נובמבר

מנקודת מבטנו המוגבלת אנו עלולים לשפוט את יונה כאדם לא־אמין ואף כלא־נאמן.‏ הוא קיבל מיהוה צו מפורש להכריז מסר של משפט בנינווה.‏ אך במקום לציית עלה יונה על אונייה שפניה לכיוון ההפוך,‏ ”‏הרחק מיהוה”‏ (‏יונה א׳:‏1–3‏)‏.‏ האם היית מעניק ליונה הזדמנות נוספת למלא את המשימה?‏ סביר להניח שלא.‏ אך יהוה ראה סיבות טובות לעשות כן (‏יונה ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ תפילתו של יונה הראתה איזה מין אדם הוא באמת (‏יונה ב׳:‏1,‏ 2,‏ 9‏)‏.‏ תפילה זו — שהייתה ללא ספק אחת מתפילותיו הרבות — מסייעת לנו לראות בו הרבה מעבר לאדם שנמלט ממשימה.‏ מילותיו מראות שהוא היה עניו,‏ מכיר תודה ונחוש לציית ליהוה.‏ לכן אין פלא שיהוה ראה מעבר למעשיו של יונה,‏ נענה לתפילתו והמשיך להשתמש בו כנביא!‏ עד כמה חשוב שכל זקן־קהילה ”‏ישמע את העובדות”‏ לפני שייתן עצות.‏ מ20.‏04 15 §4–6

התלמידים בני המאה הראשונה קיבלו את עיקרי האמונה המשיחיים ונשענו על רוח הקודש כדי להבין את דבר־אלוהים.‏ הם הוכיחו לעצמם שהם מבוססים על כתבי־הקודש (‏מה״ש י״ז:‏11,‏ 12;‏ עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ הם לא בנו את אמונתם על בסיס רגשות ותו לא,‏ והם לא שירתו את יהוה רק מפני שנהנו להתרועע עם אחיהם לאמונה.‏ אמונתם נבנתה על בסיס ”‏ידע מדויק על אודות אלוהים”‏ (‏קול׳ א׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ האמיתות המצויות בדבר־אלוהים עומדות בעינן (‏תהל׳ קי״ט:‏160‏)‏.‏ לדוגמה,‏ הן אינן משתנות אם אח לאמונה פוגע בנו או מבצע חטא חמור.‏ והן אינן משתנות כשאנו חווים קשיים.‏ לכן עלינו להכיר היטב את מה שמלמד המקרא ולהיות משוכנעים באמיתותו.‏ אמונתנו האיתנה המבוססת על אמיתות המקרא תקנה לנו יציבות בעת מבחן,‏ כפי שעוגן יכול להקנות יציבות לספינה במהלך סערה עזה.‏ מ20.‏07 9 §6,‏ 7

ישוע רואה בכל מה שאנו עושים עבור אחיו המשוחים כאילו אנו עושים עבורו (‏מתי כ״ה:‏34–40‏)‏.‏ הדרך העיקרית שבה נוכל לתמוך במשוחים היא להשתתף כמיטב יכולתנו במלאכת עשיית התלמידים,‏ פעילות שישוע הורה על תלמידיו לבצע (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ רק בעזרת ’‏הכבשים האחרים’‏ יכולים אחיו של המשיח לבצע את פעילות ההטפה בימינו (‏יוח׳ י׳:‏16‏)‏.‏ אם אתה חלק מהכבשים האחרים,‏ בכל פעם שאתה משתתף בפעילות זו אתה מגלה חיבה ואהבה לא רק כלפי המשוחים,‏ אלא גם כלפי ישוע.‏ אנו רוקמים קשרי ידידות עם יהוה ועם ישוע גם כשאנו משתמשים במשאבינו הכספיים כדי לתמוך בפעילות שהם משגיחים עליה (‏לוקס ט״ז:‏9‏)‏.‏ אנחנו יכולים,‏ לדוגמה,‏ לתרום עבור הפעילות הכלל־עולמית.‏ התרומות הללו משמשות למתן עזרה חומרית לנפגעי אסונות טבע או אסונות אחרים.‏ כמו כן,‏ אנו יכולים לתמוך כספית בקהילתנו ולעזור למי שאנו יודעים באופן אישי שהם שרויים בצורך (‏מש׳ י״ט:‏17‏)‏.‏ מ20.‏04 24 §12,‏ 13

כפי שנובא,‏ מלך הצפון ’‏לא כיבד את אלוהי אבותיו’‏.‏ באיזה מובן?‏ ברית המועצות שמה לה למטרה למגר את הדתות,‏ ולכן ניסתה לפרק אותן מכוחן.‏ כדי לממש מטרה זו הממשלה הסובייטית הוציאה צו כבר בשנת 1918 שהניח את היסוד להוראת אתיאיזם בבתי־הספר.‏ כיצד מלך הצפון ’‏נתן כבוד לאל המעוזים’‏?‏ ברית המועצות הקדישה סכומי עתק לבניית צבאה ולייצור אלפי כלי נשק גרעיניים על מנת לחזק את שלטונה.‏ לבסוף גם מלך הצפון וגם מלך הדרום צברו די נשק להשמדת מיליארדי בני אדם!‏ מלך הצפון שיתף פעולה עם מלך הדרום בדבר חשוב אחד.‏ הם ’‏הציבו את השיקוץ הגורם לשממה’‏ — ארגון האומות המאוחדות (‏דנ׳ י״א:‏31‏)‏.‏ מ20.‏05 6 §16,‏ 17

מי יכולים ליטול חלק בחיפוש אחר לא־פעילים?‏ כולנו — זקני־קהילה,‏ חלוצים,‏ בני משפחה ומבשרים — יכולים לעזור.‏ האם יש לך חבר או קרוב משפחה שהפך ללא־פעיל?‏ האם פגשת אח לא־פעיל במהלך השירות מבית לבית או במהלך הבישור במקומות ציבוריים?‏ הסבר לאותו אדם שאם הוא מעוניין בביקור,‏ תשמח למסור את פרטי הקשר שלו לזקני־הקהילה המקומיים.‏ זקן־קהילה ששמו תומאס אומר:‏ ”‏קודם כול,‏ אני פונה לכמה אחים ואחיות ושואל אם הם יודעים היכן מתגוררים כעת לא־פעילים,‏ או שואל את המבשרים אם הם זוכרים אחים כלשהם שהפסיקו להגיע לאסיפות.‏ בהמשך,‏ כשאני מבקר את אותם לא־פעילים,‏ אני שואל על ילדיהם ועל קרובי משפחה אחרים.‏ יש לא־פעילים שנהגו להביא את ילדיהם לאסיפות,‏ ואולי במשך תקופה מסוימת הם היו מבשרים.‏ אפשר לעזור גם להם לשוב אל יהוה”‏.‏ מ20.‏06 24 §1;‏ 25 §6,‏ 7

מבין כל היצורים עלי אדמות רק לבני האדם היכולת להפיק לקחים מוסריים תודות לכך שהם זוכרים ומנתחים את אירועי העבר.‏ כתוצאה מכך אנו יכולים לאמץ ערכים טובים יותר ולשנות את האופן שבו אנו חושבים ומנהלים את חיינו (‏קור״א ו׳:‏9–11;‏ קול׳ ג׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ למעשה,‏ אנו יכולים להדריך את מצפוננו להבחין בין טוב לרע (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ אנו יכולים ללמוד לגלות אהבה,‏ חמלה ורחמים.‏ ואנו יכולים לפתח חוש צדק בריא.‏ אחת הדרכים שבהן אנו מוקירים את מתנת הזיכרון היא לבחור לזכור את כל הפעמים שבהן סייע לנו יהוה וניחם אותנו בעבר.‏ הדבר יחזק את ביטחוננו בכך שהוא יעזור לנו גם בעתיד (‏תהל׳ ע״ז:‏12;‏ ע״ח:‏4,‏ 7‏)‏.‏ דרך נוספת היא לזכור את הדברים הטובים שאחרים עושים עבורנו ולהכיר להם תודה על כך.‏ חוקרים מצאו שאנשים המגלים הכרת תודה הם בדרך כלל מאושרים יותר.‏ מ20.‏05 23 §12,‏ 13

חשוב כיצד חש משה כאשר היה מכופף בנקרת צור וראה חזון של כבוד יהוה חולף.‏ ייתכן שאין אדם שחווה חוויה מדהימה יותר מזו לפני בואו של ישוע עלי אדמות.‏ משה שמע את המילים הבאות שככל הנראה נאמרו מפי מלאך:‏ ”‏יהוה,‏ יהוה,‏ אל רחום וחנון,‏ ארך אפיים ורב חסד ואמת,‏ עושה חסד עם אלפים,‏ מוחל על עוון ופשע וחטא”‏ (‏שמ׳ ל״ג:‏17–23;‏ ל״ד:‏5–7‏)‏.‏ כאשר אמר משה את דברי הפסוק היומי באשר לשם יהוה,‏ אולי הוא חשב על מאורע זה.‏ כשאנו חושבים על שם יהוה,‏ טוב נעשה אם נהרהר במי שנושא שם זה.‏ עלינו לזכור את תכונותיו,‏ כגון כוחו,‏ חוכמתו,‏ צדקו ואהבתו.‏ הרהורים בתכונות אלו ואחרות יכולים למלא אותנו יראה כלפיו (‏תהל׳ ע״ז:‏11–15‏)‏.‏ מ20.‏06 8,‏ 9 §3,‏ 4

ישוע אמר שאהבתם של תלמידיו זה לזה תהיה סימן ההיכר שלהם (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ אך כדי שתהיה לנו אמונה חזקה אנו זקוקים ליותר מכך.‏ אל לנו לבסס את אמונתנו רק על האהבה שמגלים משרתי אלוהים כדוגמת המשיח.‏ מדוע?‏ נניח שאח לאמונה — אפילו זקן־קהילה או חלוץ — מבצע חטא חמור.‏ או מה אם אח או אחות פוגעים בך בדרך כלשהי?‏ או מה תעשה אם מישהו יהפוך לכופר ויטען שאמונתנו אינה האמת?‏ אם זה יקרה,‏ האם תיכשל ותחדל לשרת את יהוה?‏ הלקח שתוכל להפיק הוא שאם אמונתך באלוהים תתבסס אך ורק על התנהגותם של אחרים במקום על יחסיך עם יהוה עצמו,‏ היא לא תהיה איתנה.‏ בכל הנוגע לבניית אמונתך,‏ עליך להשתמש לא רק בחומרים רכים כמו רגשות,‏ אלא גם בעובדות מוצקות ובהיגיון בריא.‏ עליך להוכיח לעצמך שהמקרא מכיל את האמת על יהוה (‏רומ׳ י״ב:‏2‏)‏.‏ מ20.‏07 8 §2,‏ 3

חוויות רבות מוכיחות שהמלאכים עמלים לצידנו בהושטת עזרה ללא־פעילים הנכספים לשוב אל יהוה (‏ההת׳ י״ד:‏6‏)‏.‏ לדוגמה,‏ סילביו מאקוודור התפלל מעומק ליבו לקבל עזרה לחזור לקהילה.‏ בעודו מתפלל צלצל הפעמון.‏ שני זקני־קהילה עמדו בפתח ביתו.‏ במהלך אותו ביקור הם התחילו להעניק לו את העזרה שהזדקק לה,‏ ועשו זאת בשמחה.‏ אם נעזור לחלשים מבחינה רוחנית לשוב אל יהוה,‏ נפיק מכך שמחה רבה.‏ שים לב לדבריו של סלבדור,‏ חלוץ המקדיש תשומת לב מיוחדת ללא־פעילים:‏ ”‏לפעמים קשה לי לעצור את דמעות האושר.‏ אני מתמלא שמחה מעצם המחשבה שיהוה הציל את אחד מכבשיו היקרים מעולמו של השטן,‏ ושהייתה לי הזכות לשתף איתו פעולה במלאכה זו”‏.‏ אם חדלת להתרועע עם משרתיו של יהוה,‏ אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהוא עדיין אוהב אותך.‏ יהוה מצפה בדריכות לשובך והוא יקבל אותך הביתה בזרועות פתוחות.‏ מ20.‏06 29 §16–18

בתור ’‏מורנו האדיר’‏ מספק יהוה בדברו דוגמאות כדי ללמדנו (‏יש׳ ל׳:‏21‏)‏.‏ אנו לומדים כשאנו מהרהרים במה שמספר המקרא על מי שגילו תכונות הרצויות בעיני אלוהים.‏ אנו לומדים גם כשאנו חושבים על מה שאירע למי שלא גילו תכונות טובות אלה (‏תהל׳ ל״ז:‏37;‏ קור״א י׳:‏11‏)‏.‏ חשוב על מה שקרה לשאול המלך.‏ הוא התחיל את דרכו כצעיר צנוע.‏ הוא היה מודע למגבלותיו ואף היסס לקבל על עצמו אחריות נוספת (‏שמ״א ט׳:‏21;‏ י׳:‏20–22‏)‏.‏ אולם עם הזמן הפך שאול לעז מצח.‏ תכונה שלילית זו נחשפה זמן קצר לאחר שעלה על כס המלוכה.‏ במקרה אחד איבד את סבלנותו בשעה שהמתין לשמואל הנביא והקריב קורבן עולה,‏ אף שלא היה בסמכותו לעשות כן.‏ כתוצאה מכך איבד שאול את חסדו של יהוה ולבסוף גם את המלכות (‏שמ״א י״ג:‏8–14‏)‏.‏ ננהג בתבונה אם נלמד מדוגמה זו המשמשת לאזהרתנו ואם נימנע מלפעול בעזות מצח.‏ מ20.‏08 10 §10,‏ 11

באמצעות המשיח העניק יהוה לקהילתו ”‏מתנות בבני אדם”‏ (‏אפ׳ ד׳:‏8‏)‏.‏ עם אותן ”‏מתנות בבני אדם”‏ נמנים חברי הגוף המנהל,‏ העוזרים הממונים של הגוף המנהל,‏ חברי ועדי סניף,‏ משגיחי נפה,‏ מורי חוץ,‏ זקני־קהילה ומשרתים עוזרים.‏ כל אותם אחים מתמנים ברוח הקודש במטרה לדאוג לכבשיו היקרים של יהוה ולפעול למען רווחת הקהילה (‏פט״א ה׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אחים מתמנים ברוח הקודש כדי למלא תפקידי אחריות שונים.‏ כפי שאיברים שונים בגוף,‏ כמו הידיים והרגליים,‏ פועלים לטובת הגוף כולו,‏ כך האחים המתמנים ברוח הקודש עמלים לטובת הקהילה כולה.‏ הם אינם מבקשים כבוד לעצמם,‏ אלא עושים כל מאמץ לבנות ולחזק את אחיהם ואחיותיהם (‏תסל״א ב׳:‏6–8‏)‏.‏ אנו אסירי תודה ליהוה על אותם גברים כשירים מבחינה רוחנית שאינם נוהגים באנוכיות.‏ מ20.‏08 21 §5,‏ 6

אחת הסיבות המניעות אותנו לבשר היא ההבנה שהאנשים ”‏פצועים ועזובים”‏ וזקוקים נואשות ללמוד את האמת על המלכות (‏מתי ט׳:‏36‏)‏.‏ יהוה רוצה שאנשים מכל הסוגים יגיעו לידיעה מדויקת של האמת וייוושעו (‏טימ״א ב׳:‏4‏)‏.‏ אם נחשוב כיצד מלאכת הבישור שלנו יכולה להשפיע על אחרים,‏ זה יניע אותנו להשתתף בפעילות זו.‏ אנו עוסקים בפעילות מצילת חיים (‏רומ׳ י׳:‏13–15;‏ טימ״א ד׳:‏16‏)‏.‏ אנחנו גם צריכים להיות מצוידים היטב למלאכתנו,‏ ועלינו לדעת כיצד להשתמש בציוד שברשותנו.‏ ישוע נתן לתלמידיו הנחיות ברורות כיצד לדוג בני אדם.‏ הוא אמר להם מה לקחת איתם,‏ היכן לבשר ומה לומר (‏מתי י׳:‏5–7;‏ לוקס י׳:‏1–11‏)‏.‏ כיום ארגון יהוה מספק לנו ארגז כלי הוראה המכיל כלים שהוכחו כיעילים,‏ ומלמד אותנו כיצד להשתמש בהם.‏ הכשרה זו עוזרת לנו לרכוש את הביטחון ואת המיומנויות הדרושים לנו כדי להיות יעילים במלאכתנו (‏טימ״ב ב׳:‏15‏)‏.‏ מ20.‏09 4 §6,‏ 7,‏ 10

התוכל לדמיין לעצמך עד כמה שמח השליח יוחנן כששמע שהאחים אשר להם עזר להכיר את האמת ממשיכים לשרת את יהוה בנאמנות?‏ הם התמודדו עם בעיות רבות,‏ ויוחנן הקדיש מאמצים רבים כדי לחזק את אמונתם של אותם משיחיים נאמנים,‏ אשר היו בעיניו ילדיו הרוחניים.‏ באופן דומה,‏ אנו שמחים כשילדינו בבשר או ילדינו הרוחניים מקדישים את עצמם ליהוה וממשיכים לשרתו (‏יוח״ג 3‏)‏.‏ בסביבות שנת 98 לספירה הניעה רוח קודשו של יהוה את יוחנן לכתוב שלוש איגרות.‏ איגרות אלה נועדו לעודד את המשיחיים הנאמנים לדבוק באמונתם בישוע ולהמשיך להתהלך באמת.‏ יוחנן היה מודאג מההשפעה שהייתה למורי שקר על הקהילות (‏יוח״א ב׳:‏18,‏ 19,‏ 26‏)‏.‏ כופרים אלה טענו שהם מכירים את יהוה,‏ אך למעשה לא צייתו למצוותיו.‏ מ20.‏07 20 §1–3

אנו מאמינים במסר שאנו מבשרים,‏ ולכן רוצים לחלוק אותו עם רבים ככל האפשר.‏ אנחנו בוטחים בהבטחות שבדבר־אלוהים (‏תהל׳ קי״ט:‏42;‏ יש׳ מ׳:‏8‏)‏.‏ אנו רואים כיצד נבואות המקרא מתגשמות בימינו וכיצד חייהם של אנשים משתנים לטובה כאשר הם מתחילים ליישם את עצות המקרא.‏ בעקבות כך גובר ביטחוננו בעובדה שהבשורה הטובה על המלכות היא מסר שכל אדם צריך לשמוע.‏ כמו כן,‏ יש לנו אמונה ביהוה,‏ מקור המסר שאנו מכריזים,‏ ובישוע,‏ מי שהוכתר למלך במלכות.‏ יהיו אשר יהיו נסיבותינו,‏ יהוה תמיד יהיה מחסנו ועוזנו (‏תהל׳ מ״ו:‏1–3‏)‏.‏ כמו כן,‏ אנו בטוחים שישוע משגיח מהשמיים על מלאכת הבישור ומשתמש בכוח ובסמכות שהעניק לו יהוה (‏מתי כ״ח:‏18–20‏)‏.‏ אמונה מחזקת את ביטחוננו שיהוה יברך את מאמצינו.‏ מ20.‏09 12 §15–17

ייתכן שאחיות יזדקקו למישהו שידבר להגנתן כשהן מתמודדות עם קשיים מסוימים (‏יש׳ א׳:‏17‏)‏.‏ לדוגמה,‏ אחות אלמנה או גרושה אולי תזדקק למישהו שיעזור לה לטפל בכמה עניינים שבעלה נהג לטפל בהם.‏ אחות קשישה אולי תזדקק לעזרה כדי לדבר עם אנשי רפואה.‏ חלוצה המתנדבת בפרויקטים תיאוקרטיים נוספים אולי תזדקק למישהו שידבר להגנתה אם מותחים עליה ביקורת מפני שאינה יוצאת לשירות באותה תדירות כמו חלוצים אחרים.‏ נחשוב על דוגמתו של ישוע.‏ ישוע לא היסס לדבר להגנת אחיותיו הרוחניות כאשר לא הבינו אותן כראוי.‏ לדוגמה,‏ הוא הגן על מרים כאשר מרתא מתחה עליה ביקורת (‏לוקס י׳:‏38–42‏)‏.‏ והוא שוב הגן עליה כאשר אחרים גערו בה על מה שנראה בעיניהם כהחלטה שגויה (‏מר׳ י״ד:‏3–9‏)‏.‏ ישוע הבין את המניע של מרים ושיבח אותה.‏ הוא אף ניבא שהמעשה הטוב שעשתה יסופר ”‏בכל מקום ברחבי העולם שבו תוכרז הבשורה הטובה”‏.‏ מ20.‏09 24 §15,‏ 16

רועה טוב הבין שכבשים עלולים ללכת לאיבוד.‏ ואם כבש אכן התרחק מהעדר,‏ הרועה לא נהג בו בנוקשות.‏ תן דעתך לדוגמה שיהוה הציב כאשר עזר לכמה ממשרתיו אשר למשך זמן מה התרחקו ממנו.‏ הנביא יונה ברח ממשימתו.‏ למרות זאת,‏ יהוה לא ויתר עליו בקלות.‏ בדומה לרועה טוב הציל אותו יהוה ועזר לו להתמלא בכוח הדרוש לו כדי למלא את משימתו (‏יונה ב׳:‏7;‏ ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ בהמשך השתמש אלוהים בקיקיון כדי לעזור ליונה להבין עד כמה יקרים חייו של כל אדם ואדם (‏יונה ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ מהו הלקח עבורנו?‏ אל לזקנים לוותר בקלות על מי שהופכים ללא־פעילים.‏ במקום זאת,‏ הזקנים מנסים להבין מה גרם לכבש להתרחק מהעדר.‏ וכאשר הוא שב ליהוה ממשיכים הזקנים לגלות כלפיו התעניינות אוהבת.‏ מ20.‏06 20,‏ 21 §10–12

לאחר התפרקותה של ברית המועצות בשנת 1991,‏ נהנו משרתי אלוהים באותו אזור נרחב מ”‏מעט עזרה”‏ — תקופה של חירות.‏ כתוצאה מכך התאפשר להם לבשר בחופשיות,‏ ועד מהרה גדל מספר המבשרים בגוש הקומוניסטי לשעבר והגיע למאות אלפים.‏ בהדרגה,‏ רוסיה ובעלות בריתה התגלו כמלך הצפון.‏ צריכים להתקיים שלושה תנאים כדי שממשלה תוכל למלא את תפקיד מלך הצפון או מלך הדרום:‏ (‏1)‏ עליה להשפיע בצורה ישירה על משרתי אלוהים,‏ (‏2)‏ עליה להראות במעשיה שהיא אויבת של יהוה ושל עמו,‏ ו־(‏3)‏ עליה להיאבק במלך היריב.‏ לרוסיה ולבעלות בריתה הייתה השפעה ישירה על משרתי אלוהים.‏ הן אסרו את פעילות הבישור ורדפו מאות אלפים מאחינו ואחיותינו.‏ מעשים אלה מראים שהן שונאות את יהוה ואת עמו ושהן נאבקות במלך הדרום,‏ מעצמת העולם אנגלו־אמריקה.‏ מ20.‏05 12,‏ 13 §3,‏ 4

הואיל ויש קשר בין ההוראה למלאכת עשיית התלמידים,‏ אנו רוצים שהוראתנו תהיה הטובה ביותר.‏ אנו מלמדים מיליוני אנשים באופן קבוע את האמיתות המצויות במקרא.‏ אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מלמדים מתוך דבר־אלוהים,‏ ואולי זה מפתה לדבר על כך באריכות.‏ אולם,‏ בין שמדובר בשיעור המצפה‏,‏ בשיעור המקרא הקהילתי או בשיעור מקרא,‏ אל למדריך לדבר יותר מדי.‏ כדי להשתמש במקרא ביעילות בהוראתו,‏ המורה צריך לגלות שליטה עצמית ולא לנסות להסביר כל מה שהוא יודע על פסוק או על נושא מסוים (‏יוח׳ ט״ז:‏12‏)‏.‏ השווה את הידע המקראי שהיה לך בעת טבילתך לידע שיש לך עכשיו.‏ סביר להניח שבאותו זמן הבנת רק את התורות הבסיסיות (‏עב׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ נדרשו לך שנים כדי לצבור את הידע שיש לך כיום,‏ לכן אל תנסה להעביר לתלמיד חדש את כל הידע בבת אחת.‏ מ20.‏10 14,‏ 15 §2–4

יהוה בחר הורים מצוינים עבור ישוע (‏מתי א׳:‏18–23;‏ לוקס א׳:‏26–38‏)‏.‏ הדברים הכנים שאמרה מרים,‏ המתועדים במקרא,‏ חושפים את עומק אהבתה ליהוה ולדברו (‏לוקס א׳:‏46–55‏)‏.‏ ותגובתו של יוסף להנחייתו של יהוה מראה שהוא ירא את אלוהים ורצה לשמח את ליבו (‏מתי א׳:‏24‏)‏.‏ שים לב שיהוה לא בחר הורים עשירים עבור ישוע.‏ הקורבן שהקריבו יוסף ומרים אחרי שישוע נולד מראה שהם היו עניים (‏לוקס ב׳:‏24‏)‏.‏ הם ודאי חיו חיים פשוטים,‏ בייחוד מפני שהמשפחה גדלה והיו להם לפחות שבעה ילדים (‏מתי י״ג:‏55,‏ 56‏)‏.‏ יהוה הגן על ישוע מסכנות מסוימות,‏ אך לא סוכך עליו מכל הקשיים (‏מתי ב׳:‏13–15‏)‏.‏ לדוגמה,‏ לישוע היו קרובי משפחה לא־מאמינים,‏ שלא קיבלו אותו בהתחלה כמשיח (‏מר׳ ג׳:‏21;‏ יוח׳ ז׳:‏5‏)‏.‏ נראה שישוע היה צריך להתמודד גם עם מותו של אביו המאמץ יוסף.‏ מ20.‏10 27 §4–6

האם הרגשת אי פעם לגמרי לבד,‏ שאין לך אף אחד שיעזור לך להתמודד עם קושי שאתה חווה?‏ רבים חשים כך,‏ ביניהם גם משרתי יהוה נאמנים (‏מל״א י״ט:‏14‏)‏.‏ אם זה יקרה גם לך,‏ זכור את הבטחתו של יהוה:‏ ”‏לעולם לא אעזוב אותך ולעולם לא אנטוש אותך”‏.‏ על כן אנו יכולים לומר בביטחון:‏ ”‏יהוה עוזרי;‏ לא אפחד”‏ (‏עב׳ י״ג:‏5,‏ 6‏)‏.‏ השליח פאולוס כתב מילים אלה לאחיו לאמונה ביהודה בסביבות 61 לספירה.‏ דבריו מזכירים לנו את הרגשות שהביע מחבר המזמור בתהלים קי״ח:‏5–7‏.‏ בדומה למחבר מזמור התהלים,‏ פאולוס ידע מניסיונו האישי שיהוה עוזרו.‏ לדוגמה,‏ למעלה משנתיים לפני שכתב את איגרתו אל העברים,‏ ערך פאולוס מסע מסוכן בים גועש (‏מה״ש כ״ז:‏4,‏ 15,‏ 20‏)‏.‏ במהלך המסע ובזמן שקדם לו,‏ יהוה הושיט לפאולוס עזרה בדרכים שונות.‏ מ20.‏11 12 §1,‏ 2

מדוע אין זה נבון להמשיך לחשוב שחיינו היו טובים יותר בעבר?‏ נוסטלגיה עלולה לגרום לנו לזכור רק את הדברים הטובים מעברנו.‏ חשוב,‏ למשל,‏ על בני ישראל.‏ לאחר שעזבו את מצרים,‏ הם שכחו במהרה כמה קשים היו חייהם שם.‏ הם התמקדו במזון העשיר שממנו נהנו ואמרו:‏ ”‏אנו זוכרים את הדגים אשר אכלנו חינם במצרים,‏ את המלפפונים,‏ את האבטיחים,‏ את הכרשה,‏ את הבצלים ואת השומים!‏”‏ (‏במ׳ י״א:‏5‏)‏ אך האם הם באמת אכלו מזון זה ”‏חינם”‏?‏ לא.‏ בני ישראל שילמו מחיר כבד — באותה עת הם דוכאו ביד ברזל כעבדים במצרים (‏שמ׳ א׳:‏13,‏ 14;‏ ג׳:‏6–9‏)‏.‏ בכל זאת,‏ עם הזמן הקשיים פרחו מזיכרונם והם התגעגעו לעבר.‏ הם בחרו להתמקד ב”‏זמנים היפים ההם”‏ במקום בדברים הטובים שיהוה עושה עבורם כעת.‏ גישתם הכעיסה את יהוה (‏במ׳ י״א:‏10‏)‏.‏ מ20.‏11 25 §5,‏ 6

לעיתים עולה במוחנו המחשבה שהחיים קצרים ושימינו מלאי צרות (‏איוב י״ד:‏1‏)‏.‏ לכן ניתן להבין מדוע לפעמים אנו מיואשים.‏ כך הרגישו מספר משרתי יהוה מימי קדם,‏ והיו שאף ביקשו למות (‏מל״א י״ט:‏2–4;‏ איוב ג׳:‏1–3,‏ 11;‏ ז׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ אך שוב ושוב יהוה,‏ האל שבו בטחו,‏ עודד אותם וחיזק את ידיהם.‏ סיפוריהם הועלו על הכתב כדי לנחם אותנו ולהדריך אותנו (‏רומ׳ ט״ו:‏4‏)‏.‏ נחשוב על יוסף בנו של יעקב.‏ תוך זמן קצר הפך יוסף מבנו האהוב של אביו לעבד נחות של שר חצר עובד אלילים במצרים (‏בר׳ ל״ז:‏3,‏ 4,‏ 21–28;‏ ל״ט:‏1‏)‏.‏ בהמשך אשתו של פוטיפר הטיחה בו האשמות כוזבות וטענה שניסה לאנוס אותה.‏ מבלי לחקור את ההאשמות,‏ השליך פוטיפר את יוסף לבית הסוהר,‏ שם נכבל בברזל (‏בר׳ ל״ט:‏14–20;‏ תהל׳ ק״ה:‏17,‏ 18‏)‏.‏ אין ספק שליוסף הייתה סיבה להיות מיואש!‏ מ20.‏12 16,‏ 17 §1–4

ישוע הציג זאת כאחד הדברים החשובים ביותר שיש לבקש בתפילה.‏ איזו משמעות יש לדבריו של ישוע?‏ לקדש משהו משמעו לטהרו.‏ אך יש שאולי יתהו:‏ ’‏האין שם יהוה כבר קדוש וטהור?‏’‏ כדי להשיב על כך עלינו לחשוב מה מקפל בתוכו שם.‏ שם הוא יותר מאשר אוסף של אותיות כתובות או אותיות הנאמרות בקול.‏ שים לב מה אומר המקרא:‏ ”‏יש לבחור בשם טוב מאשר בעושר רב”‏ (‏מש׳ כ״ב:‏1;‏ קהלת ז׳:‏1‏)‏.‏ מדוע יש לשם ערך כה רב?‏ מפני ששם כרוך במוניטין,‏ האופן שבו אחרים רואים את מי שנושא אותו.‏ לכן האופן שבו נכתב השם — או אף האופן שבו הוגים אותו — אינו הדבר החשוב ביותר;‏ מה שחשוב באמת הוא את מי או את מה מייצג שם זה בשכלם ובליבם של אחרים.‏ כאשר אנשים מספרים שקרים על יהוה הם למעשה תוקפים את המוניטין שלו.‏ כאשר הם תוקפים את המוניטין שלו הם מנסים להזיק לשמו.‏ מ20.‏06 3 §5–7

לנוכח לחצים עזים אנו עלולים לשקוע בחרדות.‏ לדוגמה,‏ אולי נדאג שלא נרוויח מספיק כסף כדי למלא את צרכינו,‏ או שנחלה ונפסיד ימי עבודה או אף נאבד את מקום עבודתנו.‏ אולי אנו גם חוששים שלא נצליח לשמור על נאמנותנו כאשר אנו עומדים בפני הפיתוי להפר את חוקי אלוהים.‏ בקרוב יגרום השטן למי שנתונים לשליטתו לתקוף את עם אלוהים,‏ וייתכן שאנו תוהים מה תהיה תגובתנו למתקפה זו.‏ אולי אנו שואלים את עצמנו:‏ ’‏האם זה פסול להיות מודאג במידת מה מהדברים האלה?‏’‏ אנו יודעים שישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏חדלו להיות מודאגים”‏ (‏מתי ו׳:‏25‏)‏.‏ האם משמע הדבר שהוא מצפה מאיתנו לא להיות מודאגים כלל וכלל?‏ ודאי שלא!‏ אחרי הכול,‏ בעבר כמה ממשרתיו הנאמנים של יהוה שקעו בחרדות,‏ אך הם לא איבדו את חסדו של יהוה (‏מל״א י״ט:‏4‏)‏.‏ בדבריו ישוע למעשה מעודד אותנו.‏ הוא לא רצה שנהיה כה מודאגים מקשיי החיים עד כי הדבר ישפיע לרעה על שירותנו את אלוהים.‏ מ21.‏01 3 §4,‏ 5

הבעל צריך לתת דין וחשבון הן ליהוה והן לישוע על האופן שבו הוא נוהג במשפחתו (‏פט״א ג׳:‏7‏)‏.‏ מכיוון שיהוה הוא ראש משפחתו האוניברסאלית,‏ יש לו הסמכות לקבוע כללים הנוגעים להתנהגות ילדיו,‏ ובכוחו לאכוף אותם (‏יש׳ ל״ג:‏22‏)‏.‏ גם לישוע,‏ בתור ראש הקהילה המשיחית,‏ יש הסמכות לקבוע כללים ולאכוף אותם (‏גל׳ ו׳:‏2;‏ קול׳ א׳:‏18–20‏)‏.‏ על־פי דוגמתם של יהוה וישוע,‏ לראש משפחה משיחית יש הסמכות להחליט החלטות עבור משפחתו (‏רומ׳ ז׳:‏2;‏ אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ אך סמכותו מוגבלת.‏ לדוגמה,‏ הכללים שהוא קובע צריכים להתבסס על העקרונות המצויים בדבר־אלוהים (‏מש׳ ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ ולראש משפחה אין סמכות לקבוע כללים עבור מי שאינם חלק ממשפחתו (‏רומ׳ י״ד:‏4‏)‏.‏ נוסף על כך,‏ כאשר בניו ובנותיו גדלים ועוזבים את הבית,‏ הם ממשיכים לכבד אותו,‏ אך אין הם כפופים עוד לראשותו (‏מתי י״ט:‏5‏)‏.‏ מ21.‏02 2,‏ 3 §3–5

דרך חשובה אחת שבה ראש משפחה מראה שהוא אוהב את בני משפחתו היא דאגה לצורכיהם החומריים.‏ אבל עליו לזכור שדברים חומריים אינם יכולים לספק את צורכיהם הרוחניים של בני משפחתו (‏מתי ה׳:‏3‏)‏.‏ כאשר גסס ישוע על עמוד ההוקעה,‏ הוא רצה לוודא שיהיה מי שיטפל באימו.‏ חרף ייסוריו העזים הוא ביקש מהשליח יוחנן לדאוג למרים (‏יוח׳ י״ט:‏26,‏ 27‏)‏.‏ ראש משפחה משיחי עשוי לשאת באחריות כבדת משקל בתחומים שונים.‏ הוא צריך לבצע את עבודתו החילונית בחריצות כדי שהתנהגותו תפאר את יהוה (‏אפ׳ ו׳:‏5,‏ 6;‏ טיט׳ ב׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ אולי יש לו גם תפקידי אחריות בקהילה,‏ כמו לרעות את העדר ולהנהיג את פעילות הבישור.‏ במקביל,‏ חשוב שהוא יִלמד את המקרא בקביעות עם אשתו וילדיו.‏ מאמציו לשמור על בריאותם הפיזית,‏ הרגשית והרוחנית יתקבלו בהערכה רבה מצידם (‏אפ׳ ה׳:‏28,‏ 29;‏ ו׳:‏4‏)‏.‏ מ21.‏01 12 §15,‏ 17

דבר־אלוהים מתאר את תפקידה של אשת חיל ואומר שהיא יכולה להשגיח על ענייני הבית,‏ לקנות ולנהל נכסים ולעשות עסקאות (‏מש׳ ל״א:‏15,‏ 16,‏ 18‏)‏.‏ היא אינה שפחה שאין לה זכות להשמיע את דעתה.‏ בעלה בוטח בה ומקשיב לרעיונותיה (‏מש׳ ל״א:‏11,‏ 26‏)‏.‏ כאשר גבר מתייחס לאשתו בכבוד בדרכים מעין אלה,‏ היא תיכנע לו בשמחה.‏ למרות כל הישגיו,‏ ישוע אינו רואה בכניעתו לראשות יהוה דבר משפיל (‏קור״א ט״ו:‏28;‏ פיל׳ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ באופן דומה,‏ אשת חיל המחקה את דוגמתו של ישוע אינה רואה בכניעה לבעלה דבר משפיל.‏ היא תתמוך בבעלה לא רק משום אהבתה אליו,‏ אלא בעיקר כי היא אוהבת ומכבדת את יהוה.‏ אבל אישה משיחית כנועה לא תתמוך בבעלה אם הוא מבקש ממנה להפר חוקים או עקרונות מקראיים.‏ מ21.‏02 11 §14,‏ 15;‏ 12 §19

מאז ומתמיד אהבה ליהוה עזרה למשרתיו לעמוד ברדיפות.‏ לדוגמה,‏ כאשר בית הדין העליון היהודי,‏ גוף רב־השפעה,‏ ציווה על השליחים להפסיק לבשר,‏ אהבה לאלוהים הניעה אותם ”‏לציית לאלוהים כשליט ולא לבני אדם”‏ (‏מה״ש ה׳:‏29;‏ יוח״א ה׳:‏3‏)‏.‏ גם כיום אותה אהבה איתנה מחזקת את אחינו,‏ אשר רבים מהם נשארים איתנים אל מול ממשלות אכזריות ועוצמתיות.‏ במקום להתייאש,‏ אנו מחשיבים זאת לזכות לספוג את שנאת העולם (‏מה״ש ה׳:‏41;‏ רומ׳ ה׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ יכול להיות שאחד המבחנים הקשים ביותר עבורנו הוא התנגדות מצד משפחתנו.‏ כשאנחנו מתחילים להתעניין באמת,‏ יש בני משפחה שאולי חושבים שהטעו אותנו.‏ אחרים עלולים לחשוב שיצאנו מדעתנו.‏ (‏השווה מרקוס ג׳:‏21‏.‏)‏ אולי הם אפילו מתנגדים לנו בחריפות.‏ תגובות שליליות אלו לא צריכות להפתיע אותנו,‏ שהרי ישוע אמר:‏ ”‏אויבי האיש יהיו בני ביתו שלו”‏ (‏מתי י׳:‏36‏)‏.‏ מ21.‏03 21 §6,‏ 7

כשאתה מצטרף לשיעור מקרא של מבשר אחר,‏ הקשב בתשומת לב כאשר המורה והתלמיד מדברים.‏ רק כך תהיה מוכן לעזור ברגע המתאים.‏ כמובן,‏ עליך להפעיל שיקול דעת.‏ למשל,‏ לא תרצה לדבר יותר מדי,‏ לקטוע את קו הטיעונים של המורה,‏ או להעלות נושא אחר.‏ אך בעזרת הסבר קצר,‏ דוגמה או שאלה תוכל לעזור להבהיר את הנקודה הנידונה.‏ לעיתים אולי תרגיש שאין לך הרבה מה להוסיף לשיעור.‏ אך אם תשבח את התלמיד ותתעניין בו באופן אישי,‏ תוכל לתרום רבות להתקדמותו.‏ אם זה מתאים,‏ תוכל לספר לתלמיד בקצרה איך למדת את האמת,‏ איך גברת על קושי מסוים או איך ראית את יד יהוה בחייך (‏תהל׳ ע״ח:‏4,‏ 7‏)‏.‏ חווייתך היא אולי בדיוק מה שהתלמיד צריך לשמוע.‏ היא עשויה לחזק את אמונתו או לעודד אותו להמשיך להתקדם לטבילה.‏ מ21.‏03 10 §9,‏ 10

מי למעשה עומד מאחורי כל הצלחה שיש לנו בשירות?‏ פאולוס השיב על שאלה זו כאשר כתב את המילים הבאות לגבי הקהילה בקורינתוס:‏ ”‏אני נטעתי,‏ אפולוס הִשקה,‏ אבל אלוהים הצמיח.‏ לכן לא הנוטע חשוב וגם לא המשקה,‏ אלא אלוהים — המצמיח”‏ (‏קור״א ג׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ בדומה לפאולוס עלינו תמיד לזקוף ליהוה כל הצלחה שיש לנו בשירות.‏ כיצד נוכל להראות שאנו מעריכים את הזכות לעבוד בשיתוף פעולה עם אלוהים,‏ המשיח והמלאכים?‏ (‏קור״ב ו׳:‏1‏)‏ עלינו לגלות קנאות ולחפש הזדמנויות לחלוק את הבשורה הטובה עם אחרים.‏ עלינו לא רק לזרוע את זרעי האמת,‏ אלא גם להשקותם.‏ כשמישהו מגלה התעניינות אנו רוצים לעשות כל שביכולתנו כדי לטפח את התעניינותו במטרה לייסד תוכנית שיעורי מקרא.‏ ככל שהשיעור מתקדם אנו שמחים לראות כיצד יהוה משפיע על ליבו ועל שכלו של התלמיד הפוטנציאלי.‏ מ20.‏05 30 §14,‏ 16–18