יולי
שבת, 1 ביולי
לאחר מכן [המוסר] מניב פרי של שלום וצדקה למי שהתחנכו על־ידיו (עב׳ י״ב:11).
הנידוי הוא חלק מסידור שקבע יהוה. התיקון הוא לטובתם המרבית של כולם, כולל לטובת החוטא. אולי נשמע הערות שליליות על האופן שבו העניין טופל, אך בדרך כלל הערות כאלה נובעות מאנשים שלא מזכירים פרטים שמאירים את החוטא באור שלילי. פשוט אין לנו כל העובדות. לכן יהיה זה חכם לבטוח בכך שהזקנים שטיפלו בעניין השיפוטי עשו כל מאמץ ליישם את עקרונות המקרא ולשפוט ”ליהוה” (דה״ב י״ט:6). אם תתמוך בהחלטה של הזקנים לנדות את יקירך, זה יכול בעצם לעזור לו לחזור ליהוה. ”זה היה ממש קשה להפסיק להתרועע עם הבן הבוגר שלנו”, מודה אליזבת, ”אבל אחרי שהוא חזר ליהוה הוא הודה שלנדות אותו הייתה ההחלטה הנכונה. עם הזמן הוא הביע הערכה על הלקחים שהוא למד”. מ21.09 28, 29 §11, 12
יום א׳, 2 ביולי
[ישוע] ראה אלמנה ענייה שמה שתי פרוטות (לוקס כ״א:2).
חשוב על אותה אלמנה. אין ספק שהיא הייתה רוצה לתת יותר ליהוה. אבל היא עשתה את מה שהיה בכוחה לעשות ונתנה ליהוה את מיטבה. ישוע ידע שתרומתה יקרה בעיני אביו. אנחנו לומדים מכך לקח חשוב: יהוה מרוצה מאיתנו כשאנחנו נותנים לו את מיטבנו — כשאנחנו משרתים אותו בכל לבבנו ובכל נפשנו (מתי כ״ב:37; קול׳ ג׳:23). יהוה שמֵח כשהוא רואה שאנחנו עושים את המקסימום. העיקרון הזה חל על כמות הזמן והכוחות שאנחנו מקדישים לעבודת אלוהים, בין היתר לשירות ולאסיפות. כיצד תוכל ליישם את הלקח הנלמד מהמקרה של האלמנה? נסה לחשוב על אנשים מסוימים שצריכים לשמוע שמאמציהם משמחים את יהוה. לדוגמה, אולי אחות מבוגרת מרגישה אשמה או חסרת תועלת מפני שהמצב הבריאותי והכוחות שלה אינם מאפשרים לה להיות פעילה בשירות כפי שהייתה בעבר. מ21.04 6 §17, 19, 20
יום ב׳, 3 ביולי
אשרי האיש המחזיק מעמד בניסיון, כי לאחר שייחשב לרצוי יקבל את כתר החיים (יעקב א׳:12).
יהוה יודע מה הזמן הטוב ביותר לשים קץ לעולם המרושע הזה. סבלנותו אפשרה את איסופו של המון רב המונה מיליוני אנשים שעובדים אותו ומהללים אותו. כל אותם אנשים שמחים שיהוה גילה כוח עמידה מספיק זמן כדי שהם ייוולדו, ילמדו לאהוב אותו ויקדישו לו את עצמם. כשמיליוני אנשים שהחזיקו מעמד עד הסוף יקבלו את גמולם, יהיה ברור שהחלטתו של יהוה לגלות כוח עמידה הייתה ההחלטה הנכונה. למרות כל הכאב והסבל שהשטן גרם, יהוה ממשיך להיות ”האל המאושר” (טימ״א א׳:11). גם אנחנו יכולים לשמור על השמחה בעודנו מחכים בסבלנות שיהוה יקדש את שמו, יצדיק את ריבונותו, ימגר את כל הרשע וישים קץ לבעיות שלנו. הבה נהיה נחושים להחזיק מעמד ולהתנחם מהידיעה שגם אבינו השמימי מגלה כוח עמידה. מ21.07 13 §18, 19
יום ג׳, 4 ביולי
האם מנצרת יכול לצאת משהו טוב? (יוח׳ א׳:46).
רבים במאה הראשונה לא האמינו בישוע. בעיניהם הוא היה רק בן של נגר פשוט. והוא היה מנצרת, שאולי נתפסה כעיר חסרת חשיבות. אפילו נתנאל, שהפך לתלמיד של ישוע, אמר בהתחלה: ”האם מנצרת יכול לצאת משהו טוב?” אולי הוא חשב על הנבואה שבמיכה ה׳:2, שבה נובא שהמשיח ייוולד בבית לחם, ולא בנצרת. ישעיהו הנביא ניבא שאויביו של ישוע לא יבחנו את ”פרטי דורו” של המשיח (יש׳ נ״ג:8). אם אותם אנשים היו מקדישים זמן כדי לבחון את כל העובדות, הם היו מגלים שישוע נולד בבית לחם ושהוא צאצא של דוד המלך (לוקס ב׳:4–7). מכאן שמקום הולדתו של ישוע אכן תאם לנבואה שבמיכה ה׳:2. אם כן, מה הייתה הבעיה? אנשים מיהרו לקפוץ למסקנות מבלי שהיו להם כל העובדות, ולכן נכשלו. מ21.05 2, 3 §4–6
יום ד׳, 5 ביולי
אם יוכיחני [הצדיק], יהיה זה כשמן על ראשי (תהל׳ קמ״א:5).
במקרא יש דוגמאות טובות של מי שזכו לברכות כי הם נשמעו לעצות. חשוב על איוב. למרות שהוא היה אדם ירא אלוהים, הוא לא היה מושלם. כשהוא היה תחת לחץ כבד הוא אמר מילים ששיקפו השקפות מוטעות. כתוצאה מכך, הוא קיבל תיקון ישיר גם מאליהוא וגם מיהוה. איך הוא הגיב? הוא אמר: ”דיברתי, אך ללא הבנה... אני חוזר בי מדבריי ומתחרט בעפר ואפר” (איוב מ״ב:3–6, 12–17). מכיוון שאיוב היה עניו, הוא היה מוכן להישמע לתיקון שאליהוא נתן לו, אפילו שאליהוא היה הרבה יותר צעיר ממנו (איוב ל״ב:6, 7). ענווה תעזור גם לנו ליישם תיקון, אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו לא אמורים לקבל אותו או אם האדם שנותן לנו אותו צעיר מאיתנו. כל אחד מאיתנו צריך להשתפר בטיפוח פרי הרוח ובביצוע השירות המשיחי. מ22.02 11 §8; 12 §12
יום ה׳, 6 ביולי
בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם — אם תהיה אהבה ביניכם (יוח׳ י״ג:35).
לכולם בקהילה יש אחריות לתרום לאווירה אוהבת ושלווה, ככה שאף אחד לא ירגיש שהוא לגמרי לבד. מה שאנחנו עושים או אומרים באמת יכול לעודד אחרים! מה תוכל לעשות כדי לעזור למי שהם לבד בָּאמת להרגיש חלק מהקהילה? נקוט יוזמה והתיידד איתם. הדבר הראשון שתוכל לעשות הוא לקבל חדשים בקהילה בחום (רומ׳ ט״ו:7). אבל לא נרצה להסתפק בברכת שלום ידידותית. עם הזמן אנחנו רוצים לרקום יחסי ידידות חזקים. לכן, התעניין בחדשים בחמימות ובכנות. מבלי להיכנס לעניינים האישיים שלהם, נסה להבין מה עובר עליהם. יש כאלה שקשה להם להביע את הרגשות שלהם, לכן אל תלחץ עליהם לדבר. השתמש בשאלות עדינות כדי לעודד אותם להביע את עצמם, והקשב בסבלנות לתשובות שלהם. תוכל לשאול אותם, לדוגמה, איך הם הכירו את האמת. מ21.06 11 §13, 14
יום ו׳, 7 ביולי
הם יקשיבו לקולי וכולם יהיו לעדר אחד תחת רועה אחד (יוח׳ י׳:16).
אנחנו כל כך שמחים שיש לנו הזכות לשרת את יהוה באחדות כ”עדר אחד תחת רועה אחד”! הספר מאורגנים לעשיית רצון יהוה מציין בעמוד 165: ”מאחר שאתה מפיק תועלת מאחדות זו מוטלת עליך האחריות לתרום לשימורה”. לכן, עלינו לעשות ”מאמץ לראות את אחינו ואחיותינו לאמונה מבעד לעיניו של יהוה”. בעיני יהוה כולנו חלק מ”הקטנים האלה”, וכולנו יקרים. האם ככה אתה רואה את האחים והאחיות שלך? יהוה שם לב לכל מה שאתה עושה כדי לעזור להם ולדאוג להם, והוא מעריך את זה (מתי י׳:42). אנחנו אוהבים את אחינו לאמונה, לכן ’זו החלטתנו: לא לשים אבן נגף או מכשול לפני אחִינו’ (רומ׳ י״ד:13). אנחנו מחשיבים את אחינו ואחיותינו לנעלים מאיתנו ואנחנו רוצים לסלוח להם מכל הלב. לעולם לא נרצה להיכשל מאחרים. במקום זאת, ”נחתור נא אל דברים המביאים לידי שלום ואל דברים המסייעים לנו לבנות איש את רעהו” (רומ׳ י״ד:19). מ21.06 24 §16, 17
שבת, 8 ביולי
אלוהים [הוא] המצמיח (קור״א ג׳:7).
אם נלמד בשקדנות את העצות שאנחנו מקבלים דרך דבר־אלוהים וארגונו וניישם אותן, נטפח בהדרגה אישיות משיחית. אנחנו גם נגדל בידע שלנו על אלוהים. ישוע השתמש במשל כדי להסביר איך מסר המלכות שאנחנו מבשרים הוא כמו זרע קטנטן שמתפתח בהדרגה בליבם של ישרי הלב. הוא אמר: ”הזרעים נובטים והצמחים גדלים, והאיש [הזורע] איננו יודע כיצד קורה הדבר. אט אט מוציאה האדמה פרי מאליה: בתחילה צומח הגבעול, אחריו מופיעה השיבולת ולבסוף מבשילים הגרגירים” (מר׳ ד׳:27, 28). ישוע הראה שכפי שצמח גדל אט אט, כך אדם שמקבל את מסר המלכות גדל מבחינה רוחנית אט אט. לדוגמה, כשתלמידי המקרא שלנו קרבים ליהוה, אנחנו מתחילים לראות את השינויים החיוביים הרבים שהם עשו (אפ׳ ד׳:22–24). אבל אנחנו צריכים לזכור שיהוה הוא זה שמצמיח את הזרע הקטנטן. מ21.08 8, 9 §4, 5
יום א׳, 9 ביולי
טוב ליהנות ממה שרואות העיניים מלשוטט בעקבות התאוות (קהלת ו׳:9).
נוכל למצוא שמחה אם נחפש אותה במקום הנכון. אדם שנהנה ”ממה שרואות העיניים” מעריך את מה שיש לו, כמו למשל את הנסיבות העכשוויות שלו. בניגוד לכך, אדם שמשוטט בעקבות התאוות שלו ממשיך לחפש דברים שהוא פשוט לא יכול להשיג. מה הלקח עבורנו? כדי למצוא שמחה אנחנו צריכים להתמקד במה שיש לנו ולהיות מציאותיים לגבי מה שאנחנו מקווים להשיג. האם זה באמת אפשרי להיות מרוצה ממה שכבר יש לך? אחרי הכול, ככל שהזמן חולף אנחנו באופן טבעי מחפשים אתגרים חדשים. כן, זה באמת אפשרי. אנחנו יכולים ליהנות ממה ”שרואות העיניים” שלנו, ולא רק להסתפק בזה. כיצד נוכל לעשות זאת? כדי למצוא את התשובה, הרהר במשל כיכרי מטבעות הכסף שסיפר ישוע במתי כ״ה:14–30. חשוב איך המשל יכול לעזור לנו למצוא שמחה, ואפילו להגביר אותה, במסגרת הברכות שיש לנו כרגע. מ21.08 21 §5, 6
יום ב׳, 10 ביולי
במרום ובמקום הקדוש אני שוכן, אך גם עם הנדכאים ושפלי הרוח (יש׳ נ״ז:15).
יהוה דואג מאוד ל”נדכאים ושפלי הרוח”. כולנו, לא רק הזקנים, יכולים לעודד את אחינו ואחיותינו היקרים. אחת הדרכים שבהן נוכל לעודד אותם היא להתעניין בהם בכנות. יהוה רוצה שנמסור להם את האהבה שהוא חש כלפי כבשיו היקרים (מש׳ י״ט:17). נוכל לעזור לאחינו ולאחיותינו גם אם נהיה ענווים וצנועים. אנחנו לא רוצים למשוך לעצמנו תשומת לב שעלולה לעורר באחרים קנאה. במקום זאת, אנחנו רוצים להשתמש ביכולות ובידע שלנו כדי לעודד זה את זה (פט״א ד׳:10, 11). בחינת האופן שבו ישוע נהג בתלמידיו יכולה ללמד אותנו הרבה על האופן שבו עלינו לנהוג באחרים. הוא היה האיש הגדול ביותר שחי אי פעם. בכל זאת, הוא היה ’עניו ושפל רוח’ (מתי י״א:28–30). כדי ללמד הוא השתמש בשפה פשוטה ובמשלים קלים להבנה שנגעו לליבם של שפלי הרוח (לוקס י׳:21). מ21.07 23 §11, 12
יום ג׳, 11 ביולי
שְאל... את זקניך, ויאמרו לך (דב׳ ל״ב:7).
נקוט יוזמה ושוחח עם אחים מבוגרים. הראייה שלהם אומנם נחלשה, הצעדים שלהם איטיים יותר והדיבור שלהם התרכך, אבל הם צעירים בנפשם, ויש להם ”שם טוב” אצל יהוה (קהלת ז׳:1). זכור למה יהוה מוקיר אותם. המשך לכבד אותם. חקה את אלישע, אשר התעקש להישאר קרוב לאליהו ביום האחרון שלהם יחד. אלישע קרא שלוש פעמים: ’לא אעזוב אותך’ (מל״ב ב׳:2, 4, 6). הראה עניין אמיתי במבוגרים ודובב אותם בעדינות (מש׳ א׳:5; כ׳:5; טימ״א ה׳:1, 2). שאל אותם שאלות כמו: ”כשהיית צעיר יותר, מה שכנע אותך שמצאת את האמת?” ”איך החוויות שחווית קירבו אותך ליהוה?” ”מה הסוד שלך כדי להישאר מאושר בשירות יהוה?” (טימ״א ו׳:6–8) הקשב בזמן שהם מספרים את הסיפור שלהם. מ21.09 5 §14; 7 §15
יום ד׳, 12 ביולי
אלוהים, על־פי הרצוי בעיניו, הוא זה שמפיח בכם מרץ ונותן לכם הן את הרצון והן את הכוח לפעול (פיל׳ ב׳:13).
כשאתה עושה כל שביכולתך כדי לציית לצו לבשר ולעשות תלמידים, אתה מראה שאתה אוהב את אלוהים (יוח״א ה׳:3). חשוב על זה: אהבה ליהוה כבר הניעה אותך לבשר מבית לבית. האם היה קל לציית לצו הזה? סביר להניח שלא. כשניגשת לדלת הראשונה שלך, האם היית רגוע? ברור שלא! אבל ידעת שזה מה שישוע רוצה שתעשה, וצייתָּ לו. וקרוב לוודאי שעם הזמן היה לך קל יותר לבשר. מה לגבי ניהול שיעור מקרא? אולי עצם המחשבה שתנהל שיעור מקרא גורמת לך לחשוש. אבל אם תבקש מיהוה שיעזור לך לגבור על החששות שלך ולאזור אומץ להציע שיעור מקרא, הוא יעזור לך להגביר את רצונך לעשות תלמידים. מ21.07 3 §7
יום ה׳, 13 ביולי
[עליהם] לשאת תו על יד ימינם או על מצחם (ההת׳ י״ג:16).
עבדים בימי קדם סומנו בתו שנועד להראות למי הם שייכים. באופן דומה, בימינו מכל האנשים יצופה לשאת תו סמלי על ידם או על מצחם. חשיבתם ומעשיהם יראו שהם שייכים למערכות הפוליטיות ותומכים בהן. האם נקבל את התו הסמלי הזה ונהיה מסורים לממשלות הפוליטיות? מי שמסרבים לקבל את התו יתמודדו עם קשיים וסכנות. ספר ההתגלות מציין: ”איש לא יוכל לקנות או למכור מלבד מי שנושא את התו” (ההת׳ י״ג:17). אבל משרתיו של אלוהים יודעים מה הוא יעשה למי שנושאים את התו שמוזכר בספר ההתגלות י״ד:9, 10. במקום לשאת את התו, הם למעשה יכתבו על ידם את המילים: ”של יהוה” (יש׳ מ״ד:5). כעת זה הזמן לוודא שהנאמנות שלנו ליהוה חזקה. אז יהוה יצהיר בשמחה שאנחנו שייכים לו! מ21.09 18 §15, 16
יום ו׳, 14 ביולי
כפי שברזל מחדד ברזל, כך מחדד איש את רעהו (מש׳ כ״ז:17).
כדי להצליח במלאכת הבישור, אנחנו זקוקים לעזרתם של אחרים. השליח פאולוס בישר עם טימותיאוס ושיתף אותו בשיטות ההוראה שלו. הוא עודד את טימותיאוס להשתמש בשיטות אלה כדי לעזור לאחרים (קור״א ד׳:17). גם אנחנו, כמו טימותיאוס, יכולים ללמוד ממבשרים מנוסים בקהילה שלנו. אנחנו גם צריכים להתפלל ליהוה לעזרה. פנה ליהוה שידריך אותך בכל פעם שאתה יוצא לשירות. בלי העזרה של רוח הקודש העוצמתית שלו, אף אחד מאיתנו לא יצליח להשיג שום דבר (תהל׳ קכ״ז:1; לוקס י״א:13). כשאתה מתפלל ליהוה לעזרה, היה ספציפי. בקש ממנו, לדוגמה, שיכוון אותך למי שיש לו נטיית לב נכונה ומוכן להקשיב. חשוב גם לפנות זמן ללימוד אישי. בדבר־אלוהים נאמר שעלינו ”להיווכח מהו רצונו הטוב, הראוי והמושלם של אלוהים” (רומ׳ י״ב:2). ככל שאנחנו בטוחים יותר שאנחנו יודעים את האמת על אלוהים, ככה האנשים שאנחנו מדברים איתם בשירות יראו שאנחנו משוכנעים במה שאנחנו אומרים. מ21.05 18 §14–16
שבת, 15 ביולי
עמלכם בשירות האדון אינו לשווא (קור״א ט״ו:58).
מה אם למרות המאמצים הכנים שלך והתפילות שלך למען תלמיד מקרא, הוא לא מתקדם ויש צורך להפסיק את השיעור? או מה אם אף פעם לא למדת עם מישהו שהגיע לשלב של טבילה? האם אתה צריך להרגיש אשם ולחשוב שיהוה לא מברך את השירות שלך? שים לב איך יהוה מודד את ההצלחה שלנו. הוא מסתכל על המאמצים ועל כוח העמידה שלנו. בעיני יהוה הפעילות שלנו למענו מוצלחת כשאנחנו מבצעים אותה בחריצות ובאהבה, לא משנה איך אחרים מגיבים. פאולוס כתב: ”אלוהים אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו, בכך ששירתם את הקדושים ועודכם משרתים אותם” (עב׳ ו׳:10). יהוה זוכר את המאמצים שלנו ואת האהבה שלנו, גם אם אנחנו לא מצליחים להשיג תוצאות חיוביות. מכאן שאתה יכול לייחס לעצמך את מה שפאולוס אמר בפסוק היומי. מ21.10 25 §4–6
יום א׳, 16 ביולי
כל מי שהאב נותן אותו לי יבוא אליי, ואת הבא אליי לא אגרש (יוח׳ ו׳:37).
טוב ליבו ואהבתו של ישוע השתקפו בדרך שבה הוא נהג בתלמידיו. הוא ידע שיש להם יכולות ונסיבות שונות. לכן לא כולם היו יכולים למלא את אותם תפקידים או להיות יעילים בשירות במידה שווה. אבל הוא העריך את המאמצים הכנים שכל אחד מהם עשה. התחשבותו של ישוע משתקפת במשל כיכרי מטבעות הכסף. במשל, המשימה שהאדון נתן לכל אחד מעבדיו הייתה ”כפי יכולתו”. אחד משני עבדיו החרוצים הרוויח יותר מהאחר, אבל האדון שיבח את שניהם באותן מילים: ”יפה עשית, עבד טוב ונאמן!” (מתי כ״ה:14–23) ישוע נוהג גם בנו בטוב לב ובאהבה. הוא יודע שיש לנו יכולות ונסיבות שונות, והוא שמח שאנחנו עושים את המיטב שלנו. עלינו לנהוג באחרים כפי שישוע נהג באחרים. מ21.07 23 §12–14
יום ב׳, 17 ביולי
לא אשלח ידי באדוני (שמ״א כ״ד:10).
דוד המלך לא תמיד היה רחמן. למשל, כשנבל, אדם קשה מטבעו, זלזל בדוד וסירב לספק לו ולאנשיו מזון, דוד זעם והחליט להרוג את האיש ואת כל הגברים שבביתו. בזכות התגובה המהירה של אשתו הסבלנית של נבל, אביגיל, דוד לא הביא על עצמו אשמת דמים (שמ״א כ״ה:9–22, 32–35). שים לב שכשדוד התמלא כעס הוא שפט את נבל ואת אנשיו כמי שראויים למות. ומאוחר יותר דוד שפט את האיש במשל של נתן כמי שמגיע לו עונש מוות. במקרה השני אולי נתהה: ’למה אדם שבדרך כלל היה טוב לב יכריז גזר דין כזה נוקשה?’ חשוב על ההקשר. באותו זמן המצפון של דוד ייסר אותו. נוקשות ושיפוטיות הן לא סימן לבריאות רוחנית תקינה. ההיפך הוא הנכון. מ21.10 12 §17, 18; 13 §20
יום ג׳, 18 ביולי
היו קדושים, כי קדוש אני (פט״א א׳:16).
מהמילים האלה אנחנו לומדים שאנחנו יכולים לחקות את יהוה, הדוגמה הנעלה ביותר לקדושה. אנחנו צריכים להיות קדושים בכל התנהגותנו. זה אולי נראה לנו בלתי אפשרי, שהרי אנחנו לא־מושלמים. השליח פטרוס עצמו עשה טעויות, אבל דוגמתו מראה שאנחנו יכולים להיות קדושים. פעמים רבות כשאנשים חושבים על אדם קדוש הם מדמיינים לעצמם אדם חסר שמחת חיים, בלבוש דתי, שתמיד יש לו הבעת פנים צדקנית. אבל זה לא ייתכן. יהוה, האל הקדוש, מתואר גם כ”אל המאושר” (טימ״א א׳:11). מי שעובדים אותו מכונים ’מאושרים’ (תהל׳ קמ״ד:15). ישוע גינה את מי שלבשו בגדים ייחודיים ועשו את מעשי צדקתם כדי שאנשים יראו אותם (מתי ו׳:1; מר׳ י״ב:38). כמשיחיים אנחנו מעצבים את ההשקפה שלנו על קדושה בהתאם למה שאנחנו לומדים מהמקרא. אנחנו משוכנעים שאלוהינו האוהב אף פעם לא ייתן לנו צו שלא נוכל לציית לו. מ21.12 2 §1, 3
יום ד׳, 19 ביולי
אהוב את יהוה אלוהיך בכל לבבך (מר׳ י״ב:30).
מכל הדברים שאלוהים העניק לנו בנדיבות, היכולת לעבוד אותו היא אולי אחת המתנות הנפלאות ביותר. אנחנו מראים ליהוה שאנחנו אוהבים אותו כשאנחנו ’שומרים את מצוותיו’ (יוח״א ה׳:3). ישוע דיבר מטעם אביו והורה לנו לעשות תלמידים ולהטביל אותם (מתי כ״ח:19). הוא גם ציווה עלינו לאהוב זה את זה (יוח׳ י״ג:35). יהוה יקבל את הצייתנים למשפחת עובדיו הכלל־עולמית (תהל׳ ט״ו:1, 2). נהג באחרים באהבה. אהבה היא התכונה המרכזית של יהוה (יוח״א ד׳:8). יהוה אהב אותנו אפילו לפני שהכרנו אותו (יוח״א ד׳:9, 10). אנחנו מחקים אותו כשאנחנו נוהגים באחרים באהבה (אפ׳ ה׳:1). אחת הדרכים הטובות ביותר שבהן נוכל לנהוג באנשים באהבה היא לעזור להם ללמוד על יהוה כל עוד זה עדיין אפשרי (מתי ט׳:36–38). כך ניתן להם הזדמנות להיות בעתיד חלק מהמשפחה של אלוהים. מ21.08 5, 6 §13, 14
יום ה׳, 20 ביולי
אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את חייו בעד חבריו (יוח׳ ט״ו:13).
אהבתו העמוקה של ישוע לאביו יהוה הניעה אותו לעשות הקרבות למענו ולמעננו (יוח׳ י״ד:31). ישוע הוכיח את אהבתו העמוקה לאנשים באופן שבו חי את חייו הארציים. הוא נהג באהבה ובחמלה מדי יום, גם כלפי מתנגדיו. דרך מרכזית שבה הראה שהוא אוהב אנשים הייתה כשהוא לימד אותם על מלכות אלוהים (לוקס ד׳:43, 44). כמו כן, ישוע הוכיח את אהבתו הבלתי אנוכית לאלוהים ולאנשים בכך שהיה מוכן לסבול מוות מייסר בידי חוטאים. כך הוא אפשר לכולנו לזכות לחיי עולם. הקדשנו את החיים שלנו ליהוה ונטבלנו כי אנחנו אוהבים את אבינו השמימי. לכן, בדומה לישוע, אנחנו צריכים להראות שאנחנו אוהבים את יהוה במגעינו עם אחרים. השליח יוחנן כתב: ”מי שאינו אוהב את אחיו שאותו הוא רואה אינו יכול לאהוב את אלוהים שאותו אין הוא רואה” (יוח״א ד׳:20). מ22.03 10 §8, 9
יום ו׳, 21 ביולי
שימו לב והקפידו שלא להתהלך ככסילים אלא כחכמים, ונצלו את זמנכם בצורה הטובה ביותר (אפ׳ ה׳:15, 16).
אנחנו אומנם נהנים להקדיש זמן ליהוה, אבל זה לא תמיד קל. החיים שלנו עמוסים, ויכול להיות שקשה לנו להקצות זמן לפעילויות רוחניות. עבודה, אחריות משפחתית ופעילויות הכרחיות אחרות יכולות לקחת כל כך הרבה מהזמן שלנו שאולי נרגיש שאנחנו פשוט יותר מדי עסוקים מכדי להתפלל, ללמוד או להרהר. יש איום נוסף, פחות גלוי, על הזמן שלנו. אם לא נהיה זהירים, אנחנו עלולים לאפשר לפעילויות שאינן פסולות כשלעצמן לגזול מהזמן שהיינו יכולים להקדיש כדי להתקרב ליהוה. חשוב, לדוגמה, על בילויים. זה טוב להתרענן מדי פעם. אבל אפילו אם אנחנו בוחרים בבידור בריא, הוא יכול לגזול כל כך הרבה מהזמן שלנו שכמעט לא יישאר לנו זמן לפעילויות רוחניות. אנחנו צריכים לזכור שבילויים הם לא הדבר הכי חשוב (מש׳ כ״ה:27; טימ״א ד׳:8). מ22.01 26 §2, 3
שבת, 22 ביולי
הזר המתגורר איתכם יהיה לכם כאזרח בקרבכם; אהוֹב אותו כמוך (וי׳ י״ט:34).
כשיהוה הורה לבני ישראל לאהוב את הרֵע, הוא לא התכוון שהם צריכים לנהוג באהבה רק באנשים מאותו גזע או לאום. נאמר להם לאהוב גם את הזרים שביניהם. זה המסר הברור שבוויקרא י״ט:33, 34. היה צריך לנהוג בזר ”כאזרח”, ובני ישראל היו צריכים לאהוב אותו כמותם. לדוגמה, הם היו צריכים לאפשר גם לתושבים הזרים וגם לעניים ללקט בשדותיהם (וי׳ י״ט:9, 10). העיקרון שנוגע לאהבת זרים חל גם על המשיחיים בימינו (לוקס י׳:30–37). באיזה מובן? יש היום מיליוני מהגרים, וקרוב לוודאי שחלק מהם גרים בקרבתך. חשוב שננהג בכבוד באותם גברים, נשים וילדים. מ21.12 12 §16
יום א׳, 23 ביולי
מבקשי יהוה לא יחסרו כל טוב (תהל׳ ל״ד:10).
ככל שנחפש את ההדרכה של יהוה כעת, כך יהיה לנו ביטחון ביכולת שלו להושיע אותנו בעתיד. אנחנו צריכים אמונה ונכונות להישען על יהוה כדי לבקש מהמעסיק שלנו חופשה בשביל לנכוח בכינוס, או כדי לבקש לשנות את לוח הזמנים של העבודה בשביל לנכוח בכל האסיפות ולהקדיש יותר זמן לשירות. נניח שהמעסיק שלנו דוחה את הבקשה ואנחנו מאבדים את העבודה שלנו. האם יש לנו אמונה שיהוה אף פעם לא יעזוב או ינטוש אותנו ושהוא תמיד יספק את הצרכים הבסיסיים שלנו? (עב׳ י״ג:5) רבים שמשרתים בשירות המורחב יכולים לספר איך יהוה עזר להם כשהם ממש היו זקוקים לו. יהוה אכן נאמן. כשיהוה לצידנו אין לנו שום סיבה לפחד ממה שיקרה בעתיד. כל עוד נציב את ענייניו במקום הראשון בחיינו, אלוהינו אף פעם לא ינטוש אותנו. מ22.01 7 §16, 17
יום ב׳, 24 ביולי
לא לאדם אתם שופטים כי אם ליהוה (דה״ב י״ט:6).
איך הביטחון שלנו בזקנים עשוי להיבחן? נניח שחבר קרוב שלנו נודה מהקהילה. אולי נחשוש שהזקנים לא בחנו את כל העובדות או נתהה אם הם באמת שפטו את העניין על־פי דרכו של יהוה. מה יכול לעזור לנו לשמור על הגישה הנכונה כלפי ההחלטה שלהם? חשוב שנזכור שהנידוי הוא סידור שקבע יהוה, ושהוא מועיל לקהילה ויכול להועיל גם לחוטא. אם חוטא חסר חרטה יורשה להישאר בקהילה, הוא עלול להשפיע עליה לרעה (גל׳ ה׳:9). כמו כן, הוא אולי לא יכיר בחומרת החטא שלו ולא יראה כל סיבה לשנות את החשיבה והמעשים שלו כדי לזכות שוב לחסדו של יהוה (קהלת ח׳:11). אנחנו יכולים להיות בטוחים שכאשר זקני הקהילה מחליטים אם יש צורך לנדות אדם כלשהו, הם מתייחסים ברצינות לאחריות שלהם. מ22.02 5 §13, 14
יום ג׳, 25 ביולי
קנה סדוק לא ישבור, ופתילה עמומה לא יכבה (מתי י״ב:20).
סבלנות וטוב לב נחוצים במיוחד כשמישהו דוחה בהתחלה עצה שמבוססת על המקרא. זקן קהילה צריך להישמר מהנטייה להתרגז אם לא מקבלים או מיישמים מייד את העצה שהוא נתן. לכן בתפילותיו האישיות זקן הקהילה יכול לבקש מיהוה שיברך את האח שהיה זקוק לעצה ויעזור לו להבין את הסיבה שעומדת מאחורי העצה וליישם אותה. האח שקיבל את העצה אולי יזדקק לזמן כדי לחשוב על מה שנאמר. אם זקן הקהילה סבלן וטוב לב, האח שהוא מנסה לעזור לו לא יתמקד בדרך שבה ניתנה העצה, אלא בתוכן שלה. כמובן, העצה תמיד צריכה להתבסס על דבר־אלוהים. אנחנו רוצים שהעצות שלנו לא רק יהיו יעילות, אלא גם שהן ’ישמחו את הלב’ (מש׳ כ״ז:9). מ22.02 18 §17; 19 §19
יום ד׳, 26 ביולי
ציפייה המתמהמהת לבוא גורמת ללב לחלות (מש׳ י״ג:12).
כשאנחנו מתפללים ליהוה שייתן לנו כוח להתמודד עם ניסיון מסוים, או חולשה כלשהי, אולי אנחנו מרגישים שההקלה שאנחנו מצפים לה מתעכבת יותר משחשבנו. למה יהוה לא משיב מייד לכל התפילות שלנו? מכיוון שהוא רואה בתפילות הכנות שלנו עדות לאמונה שלנו (עב׳ י״א:6). הוא גם רוצה לראות כמה אנחנו נחושים לחיות בהתאם לתפילות שלנו ולעשות את רצונו (יוח״א ג׳:22). לכן אולי נצטרך להיות סבלניים ולפעול בהתאם לתפילותינו כשאנחנו מנסים לגבור על הרגל לא־טוב או חולשה. ישוע רמז שלא כל התפילות ייענו מייד. הוא אמר לנו: ”המשיכו לבקש ויינתן לכם; המשיכו לחפש ותמצאו; המשיכו לדפוק וייפתח לכם. כי כל המבקש מקבל, וכל המחפש מוצא, וכל הדופק ייפתח לו” (מתי ז׳:7, 8). מ21.08 8 §1; 10 §9, 10
יום ה׳, 27 ביולי
עד כמה אוהב אני את תורתך! כל היום אני מהרהר בה (תהל׳ קי״ט:97).
כדי לחזק את האמונה שלך בבורא אתה צריך להמשיך ללמוד את דבר־אלוהים (יהו׳ א׳:8). שים לב לנבואות ולהרמוניה הפנימית שבו. אם תעשה זאת, תחזק את האמונה שלך שבורא אוהב ונבון ברא אותנו ושהמקרא נכתב בהשראתו (טימ״ב ג׳:14; פט״ב א׳:21). כשאתה לומד את דבר־אלוהים, שים לב כמה העצות שלו מועילות. לדוגמה, כבר לפני זמן רב המקרא הזהיר שאהבת הכסף מזיקה וגורמת ”מכאובים רבים” (טימ״א ו׳:9, 10; מש׳ כ״ח:20; מתי ו׳:24). אין ספק שהאזהרה הזו מועילה! האם אתה יכול לחשוב על עקרונות מקראיים נוספים שהוכחו כיעילים? ככל שנעמיק את הערכתנו לעצות המקרא, כך נסתמך יותר על החוכמה העל־זמנית של בוראנו האוהב (יעקב א׳:5). כתוצאה מכך החיים שלנו יהיו מהנים יותר (יש׳ מ״ח:17, 18). מ21.08 17 §12, 13
יום ו׳, 28 ביולי
הרי אלוהים אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו (עב׳ ו׳:10).
אם אתה מזדקן, אתה יכול להיות בטוח שיהוה זוכר את מה שעשית בעבר. תמכת בקנאות בפעילות הבישור. החזקת מעמד בניסיונות — אפילו כואבים מאוד. צידדת באמות המידה המקראיות הצודקות, מילאת תפקידי אחריות כבדי משקל והכשרת אחרים. עשית את מיטבך כדי להמשיך לעמוד בקצב של ארגונו של יהוה שמתקדם מהר. תמכת באחרים שמשרתים בשירות המורחב ועודדת אותם. יהוה אלוהים אוהב אותך מאוד כי אתה נאמן. הוא מבטיח שהוא ”לא יעזוב את נאמניו”! (תהל׳ ל״ז:28) הוא גם מבטיח לך: ”עד אשר יהיה שערכם שיבה אוסיף לשאת אתכם” (יש׳ מ״ו:4). לכן אל תסיק שבגלל הגיל המתקדם שלך כבר אין לך תפקיד חשוב בארגון יהוה. בטח שיש לך! מ21.09 3 §4
שבת, 29 ביולי
ריחם יהוה על יראיו (תהל׳ ק״ג:13).
יהוה נוהג ברחמים בשל החוכמה הנעלה שלו. המקרא אומר ש”החוכמה אשר ממעל... מלאה רחמים ופרי טוב” (יעקב ג׳:17). בדומה להורה אוהב, יהוה יודע שרחמיו פועלים לטובת ילדיו (יש׳ מ״ט:15). הרחמים של אלוהים נותנים להם תקווה למרות אי־השלמות שלהם. לכן החוכמה האינסופית של יהוה מניעה אותו לנהוג ברחמים בכל פעם שהוא רואה שיש לכך בסיס. במקביל, הרחמים של יהוה מאוזנים לגמרי. בחוכמתו, הוא אף פעם לא חוצה את הגבול שבין רחמים למתירנות. נניח שמשרת אלוהים מחליט בכוונה תחילה ללכת בדרך החטא. מה עלינו לעשות? פאולוס כתב בהשראת אלוהים שעלינו ”להפסיק להתרועע” איתו (קור״א ה׳:11). חוטאים חסרי חרטה מנודים מהקהילה. פעולה זו הכרחית כדי להגן על אחינו ואחיותינו הנאמנים וכדי לשקף את דרכיו הקדושות של יהוה. מ21.10 9, 10 §7, 8
יום א׳, 30 ביולי
את הנותן בשמחה אוהב אלוהים (קור״ב ט׳:7).
אנחנו עובדים את יהוה כשאנחנו תומכים בפעילות המלכות באמצעות תרומותינו. אל היה לבני ישראל להיראות לפני יהוה בידיים ריקות (דב׳ ט״ז:16). הם היו צריכים לתרום בהתאם לנסיבותיהם. כך הם הביעו את ההערכה שלהם על כל הסידורים שנעשו עבורם לתועלתם הרוחנית. איך נוכל להביע את האהבה שלנו ליהוה ואת ההערכה שלנו על כל מה שהוא מספק לנו מבחינה רוחנית? אחת הדרכים היא לתמוך כספית, בהתאם לנסיבות שלנו, בקהילה המקומית ובפעילות הכלל־עולמית. השליח פאולוס אמר: ”אם קיימת הנכונות, במיוחד אז רצויה הנתינה, וזאת לפי מה שיש לאדם ולא לפי מה שאין לו” (קור״ב ח׳:4, 12). יהוה מעריך כל תרומה שאנחנו נותנים מכל הלב, גם אם היא צנועה (מר׳ י״ב:42–44). מ22.03 22 §13
יום ב׳, 31 ביולי
אִמרו דברי נחמה לַנדכאים, תמכו בחלשים והיו סבלנים עם כל אדם (תסל״א ה׳:14).
זקני הקהילה לא יכולים להסיר את כל הקשיים שיש למשרתי יהוה. בכל זאת, יהוה רוצה שזקני הקהילה יעשו כל מה שהם יכולים כדי לעודד את כבשיו ולהגן עליהם. איך זקני קהילה עסוקים יכולים למצוא את הזמן כדי להעניק לאחים את העזרה הנחוצה להם? הם יכולים ללמוד מדוגמתו של פאולוס. הוא חיפש הזדמנויות לשבח את אחיו ולבנות אותם. חשוב שזקני קהילה יחקו את דוגמתו האוהבת וינהגו במשרתי יהוה בעדינות (תסל״א ב׳:7). פאולוס אמר לאחיו לאמונה שהוא אוהב אותם ושיהוה אוהב אותם (קור״ב ב׳:4; אפ׳ ב׳:4, 5). הוא התייחס אל האחים בקהילה כאל חברים והקדיש להם זמן. הוא הראה שהוא בוטח בהם בכך שדיבר בפתיחות על הפחדים והחולשות שלו (קור״ב ז׳:5; טימ״א א׳:15). אבל פאולוס לא התמקד בבעיות שלו, אלא רצה לעזור לאחיו. מ22.03 28 §9, 10