אוגוסט
יום ג׳, 1 באוגוסט
אבי, סלח להם (לוקס כ״ג:34).
ישוע ככל הנראה התכוון לחיילים הרומים שנעצו את המסמרים בידיו וברגליו. הוא לא נתן לאי־הצדק שחווה לגרום לו להתמלא מרירות וטינה (פט״א ב׳:23). בדומה לישוע, עלינו להיות מוכנים לסלוח לאחרים (קול׳ ג׳:13). יש אנשים, וביניהם אולי קרובי משפחה, שמתנגדים לנו בגלל שהם לא מבינים את אמונותינו ואת אורח חיינו. הם אולי מספרים עלינו שקרים, משפילים אותנו לעיני אחרים, משמידים את הספרות שלנו, או אפילו מאיימים לפגוע בנו פיזית. במקום לנטור טינה, נוכל לבקש מיהוה שיפתח את עיני מתנגדינו כדי שביום מן הימים הם יקבלו את האמת (מתי ה׳:44, 45). לפעמים קשה לנו לסלוח, במיוחד אם פגעו בנו בצורה חמורה. אבל אם אנחנו מאפשרים למרירות ולתרעומת לחדור לליבנו, אנחנו בעצם פוגעים בעצמנו (תהל׳ ל״ז:8). כשאנחנו מחליטים לסלוח, אנחנו בוחרים לא לתת לחוויות שליליות להפוך אותנו למרירים (אפ׳ ד׳:31, 32). מ21.04 8, 9 §3, 4
יום ד׳, 2 באוגוסט
כמה... העציבוהו! (תהלים ע״ח:40).
האם אחד מיקיריך נודה מהקהילה? זה יכול להיות שובר לב! חשוב לעצמך כמה ודאי כאב ליהוה כשחלק מהמלאכים, שהיו בני משפחתו, הפנו לו עורף (יהד׳ 6). ותאר לעצמך כמה כאב לו לראות את עמו האהוב, את בני ישראל, מורדים בו שוב ושוב (תהל׳ ע״ח:41). היה בטוח שלאבינו השמימי האכפתי כואב גם כשמישהו שאתה אוהב עוזב אותו. הוא מבין את הכאב שלך. הוא יספק לך בחמלה את העידוד והתמיכה שאתה צריך. כשבן או בת יקרים עוזבים את יהוה, הורים רבים תוהים מה עוד הם היו יכולים לעשות כדי לעזור לילד שלהם להישאר באמת. אח אחד אמר: ”האשמתי את עצמי. היו לי סיוטים על זה”. אחות שהתמודדה עם מצב דומה, מספרת שפעמים רבות היא חשבה לעצמה: ”איפה טעיתי כאימא?” היא אומרת: ”הרגשתי שנכשלתי, שלא הצלחתי להטמיע את האמת בלב של הבן שלי”. מ21.09 26 §1, 2, 4
יום ה׳, 3 באוגוסט
[הם] הבחינו בכך שהם אנשים לא מלומדים ופשוטים (מה״ש ד׳:13).
יש שחושבים שמשרתי אלוהים לא יכולים ללמד אחרים את המקרא כי הם לא הוכשרו בבתי־ספר תיאולוגיים מוסמכים. אבל עליהם לבחון את העובדות. זה מה שלוקס, אחד מכותבי ספרי הבשורה, היה נחוש לעשות. הוא התאמץ להתחקות ”בדייקנות אחר כל הדברים מראשיתם”. הוא רצה שקוראיו ’ייווכחו באמיתות הדברים’ שהם שמעו על ישוע (לוקס א׳:1–4). היהודים בבראה הקדומה היו כמו לוקס. כשהם שמעו לראשונה את הבשורה הטובה על ישוע, הם בדקו מה כתוב בתנ״ך כדי לאמת את הדברים שנאמרו להם (מה״ש י״ז:11). באופן דומה, אנשים כיום צריכים לבחון את העובדות. עליהם להשוות את מה שמלמדים אותם משרתי אלוהים עם כתבי־הקודש. הם גם צריכים לבחון את מעשיהם של משרתי יהוה בתקופה המודרנית. אם הם יעשו ”בדיקת רקע” יסודית, הם לא יאפשרו לדעות קדומות ולשמועות לעוור אותם. מ21.05 3 §7, 8
יום ו׳, 4 באוגוסט
פִּתחו... לרווחה את לבבכם (קור״ב ו׳:13).
האם יש מישהו בקהילה שלך שתוכל לגלות כלפיו הכנסת אורחים? אולי יהיו זמנים שבהם אחינו לאמונה יעריכו במיוחד שנבלה איתם. יש שקשה להם להיות בחברת קרובי משפחה לא־מאמינים בתקופת החגים. לאחרים כואב מאוד בתאריכים מסוימים, כמו יום השנה למותו של אדם יקר. כשאנחנו מציעים לבלות זמן עם אחים ואחיות שמתמודדים עם קשיים כאלה, אנחנו מראים שאנחנו דואגים להם ”בלב שלם” (פיל׳ ב׳:20). יש הרבה סיבות לכך שמשיחי עלול להרגיש לפעמים בודד. אבל אל לנו לעולם לשכוח שיהוה מודע לגמרי לרגשות האלה. הוא מספק לנו את מה שאנחנו צריכים, הרבה פעמים באמצעות אחינו לאמונה (מתי י״ב:48–50). אנחנו מראים ליהוה שאנחנו מעריכים זאת כשאנו עושים את מיטבנו כדי לתמוך במשפחה הרוחנית שלנו. גם אם אנחנו מרגישים לפעמים בודדים, אנחנו אף פעם לא לבד, כי יהוה תמיד לצידנו. מ21.06 12, 13 §18–20
שבת, 5 באוגוסט
התמידו להתנהג היטב בקרב הגויים, כדי שכאשר יאשימו אתכם כעושי רעה, יראו הם את מעשיכם הטובים, ובעקבות זאת יהללו את אלוהים (פט״א ב׳:12).
ישוע נשאר חיובי והמשיך לבשר למרות שחלק מהאנשים לא היו מעוניינים במסר שלו. למה? הוא ידע שאנשים ממש צריכים לשמוע את האמת, ורצה לתת לרבים ככל האפשר את ההזדמנות להיענות למסר המלכות. הוא גם ידע שחלק מהאנשים שבהתחלה לא היו מעוניינים, בהמשך יגיבו בחיוב. חשוֹב מה קרה במשפחה שלו. במהלך שירותו של ישוע, שנמשך שלוש שנים וחצי, אף אחד מאחיו לא הפך לתלמיד שלו (יוח׳ ז׳:5). אבל לאחר תחייתו, הם הפכו למשיחיים (מה״ש א׳:14). אנחנו לא יודעים מי ייענו בסופו של דבר לאמיתות המקראיות שאנחנו מלמדים. לחלק מהאנשים לוקח יותר זמן מאחרים להיענות למסר שלנו. אפילו מי שבוחרים לא להקשיב לנו רואים את ההתנהגות הטובה והגישה החיובית שלנו, והם אולי יתחילו בסופו של דבר ’להלל את אלוהים’. מ21.05 18 §17, 18
יום א׳, 6 באוגוסט
הכריזו: ”קָרְבָה מלכות שמיים” (מתי י׳:7).
כשישוע היה עלי אדמות הוא הטיל על תלמידיו משימה כפולה. הוא הורה להם לבשר את הבשורה הטובה על המלכות והראה להם איך לעשות זאת (לוקס ח׳:1). בין היתר, ישוע הכין את תלמידיו לכך שלמסר המלכות יהיו גם תגובות שליליות וגם תגובות חיוביות (לוקס ט׳:2–5). הוא גם ניבא מה יהיה היקף פעילות הבישור שלהם ואמר שהם ייתנו ”עדות לכל העמים” (מתי כ״ד:14; מה״ש א׳:8). בנוסף, הוא אמר להם ללמד אחרים לקיים את כל מה שציווה. ישוע הראה שפעילות חיונית זו תמשיך להתבצע עד ימינו, ”עד אחרית הסדר העולמי” (מתי כ״ח:18–20). ובהתגלות שנתן ליוחנן ישוע הבהיר שמצופה מכל התלמידים שלו לעזור לאחרים ללמוד על יהוה (ההת׳ כ״ב:17). מ21.07 2, 3 §3, 4
יום ב׳, 7 באוגוסט
בל נהיה אנשים מלאי חשיבות עצמית המעודדים תחרותיות ומקנאים זה בזה (גל׳ ה׳:26).
הרבה אנשים בעולם היום אנוכיים, ומה שמניע אותם הוא תחרותיות. איש עסקים עשוי לנקוט בשיטות אכזריות כדי להביס את המתחרים שלו. במשחק ספורט ספורטאי אולי יפצע בכוונה שחקן מהקבוצה היריבה כדי לנצח. סטודנט שמתחרה על מקום באוניברסיטה יוקרתית אולי ירמה במבחני הקבלה. כמשיחיים אנחנו יודעים שההתנהגות הזאת פסולה; היא חלק מ”מעשי הבשר” (גל׳ ה׳:19–21). אבל האם יכול להיות שחלק ממשרתי יהוה מעודדים תחרותיות בקהילה בלי לשים לב? זו שאלה חשובה, כי תחרותיות עלולה לפגוע באחדות אגודת האחים שלנו. מסיבה זו חשוב שנלמד על דוגמתם של גברים ונשים נאמנים בימי המקרא שלא נכנעו לתחרותיות. מ21.07 14 §1, 2
יום ג׳, 8 באוגוסט
אשרי המתחשב בדל; ביום אסון יצילהו יהוה (תהל׳ מ״א:1).
תכונת החסד מניעה אותנו להושיט עזרה למי שבמצוקה. אחים ואחיות טובי לב דבקים בחפץ לב באחים בקהילה שמרגישים ייאוש או דיכאון. הם אוהבים את אחיהם ואחיותיהם ומוכנים לעשות כל מה שהם יכולים כדי לעזור להם (מש׳ י״ב:25, הערת שוליים; כ״ד:10). זה מה שהשליח פאולוס עודד אותנו לעשות כשאמר: ”אמרו דברי נחמה לַנדכאים, תמכו בחלשים והיו סבלנים עם כל אדם” (תסל״א ה׳:14). במקרים רבים הדרך היעילה ביותר לעזור לאח או אחות מיואשים היא להטות להם אוזן קשבת ולומר להם שאתה אוהב אותם. תשומת הלב והאדיבות שאתה מעניק לכבשיו היקרים של יהוה אינם נעלמים מעיני אלוהינו. במשלי י״ט:17 נאמר: ”המגלה טוב לב לדל מלווה ליהוה, והוא יגמול לו על מעשיו”. מ21.11 10 §11, 12
יום ד׳, 9 באוגוסט
טעמו וראו כי טוב יהוה; אשרי הגבר החוסה בו (תהל׳ ל״ד:8).
מה אנחנו יכולים לעשות כעת כדי להיערך לעתיד? אנחנו צריכים להסתפק במה שיש לנו ולוודא שהמקור הגדול ביותר לשמחה שלנו יהיה היחסים שלנו עם יהוה. ככל שנכיר טוב יותר את אלוהינו, כך נהיה משוכנעים יותר ביכולת שלו להגן עלינו כשגוג ממגוג יתקוף אותנו. המילים של הפסוק היומי מראות למה דוד ידע שהוא יכול להישען על התמיכה של יהוה. פעמים רבות דוד נשען על יהוה, ואלוהיו אף פעם לא אכזב אותו. בצעירותו דוד ניצב מול הענק הפלשתי גולית ואמר לאותו לוחם עוצמתי: ”ביום הזה יסגיר אותך יהוה לידי” (שמ״א י״ז:46). בהמשך דוד שירת את המלך שאול, אשר ניסה פעמים רבות לרצוח אותו. אבל ’יהוה היה עם’ דוד (שמ״א י״ח:12). משום שהתנסה בעזרתו של יהוה בעבר, דוד ידע שהוא יכול להישען עליו בניסיונות שהוא חווה בהווה. מ22.01 6 §14, 15
יום ה׳, 10 באוגוסט
הֵריעו כל בני אלוהים (איוב ל״ח:7).
בכל מעשיו מקדיש יהוה בסבלנות את כל הזמן הדרוש לו כדי להשלים את מלאכתו. הוא עושה את זה לתהילת שמו ולתועלתם של אחרים. חשוב, למשל, על הצורה ההדרגתית שבה יהוה הכין את כדור הארץ עבור האנושות. כאשר המקרא מתאר את תהליך הבריאה, הוא מזכיר את קביעת ”ממדיה”, הטבעת ”תושבותיה” והנחת ”אבן פינתה” (איוב ל״ח:5, 6). יהוה אפילו הקדיש זמן כדי להתבונן במלאכתו (בר׳ א׳:10, 12). האם אתה יכול לתאר לעצמך איך הרגישו המלאכים כשהם ראו איך יצירות כפיו של יהוה מתגבשות בהדרגה? הם כל כך התרגשו שבשלב מסוים הם התחילו ’להריע’. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? יהוה הקדיש אלפי שנים רבות כדי להשלים את בריאתו, וכשהוא התבונן בכל הדברים שברא בקפדנות כה רבה הוא אמר עליהם: ”טוב מאוד” (בר׳ א׳:31). מ21.08 9 §6, 7
יום ו׳, 11 באוגוסט
יפה עשית, עבד טוב ונאמן! (מתי כ״ה:23).
ישוע סיפר משל על איש שעמד לצאת למסע. לפני שיצא, הוא קרא לעבדיו והפקיד בידי כל אחד מהם כיכרי כסף כדי שיסחרו בהן. האיש הביא בחשבון את היכולות של כל אחד מהם והפקיד חמש כיכרים בידי העבד הראשון, שתי כיכרים בידי העבד השני וכיכר אחת בידי העבד השלישי. שני העבדים הראשונים טיפלו בחריצות במה שהופקד בידיהם. אבל העבד השלישי לא עשה דבר עם הכסף שהופקד בידיו, והאדון פיטר אותו משירותו. העבד הראשון והשני התייחסו ברצינות לאחריות שהופקדה בידיהם והתאמצו מאוד בשירות אדונם. כתוצאה מכך, הם הכפילו את כיכרי הכסף של האדון. הם קיבלו גמול רב על חריצותם ומיומנותם. לא רק שהאדון שמח, הוא גם החליט שהם ראויים לקבל אחריות נוספת. מ21.08 21 §7; 22 §9, 10
שבת, 12 באוגוסט
עוד פעם אחת... ארעיד את השמיים ואת הארץ (חגי ב׳:6).
יהוה מגלה סבלנות רבה במהלך אחרית הימים. הוא לא רוצה שאף אחד יושמד (פט״ב ג׳:9). הוא מעניק לכל אדם הזדמנות להתחרט. אבל יש גבול לסבלנות שלו. מי שדוחים את ההזדמנות הזאת ימצאו את עצמם במצב דומה לזה שבו היה פרעה בימי משה. יהוה אמר לפרעה: ”כבר יכולתי לשלוח את ידי להכותך ואת עמך בדֶבר כבד, ואתה היית נכחד מן הארץ. אך מסיבה זו השארתי אותך בחיים: כדי להראות לך את כוחי וכדי שיפורסם שמי בכל הארץ” (שמ׳ ט׳:15, 16). בסופו של דבר כל האומות יהיו חייבות להכיר בכך שיהוה הוא האל האמיתי היחיד (יח׳ ל״ח:23). ההרעדה המוזכרת בפסוק היומי משמעה השמדה נצחית עבור מי שבדומה לפרעה מסרבים להכיר בזכות של יהוה לשלוט. מ21.09 18 §17, 18
יום א׳, 13 באוגוסט
שמחו עם השמחים; בכו עם הבוכים (רומ׳ י״ב:15).
האם ליבך שבור בגלל שאחד מיקיריך נודה? מה אם מישהו בקהילה אומר לך דברים שמחמירים את הכאב שלך? זכור שלא מציאותי לצפות שכולם תמיד יאמרו את הדבר הנכון (יעקב ג׳:2). כולנו לא־מושלמים. לכן אל תופתע אם יש כאלה שקשה להם לדעת מה לומר או אפילו אומרים בלי כוונה דברים שמכאיבים לך. זכור את עצתו של השליח פאולוס: ”סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו” (קול׳ ג׳:13). המשך לתמוך בבני המשפחה הנאמנים. הם זקוקים לאהבה ולעידוד שלך יותר מתמיד (עב׳ י׳:24, 25). לפעמים בני משפחה של מנודים מרגישים שגם מהם נשללה ההתרועעות עם הקהילה. אל תיתן לזה לקרות! במיוחד צעירים שההורים שלהם עזבו את האמת זקוקים לשבחים ולעידוד. מ21.09 29 §13, 14; 30 §16
יום ב׳, 14 באוגוסט
החכם מקשיב ורוכש הדרכה נוספת (מש׳ א׳:5).
כשמבוגר וצעיר משוחחים זה עם זה, זה מועיל לשני הצדדים (רומ׳ א׳:12). אתם הצעירים תעמיקו את ההערכה שלכם לאופן שבו יהוה דואג למשרתיו הנאמנים, והמבוגר ירגיש אהוב. הוא ישמח לספר לכם איך יהוה בירך אותו. יופי חיצוני בדרך כלל מתפוגג עם הגיל. אבל מי שנאמנים ליהוה הופכים ליפים יותר בעיניו עם כל שנה שחולפת (תסל״א א׳:2, 3). זאת מפני שלאורך השנים הם אפשרו לרוח אלוהים לעצב אותם ולצרוף אותם. ככל שנכיר את האחים והאחיות המבוגרים היקרים ונלמד מהם, כך נכבד אותם ונראה בהם אוצרות יקרים מפז. הקהילה מתחזקת לא רק כשהצעירים מוקירים את המבוגרים, אלא גם כשהמבוגרים מעריכים את הצעירים מהם. מ21.09 7 §15–18
יום ג׳, 15 באוגוסט
חדלו לשפוט למען לא תישפטו; כי במשפט שאתם שופטים תישפטו (מתי ז׳:1, 2).
על כל אחד מאיתנו להשתדל להיות ”שופע רחמים” כדוגמת אלוהינו, ולא לנהוג באחרים בקשיחות (אפ׳ ב׳:4). רחמים הם לא רק רגש. למעשה, רחמים הוגדרו כ”חמלה בפעולה”. לכן כולנו צריכים להיות ערים לצרכים של אחרים במשפחה שלנו, בקהילה שלנו ובסביבה שלנו. אין ספק שיש הרבה הזדמנויות לנהוג ברחמים. האם יש מישהו שזקוק לנחמה? האם אנחנו יכולים להציע עזרה מעשית, אולי לספק מזון או לעשות מעשה אוהב אחר? האם משיחי שהוחזר אל חיק הקהילה זקוק להתרועעות מנחמת ובונה? האם אנחנו יכולים לחלוק את המסר המנחם של הבשורה הטובה עם אחרים? (איוב כ״ט:12, 13; רומ׳ י׳:14, 15; יעקב א׳:27) אם נהיה ערים לצרכים האלה, נראה שיש מסביבנו הרבה הזדמנויות לנהוג ברחמים. כשאנחנו נוהגים ברחמים אין ספק שאנחנו משמחים את אבינו השמימי, האל אשר ”שופע רחמים”! מ21.10 13 §20–22
יום ד׳, 16 באוגוסט
יהוה רועי. לא אחסר דבר (תהל׳ כ״ג:1).
במזמור כ״ג דוד מזכיר דברים שאכן יש להם ערך נצחי — שפע הברכות הרוחניות שמהן הוא נהנה משום שהוא מציית ליהוה כרועה שלו. יהוה מנחה אותו ”בנתיבי צדק” ותומך בו בנאמנות גם בזמנים טובים וגם בזמנים רעים. דוד מכיר בכך שחייו ’במקומות מרעה מלאי הדשא’ שאליהם מוביל אותו יהוה לא יהיו נטולי בעיות. לפעמים אולי הוא יהיה מיואש, כאילו הוא הולך ”בגיא צלמוות”, ויהיו לו אויבים. אבל מאחר שיהוה הוא הרועה שלו, דוד ’לא יירא מכל רע’. באיזה מובן לדוד ’לא חסר כל טוב’? מבחינה רוחנית היה לו כל מה שהוא צריך. השמחה שלו לא הייתה תלויה בדברים חומריים. דוד הסתפק במה שיהוה נתן לו. מה שהיה הכי חשוב לו היה הברכה וההגנה של אלוהיו. מהמילים של דוד אנחנו יכולים לראות כמה חשוב שתהיה לנו השקפה נכונה על דברים חומריים. מ22.01 3, 4 §5–7
יום ה׳, 17 באוגוסט
כל אחד יקבל את גמולו לפי עבודתו (קור״א ג׳:8).
גם עדיו של יהוה מימי קדם נתקלו בחוסר היענות. נוח, למשל, שימש כ’מבשר צדקה’, קרוב לוודאי במשך עשרות שנים (פט״ב ב׳:5). אין ספק שהוא קיווה שאחרים ייענו בחיוב לבשורה שלו, אבל יהוה לא אמר שזה יקרה. למעשה, כשאלוהים הדריך את נוח לבנות את התיבה, הוא אמר: ”עליך להיכנס אל התיבה, אתה ובניך ואשתך ונשות בניך איתך” (בר׳ ו׳:18). בהתחשב בממדי התיבה שאלוהים הורה לו לבנות ובקיבולת שלה, יכול להיות שנוח הבין שגם אם תהיה תגובה חיובית לבשורה שלו, היא תהיה מוגבלת (בר׳ ו׳:15). בסופו של דבר אף אדם בעולם האלים ההוא לא הגיב בחיוב לבשורה של נוח (בר׳ ז׳:7). האם יהוה ראה בנוח כישלון? ממש לא. בעיני יהוה נוח היה מבשר מוצלח כי הוא עשה בנאמנות את מה שהוא ביקש ממנו לעשות (בר׳ ו׳:22). מ21.10 26 §10, 11
יום ו׳, 18 באוגוסט
הייתי מלאה כאשר הלכתי, אך יהוה השיב אותי בידיים ריקות (רות א׳:21).
תאר לעצמך איך רות ודאי הרגישה כשהיא שמעה את המילים האלה מפיה של נעמי! רות יצאה מגדרה כדי לעזור לנעמי. היא בכתה איתה, ניחמה אותה והלכה איתה במשך ימים רבים. למרות הכול, נעמי אמרה: ”יהוה השיב אותי בידיים ריקות”. במילים האלה נעמי אפילו לא הכירה בתמיכה של רות שבאותה עת עמדה לידה. כמה ודאי כאב לרות! בכל זאת, היא דבקה בנעמי (רות א׳:3–18). כיום אחות במצוקה אולי תאמר לנו בהתחלה מילים פוגעות, למרות כל המאמצים שלנו לעזור לה. אבל אנחנו מנסים לא לקחת את זה ללב. אנחנו דבקים באחותנו שזקוקה לעזרה, ומבקשים מיהוה שיעזור לנו למצוא דרך לנחם אותה (מש׳ י״ז:17). אחות שזקוקה לעזרה אולי תסרב בהתחלה לקבל מאיתנו עזרה. בכל זאת, אהבתנו תניע אותנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לדבוק בה (גל׳ ו׳:2). מ21.11 11 §17–19
שבת, 19 באוגוסט
היו קדושים בכל התנהגותכם (פט״א א׳:15).
במקרא המילים ”קדוש” ו”קדושה” מתייחסות לטוהר מוסרי ודתי. הן יכולות גם להצביע על הרעיון של להיות מובדל לשירות אלוהים. במילים אחרות, אנחנו יכולים להיחשב לקדושים אם אנחנו טהורים מבחינה מוסרית, אם אנחנו עובדים את יהוה בצורה המקובלת בעיניו ואם יש לנו יחסים אישיים קרובים איתו. עצם המחשבה שיכולים להיות לנו יחסים אישיים עם אלוהינו הקדוש עוצרת נשימה, במיוחד כשאנחנו בוחנים את מה שהמקרא מלמד אותנו על הקדושה של יהוה. יהוה טהור מכל הבחינות. אנחנו לומדים זאת מתיאור שמסרו עליו השרפים, יצורים רוחניים שנמצאים קרוב לכס מלכותו. חלק מהם העידו: ”קדוש, קדוש, קדוש יהוה צבאות” (יש׳ ו׳:3). כמובן, כדי שיהיו להם יחסים קרובים עם אלוהיהם הקדוש המלאכים עצמם צריכים להיות קדושים, והם אכן כאלה. מ21.12 3 §4, 5
יום א׳, 20 באוגוסט
שימו לב והקפידו שלא להתהלך ככסילים אלא כחכמים, ונצלו את זמנכם בצורה הטובה ביותר (אפ׳ ה׳:15, 16).
בדרך כלל צעירים עסוקים בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר שבה יוכלו לחיות את חייהם. מצד אחד, היועצים בבית־הספר ובני משפחה לא־מאמינים אולי דוחפים אותם לרכוש השכלה גבוהה שתוכל להוביל אותם לקריירה יוקרתית בעולם. רוב הסיכויים שמסלול כזה יגזול הרבה מהזמן שלהם. מצד שני, ההורים והחברים בקהילה אולי מעודדים את הצעירים להקדיש את חייהם לשירות יהוה. אחד הדברים שיכולים לעזור לצעיר שאוהב את יהוה להחליט את ההחלטה הטובה ביותר, הוא לקרוא את הפסוקים באפסים ה׳:15–17 ולהרהר בהם. אחרי שהוא קורא את הפסוקים, הוא יכול לשאול את עצמו: ’מהו ”רצון יהוה”? איזו החלטה תשמח אותו? איזו החלטה תעזור לי לנצל את הזמן שלי בצורה הטובה ביותר?’ זכור ש”הימים רעים” ושהסדר העולמי הזה שנתון לשליטת השטן יחלוף בקרוב. מ22.01 27 §5
יום ב׳, 21 באוגוסט
למעשה, אחיו לא האמינו בו (יוח׳ ז׳:5).
מתי יעקב הפך לתלמיד נאמן של ישוע? אחרי שישוע הוקם לתחייה, הוא ”נראה אל יעקב ולאחר מכן אל כל השליחים” (קור״א ט״ו:7). אותו מפגש עם ישוע היה נקודת מפנה בחייו של יעקב. הוא היה עם השליחים כשהם המתינו לרוח הקודש המובטחת בחדר עליון בירושלים (מה״ש א׳:13, 14). בהמשך יעקב שמח לשרת כחבר בגוף המנהל במאה הראשונה לספירה (מה״ש ט״ו:6, 13–22; גל׳ ב׳:9). וקצת לפני 62 לספירה, הוא כתב בהשראת אלוהים איגרת למשיחיים המשוחים. האיגרת מועילה גם לנו כיום, בין שתקוותנו שמימית ובין שתקוותנו ארצית (יעקב א׳:1). לדברי ההיסטוריון בן המאה הראשונה יוסף בן מתתיהו, יעקב הוצא להורג בהוראת הכוהן הגדול חנן (חנניה) בן חנן. יעקב נשאר נאמן ליהוה עד שסיים את חייו הארציים. מ22.01 8 §3; 9 §5
יום ג׳, 22 באוגוסט
אלי, אלי, למה עזבתני? (מתי כ״ז:46).
אחד הלקחים שנוכל ללמוד מהפסוק היומי הוא שאל לנו לצפות שיהוה יגן עלינו מקשיים הבוחנים את אמונתנו. כפי שישוע נבחן עד תום, גם אנחנו צריכים להיות מוכנים לשמור אמונים עד מוות, אם זה יהיה הכרחי (מתי ט״ז:24, 25). אך אלוהים מבטיח לנו שהוא לא ירשה שניבחן למעלה מיכולתנו (קור״א י׳:13). לקח נוסף שאנחנו לומדים הוא שבדומה לישוע אולי נסבול שלא בצדק (פט״א ב׳:19, 20). מי שמתנגדים לנו לא עושים זאת מפני שעשינו משהו רע, אלא מפני שאיננו חלק מן העולם ומפני שאנחנו מעידים על האמת (יוח׳ י״ז:14; פט״א ד׳:15, 16). ישוע הבין למה יהוה הרשה שהוא יסבול. אבל חלק מהמשרתים הנאמנים שחווים ניסיונות תוהים למה יהוה מרשה לדברים מסוימים לקרות (חב׳ א׳:3). אלוהינו הרחמן והסבלן מבין שלא חסרה להם אמונה, הם פשוט זקוקים לנחמה שרק הוא יכול לספק (קור״ב א׳:3, 4). מ21.04 11 §9, 10
יום ד׳, 23 באוגוסט
תהיה תפילתי כקטורת המוכנה לפניך (תהל׳ קמ״א:2).
כדי שיהוה יקבל את שירותנו, עלינו לעבוד אותו בהתאם למטרתו ומתוך אהבה וכבוד. אנחנו יודעים שהוא ראוי שנעבוד אותו ואנחנו רוצים לעשות זאת כמיטב יכולתנו. תפילות הן היבט חשוב בעבודת יהוה. כתבי־הקודש מדמים את התפילות שלנו לַקטורת שהוכנה בקפידה והוקטרה במשכן ובהמשך בבית המקדש. לקטורת היה ריח ניחוח שנעם לאלוהים. באופן דומה, התפילות הכנות שלנו ’רצויות לו’ גם אם אנחנו משתמשים במילים מאוד פשוטות (מש׳ ט״ו:8; דב׳ ל״ג:10). כאשר אנחנו מבטאים את אהבתנו ואת תודתנו ליהוה, זה מחמם את הלב שלו. הוא רוצה שנספר לו על הדאגות, התקוות והרצונות שלנו. לפני שאתה פונה ליהוה בתפילה, חשוב היטב על מה שאתה עומד לומר. כך תקטיר את ה”קטורת” הטובה ביותר לאביך השמימי. מ22.03 20 §2; 21 §7
יום ה׳, 24 באוגוסט
לכם, הסובלים צרות, יעניק אלוהים הקלה יחד איתנו בהתגלות האדון ישוע מן השמיים עם מלאכיו רבי־האון (תסל״ב א׳:7).
בהר מגידון לא אנחנו נחליט מי יזכו לרחמיו של יהוה ומי לא (מתי כ״ה:34, 41, 46). האם נבטח במשפטיו של יהוה, או שהם יהיו לנו למכשול? אין ספק שאנחנו צריכים לחזק את הביטחון שלנו ביהוה עכשיו, כך שנבטח בו לגמרי בעתיד. תאר לעצמך איך נרגיש בעולם החדש של יהוה. דתות הכזב יהיו נחלת העבר, וכך גם מערכת המסחר החמדנית והמערכת הפוליטית שדיכאה אנשים וגרמה לסבל בל יתואר במהלך ההיסטוריה. בריאות לקויה, גיל מתקדם ומות יקירינו כבר לא יהיו חלק משגרת החיים. השטן והשדים ייכלאו לאלף שנים. השלכות המרד שלהם יחלפו (ההת׳ כ׳:2, 3). אנחנו נהיה כל כך שמחים שהיינו בטוחים שיהוה תמיד פועל בצורה הנכונה! מ22.02 6, 7 §16, 17
יום ו׳, 25 באוגוסט
אשרי עושי שלום (מתי ה׳:9).
ישוע נקט יוזמה כדי לשמור על השלום עם אחרים ועודד אותם לפתור את הריבים שלהם. הוא לימד אותם שהם צריכים להתפייס עם אחיהם אם הם רוצים שיהוה יקבל את שירותם (מתי ה׳:23, 24). והוא שוב ושוב עזר לשליחים להפסיק להתווכח מי ביניהם הגדול ביותר (לוקס ט׳:46–48; כ״ב:24–27). כדי לרדוף שלום, לא מספיק שלא נגרום לריבים. אנחנו צריכים לנקוט יוזמה כדי לשמור על השלום ולעודד את האחים והאחיות שלנו לפתור את הריבים שלהם (פיל׳ ד׳:2, 3; יעקב ג׳:17, 18). נוכל לשאול את עצמנו: ’מה אני מוכן להקריב כדי להתפייס עם אחרים? כשאח או אחות פוגעים בי, האם אני נוטר להם טינה? האם אני מחכה שהצד השני יבוא להתפייס איתי, או האם אני נוקט יוזמה אפילו אם נראה שהוא זה שגרם לבעיה?’ מ22.03 10 §10, 11
שבת, 26 באוגוסט
גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל (מה״ש כ׳:35).
המקרא ניבא לפני זמן רב שמשרתי אלוהים ’יתנדבו’ לשירות יהוה בהכוונת בנו (תהל׳ ק״י:3). נבואה זו מתגשמת ללא ספק בימינו. מדי שנה משרתי יהוה נלהבים מקדישים מיליוני שעות לפעילות הבישור. הם עושים זאת מרצון ועל חשבונם. הם גם תומכים באחיהם לאמונה מבחינה פיזית, רגשית ורוחנית. אחים ממונים מקדישים אינספור שעות כדי להכין חלקים לאסיפות ולרעות את אחיהם לאמונה. מה עומד מאחורי כל המאמצים האלה? אהבה — אהבה ליהוה ואהבה לרֵע (מתי כ״ב:37–39). ישוע הציב את ענייניהם של אחרים לפני ענייניו, וכך הציב לנו מופת. אנחנו מנסים לעשות כל שביכולתנו כדי ללכת בעקבותיו (רומ׳ ט״ו:1–3). מי שמחקים אותו ייהנו מיתרונות רבים. מ22.02 20 §1, 2
יום א׳, 27 באוגוסט
לא תלין את שכרו של שכיר כל הלילה עד הבוקר (וי׳ י״ט:13).
בחברה החקלאית של עם ישראל היה חייב לשלם לפועלים השכירים בסוף כל יום עבודה. מניעת שכר הייתה שוללת מהפועל את הכסף שהוא זקוק לו כדי להאכיל את המשפחה שלו באותו יום. יהוה הסביר: ”עני הוא וחייו תלויים בשכרו” (דב׳ כ״ד:14, 15; מתי כ׳:8). היום הרבה עובדים מקבלים משכורת פעם או פעמיים בחודש, ולא כל יום. אבל העיקרון שבוויקרא י״ט:13 עדיין רלוונטי. יש מעסיקים שמנצלים את העובדים שלהם ומשלמים להם סכום שהוא נמוך בהרבה משכר הוגן. הם יודעים שלעובדים האלה כנראה אין ברירה אלא להמשיך לעבוד עבור שכר רעב. במובן מסוים, אותם מעסיקים ’מלינים את שכרו של שכיר’. משיחי בעל עסק צריך לקחת לתשומת ליבו את הנקודה הזאת. מ21.12 10 §9, 10
יום ב׳, 28 באוגוסט
אני צמא (יוח׳ י״ט:28).
אחרי כל הסבל שחווה ישוע, הוא ודאי היה צמא מאוד. הוא היה צריך עזרה כדי להרוות את צימאונו. הוא לא חשב שלהגיד מה עובר עליו זה סימן לחולשה, וגם אנחנו לא צריכים לחשוב ככה. אולי בדרך כלל אנחנו מעדיפים לא לשתף אחרים במה שאנחנו צריכים. אבל אם המצב שלנו הוא כזה שאנחנו צריכים עזרה, אנחנו לא צריכים להסס לבקש אותה מאחרים. לדוגמה, אם אנחנו מבוגרים או חולים, אולי נצטרך לבקש מחבר שיסיע אותנו למכולת או לרופא. אם אנחנו מרגישים מיואשים, אולי נוכל לבקש מזקן־קהילה או מחבר משיחי בוגר אחר שיקשיב לנו או שיגיד לנו ”מילה טובה” שתעודד אותנו (מש׳ י״ב:25). אל תשכח שאחינו ואחיותינו אוהבים אותנו, ושהם רוצים לעזור לנו ב”עיתות צרה” (מש׳ י״ז:17). אבל הם לא יכולים לקרוא את המחשבות שלנו. אם לא נגיד כלום, הם לא ידעו שאנחנו צריכים עזרה. מ21.04 11, 12 §11, 12
יום ג׳, 29 באוגוסט
אם ירפו ידיך ביום צרה, צר יהיה כוחך (מש׳ כ״ד:10).
לרבים מאיתנו קשה להסתגל לשינויים. יש כאלה ששירתו זמן רב בהיבט כלשהו בשירות המורחב המיוחד ואז הודיעו להם שמשימתם משתנה. אחרים היו צריכים לוותר על זכות שירות שהם מאוד אהבו בגלל הגיל שלהם. זה טבעי להרגיש מאוכזבים כשאנחנו חווים שינוי כזה. קל לנו יותר להתמודד עם שינויים כשאנחנו מאמצים את ההשקפה של יהוה. הוא מבצע כל כך הרבה דברים נפלאים כיום, ולנו יש את הזכות המיוחדת להיות שותפיו לעבודה (קור״א ג׳:9). האהבה של יהוה כלפינו לא תשתנה לעולם. לכן, אם שינוי בארגון משפיע עליך באופן אישי, אל תתעסק יותר מדי בסיבות ובגורמים לשינוי. במקום לרצות לחזור ל’ימים הראשונים’, בקש מיהוה שיעזור לך לראות את השינוי באור חיובי (קהלת ז׳:10). אם נשמור על גישה חיובית, נישאר שמחים ונאמנים גם כשהנסיבות שלנו משתנות. מ22.03 17 §11, 12
יום ד׳, 30 באוגוסט
יהוה, יהוה... עושה חסד עם אלפים (שמ׳ ל״ד:6, 7).
במי יהוה נוהג בחסד, כלומר באהבה המוּנעת מנאמנות? המקרא מציין שאנחנו יכולים לאהוב הרבה דברים, כמו ”חקלאות”, ”יין ושמן”, ”מוסר”, ”ידע”, ”חוכמה” וכן הלאה (דה״ב כ״ו:10; מש׳ י״ב:1; כ״א:17; כ״ט:3). אבל אי אפשר לנהוג בחסד בחפצים או ברעיונות, אלא אך ורק באנשים. אך יהוה לא נוהג בחסד בכל אחד. הוא נוהג בחסד במי שיש להם יחסים קרובים איתו. אלוהינו נאמן לידידיו. יש לו מטרה נפלאה עבורם, והוא לא יוותר עליהם. יהוה נוהג באהבה בכל בני האדם. ישוע אמר לאדם ששמו נקדימון: ”כה אהב אלוהים את [עולם האנושות] עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המגלה אמונה בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוח׳ ג׳:1, 16; מתי ה׳:44, 45). מ21.11 2 §3; 3 §6, 7
יום ה׳, 31 באוגוסט
עמדו איתן וכך תצילו את חייכם (לוקס כ״א:19).
החיים בסדר העולמי הזה קשים, ואולי בעתיד נתמודד עם קשיים רציניים אפילו יותר (מתי כ״ד:21). כמה אנחנו מייחלים ליום שבו כל זה יהיה מאחורינו, ליום שבו נשכח מהדברים האלה והם לעולם לא יקרו שוב! (יש׳ ס״ה:16, 17) אין ספק שאנחנו צריכים להמשיך לחזק את כוח העמידה שלנו. למה? כי ישוע אמר: ”עמדו איתן וכך תרכשו את נפשותיכם” (לוקס כ״א:19). אם נחשוב איך אחרים מצליחים להתמודד עם ניסיונות שדומים לשלנו, זה יעזור לנו לחזק את כוח העמידה שלנו. מיהו הדוגמה הטובה ביותר לכוח עמידה? יהוה אלוהים. האם התשובה הזאת מפתיעה אותך? אם כן, חשוב על העובדה הבאה: העולם הזה נתון לשליטתו של השטן, והוא מלא בבעיות. ליהוה יש כוח להשמיד אותו תכף ומייד, אבל הוא מחכה למועד עתידי לעשות זאת (רומ׳ ט׳:22). בינתיים אלוהינו ממשיך לגלות כוח עמידה עד שיגיע המועד שקבע. מ21.07 8 §2–4