מאי
יום ב׳, 1 במאי
בחנו היטב את זה אשר עמד איתן (עב׳ י״ב:3).
מתוך אהבה, כלל יהוה בדברו את ארבעת ספרי הבשורה כדי לעזור לנו להכיר את בנו. ספרי הבשורה מתעדים את חייו ושירותו של ישוע. הם מספרים לנו מה ישוע אמר ועשה, וחושפים בפנינו איך הוא הרגיש. ארבעת הספרים האלה עוזרים לנו ’לבחון היטב’ את דוגמתו של ישוע. למעשה, הם מכילים את טביעות הרגל שישוע השאיר אחריו. לכן, נוכל להכיר את ישוע טוב יותר אם נלמד את ספרי הבשורה. כך נוכל ללכת בעקבותיו בקפידה. כדי להפיק את המירב מספרי הבשורה, לא מספיק שרק נקרא אותם. עלינו להקדיש זמן כדי ללמוד אותם ולהרהר בהם לעומק. (השווה יהושע א׳:8.) נסה להפיח חיים במה שאתה קורא. השתמש בדמיון כדי לראות, לשמוע ולהרגיש את המתרחש. תוכל גם לערוך מחקר בעזרי הלימוד שמספק ארגון יהוה. מ21.04 4, 5 §11–13
יום ג׳, 2 במאי
אנחנו מכריזים על משיח מוקע — מכשול ליהודים (קור״א א׳:23).
מאות שנים לפני שישוע בא לכדור הארץ, חשף יהוה בדברו שהמשיח יימסר תמורת 30 יחידות כסף (זכ׳ י״א:12, 13). מי שימסור את ישוע יהיה אחד מעמיתיו הקרובים (תהל׳ מ״א:9). הנביא זכריה כתב גם: ”הכה את הרועה, ויפוץ הצאן” (זכ׳ י״ג:7). ישרי הלב לא היו צריכים להיכשל מאותם אירועים. הם היו צריכים להתחזק כשהם ראו שהנבואות האלה מתגשמות בישוע. האם אותה בעיה קיימת גם היום? כן. בימינו כמה עדי־יהוה מוכרים עזבו את האמת, הפכו לכופרים וניסו להרחיק גם אחרים מהאמת. הם הפיצו דיווחים שליליים, חצאי אמיתות ושקרים גמורים על עדי־יהוה באמצעות כלי התקשורת והאינטרנט. אבל אנשים ישרי לב לא נכשלים. הם יודעים שהמקרא ניבא שדברים כאלה יקרו (מתי כ״ד:24; פט״ב ב׳:18–22). מ21.05 11 §12; 12 §18, 19
יום ד׳, 3 במאי
אורח הצדיקים הוא כאור בוקר זוהר ההולך ומתבהר עד צוהרי היום (מש׳ ד׳:18).
כתבי־הקודש מבהירים שידע מדויק גובר עם הזמן (קול׳ א׳:9, 10). יהוה חושף את האמת בהדרגה, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לחכות בסבלנות שאור האמת יתבהר. כאשר מי שעומדים בראש הפעילות מבינים שצריך להבהיר נקודה מסוימת, הם לא מהססים לעשות את השינויים הנחוצים. בעוד שזרמים רבים בנצרות עושים שינויים כדי לרצות את הקהילות שלהם או כדי להיות יותר מקובלים על העולם, המטרה של השינויים שעושה ארגון יהוה היא לקרב אותנו לאלוהים ולמתכונת לעבודת אלוהים שישוע לימד (יעקב ד׳:4). הסיבה לשינויים שלנו היא לא מגמות עכשוויות או דרישות הציבור, אלא הבנה ברורה יותר של כתבי־הקודש. אנחנו אוהבים את האמת! (תסל״א ב׳:3, 4). מ21.10 22 §12
יום ה׳, 4 במאי
השליכו עליו את כל דאגותיכם (פט״א ה׳:7).
מה תוכל לעשות אם אתה מרגיש בודד? התמקד בדרכים שבהן יהוה תומך בך (תהל׳ נ״ה:22). זה יעזור לך לראות את המצב שלך באיזון. חשוב גם איך יהוה עוזר למשיחיים אחרים שמרגישים בודדים (פט״א ה׳:9, 10). הירושי, אח שכבר שנים רבות הוא היחיד במשפחה שלו שמשרת את יהוה, אומר: ”הידיעה שכולנו עושים את מיטבנו כדי לשרת את יהוה יכולה לעודד אחים כמוני שהם לבד באמת”. כמו כן, שמור על שגרה רוחנית טובה. חלק משגרה כזאת היא לספר ליהוה בגלוי איך אתה מרגיש. חיוני גם לקרוא את דבר־אלוהים בקביעות ולהרהר בקטעים ספציפיים שמבליטים את האהבה של יהוה כלפיך. חלק מהמשיחיים משננים פסוקים מנחמים במיוחד, כמו תהלים כ״ז:10 וישעיהו מ״א:10. אחרים שמו לב שכשהם מקשיבים להקלטות שמע של חומר הלימוד, זה עוזר להם להרגיש פחות בודדים בזמן ההתכוננות לאסיפות או קריאת המקרא. מ21.06 9, 10 §5–8
יום ו׳, 5 במאי
לא תירא מפחד פתאומי (מש׳ ג׳:25).
האם אתה מתאבל על מותו של אדם יקר? הקדש זמן כדי לחזק את האמונה שלך בתקוות התחייה בכך שתקרא מקרים מן המקרא על מי שהוקמו מן המתים. האם אתה עצוב בגלל שבן משפחה נודה מהקהילה? למד כדי לשכנע את עצמך שהדרך שבה אלוהים מטיל מוסר היא תמיד הטובה ביותר. תהיה אשר תהיה הבעיה שאתה מתמודד איתה, ראה בה הזדמנות לבנות את האמונה שלך. שפוך את ליבך בפני יהוה. במקום להתבודד, הישאר קרוב לאחיך ואחיותיך (מש׳ י״ח:1). השתתף בפעילויות שיעזרו לך להחזיק מעמד, גם אם אתה עושה זאת בדמעות (תהל׳ קכ״ו:5, 6). דבוק בשגרה של אסיפות, שירות השדה וקריאת המקרא, והמשך להתמקד בברכות הנפלאות שיהוה מועיד לך. ככל שתראה איך יהוה עוזר לך, כך האמונה שלך בו תתחזק אף יותר. מ21.11 23 §11; 24 §17
שבת, 6 במאי
אבי שבשמיים אינו חפץ שאפילו אחד מן הקטנים האלה יאבד את חייו (מתי י״ח:14).
באיזה מובן התלמידים של ישוע ’קטנים’? ובכן, את מי העולם מחשיב לחשובים? את העשירים, את המפורסמים ואת בעלי הסמכות. בניגוד אליהם, העולם מחשיב את התלמידים של ישוע ל”קטנים” ורואה בהם אנשים לא־חשובים ונחותים (קור״א א׳:26–29). אבל יהוה לא רואה אותם ככה. מה הוביל את ישוע לדבר על ”הקטנים האלה”? תלמידיו שאלו אותו: ”מיהו אפוא הגדול ביותר במלכות השמיים?” (מתי י״ח:1) יהודים רבים באותה תקופה נתנו למעמד הרבה משקל. חוקר אחד אומר: ”אנשים העבירו את כל חייהם בחיפוש אחר כבוד, מוניטין, תהילה, אהדה והוקרה”. ישוע ידע שתלמידיו יצטרכו להשקיע מאמצים רבים כדי לעקור מליבם את הרוח התחרותית שהייתה מושרשת בתרבות היהודית. מ21.06 20 §2; 21 §6, 8, 9
יום א׳, 7 במאי
שמן וקטורת משמחים את הלב; כך גם ידידות מתוקה הנובעת מעצה כנה (מש׳ כ״ז:9).
השליח פאולוס הציב דוגמה טובה כזקן קהילה. למשל, כשהאחים בתסלוניקי היו זקוקים לעצות ותיקון הוא לא היסס לתת אותם. אבל באיגרות שכתב אליהם הוא קודם כול ציין את פעלי אמונתם, עמלם האוהב ועמידתם האיתנה. הוא גם חשב על הנסיבות שלהם והכיר בכך שהחיים שלהם לא־קלים ושהם מחזיקים מעמד ברדיפות (תסל״א א׳:3; תסל״ב א׳:4). הוא אפילו אמר לאותם אחים שהם דוגמה טובה למשיחיים אחרים (תסל״א א׳:8, 9). הם בטח מאוד שמחו לקבל מפאולוס שבחים חמימים! לא היה שום ספק שפאולוס אוהב את אחיו מאוד. זו הסיבה שהוא היה יכול לתת עצות יעילות בשתי האיגרות שהוא כתב אל התסלוניקים (תסל״א ד׳:1, 3–5, 11; תסל״ב ג׳:11, 12). מ22.02 15 §6
יום ב׳, 8 במאי
הוא ימחה כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד (ההת׳ כ״א:4).
השטן משתמש במנהיגי דתות הכזב כדי להפיץ את הטענה שיהוה אכזרי ואחראי לסבל האנושי. יש שאף אומרים שכאשר ילדים מתים אלוהים הוא זה שלקח אותם כי הוא היה זקוק למלאכים נוספים בשמיים. איזו השמצה נוראית! אבל אנחנו יודעים את האמת. כשאנחנו לוקים במחלה קשה או כשמישהו שאנחנו אוהבים מת, אנחנו אף פעם לא מאשימים את אלוהים. להיפך, אנחנו מאמינים שביום מן הימים הוא יתקן את המעוות. אנחנו יכולים לספר לכל אדם שמוכן להקשיב לנו איזה אל אוהב הוא יהוה. זה מאפשר לו להשיב למחרפו (מש׳ כ״ז:11). יהוה הוא אל רחמן. קשה לו לראות אותנו סובלים, אולי בגלל רדיפות, מחלות או המגרעות שלנו (תהל׳ כ״ב:23, 24). יהוה כואב את כאבנו, והוא רוצה להפסיק אותו. וזה בדיוק מה שהוא יעשה (השווה שמות ג׳:7, 8; ישעיהו ס״ג:9). מ21.07 9, 10 §9, 10
יום ג׳, 9 במאי
בכבוד והדר הכתרת אותו (תהל׳ ח׳:5).
בקרוב בני האדם הצייתנים ייהנו מהכבוד הגדול מכול — הזכות לאהוב את יהוה ולעבוד אותו לנצח! ישוע יבטל את כל התנאים שנבעו מהחלטתם של אדם וחוה לעזוב את המשפחה של אלוהים. יהוה יקים לתחייה מיליוני אנשים וייתן להם הזדמנות לחיות לנצח וליהנות מבריאות מושלמת על כדור הארץ שיהפוך לגן עדן (לוקס כ״ג:42, 43). ככל שהחלק הארצי של המשפחה של יהוה יתקדם לשלמות, כך כל אחד ממשרתיו ישקף את ’הכבוד וההדר’ שעליו כתב דוד. אם אתה שייך ל’המון הרב’ יש לך תקווה נפלאה (ההת׳ ז׳:9). אלוהים אוהב אותך והוא רוצה שתהיה חלק מהמשפחה שלו. לכן עשה כל שביכולתך כדי לשמח אותו. נצור בשכלך ובליבך את ההבטחות של אלוהים וחיה מדי יום בהתאם להן. הערך את הזכות שיש לך לעבוד את אבינו היקר שבשמיים, והוקר את התקווה להלל אותו לנצח! מ21.08 7 §18, 19
יום ד׳, 10 במאי
בבוא העת נקצור אם לא נִלאה (גל׳ ו׳:9).
הנביא ירמיהו בישר במשך עשרות שנים לנוכח אדישות והתנגדות. הוא כל כך התייאש מה”חרפה” וה”קלס” מצד מתנגדיו שהוא חשב לוותר על המשימה שלו (יר׳ כ׳:8, 9). אבל ירמיהו לא ויתר. מה עזר לו לגבור על המחשבות השליליות שלו ולמצוא שמחה בשירותו? הוא התמקד בשתי עובדות חשובות. ראשית, המסר של אלוהים שהוא מסר לאנשים כלל ”עתיד ותקווה” (יר׳ כ״ט:11). שנית, יהוה העניק לירמיהו את הזכות לשאת את שמו (יר׳ ט״ו:16). גם אנחנו מוסרים מסר של תקווה בעולם קר ומנוכר, ונושאים את שמו של יהוה כעדיו. כשאנחנו ממקדים את תשומת ליבנו בעובדות אלה, אנחנו יכולים למצוא שמחה, ללא תלות בתגובה של האנשים. לכן אל תתייאש או תוותר אם תלמיד המקרא שלך לא מתקדם מהר כפי שציפית. מלאכת עשיית התלמידים דורשת סבלנות (יעקב ה׳:7, 8). מ21.10 27 §12, 13
יום ה׳, 11 במאי
נשליך גם אנו כל מעמסה מעלינו ואת החטא הלוכד אותנו בנקל (עב׳ י״ב:1).
לא משנה כמה זמן אנחנו משרתים את יהוה, אנחנו צריכים להמשיך לבנות את האמונה שלנו בו ולשמור עליה. למה? כי אם לא נהיה זהירים, האמונה שלנו עלולה להיחלש. זכור, אמונה כוללת הוכחות של ממשויות בלתי נראות. אנחנו עלולים לשכוח בקלות את מה שאנחנו לא יכולים לראות. לכן פאולוס אמר שחוסר אמונה הוא ”החטא הלוכד אותנו בנקל”. אם כן, איך נוכל להימנע ממלכודת זו? (תסל״ב א׳:3) תחילה, התחנן ליהוה שייתן לך את רוח קודשו, ועשה זאת לעיתים קרובות. למה? כי אמונה היא אחד מההיבטים של פרי הרוח (גל׳ ה׳:22, 23). אנחנו לא יכולים לבנות את האמונה שלנו בבורא ולשמור עליה בלי העזרה של רוח קודשו. אם נמשיך לבקש מיהוה את רוחו, הוא ייתן לנו אותה (לוקס י״א:13). אנחנו יכולים אפילו לבקש ממנו בתפילה: ”הוסף לנו אמונה” (לוקס י״ז:5). כמו כן, עלינו להתמיד ללמוד באופן אישי את דבר־אלוהים (תהל׳ א׳:2, 3). מ21.08 18 §16–18
יום ו׳, 12 במאי
שיבה היא כתר תפארת (מש׳ ט״ז:31).
למבוגרים יש הרבה מה להציע. אולי אין להם את הכוח שהיה להם בעבר, אבל יש להם ניסיון עשיר שהם צברו לאורך השנים. יהוה יכול להמשיך להשתמש בהם בדרכים שונות. במקרא מסופר על נאמנים רבים שהמשיכו לשרת את יהוה גם לעת זקנה. משה, למשל, היה בערך בן 80 כשהוא התחיל לשרת כנביא יהוה ולייצג אותו בפני עם ישראל. יהוה המשיך להשתמש בדניאל כדוברו גם כשהנביא היה קרוב לוודאי בשנות ה־90 לחייו. והשליח יוחנן היה כנראה גם הוא בשנות ה־90 לחייו כשכתב בהשראת אלוהים את ספר ההתגלות. שמעון, שהיה אדם ”צדיק וירא אלוהים”, מוזכר במקרא רק בקצרה. אבל יהוה ידע מיהו והעניק לו את הזכות לראות את ישוע התינוק ולנבא דברים על הילד ועל אימו (לוקס ב׳:22, 25–35). מ21.09 3, 4 §5–7
שבת, 13 במאי
יהוה, לא גבה ליבי, ... ואינני שואף לגדולות (תהל׳ קל״א:1).
הורים צריכים להישמר שלא להשוות ילד אחד לאחר, או לדרוש ממנו יותר ממה שהוא יכול לעשות. השוואות שליליות ודרישות לא־סבירות עלולות לייאש את הילד (אפ׳ ו׳:4). אחות ששמה סאצ׳יקו אומרת: ”אימא שלי רצתה שאקבל 100 בכל המבחנים. אבל זה היה בלתי אפשרי. למרות שכבר עברו שנים מאז שסיימתי בית־ספר, לפעמים אני עדיין תוהה אם המיטב שלי הוא טוב מספיק בשביל יהוה”. דוד המלך אמר שהוא לא ”שואף לגדולות” או לדברים שהם מעבר ליכולתו. ענוותו וצניעותו ’הרגיעו והשקיטו’ אותו (תהל׳ קל״א:2). מה הורים יכולים ללמוד ממילותיו של דוד? על ההורים להיות ענווים וצנועים לא רק במה שהם מצפים מעצמם, אלא גם במה שהם מצפים מהילד שלהם. הם יכולים לחזק את הביטחון של הילד אם הם מכירים בחוזקות ובחולשות שלו כאשר הם עוזרים לו להציב מטרות מתאימות. מ21.07 21, 22 §5, 6
יום א׳, 14 במאי
כל אחד יישא את הנטל שלו (גל׳ ו׳:5).
יהוה העניק לכל אחד מאיתנו את מתת הבחירה החופשית. זה אומר שאנחנו יכולים לבחור אם לציית לו או לא. יש צעירים שהחינוך שקיבלו היה רחוק מלהיות אידיאלי, ובכל זאת הם בוחרים לשרת את יהוה ונשארים נאמנים. אחרים, שההורים שלהם עשו את המיטב כדי לחנך אותם בהתאם לעקרונות המקרא, מפנים עורף לאמת כשהם מתבגרים. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו צריך להחליט אם ישרת את יהוה (יהו׳ כ״ד:15). לכן, אם ילדכם עזב את האמת, הילחמו בנטייה לחשוב שהטרגדיה הזאת קרתה באשמתכם. אבל לפעמים קורה שההורה הוא שעוזב את האמת, וגם את המשפחה (תהל׳ כ״ז:10). במקרים כאלה הילדים, שראו באותו הורה מופת לחיקוי, יכולים להרגיש שחרב עליהם עולמם. צעירים, אם אחד מהוריכם נודה, היו בטוחים שגם יהוה מודע לגמרי לכאב שלכם. הוא אוהב אתכם ומעריך את הנאמנות שלכם. זכרו גם שאתם לא אחראים להחלטות של ההורה שלכם. מ21.09 27 §5–7
יום ב׳, 15 במאי
יהוה מטיל מוסר על מי שהוא אוהב (עב׳ י״ב:6).
כשמשיחי מנודה, אפשר להחשיב אותו לכבש חולה שעלול להדביק את הכבשים האחרים. הוא חולה מבחינה רוחנית (יעקב ה׳:14). מחלה רוחנית, בדומה לסוגים שונים של מחלות גופניות, יכולה להיות די מידבקת. לכן במקרים מסוימים הכרחי לבודד אדם חולה רוחנית מהקהילה. המוסר הזה הוא ביטוי של האהבה של יהוה כלפי אחים נאמנים בעדר שלו, והוא יכול לגעת ללב של החוטא ולהביא אותו לחרטה. בזמן שאדם מנודה הוא יכול לנכוח באסיפות, שם הוא יקבל הזנה וייבנה מבחינה רוחנית. הוא גם יכול לקבל ספרות לשימושו האישי ולצפות בתוכניות ®JW Broadcasting. הזקנים יבחנו את ההתקדמות שלו, ומעת לעת יציעו לו עצות והכוונה כדי לעזור לו להבריא מבחינה רוחנית, כך שהוא יוכל לחזור לקהילה כאחד מעדי־יהוה. מ21.10 10 §9, 11
יום ג׳, 16 במאי
לא כל האומר לי, ”אדוני, אדוני”, ייכנס אל מלכות השמיים (מתי ז׳:21).
כיום אנחנו עובדים את אלוהים על־פי הדוגמה שהציבה הקהילה המשיחית במאה הראשונה. לדוגמה, המבנה הארגוני שלנו — שכולל משגיחים נודדים, זקני קהילה ומשרתים־עוזרים — משקף את המסגרת שקבעו השליחים במאה הראשונה (פיל׳ א׳:1; טיט׳ א׳:5). ההשקפה שלנו על מין ונישואין, הכבוד שלנו כלפי קדושת הדם והרצון שלנו להגן על הקהילה מפני חוטאים חסרי חרטה מבוססים כולם על הדוגמה של המשיחיים במאה הראשונה (מה״ש ט״ו:28, 29; קור״א ה׳:11–13; ו׳:9, 10; עב׳ י״ג:4). המקרא אומר בפירוש שיש רק אמונה אחת שרצויה בעיני אלוהים (אפ׳ ד׳:4–6). יש לנו זכות נפלאה להיות חלק מהעם של יהוה ולדעת את האמת עליו ועל המטרות שלו! הבה נמשיך לדבוק באמת בשכנוע רב. מ21.10 22, 23 §15–17
יום ד׳, 17 במאי
התייצבו, עמדו וראו את ישועת יהוה למענכם (דה״ב כ׳:17).
המלך יהושפט התמודד עם אתגר רציני. צבא גדול של עמונים, מואבים ואנשי האזור ההררי של שעיר איים עליו, על משפחתו ועל עמו (דה״ב כ׳:1, 2). מה עשה יהושפט? הוא פנה ליהוה שיעזור לו ויעניק לו כוח. התפילה שהתפלל יהושפט בענווה, שמתועדת בדברי הימים ב׳. כ׳:5–12, מראה עד כמה הוא בטח באביו השמימי האוהב. יהוה דיבר עם יהושפט באמצעות לוי ששמו יחזיאל, אשר אמר לו את המילים שלעיל. בביטחון מלא באלוהים, יהושפט עשה את מה שנאמר לו. כשהוא והעם יצאו לפגוש את האויב הוא לא הציב בחזית כוחותיו את החיילים המיומנים ביותר, אלא את הזמרים הלא־חמושים. יהוה לא אכזב את יהושפט; הוא הביס את צבא האויב (דה״ב כ׳:18–23). מ21.11 15, 16 §6, 7
יום ה׳, 18 במאי
בשל חסדי יהוה לא אבדנו, כי אין קץ לרחמיו (איכה ג׳:22).
כשאנחנו חווים ניסיון אנחנו יכולים להיות בטוחים שיהוה יפעל למעננו ויעניק לנו את התמיכה שאנחנו זקוקים לה כדי לשמור על תומתנו (קור״ב ד׳:7–9). אנחנו יכולים להיות בטוחים שחסדו של יהוה ימשיך להיות עלינו, מפני ש”עין יהוה משגיחה על יראיו, על המייחלים לחסדו”, כפי שהבטיח כותב מזמור התהלים (תהל׳ ל״ג:18–22). לפני שהתחלנו לשרת את יהוה, נהנינו מהאהבה שהוא מראה לכל בני האדם. אבל כעובדיו אנחנו נהנים גם מחסדו. אותו חסד מניע אותו לחבק אותנו בזרועותיו המגינות. הוא תמיד ישמור אותנו קרובים אליו ויגשים את מטרתו עבורנו. הוא רוצה שנצליח! (תהל׳ מ״ו:1, 2, 7) לכן לא משנה עם איזה ניסיון אנחנו מתמודדים, יהוה ייתן לנו את הכוח שאנחנו צריכים כדי לשמור על תומתנו. מ21.11 6, 7 §17, 18
יום ו׳, 19 במאי
סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב (קול׳ ג׳:13).
רובנו יודעים על אנשים ששמרו טינה לעמית לעבודה, לחבר לספסל הלימודים או לקרוב משפחה, אפילו במשך שנים. למשל, עשרת אחיו למחצה של יוסף נטרו לו טינה, ובסופו של דבר ביצעו מעשה אכזרי (בר׳ ל״ז:2–8, 25–28). אבל יוסף התייחס אליהם אחרת לגמרי. כשהוא היה בעמדה של סמכות והייתה לו אפשרות להתנקם באחיו, הוא נהג בהם ברחמים. יוסף לא נטר טינה, אלא נהג בהתאם לעצה שנכתבה מאוחר יותר בוויקרא י״ט:18 (בר׳ נ׳:19–21). הסלחנות שגילה יוסף במקום לנטור טינה או לנקום היא מופת למשיחיים שרוצים לשמח את אלוהים. ישוע קרא לנו לסלוח למי שחוטאים נגדנו (מתי ו׳:9, 12). באופן דומה, השליח פאולוס יעץ לאחיו לאמונה: ”אהוביי, אל תתנקמו” (רומ׳ י״ב:19). מ21.12 11 §13, 14
שבת, 20 במאי
הוא משביע את רצון יראיו; שומע את שוועתם ומצילם (תהל׳ קמ״ה:19).
בשעות הערב המאוחרות של י״ד בניסן 33 לספירה ישוע הלך לגן גת שמנים. שם הוא שפך את ליבו לפני יהוה (לוקס כ״ב:39–44). באותן שעות קשות ישוע ’הקריב תחינות בזעקות גדולות ובדמעות’ (עב׳ ה׳:7). על מה ישוע התפלל בלילה האחרון לפני מותו? הוא התפלל שיהיה לו כוח להישאר נאמן ליהוה ולעשות את רצונו. יהוה שמע את הכאב בתפילה של בנו ושלח מלאך כדי לחזק אותו. ישוע היה מודע לאחריות העצומה שרבצה על כתפיו — להצדיק את שם אביו. יהוה הקשיב לבקשותיו הכנות של ישוע. למה? משום שדאגתו העיקרית של ישוע הייתה לשמור אמונים לאביו ולהצדיק את שמו. אם זוהי גם דאגתנו העיקרית, יהוה ישיב לתפילותינו לעזרה (תהל׳ קמ״ה:18). מ22.01 18 §15–17
יום א׳, 21 במאי
לכו ועשו תלמידים מקרב כל האומות, והטבילו אותם... [ו]למדו אותם (מתי כ״ח:19, 20).
הרבה אנשים היום נכשלים בגלל העמדה הניטרלית שלנו בנוגע לעניינים פוליטיים. הם מצפים מאיתנו להצביע בבחירות. אבל אנחנו מבינים שמנקודת המבט של יהוה, אם אנחנו בוחרים בבן אדם שישלוט עלינו, אנחנו למעשה דוחים אותו (שמ״א ח׳:4–7). יש גם כאלה שחושבים שאנחנו צריכים לבנות בתי־ספר ובתי חולים, ולעשות מעשי צדקה אחרים. הם נכשלים כי אנחנו מתמקדים בפעילות הבישור, ולא בפתרון הבעיות המיידיות של העולם. מה נוכל לעשות כדי לא להיכשל? (מתי ז׳:21–23) אנחנו צריכים להתמקד בפעילות שישוע ציווה עלינו לעשות. אל לנו לאפשר לסוגיות הפוליטיות והחברתיות של העולם להסיח את דעתנו. אנחנו אוהבים אנשים ואכפת לנו מהבעיות שלהם, אבל אנחנו יודעים שהדרך הטובה ביותר לעזור לרעינו היא ללמד אותם על מלכות אלוהים ולעזור להם להתיידד עם יהוה. מ21.05 7 §19, 20
יום ב׳, 22 במאי
באחרית הימים יבואו עיתות משבר קשות להתמודדות (טימ״ב ג׳:1).
למרות שרבים מהשליטים כיום טוענים שהם משרתים את אלוהים, הם לא רוצים לוותר על הכוח והסמכות שלהם. כמו המושלים בימיו של ישוע, השליטים בימינו מתנגדים למשיחו של יהוה בכך שהם תוקפים את תלמידיו הנאמנים (מה״ש ד׳:25–28). איך יהוה מגיב לכך? הכתוב בתהלים ב׳:10–12 משיב על כך: ”ועתה, מלכים, הבינו; קבלו מוסר, שופטי הארץ. עבדו את יהוה ביראה, וגילו ברעדה. כבדו את הבן, פן יזעם אלוהים ותאבדו מן הדרך, כי כעסו בוער במהרה. אשרי כל החוסים בו”. יהוה נותן באדיבות לאותם מתנגדים חלון הזדמנויות. הם עדיין יכולים לשנות את דעתם ולקבל את מלכותו. אבל הזמן הולך ואוזל (יש׳ ס״א:2). היום דחוף יותר מתמיד שאנשים ידעו את העובדות ויקבלו את ההחלטה הנכונה. מ21.09 15, 16 §8, 9
יום ג׳, 23 במאי
כאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם (טימ״א ו׳:8).
פאולוס אמר שאנחנו צריכים להסתפק במה שיש לנו מבחינה חומרית (פיל׳ ד׳:12). הדבר היקר ביותר שיש לנו הוא היחסים שלנו עם אלוהינו, ולא שום דבר חומרי שיש ברשותנו (חב׳ ג׳:17, 18). שים לב מה משה אמר לבני ישראל אחרי שהם היו 40 שנה במדבר: ”יהוה אלוהיך בירך אותך בכל מעשה ידיך... זה ארבעים שנה יהוה אלוהיך עימך, ולא חסרת דבר” (דב׳ ב׳:7). במהלך אותן 40 שנה יהוה דאג שיהיה לבני ישראל מה לאכול וסיפק להם מן. הבגדים שלהם — אותם בגדים שאיתם עזבו את מצרים — לא התבלו (דב׳ ח׳:3, 4). יהוה יהיה מרוצה מאיתנו אם נלמד להסתפק במה שיש לנו — להעריך אפילו את האמצעים הפשוטים שהוא מעמיד לרשותנו, לראות בהם ברכה ולהודות לו עליהם. מ22.01 4, 5 §10, 11
יום ד׳, 24 במאי
בטח ביהוה בכל ליבך, ועל הבנתך אל תישען (מש׳ ג׳:5).
בעלים, אתם אחראים על רווחת המשפחה שלכם, ולכן אתם עובדים קשה כדי להגן עליה ולתמוך בה. כשאתם מתמודדים עם קשיים, אולי אתם מרגישים שיש לכם את הכלים להתמודד עם הבעיה בעצמכם. אבל אל תישענו על הכוח שלכם. במקום זאת, התפללו באופן אישי לעזרה של יהוה. התפללו מעומק לב גם עם הנשים שלכם. בקשו הדרכה מיהוה בכך שתלמדו את המקרא ואת הפרסומים שמספק ארגונו, וישמו את העצות שאתם מוצאים. אחרים אולי לא יסכימו עם ההחלטות שלכם שמבוססות על המקרא. הם אולי יטענו שכסף והדברים שהוא יכול לקנות יעניקו למשפחה שלכם את ההגנה הטובה ביותר. אבל זכרו את הדוגמה של המלך יהושפט (דה״ב כ׳:1–30). הוא בטח ביהוה והוכיח את זה במעשים שלו. יהוה לא נטש את אותו אדם נאמן, והוא לא ינטוש אתכם (תהל׳ ל״ז:28; עב׳ י״ג:5). מ21.11 15 §6; 16 §8
יום ה׳, 25 במאי
אל... אשר אין בו עוול (דב׳ ל״ב:4).
אלוהים ברא אותנו בצלמו ולכן היינו רוצים שאנשים יקבלו יחס הוגן (בר׳ א׳:26). אבל בגלל שאנחנו לא־מושלמים, אנחנו עלולים לראות מצבים בצורה לא־נכונה, אפילו אם אנחנו בטוחים שיש לנו את כל העובדות. יונה, למשל, לא היה מרוצה מההחלטה של יהוה לרחם על תושבי נינווה (יונה ג׳:10 עד ד׳:1). אך חשוב על תוצאות ההחלטה הזאת. חייהם של יותר מ־000,120 תושבי נינווה, שגילו חרטה, ניצלו! בסופו של דבר היה זה יונה, ולא יהוה, שהיה זקוק לתיקון. יהוה לא חייב לבני האדם הסברים על ההחלטות שלו. זה נכון שבעבר יהוה אפשר למשרתיו להביע את חששותיהם בנוגע להחלטות שהוא קיבל או עמד לקבל (בר׳ י״ח:25; יונה ד׳:2, 3). ולעיתים הוא הסביר את ההחלטות שלו (יונה ד׳:10, 11). בכל זאת, יהוה לא זקוק להסכמה שלנו, לא לפני ולא אחרי שהוא פועל (יש׳ מ׳:13, 14; נ״ה:9). מ22.02 3, 4 §5, 6
יום ו׳, 26 במאי
הגדול ביותר ביניכם יהיה כצעיר ביותר, וזה שמנהיג יהיה כמי שמשרת (לוקס כ״ב:26).
אנחנו מתנהגים ’כצעירים ביותר’ כשאנחנו ’מחשיבים את האחרים לנעלים מאיתנו’ (פיל׳ ב׳:3). ככל שנטפח את הגישה הזאת, הסיכוי שנכשיל אחרים יהיה קטן יותר. כל אחד מאחינו ואחיותינו נעלה מאיתנו בדרך כלשהי. לא קשה לראות את זה כשאנו מתמקדים בתכונות הטובות שלהם. עלינו לאמץ לליבנו את העצה שנתן השליח פאולוס לקורינתים: ”מה מבדיל אותך מן האחר? ומה יש לך שלא קיבלת? ואם קיבלת, מדוע תתפאר כאילו לא קיבלת?” (קור״א ד׳:7) עלינו לדחות כל פיתוי למשוך תשומת לב לעצמנו או להחשיב את עצמנו לנעלים על אחרים. אם אח מסוים הוא נואם מוכשר, או אחות מסוימת מצליחה להתחיל שיעורי מקרא בקלות, הוא או היא תמיד צריכים לתת את הקרדיט ליהוה. מ21.06 21, 22 §9, 10
שבת, 27 במאי
זרע את זרעך, ועד הערב אל תיתן לידך מנוחה (קהלת י״א:6).
להרבה עדי־יהוה יותר ויותר קשה ליצור קשר עם אנשים בביתם. יש מבשרים שגרים במקומות שיש בהם הרבה בנייני דירות מאובטחים או אזורי מגורים מגודרים. יש שם אולי מאבטח שנותן רק למי שיש לו הזמנה מאחד הדיירים להיכנס. אחים אחרים מוצאים רק מעט אנשים בבית. ואחרים מבשרים באזורים שלא מתגוררים בהם הרבה אנשים. הם לפעמים גומאים מרחקים רק כדי להגיע לאדם אחד, שאולי בכלל לא יהיה בבית. אם אנחנו מתמודדים עם קשיים כאלה, אנחנו לא צריכים להתייאש. נוכל לנסות לבחור זמן אחר כדי להגיע לאנשים. נצליח להגיע ליותר אנשים אם נבשר בזמנים שבהם יש יותר סיכוי למצוא אותם בבית. אחרי הכול, כל אחד חוזר הביתה מתישהו! הרבה אחים ואחיות מבשרים אחר הצהריים ובערב כי אז יותר קל למצוא אנשים בבית. יכול להיות גם שבשעות האלה הדיירים רגועים יותר ונוח להם יותר לדבר. מ21.05 15 §5, 7
יום א׳, 28 במאי
לשווא עובדים הם אותי, כי מלמדים הם מצווֹת אנוש כתורה (מר׳ ז׳:7).
האם אותה בעיה קיימת גם היום? כן. רבים מתרגזים על עדי־יהוה משום שהם לא משתתפים בחגיגות ובמנהגים שמנוגדים למקרא, כמו ימי הולדת וחג המולד. אחרים כועסים על עדי־יהוה משום שהם לא משתתפים בטקסים לאומיים או מקיימים מנהגי קבורה המנוגדים לדבר־אלוהים. מי שהדברים האלה מכשילים אותם אולי מאמינים בכנות שהם עובדים את אלוהים בצורה שמקובלת עליו. אבל הם לא יכולים לרַצות אותו אם הם מעדיפים את המסורות של העולם על פני האמיתות הברורות שבמקרא (מר׳ ז׳:8, 9). מה נוכל לעשות כדי לא להיכשל? אנחנו צריכים לפתח אהבה חזקה לחוקים ולעקרונות של יהוה (תהל׳ קי״ט:97, 113, 163–165). אם אנחנו אוהבים את יהוה, נדחה כל מסורת שמכעיסה אותו. לא ניתן לשום דבר להתעלות על האהבה שלנו ליהוה. מ21.05 6 §15, 16
יום ב׳, 29 במאי
הישאר מפוכח בכול, עמוד בקשיים, עשה את מלאכת המבשר (טימ״ב ד׳:5).
איך נוכל ליישם את עצתו של השליח פאולוס? אנחנו צריכים לשמור על אמונה חזקה. נוכל לעשות זאת אם נלמד באופן קבוע, נתמיד להתפלל ונהיה עסוקים בפעילות שיהוה הטיל עלינו לבצע (טימ״ב ד׳:4). אם נגלה אמונה, לא ניבהל מדיווחים שליליים (יש׳ כ״ח:16). אהבתנו ליהוה, לדברו ולאחינו תעזור לנו לא להיכשל בגלל מי שעזבו את האמת. במאה הראשונה הרבה אנשים נכשלו ודחו את ישוע. אבל הרבה אחרים קיבלו אותו. ביניהם היה לפחות חבר סנהדרין אחד וכן ”המוני כוהנים” (מה״ש ו׳:7; מתי כ״ז:57–60; מר׳ ט״ו:43). וגם היום מיליוני אנשים לא נכשלים כי הם מכירים ואוהבים את האמיתות שבכתבי־הקודש. דבר־אלוהים אומר: ”אוהבי תורתך זוכים לשלום רב; דבר אינו יכול להכשילם” (תהל׳ קי״ט:165). מ21.05 13 §20, 21
יום ג׳, 30 במאי
בחולשה נשלמת גבורתי (קור״ב י״ב:9).
השליח פאולוס הבין שכל מה שהוא עשה בשירות יהוה היה בכוח של אלוהים, ולא בכוח שלו. באמצעות רוח קודשו יהוה נתן לפאולוס כוח לבצע את שירותו במלואו, למרות הרדיפות, המאסרים וקשיים אחרים. גם טימותיאוס, שותפו הצעיר של פאולוס, היה צריך להישען על הכוח של אלוהים כדי לבצע את שירותו. טימותיאוס הצטרף לפאולוס במסעות הטפה ארוכים. כמו כן, פאולוס שלח אותו למסעות נוספים כדי לבקר ולעודד את הקהילות (קור״א ד׳:17). יכול להיות שטימותיאוס הרגיש שהוא לא־כשיר. אולי זו הסיבה שפאולוס אמר לו: ”אל יזלזל בך איש בשל צעירותך” (טימ״א ד׳:12). באותה תקופה טימותיאוס סבל גם הוא מקוץ בבשר — ’מחלות תכופות’ (טימ״א ה׳:23). אבל הוא ידע שרוח הקודש העוצמתית של יהוה תיתן לו את הכוח הדרוש לו כדי לבשר את הבשורה הטובה ולשרת את האחים (טימ״ב א׳:7). מ21.05 21 §6, 7
יום ד׳, 31 במאי
טפל היטב בכבשיך (מש׳ כ״ז:23).
העיקרון ביעקב א׳:19 ללא ספק חל על מי שנותנים עצות. יעקב כתב: ”על כל אחד למהר להקשיב, לא למהר לדבר ולא למהר לכעוס”. זקן קהילה אולי יניח שיש לו את כל העובדות, אבל האם זה באמת נכון? משלי י״ח:13 מזכיר לנו: ”המשיב על דבר בטרם ישמע את העובדות, אווילות היא לו וכלימה”. עדיף לשמוע את העובדות ישירות מהאדם עצמו. כדי לעשות זאת, צריך קודם כול להקשיב ואחר כך לדבר. זקן הקהילה יכול לשאול: ”מה קורה בחיים שלך?” ”איך אוכל לעזור?” אם זקני הקהילה יקדישו זמן כדי לברר את העובדות, גדלים הסיכויים שהם יעזרו לאחיהם ולאחיותיהם ויעודדו אותם. כדי לתת עצות יעילות לא מספיק רק להקריא כמה פסוקים או להציע הצעה אחת או שתיים. אחינו ואחיותינו צריכים להרגיש שאכפת לנו מהם, שאנחנו מבינים אותם ושאנחנו רוצים לעזור להם. מ22.02 17 §14, 15