׳ י״ב:3).
עלינו לטפח ענווה מפני שאנשים גאוותנים אינם ’מיושבים בדעתם’. אנשים גאוותנים הם מחרחרי ריב ואנוכיים. בשל חשיבתם והתנהגותם הם לא אחת פוגעים בעצמם ובאחרים. אם לא ישנו את צורת חשיבתם, השטן יעוור וישחית את שכלם (קור״ב ד׳:4; י״א:3). אדם עניו מיושב בדעתו. יש לו השקפה מאוזנת וסבירה על עצמו, והוא מכיר בכך שאחרים נעלים ממנו במובנים רבים (פיל׳ ב׳:3). כמו כן, הוא יודע ש”אלוהים מתנגד ליהירים אך נותן חסד לשפלי הרוח” (פט״א ה׳:5). אנשים מיושבים בדעתם אינם רוצים שיהוה יתנגד להם. כדי להישאר ענווים עלינו ליישם את עצת המקרא ’לפשוט את האישיות הישנה עם מעשיה וללבוש את האישיות החדשה’. עלינו ללמוד על דוגמתו של ישוע ולנסות לחקות אותו כמיטב יכולתנו (קול׳ ג׳:9, 10; פט״א ב׳:21). מ20.07 7 §16, 17
שבת, 8 באוקטובר
הגוף הוא אחד ואיברים רבים לו (קור״א י״ב:12).
מה גדולה זכותנו להיות חלק מקהילת יהוה! אנו נמצאים בגן עדן רוחני שמלא באנשים שלווים ושמחים. מהו מקומך בקהילה? השליח פאולוס דימה את הקהילה לגוף האדם. הוא גם השווה את היחידים בקהילה לאיברי הגוף (רומ׳ י״ב:4–8; קור״א י״ב:12–27; אפ׳ ד׳:16). אחד הלקחים שאנו לומדים מהדוגמה הזו הוא שלכל אחד מאיתנו יש מקום חשוב במשפחתו של יהוה. פאולוס מתחיל את דוגמתו באמרו: ”כפי שבגוף אחד יש לנו איברים רבים ולא לכל האיברים אותו תפקיד, כך גם אנחנו, אף שרבים אנו, מהווים גוף אחד באחדות עם המשיח, ועם זאת איברים אנו השייכים זה לזה” (רומ׳ י״ב:4, 5). לְמה התכוון פאולוס? אומנם לכל אחד מאיתנו יש תפקיד שונה בקהילה, אך כל אחד מאיתנו יקר ערך. מ20.08 20 §1, 2, 4
יום א׳, 9 באוקטובר
שאל אותו יהוה, ”כיצד?” (מל״א כ״ב:21).
הורים, כיצד תוכלו לחקות את ענוותו של יהוה? כאשר הדבר אפשרי, שאלו לדעתם של ילדיכם באשר לדרך שבה יש לבצע משימה כלשהי. ואם מתאים, פעלו על־פי הצעותיהם. יהוה מציב דוגמה גם בנושא הסבלנות. הוא נהג בסבלנות אפילו כשמשרתיו פקפקו בהחלטותיו. הוא הקשיב בזמן שאברהם הביע את דאגתו על ההחלטה להשמיד את סדום ועמורה (בר׳ י״ח:22–33). וזכור כיצד נהג יהוה באשתו של אברהם, שרה. הוא לא נעלב או כעס כאשר צחקה לאחר ששמעה את הבטחתו שתהרה בזקנתה (בר׳ י״ח:10–14). במקום זאת, הוא התייחס לשרה בכבוד. הורים וזקני־קהילה, מה תוכלו ללמוד מדוגמתו של יהוה? חשבו כיצד אתם מגיבים כאשר מי שכפופים לסמכותכם מטילים ספק בהחלטותיכם. האם תגובתכם הראשונית היא לתקן אותם? או האם אתם מנסים להבין את השקפתם? אין ספק שהדבר פועל לטובתן של משפחות וקהילות כאשר בעלי סמכות מחקים את יהוה. מ20.08 10 §7–9
יום ב׳, 10 באוקטובר
בחולשה נשלמת גבורתי (קור״ב י״ב:9).
כאשר התחלנו להתרועע עם משרתי יהוה אולי שמחנו לקבל עזרה מאחרים, שהרי הבנו שאנחנו תינוקות רוחניים ושיש לנו הרבה מה ללמוד (קור״א ג׳:1, 2). אך מה לגבי עכשיו? אם אנו משרתים את יהוה שנים רבות וצברנו הרבה ניסיון, ייתכן שאיננו מגלים את אותה הנכונות לקבל עזרה, במיוחד אם האדם שמציע אותה אינו בָּאמת זמן רב כמונו. אולם פעמים רבות יהוה משתמש באחינו ובאחיותינו על מנת לחזק אותנו (רומ׳ א׳:11, 12). עלינו להכיר בעובדה זו אם אנו רוצים לקבל את הכוח שמספק יהוה. הצלחתו של הפרט אינה תלויה בכוחו הפיזי, בהשכלתו, בעושרו או ברקע החברתי שלו, אלא בענוותו ובהישענותו על יהוה. הבה נתקדם רוחנית בדרכים הבאות: (1) נישען על יהוה; (2) נלמד מדוגמאות מקראיות; (3) נהיה מוכנים לקבל עזרה מאחינו לאמונה. אם נעשה כן, אין זה משנה כמה חלשים נרגיש, יהוה יהפוך אותנו לחזקים! מ20.07 14 §2; 19 §18, 19
יום ג׳, 11 באוקטובר
[גלו] את אותה שקדנות... על מנת שלא תהיו עצלים אלא תחקו את דוגמתם של אלה אשר על־ידי אמונה וסבלנות יורשים את ההבטחות (עב׳ ו׳:11, 12).
אחד התחומים שבו אולי קשה לנו להיות סבלנים הוא כאשר אנו מבשרים לקרובי משפחה לא־מאמינים. העיקרון בקהלת ג׳:7 יכול לעזור לנו. נאמר שם: ”עת לחשות ועת לדבר”. אנו יכולים לתת עדות חרישית בהתנהגותנו הטובה, אך אנו גם תמיד ערים להזדמנויות לדבר על האמת (פט״א ג׳:1, 2). אנו סבלנים עם כולם — כולל בני משפחה — בעודנו מבשרים ומלמדים בהתלהבות. נוכל ללמוד סבלנות מדוגמאותיהם של נאמנים מתקופת המקרא ומתקופתנו. חבקוק ייחל שיבוא סוף לרשע, אך אמר בביטחון: ”על משמרתי אעמוד” (חב׳ ב׳:1). השליח פאולוס הביע את רצונו העז ”להשלים” את שירותו, אך גילה סבלנות והמשיך ”להעיד ביסודיות על הבשורה הטובה” (מה״ש כ׳:24). מ20.09 11, 12 §12–14
יום ד׳, 12 באוקטובר
[ישוע] לא חשב לתפוס סמכות לעצמו ולהיות שווה לאלוהים (פיל׳ ב׳:6).
ישוע, המחזיק בסמכות השנייה במעלה אחרי יהוה, אינו חושב את עצמו ליותר ממה שצריך. משרתי יהוה ענווים מחקים את דוגמתו של ישוע ותורמים לאהבה המאפיינת את ארגון אלוהים (לוקס ט׳:48; יוח׳ י״ג:35). מה עליך לעשות כשמתעוררות בעיות בקהילה ואתה חושב שהן אינן מטופלות כהלכה? במקום להתלונן, תוכל לנהוג בענווה ולתמוך במי שמנהיגים אותנו (עב׳ י״ג:17). שאל את עצמך: ’האם הבעיות שאני רואה כל כך חמורות שבאמת יש צורך לתקן אותן? האם זה הזמן המתאים לתקן אותן? האם זה התפקיד שלי לתקן אותן? במלוא הכנות, האם אני באמת מנסה לקדם אחדות, או בעצם מנסה לקדם את עצמי?’ יהוה מוקיר ענווה יותר מאשר יכולת, ואחדות יותר מאשר יעילות. לכן, עשה כל שביכולתך כדי לשרת את יהוה בענווה. כך תקדם אחדות בקהילה (אפ׳ ד׳:2, 3). מ20.07 4, 5 §9–11
יום ה׳, 13 באוקטובר
אמר להן ישוע: ”אל תפחדו! לכו וספרו לאחיי” (מתי כ״ח:10).
ישוע העריך את העזרה שקיבל מנשים יראות אלוהים ששירתו אותו ”מנכסיהן” (לוקס ח׳:1–3). הוא חשף בפניהן אמיתות רוחניות עמוקות. לדוגמה, הוא אמר להן שהוא ימות ויוקם לתחייה (לוקס כ״ד:5–8). הוא גם הכין את אותן נשים, כפי שהכין את השליחים, לניסיונות שיבואו עליהן (מר׳ ט׳:30–32; י׳:32–34). ראוי לציין שאף־על־פי שהשליחים נמלטו כאשר ישוע נעצר, כמה מהנשים הללו שתמכו בו היו בקרבתו בשעה שגסס על עמוד ההוקעה (מתי כ״ו:56; מר׳ ט״ו:40, 41). נשים יראות אלוהים היו העדות הראשונות לתחייתו. הוא ביקש מאותן נשים לומר לשליחים שהוא הוקם מן המתים (מתי כ״ח:5, 9, 10). וייתכן שנשים היו בין הנוכחים כאשר רוח הקודש נשפכה בחג השבועות 33 לספירה והעניקה לכל הנאספים את היכולת הפלאית לדבר בשפות זרות ולספר לאחרים על ”גדולות אלוהים” (מה״ש א׳:14; ב׳:2–4, 11). מ20.09 23 §11, 12
יום ו׳, 14 באוקטובר
בכל עת השגח על עצמך ושים לב להוראתך (טימ״א ד׳:16).
מלאכת עשיית התלמידים היא פעילות מצילת חיים! מניין לנו זאת? כאשר נתן ישוע את הצו המופיע במתי כ״ח:19, 20, הוא אמר: ”לכו ועשו תלמידים... והטבילו אותם”. ומה ידוע לנו על חשיבות הטבילה? זוהי דרישה עבור מי שרוצים להיוושע. על המועמד לטבילה להאמין שהישועה אפשרית אך ורק בזכות מותו של ישוע כקורבן ותחייתו. זו הסיבה שהשליח פטרוס אמר לאחיו לאמונה: ’הטבילה מושיעה אתכם כעת באמצעות תחייתו של ישוע המשיח’ (פט״א ג׳:21). מכאן שכאשר תלמיד חדש של המשיח נטבל, יש לו התקווה להיוושע. כדי לעשות תלמידים עלינו לפתח את ”כושר ההוראה” (טימ״ב ד׳:1, 2). מדוע? משום שישוע ציווה עלינו: ”לכו ועשו תלמידים... למדו אותם”. השליח פאולוס אמר לטימותיאוס: ”התמד בדברים אלה, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את מי שמקשיבים לך”. מ20.10 14 §1, 2
שבת, 15 באוקטובר
מעתה תדוג אנשים (לוקס ה׳:10).
השליח פטרוס למד לאהוב את מלאכתו כדייג אדם, ובתמיכת יהוה הפך למיומן במלאכה זו (מה״ש ב׳:14, 41). אנחנו מבשרים כי אנחנו אוהבים את יהוה; זהו המניע העיקרי שלנו בביצוע פעילות הבישור. אהבתנו ליהוה יכולה לעזור לנו לגבור על כל תחושה של חוסר כשירות. כאשר הזמין את פטרוס להיות דייג אדם, אמר לו ישוע: ”אל תפחד” (לוקס ה׳:8–11). פטרוס לא היה אחוז פחד ממה שעלול היה לקרות אם יהפוך לתלמיד המשיח. הוא היה אחוז תדהמה משפע הדגים שהעניק להם ישוע בדרך נס, וחש שהוא אינו ראוי לשתף פעולה עם ישוע. מה לגביך? אולי אתה חש המום כשאתה חושב מה כרוך בלהיות תלמיד המשיח. אם כך אתה מרגיש, חזק את אהבתך ליהוה, לישוע ולרעך. הדבר יניע אותך להיענות להזמנתו של ישוע להיות דייג אדם (מתי כ״ב:37, 39; יוח׳ י״ד:15). מ20.09 3 §4, 5
יום א׳, 16 באוקטובר
לכו ועשו תלמידים... למדו אותם (מתי כ״ח:19, 20).
אנו נותנים בשמחה מזמננו, מכוחותינו וממשאבינו כדי למצוא את מי שיש להם ”נטיית הלב הנכונה לחיי עולם” (מה״ש י״ג:48). כשאנו עושים כן אנו הולכים בעקבות דוגמתו של ישוע, אשר אמר: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו” (יוח׳ ד׳:34; י״ז:4). זהו גם רצוננו העז. אנו רוצים להשלים את המלאכה שהופקדה בידינו (יוח׳ כ׳:21). ואנו רוצים שאחרים, לרבות הלא־פעילים, יתמידו במלאכה זו יחד איתנו (מתי כ״ד:13). יש להודות שהמשימה האדירה שהטיל עלינו ישוע מאתגרת. אולם איננו לבד. ישוע הבטיח שיהיה איתנו. אנו ממלאים את המשימה לעשות תלמידים כ”שותפיו של אלוהים לעבודה” (קור״א ג׳:9). מכאן שאנו מסוגלים למלא אותה. מה גדולה זכותנו ומה רבה שמחתנו למלא משימה זו ולעזור גם לאחרים לעשות כן! (פיל׳ ד׳:13). מ20.11 7 §19, 20
יום ב׳, 17 באוקטובר
ישוע גדל והוסיף חוכמה, וחינו הלך וגדל בעיני אלוהים ובעיני בני אדם (לוקס ב׳:52).
ההחלטות שמקבלים הורים משפיעות במקרים רבים על ילדיהם לטווח הארוך. אם ההחלטות שמקבלים ההורים אינן נבונות, הם עלולים לגרום לילדיהם קשיים. אך אם הם מקבלים החלטות נבונות, הם מעניקים לילדיהם את ההזדמנות הטובה ביותר לחיים מאושרים ומספקים. כמובן, גם הילדים צריכים להחליט בתבונה. ההחלטה הטובה ביותר שכל אדם יכול לקבל היא לשרת את אבינו השמימי האוהב, יהוה (תהל׳ ע״ג:28). הוריו של ישוע היו נחושים לעזור לילדיהם לשרת את יהוה, וההחלטות שקיבלו הוכיחו שזו הייתה מטרתם העיקרית בחיים (לוקס ב׳:40, 41, 52). גם ישוע קיבל החלטות טובות שעזרו לו למלא את תפקידו במטרת אלוהים (מתי ד׳:1–10). ישוע גדל והפך לאדם טוב לב, נאמן ואמיץ. כל הורה ירא אלוהים ודאי היה גאה ושמח אם היה לו בן כזה. מ20.10 26 §1, 2
יום ג׳, 18 באוקטובר
על עיניך להביט היישר קדימה (מש׳ ד׳:25).
חשוב על התרחישים הבאים: משיחית קשישה נזכרת בזמנים טובים שחוותה בעבר. אף־על־פי שחייה קשים יותר כעת, היא ממשיכה לעשות כל שביכולתה למען יהוה (קור״א ט״ו:58). כל יום היא מדמיינת את עצמה ואת יקיריה חיים יחד בעולם החדש המובטח. אחות אחרת זוכרת שמישהו בקהילה פגע בה אך בוחרת להניח לתרעומת (קול׳ ג׳:13). אח מודע לגמרי לטעויות שביצע בעבר אבל עושה כל מאמץ להיות נאמן מעכשיו והלאה (תהל׳ נ״א:10). מה משותף לשלושת המשיחיים? הם כולם זוכרים את מה שאירע בעברם, אך אינם חיים בעבר. להיפך, הם ’מביטים היישר קדימה’ לעתיד. למה זה חשוב? בדיוק כפי שאדם אינו מסוגל ללכת בקו ישר ובו בזמן להביט לאחור, איננו מסוגלים להתקדם בשירות יהוה אם אנחנו כל הזמן מביטים על עברנו (לוקס ט׳:62). מ20.11 24 §1–3
יום ד׳, 19 באוקטובר
הפלשתי... בז ולעג לו (שמ״א י״ז:42).
דוד הצטייר כחלש מבעד לעיניו של הלוחם העוצמתי גוליית. אחרי הכול, גוליית היה גדול יותר, מצויד יותר, וכן מאומן יותר ללחימה. לעומתו, דוד היה רק נער חסר ניסיון שנראה לא מצויד כהלכה לקרב. אך דוד נשען על יהוה שייתן לו כוח והביס את אויבו (שמ״א י״ז:41–45, 50). דוד היה צריך להתמודד עם קושי נוסף שעלול היה לגרום לו לחוש חלש וחסר אונים. הוא שירת בנאמנות את האדם שאותו מינה יהוה למלך ישראל — שאול. תחילה שאול המלך כיבד את דוד, אך בהמשך הגאווה גרמה לו לקנא בו. שאול התנכל לדוד, ואף ניסה להורגו (שמ״א י״ח:6–9, 29; י״ט:9–11). חרף היחס הלא־צודק מצד שאול המלך, המשיך דוד לכבד אותו בתור המלך שמינה יהוה (שמ״א כ״ד:6). דוד נשען על יהוה שיעניק לו את הכוח הדרוש כדי להתמודד עם ניסיון קשה זה (תהל׳ י״ח:1, כתובת). מ20.07 17 §11–13
יום ה׳, 20 באוקטובר
בעת הקץ יתנגח... מלך הדרום [עם מלך הצפון] (דנ׳ י״א:40).
נבואה זו על מלך הצפון ומלך הדרום כבר התגשמה ברובה, ולכן אנו יכולים להיות בטוחים שחלקה האחרון יתגשם גם הוא. כדי להבין את הנבואה בדניאל פרק י״א עלינו לזכור שהיא מתייחסת אך ורק לשליטים ולממשלות המשפיעים על עם אלוהים בצורה ישירה. משרתי אלוהים מהווים רק חלק קטן מאוכלוסיית העולם, ולמרות זאת אותן ממשלות הפכו אותם למטרה. מדוע? מפני שלשטן ולעולמו יש מטרה עיקרית אחת — להשמיד את מי שמשרתים את יהוה וישוע (בר׳ ג׳:15; ההת׳ י״א:7; י״ב:17). כמו כן, הנבואה המתועדת בספר דניאל חייבת לעלות בקנה אחד עם נבואות אחרות בדבר־אלוהים. למעשה, נוכל להבין את נבואת דניאל לאשורה רק אם נשווה אותה לקטעים אחרים בכתבי־הקודש. מ20.05 2 §1, 2
יום ו׳, 21 באוקטובר
איך יוקמו המתים? באיזה מין גוף הם יבואו? (קור״א ט״ו:35).
לרבים כיום יש השקפות משלהם באשר לחיים לאחר המוות. אך מה מלמד המקרא? לאחר שאדם מת, גופו נרקב. אבל מי שברא את היקום מאפס מסוגל להקים לתחייה את אותו אדם ולהעניק לו גוף המתאים לצרכיו (בר׳ א׳:1; ב׳:7). השליח פאולוס השתמש בדוגמה כדי להראות שאלוהים לא יצטרך להשיב חזרה את אותו גוף. חשוב על ”גרגיר עירום”, או ”זרע” של צמח. גרגיר חיטה הנשתל באדמה, מתפתח והופך לצמח חדש. הצמח שונה לגמרי מהזרע הקטן. פאולוס השתמש בדימוי זה כדי להראות שבוראנו יכול להעניק ”גוף כרצונו”. פאולוס הוסיף ואמר ש”יש גופים שמימיים וגופים ארציים”. מה הייתה כוונתו? עלי אדמות יש לנו גופים גשמיים, אך בשמיים קיימים גופים רוחניים, כמו אלה שיש למלאכים (קור״א ט״ו:36–41). מ20.12 10 §7–9
שבת, 22 באוקטובר
עד מתי תטרידני דאגה, ויגון יהיה בליבי מדי יום? (תהל׳ י״ג:2).
כולנו רוצים לנהל חיים רגועים ושלווים. איש אינו אוהב להיות מודאג. אולם לעיתים אנו מתמודדים עם חרדות ושואלים את עצמנו את אותה השאלה ששאל דוד המלך בפסוק היומי. על חלק מהדברים שעלולים לגרום לנו להיות מודאגים יש לנו שליטה מועטה, אם בכלל. לדוגמה, איננו יכולים לשלוט בעלייה השנתית במחירי המזון, הביגוד והדיור; ואיננו יכולים לשלוט בתדירות שבה עמיתינו לעבודה או לספסל הלימודים ינסו לפתות אותנו למעשים לא־ישרים או לא־מוסריים. כמו כן, איננו יכולים לעצור את הפשיעה באזור מגורינו. אנו מתמודדים עם קשיים אלה מפני שאנו חיים בעולם שבו חשיבתם של רוב האנשים איננה מבוססת על עקרונות המקרא. השטן, אל העולם הזה, יודע שיהיו שיאפשרו ל”דאגות הסדר העולמי הזה” למנוע מהם לשרת את יהוה (מתי י״ג:22; יוח״א ה׳:19). אין פלא אפוא שהעולם מלא בבעיות מטרידות! מ21.01 2 §1, 3
יום א׳, 23 באוקטובר
כל השונא את אחיו רוצח הוא, ואתם יודעים כי לְרוצח אין חיי עולם (יוח״א ג׳:15).
השליח יוחנן קרא לנו לא לשנוא את אחינו ואחיותינו. אם לא ניישם עצה זו אנו עלולים לאפשר לשטן לתמרן אותנו (יוח״א ב׳:11). זה מה שקרה לכמה בסוף המאה הראשונה. השטן עשה כל שביכולתו כדי לקדם שנאה ופילוגים בקרב משרתי אלוהים. בעת שכתב יוחנן את איגרותיו, כבר התגנבו לקהילה גברים שגילו את אותה רוח שיש לשטן. למשל, דיוטרפס גרם לפילוגים חמורים באחת הקהילות (יוח״ג 9, 10). הוא זלזל בנציגים נודדים של הגוף המנהל, ואף ניסה לגרש מהקהילה את מי שאירחו אנשים שלא מצאו חן בעיניו. איזו יהירות! כיום השטן עדיין מנסה נואשות לפלג בין משרתי אלוהים ולהכריע אותם. לעולם אל לנו לאפשר לשנאה לפלג בינינו. מ21.01 11 §14
יום ב׳, 24 באוקטובר
כאשר יסיימו את עדותם, תילחם בהם חיית הפרא העולה מן התהום ותנצח אותם ותהרגם (ההת׳ י״א:7).
במלחמת העולם הראשונה גם הממשלה הגרמנית וגם הממשלה הבריטית רדפו את משרתי אלוהים שסירבו לשאת נשק. כמו כן, ממשלת ארה״ב השליכה לכלא את מי שעמדו בראש פעילות הבישור, וכך התגשמה הנבואה בספר ההתגלות י״א:7–10. בשנות ה־30, ובייחוד במרוצת מלחמת העולם השנייה, תקף מלך הצפון את משרתי אלוהים ללא רחמים. היטלר ועמיתיו הטילו איסור על פעילותם של משרתי אלוהים. המתנגדים הרגו מאות מקרב משרתי יהוה ושלחו אלפים נוספים למחנות ריכוז. מלך הצפון הצליח ’לחלל את המקדש’ ו’להסיר את התמיד’ בכך שהגביל משמעותית את חירותם של משרתי אלוהים להלל את שם יהוה ברבים (דנ׳ י״א:30ב, 31א). היטלר, המנהיג העומד בראשו, אף נשבע להכחיד את כל משרתי אלוהים בגרמניה. מ20.05 5, 6 §12, 13
יום ג׳, 25 באוקטובר
רחשו חיבה לבבית זה לזה ואהבו איש את רעהו אהבת אחים. הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו (רומ׳ י״ב:10).
כשאנו נוהגים זה בזה בחיבה לבבית אנו מגינים על הקהילה מפני רוח תחרותית. זכור שיהונתן לא ניסה להתחרות בדוד ולטעון לכתר (שמ״א כ׳:42). כולנו יכולים לחקות את דוגמתו של יהונתן. אל תראה בשותפיך למלאכה יריבים בשל יכולותיהם, ’אלא בשפלות רוח החשב את האחרים לנעלים ממך’ (פיל׳ ב׳:3). זכור שלכל אחד בקהילה יש מה לתרום. אם נשמור על ענווה ונראה את עצמנו בצורה נכונה, נבחין בדברים הטובים שיש באחינו ואחיותינו ונלמד מדוגמתם ונאמנותם (קור״א י״ב:21–25). כשאנו מביעים חיבה לבבית זה כלפי זה, אנו מחזקים את האחדות בקרב משרתי אלוהים. אנו מוכיחים שאנו תלמידי ישוע, מה שמושך ישרי לב לעבודת אלוהים האמיתית. מעל לכול, אנחנו מהללים את יהוה, ”אבי החמלה ואלוהי כל נחמה” (קור״ב א׳:3). מ21.01 24 §14; 25 §16
יום ד׳, 26 באוקטובר
אינכם חלק מן העולם... ולכן העולם שונא אתכם (יוח׳ ט״ו:19).
כיום לעיתים מזלזלים בנו ומטיחים בנו עלבונות בטענה שאנו, משרתי יהוה, לא־אינטליגנטים וחלשים. מדוע? מפני שאין אנו מסכימים עם הגישות שמגלים הסובבים אותנו. אנחנו מנסים להיות ענווים וצייתנים, ואילו העולם מעריץ את הגאוותנים, היהירים והמרדנים. כמו כן, אין אנו מתערבים בפוליטיקה ואין אנו מתגייסים לצבא של אף מדינה. הואיל ואיננו נותנים לעולם הזה לעצב אותנו, אנו נחשבים לנחותים מאחרים (רומ׳ י״ב:2). למרות מה שהעולם חושב עלינו, יהוה משתמש בנו כדי לבצע דברים נפלאים. הוא מקיים את מבצע ההטפה הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה האנושית. כיום כתבי העת שמוציאים לאור משרתיו הם המתורגמים והנפוצים ביותר עלי אדמות. כמו כן, משרתיו משתמשים במקרא כדי לעזור למיליוני אנשים לשפר את חייהם. את כל הכבוד יש לזקוף ליהוה. מ20.07 15 §5, 6
יום ה׳, 27 באוקטובר
אני עושה כפי שציווה עליי האב (יוח׳ י״ד:31).
ישוע נכנע ליהוה, אך אין זה מפני שהוא חסר אינטליגנציה או כישורים. רק מי שיש לו אינטליגנציה גבוהה מסוגל ללמד בפשטות ובבהירות כה רבות כפי שעשה ישוע (יוח׳ ז׳:45, 46). יהוה רחש כבוד כה עמוק ליכולותיו של ישוע, עד כי אפשר לו להשתתף במלאכה כאשר ברא את היקום (מש׳ ח׳:30; עב׳ א׳:2–4). ומאז תחייתו של ישוע, הפקיד בידיו יהוה ”כל סמכות בשמיים ובארץ” (מתי כ״ח:18). אף־על־פי שישוע מוכשר הוא עדיין פונה ליהוה להדרכה. מדוע? מפני שהוא אוהב את אביו. מה יכולים הבעלים ללמוד מכך? יהוה לא קבע שאישה תיכנע לבעלה כי הוא מחשיב נשים לנחותות מגברים. יהוה עצמו הבהיר זאת — הוא בחר גם בנשים וגם בגברים להיות שותפיו של ישוע לשלטון (גל׳ ג׳:26–29). יהוה הראה שהוא בוטח בבנו בכך שהפקיד בידיו סמכות. באופן דומה, בעל נבון יפקיד בידי אשתו מידה של סמכות. מ21.02 11 §13, 14
יום ו׳, 28 באוקטובר
אנו מחשיבים למאושרים את מי שעמדו איתן (יעקב ה׳:11).
דבר־אלוהים הוא כמראה, והוא עוזר לנו לזהות את הטעון שיפור ולדעת איך נוכל לשפרו (יעקב א׳:23–25). לדוגמה, לאחר לימוד דבר־אלוהים אולי נבין שעלינו לשלוט במזגנו טוב יותר. בעזרתו של יהוה אנו לומדים כיצד לנהוג במתינות כשאנו ניצבים מול אנשים או בעיות העלולים להרגיז אותנו. הגישה הזו עוזרת לנו לחשוב בצורה בהירה יותר ולקבל החלטות טובות יותר (יעקב ג׳:13). כמה חשוב שנכיר את המקרא היטב! לעיתים אנו לומדים מה אל לנו לעשות רק אחרי שאנו עושים טעות. אבל דרך טובה יותר לרכוש חוכמה היא ללמוד מהצלחותיהם ומטעויותיהם של אחרים. זו הסיבה שיעקב מעודד אותנו לבחון דוגמאות של דמויות מקראיות כגון אברהם, רחב, איוב ואליהו (יעקב ב׳:21–26; ה׳:10, 11, 17, 18). אותם משרתי יהוה נאמנים הצליחו לעמוד בניסיונות שהיו עלולים לגזול מהם את שמחתם. הדוגמה שהציבו בגילוי כוח עמידה מראה שבעזרתו של יהוה נוכל לעשות אותו דבר. מ21.02 30 §12, 13
שבת, 29 באוקטובר
בזכות התייעצות יצליחו תוכניות, ובהדרכה נבונה הילחם מלחמתך (מש׳ כ׳:18).
בשיעור מקרא רוב האחריות לעזור לתלמיד להבין את דבר־אלוהים היא של המורה. אם המורה מזמין אותך להצטרף אליו, עליך לזכור שאתה השותף שלו ושהתפקיד שלך הוא לתמוך בו (קהלת ד׳:9, 10). מה תוכל לעשות באופן ספציפי כדי לתרום לשיעור? התכונן לשיעור המקרא. קודם כול, בקש מהמורה שיספר לך קצת על התלמיד. מה הרקע של התלמיד? איזה נושא תלמדו? איזו מטרה הוא רוצה להשיג בשיעור הנוכחי? האם יש משהו שכדאי לעשות או להגיד בזמן השיעור, או משהו שעדיף לא לעשות או לומר? מה יכול לעודד את התלמיד להתקדם? כמובן, המורה לא יחלוק פרטים אישיים על התלמיד, אך מה שהוא כן יספר יכול להועיל לך. שליחה ששמה ג׳וי אומרת: ”השיחה עוזרת לשותף שלי להתעניין בתלמיד ולדעת איך לתרום לשיעור”. מ21.03 9 §5, 6
יום א׳, 30 באוקטובר
אם העולם שונא אתכם, דעו כי אותי שנא לפני ששנא אתכם (יוח׳ ט״ו:18).
לפעמים שונאים אותנו מפני שאנו חיים על־פי אמות המידה הצודקות של אלוהים. הללו מנוגדות לגמרי לאמות המוסר הירודות של העולם. הרבה אנשים היום, לדוגמה, מקבלים בפתיחות אי־מוסריות משוועת, הדומה לזו שבגללה השמיד אלוהים את סדום ועמורה! (יהד׳ 7) משום שאנו דבקים בסטנדרטים המקראיים בכל הנוגע למעשים אלה, אנשים רבים לועגים לנו וטוענים שאנחנו לא־סובלניים (פט״א ד׳:3, 4). מה יכול לעזור לנו להחזיק מעמד כשאנשים שונאים אותנו ומטיחים בנו עלבונות? עלינו להאמין בכל ליבנו שיהוה יעזור לנו. בדומה למגן, האמונה שלנו יכולה ”לכבות את כל חיציו הבוערים של הרָשָע” (אפ׳ ו׳:16). אך אמונה אינה מספיקה. אנו זקוקים גם לאהבה. מדוע? מפני שהאהבה ”לא תתרגז”. היא תישא את כל הדברים הפוגעים ותחזיק מעמד בהם (קור״א י״ג:4–7, 13). האהבה ליהוה, לאחינו לאמונה ואפילו לאויבינו תעזור לנו להתמודד עם שנאה. מ21.03 21 §3, 4
יום ב׳, 31 באוקטובר
אל תמהר לכעוס [או ”להיעלב”], כי כעס נח בחיק כסילים (קהלת ז׳:9, הערת שוליים).
לעיתים אנחנו מוכיחים שאנחנו אוהבים את אחינו ואחיותינו במה שאיננו עושים. לדוגמה, איננו נפגעים בקלות ממה שהם אומרים. חשוב על מקרה שאירע לקראת סוף חייו של ישוע על הארץ. הוא אמר לתלמידיו שכדי לזכות לחיים עליהם לאכול את בשרו ולשתות את דמו (יוח׳ ו׳:53–57). דבריו היו כה מזעזעים עד כי רבים מתלמידיו נטשו אותו — אך לא כך חבריו האמיתיים. הללו דבקו בו בנאמנות. הם לא הבינו את דבריו של ישוע וודאי הופתעו מהם. אך חבריו הנאמנים לא הניחו שדבריו שגויים ולא נפגעו מהם, אלא בטחו בו בידיעה שהוא דובר אמת (יוח׳ ו׳:60, 66–69). כמה חשוב שלא ניפגע בקלות ממה שאומרים חברינו. עלינו לתת להם הזדמנות להבהיר אי־הבנות (מש׳ י״ח:13) מ21.01 11 §13