ספטמבר
יום ו׳, 1 בספטמבר
[הם] ביקשו ממנו להראות להם אות משמיים (מתי ט״ז:1).
היו אנשים בימיו של ישוע שלא הסתפקו בדברים הנפלאים שלימד. הם רצו יותר מזה. אבל כשהוא סירב לספק להם את האות שהם רצו, הם נכשלו (מתי ט״ז:4). מה אומרים כתבי־הקודש? הנביא ישעיהו כתב על המשיח שהוא ”לא יצעק ולא יישא קולו, ולא ישמיע קולו ברחוב” (יש׳ מ״ב:1, 2). ישוע ביצע את שירותו בשקט ובצניעות. הוא לא בנה מקדשים מפוארים, לא לבש לבוש דתי מיוחד ולא דרש שיפנו אליו בתארים דתיים יוקרתיים. בעת משפטו ישוע סירב לחולל נס כדי להרשים את המלך הורדוס, אפילו שחייו היו בסכנה (לוקס כ״ג:8–11). ישוע אומנם חולל ניסים, אבל המטרה העיקרית שלו הייתה לבשר את הבשורה הטובה. הוא אמר לתלמידיו: ”לשם כך באתי” (מר׳ א׳:38). מ21.05 4 §9, 10
שבת, 2 בספטמבר
זו הדרך לחיי עולם: שיכירו אותך, האל האמיתי היחיד, ואת זה אשר שלחת, את ישוע המשיח (יוח׳ י״ז:3).
אנחנו מחפשים אנשים שיש להם ”נטיית הלב הנכונה לחיי עולם” (מה״ש י״ג:48). כדי שהם יוכלו להפוך לתלמידים, אנחנו צריכים לעזור להם (1) להבין, (2) לקבל ו־(3) ליישם את הדברים שהם לומדים מהמקרא (קול׳ ב׳:6, 7; תסל״א ב׳:13). כולם בקהילה יכולים לעזור לתלמידי מקרא אם ינהגו בחדשים באהבה ויקבלו אותם בחמימות כשהם מגיעים לאסיפות (יוח׳ י״ג:35). בנוסף, מי שמדריך את השיעור אולי יצטרך להקדיש הרבה זמן ומאמצים כדי לעזור לתלמיד למוטט אמונות או מנהגים דמויי ”מבצרים” (קור״ב י׳:4, 5). יכול להיות שיידרשו חודשים רבים כדי לעזור לאדם לנקוט את הצעדים האלה, כך שבסופו של דבר הוא יהיה כשיר לטבילה. אבל המאמצים ללא ספק כדאיים. מ21.07 3 §6
יום א׳, 3 בספטמבר
בחנו כל דבר; דִבקו בַּטוֹב (תסל״א ה׳:21).
האם אנחנו משוכנעים שמה שאנחנו מלמדים הוא האמת, ושהדרך שבה עדי־יהוה עובדים את יהוה כיום היא הדרך שמקובלת עליו? השליח פאולוס היה משוכנע לגמרי לגבי האמת (תסל״א א׳:5). הביטחון שלו לא היה מבוסס על רגש. פאולוס היה תלמיד שקדן של דבר־אלוהים. הוא האמין ש”כל הכתוב נכתב בהשראת אלוהים” (טימ״ב ג׳:16). מה המחקרים שלו חשפו? פאולוס מצא בכתבי־הקודש ראיות חד־משמעיות שישוע הוא המשיח המובטח, ראיות שמנהיגי הדת היהודים בחרו להתעלם מהן. אותם מנהיגי דת צבועים טענו שהם מייצגים את אלוהים, אבל התכחשו לו במעשים שלהם (טיט׳ א׳:16). בשונה מהם, פאולוס לא ברר ובחר באילו חלקים מדבר־אלוהים הוא יאמין. הוא היה מוכן ללמד וליישם את כל מה שכתוב בדבר־אלוהים (מה״ש כ׳:27). מ21.10 18 §1, 2
יום ב׳, 4 בספטמבר
איש אינו יכול לבוא אליי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני (יוח׳ ו׳:44).
בזמן שאנחנו נוטעים ומשקים, אנחנו חייבים להכיר בחלק שאלוהים ממלא (קור״א ג׳:6, 7). בעיני יהוה, החיים של כל אדם ואדם יקרים. הוא מעניק לנו את הזכות לשתף פעולה עם בנו באיסוף אנשים מכל האומות לפני שיבוא הסוף של הסדר העולמי הזה (חגי ב׳:7). פעילות הבישור שלנו דומה למשימת חילוץ. ואנחנו כמו צוות חילוץ שנשלח לחלץ אנשים שלכודים במכרה. למרות שאולי רק כורים מעטים יימצאו בחיים, העבודה של כל המחלצים חשובה. אותו דבר נכון לגבי המאמצים שאנחנו עושים בשירות. אנחנו לא יודעים כמה אנשים עוד ייחלצו מהעולם של השטן. אבל יהוה יכול להשתמש בכל אחד מאיתנו כדי לעזור להם. אנדראס, שגר בבוליביה, אומר: ”אני רואה בכל אדם שלומד את האמיתות המקראיות ונטבל תוצאה של מאמץ קבוצתי”. גם אנחנו רוצים לשמור על גישה חיובית כלפי השירות שלנו. אם נעשה את זה יהוה יברך אותנו, והשירות שלנו באמת יהיה מקור של שמחה. מ21.05 19 §19, 20
יום ג׳, 5 בספטמבר
[הימלטו] ממלכודת השטן (טימ״ב ב׳:26).
לצייד יש מטרה אחת — ללכוד או להרוג את החיה. הוא יכול להשתמש במלכודות מסוגים שונים, כפי שאמר גם אחד ממנחמי השווא של איוב (איוב י״ח:8–10). איך הצייד מושך את החיה למלכודת? הוא בוחן אותה. לאן היא הולכת? מה מושך אותה? מה יכול לתפוס אותה בהפתעה? השטן הוא כמו אותו צייד. הוא בוחן אותנו. הוא שם לב לאן אנחנו הולכים ובמה אנחנו מתעניינים, ואז טומן לנו מלכודת ומקווה שהיא תתפוס אותנו לא מוכנים. אבל המקרא מבטיח לנו שגם אם נילכד, אנחנו יכולים להיחלץ. הוא גם מלמד אותנו איך להימנע מהמלכודות האלה מלכתחילה. שתיים מהמלכודות היעילות ביותר של השטן הן גאווה וחמדנות. במשך אלפי שנים השטן הצליח לנצל תכונות שליליות אלה. הוא כמו צייד ציפורים שמפתה את הציפור להיכנס למלכודת או לרשת (תהל׳ צ״א:3). אבל לא מן ההכרח שנילכד בידי השטן, שהרי יהוה חושף בפנינו את התכסיסים שבהם הוא משתמש (קור״ב ב׳:11). מ21.06 14 §1, 2
יום ד׳, 6 בספטמבר
שיבה היא כתר תפארת בהימצאה בדרך צדקה (מש׳ ט״ז:31).
המבוגרים הנאמנים הם אוצרות יקרים. דבר־אלוהים מדמה את שיער השיבה שלהם לכתר (מש׳ כ׳:29). אבל אנחנו עלולים להתעלם בקלות מאותם אוצרות. ובכן, אחים צעירים יותר שמכירים בערך שיש למבוגרים יכולים להשיג משהו הרבה יותר טוב מעושר חומרי. המבוגרים הנאמנים יקרים ליהוה אלוהים. הוא רואה אותם כפי שהם באמת בפנים, והוא מכיר את תכונותיהם הנפלאות ומעריך אותם. הוא שמח לראות שהמבוגרים מעבירים לצעירים יותר את החוכמה שהם צברו לאורך כל חייהם — חיים של שירות נאמן (איוב י״ב:12; מש׳ א׳:1–4). יהוה גם מוקיר את כוח העמידה שלהם (מל׳ ג׳:16). החיים שלהם לא היו נטולי בעיות, אבל האמונה שלהם ביהוה אף פעם לא נחלשה. התקווה שלהם לעתיד חזקה יותר מכפי שהייתה כשהם למדו את האמת. ויהוה אוהב אותם כי הם ממשיכים להכריז את שמו ”גם בגיל שיבה” (תהל׳ צ״ב:12–15). מ21.09 2 §2, 3
יום ה׳, 7 בספטמבר
יבחן כל אחד את מעשיו שלו, ואז שמחתו תהיה תלויה במה שקשור אליו בלבד (גל׳ ו׳:4).
מעת לעת כדאי שנבחן את המניעים שלנו. נוכל לשאול את עצמנו: ’האם אני מודד את הערך שלי בכך שאני משווה את עצמי לאחרים? האם אני פועל מתוך רצון להיות הכי טוב מכולם בכל מה שאני עושה, או לפחות להיות טוב יותר מאח או אחות מסוימים? או האם אני פשוט רוצה לתת את מיטבי ליהוה?’ המקרא קורא לנו לא להשוות את עצמנו לאחרים. למה? מצד אחד, אם אנחנו חושבים שאנחנו טובים יותר מאחינו, אנחנו עלולים להתמלא גאווה. מצד שני, אם אנחנו מסיקים שאנחנו לא טובים בהשוואה לאחרים, סביר להניח שנתייאש (רומ׳ י״ב:3). עלינו לזכור שיהוה משך אותנו אליו לא בגלל היופי שלנו, יכולת הביטוי הטובה שלנו או הפופולאריות שלנו, אלא בגלל הנכונות שלנו לאהוב אותו ולשמוע בקול בנו (יוח׳ ו׳:44; קור״א א׳:26–31). מ21.07 14, 15 §3, 4
יום ו׳, 8 בספטמבר
המשיכו להתחדש בדרך חשיבתכם השלטת (אפ׳ ד׳:23).
כדי לחדש את דרך חשיבתנו, אנחנו צריכים, כמובן, להתפלל, ללמוד את דבר־אלוהים ולהרהר. התמד בדברים האלה ובקש מיהוה שייתן לך את הכוח לעשות זאת. רוח קודשו תעזור לך לגבור על כל נטייה להשוות את עצמך לאחרים. יהוה יעזור לך גם להבין אם צומחות בליבך קנאה או גאווה לא־הולמת, ולעקור במהירות רגשות לא־רצויים אלה (דה״ב ו׳:29, 30). יהוה מכיר את הלב שלנו. הוא גם מודע למאבקים שלנו — נגד רוח העולם ונגד המגרעות שלנו. כשיהוה רואה כמה אנחנו מתאמצים להיאבק בהשפעות שליליות אלה, אהבתו כלפינו גוברת. כדי להמחיש איך הוא מרגיש כלפינו יהוה משתמש בקשר שבין אם לתינוק שלה (יש׳ מ״ט:15). כמה מנחם לדעת שיהוה חש כלפינו אהבה עמוקה כזאת כשהוא רואה אותנו נאבקים כדי לשרת אותו בלב ונפש. מ21.07 24, 25 §17–19
שבת, 9 בספטמבר
שִמחו עם השמחים (רומים י״ב:15).
נוכל להגביר את השמחה שלנו אם נתמקד בכל משימה שאנחנו מקבלים בשירות יהוה. ’התמסר לגמרי’ לפעילות הבישור, והיה מעורב כמיטב יכולתך בפעילויות הקהילה (מה״ש י״ח:5; עב׳ י׳:24, 25). היֵה מוכן לתת תשובות בונות באסיפות על החומר הנלמד. התייחס ברצינות לכל משימת תלמיד שאתה מקבל באסיפת אמצע השבוע. אם מבקשים ממך לבצע משימה מסוימת בקהילה, היה דייקן ומהימן. אף פעם אל תתייחס למשימות שאתה מקבל כאילו הן לא שוות את הזמן שלך. שאף לשפר את המיומנויות שלך (מש׳ כ״ב:29). ככל שתהיה ממוקד יותר בפעילויות ומשימות רוחניות, כך תתקדם מהר יותר והשמחה שלך תגבר (גל׳ ו׳:4). גם יהיה לך קל יותר לשמוח בשמחתם של אחרים כשהם מקבלים זכות שאתה היית רוצה לקבל (גל׳ ה׳:26). מ21.08 22 §11
יום א׳, 10 בספטמבר
החוכמה אשר ממעל היא קודם כול טהורה, אחרי כן אוהבת שלום, סבירה, נכונה לציית, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עימה משוא פנים וצביעות (יעקב ג׳:17).
עלינו להימנע מגאווה ולהיות תמיד מוכנים ללמוד. כפי שמחלה עלולה לגרום לעורקי הלב להתקשות ולהגביל את היכולת שלו לפעום, גאווה עלולה להקשות את ליבנו הסמלי ולמנוע מאיתנו לציית להנחיות של יהוה. הפרושים הרשו ללב שלהם להתקשות עד כדי כך שהם סירבו להכיר בהוכחות הברורות שהציגה להם רוח אלוהים (יוח׳ י״ב:37–40). זה היה מסוכן, כי זה השפיע על עתידם הנצחי (מתי כ״ג:13, 33). כמה חשוב שנמשיך לאפשר לדברו של אלוהים ולרוחו לעצב את האישיות שלנו ולהשפיע על החשיבה ועל ההחלטות שלנו! משום שיעקב היה עניו, הוא נתן ליהוה ללמד אותו. ובזכות הענווה שלו הוא הפך למורה מיומן. מ22.01 10 §7
יום ב׳, 11 בספטמבר
המשיכו לבקש (מתי ז׳:7).
כשאנחנו ’מתמידים בתפילה’, אנחנו יכולים להיות בטוחים שאבינו שבשמיים שומע אותנו (קול׳ ד׳:2). אולי נראה לנו שהתשובה מתעכבת, אבל יהוה מבטיח להשיב לתפילות שלנו בעת המתאימה (עב׳ ד׳:16). זו הסיבה שאנחנו אף פעם לא צריכים להאשים את יהוה אם משהו לא קורה מהר כפי שציפינו. רבים, לדוגמה, מתפללים כבר שנים שמלכות אלוהים תשים קץ לסדר העולמי הזה. גם ישוע אמר שאנחנו צריכים להתפלל על זה (מתי ו׳:10). אבל כמה זה יהיה טיפשי אם מישהו יאפשר לאמונה שלו באלוהים להיחלש כי הקץ לא הגיע במועד שבני האדם ציפו לו (חב׳ ב׳:3; מתי כ״ד:44). אנחנו ננהג בחוכמה אם נמשיך לחכות בסבלנות ליהוה ולהתפלל אליו באמונה. הקץ יגיע בדיוק בזמן הנכון, שהרי יהוה כבר קבע ’את היום ואת השעה’. והיום ההוא יהיה הזמן הטוב ביותר עבור כולם (מתי כ״ד:36; פט״ב ג׳:15). מ21.08 10 §10, 11
יום ג׳, 12 בספטמבר
בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם (פיל׳ ב׳:3).
מבוגרים ענווים מכירים בעובדה שעם הזמן, ככל שהם מזדקנים, הם לא יכולים לעשות כפי שעשו בעבר. חשוב למשל על משגיחי הנפה שלנו. כשהם מגיעים לגיל 70, הם מתבקשים למלא משימה אחרת. זה לא תמיד קל. זו הייתה זכות כל כך גדולה בשבילם לשרת את אחיהם. אבל הם מבינים שדרושים אחים צעירים יותר לתפקיד. הם למעשה מגלים גישה דומה לזו שהייתה ללוויים בישראל הקדומה, שנדרשו להפסיק את שירותם במשכן בגיל 50. שמחתם של אותם לוויים מבוגרים לא הייתה תלויה בזכות ספציפית. הם הפיקו את המיטב מהזכויות שהיו זמינות להם, כשהם עושים את כל מה שהם יכולים כדי לעזור לצעירים מהם (במ׳ ח׳:25, 26). היום, למרות שמשגיחי הנפה לשעבר כבר לא משרתים מספר קהילות, הם ברכה של ממש עבור הקהילה שלהם. מ21.09 8, 9 §3, 4
יום ד׳, 13 בספטמבר
אבא, חטאתי לשמיים ולך. אינני ראוי עוד להיקרא בנך (לוקס ט״ו:21).
ישוע סיפר סיפור מחמם לב על בן סורר, שמתועד בלוקס ט״ו:11–32. צעיר מרד באביו, עזב את הבית ויצא ”אל ארץ רחוקה”. שם הוא ניהל חיי הוללות. אבל כשהוא נקלע לזמנים קשים, הוא התחיל לחשוב ברצינות על מעשיו. הוא הבין שהחיים שלו היו הרבה יותר טובים כשהיה בבית אביו. כפי שישוע אמר, הצעיר ”התעשת”. הוא החליט לחזור הביתה ולבקש מאביו סליחה. הרגע שבו הבן הבין עד כמה הוא הידרדר היה חשוב. הוא היה צריך לנקוט פעולה! הבן האובד גילה חרטה כנה על מה שעשה. המשל הזה הוא יותר מאשר סיפור מחמם לב. העקרונות שעולים ממנו יכולים לעזור לזקני־הקהילה כשהם מנסים להבחין אם אח לאמונה באמת מתחרט על התנהגותו הפסולה. מ21.10 5 §14, 15
יום ה׳, 14 בספטמבר
ארעיד את השמיים ואת הארץ (חגי ב׳:6).
מה לא יורעד, או יוסר? השליח פאולוס כתב: ”הואיל ואנו עתידים לקבל מלכות שלא ניתן להרעידה, הבה... נעבוד את אלוהים כרצונו, ביראה ובכבוד” (עב׳ י״ב:28). כשהעניינים יירגעו אחרי ההרעדה הסופית האדירה, מלכות אלוהים תהיה היחידה שלא תורעד (תהל׳ ק״י:5, 6; דנ׳ ב׳:44). אין זמן לבזבז! אנשים צריכים לבחור: האם ימשיכו לתמוך בסגנון החיים שמקדם העולם, מה שיוביל להשמדה, או האם יתאמצו להתאים את החיים שלהם לרצון אלוהים, מה שיוביל לחיי עולם? (עב׳ י״ב:25) באמצעות פעילות הבישור אנחנו יכולים לעזור לאנשים להחליט מה תהיה עמדתם בעניין חשוב זה. אנחנו רוצים לזכור את המילים שאמר אדוננו ישוע: ”בשורה טובה זו על המלכות תוכרז בכל העולם המיושב לעדות לכל העמים, ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). מ21.09 18, 19 §18–20
יום ו׳, 15 בספטמבר
לעולם לא אעזוב אותך ולעולם לא אנטוש אותך (עב׳ י״ג:5).
זקני־קהילה, יש לכם אחריות מיוחדת לנחם אחים לאמונה אשר יקיריהם עזבו את יהוה (תסל״א ה׳:14). נקטו יוזמה כדי לעודד אותם לפני ואחרי האסיפות. בקרו אותם והתפללו למענם. תוכלו לצאת איתם לשירות או להזמין אותם לפעמים לתוכנית הרוחנית המשפחתית שלכם. רועים רוחניים צריכים להעניק לכבשים האבלים של יהוה את החמלה, האהבה ותשומת הלב שלהן הם זקוקים (תסל״א ב׳:7, 8). יהוה אינו ”חפץ שיושמד איש אלא שהכול יחזרו בתשובה” (פט״ב ג׳:9). גם אם אדם ביצע חטא חמור, החיים שלו עדיין יקרים בעיני אלוהים. חשוב על המחיר הגבוה שיהוה שילם — קורבן הכופר של בנו האהוב — עבור חייהם של חוטאים. ברחמיו יהוה מנסה לעזור לאותם אנשים לחזור אליו. הוא מקווה שהם יבחרו לעשות זאת, כפי שאנחנו רואים ממשלו של ישוע על הבן האובד (לוקס ט״ו:11–32). מ21.09 30, 31 §17–19
שבת, 16 בספטמבר
אתם נהנים מפרי עמלם (יוח׳ ד׳:38).
מה אם ההשתתפות שלך בהטפת הבשורה הטובה ובהוראתה מוגבלת בגלל בריאות לקויה? אתה עדיין יכול למצוא שמחה בתפקיד שיש לך בקציר. שים לב מה עשה דוד המלך אחרי שהוא ואנשיו הצילו את משפחותיהם ואת רכושם מידי העמלקים הפושטים. מאתיים מאנשיו היו עייפים מכדי להילחם, ולכן נשארו מאחור כדי לשמור על הכלים. אחרי הניצחון בקרב דוד הורה לחלק את השלל שווה בשווה בין כולם (שמ״א ל׳:21–25). כך גם לגבי מלאכת עשיית התלמידים הכלל־עולמית. כל מי שעושה את מיטבו יכול להשתתף במידה שווה בשמחה על כל אדם חדש שעוזרים לו להתחיל להתהלך בדרך המובילה לחיים. יהוה שם לב לחריצות ולמניעים הטובים שלנו והוא גומל לנו. הוא גם מלמד אותנו איך נוכל למצוא שמחה בחלק שאנחנו ממלאים בקציר הגדול (יוח׳ י״ד:12). נוכל להיות בטוחים שאלוהים יהיה מרוצה מאיתנו כל עוד לא נוותר! מ21.10 27, 28 §15–17
יום א׳, 17 בספטמבר
תפארת בחורים היא כוחם (מש׳ כ׳:29).
כשאנחנו מזדקנים אולי אנחנו חוששים שאנחנו כבר לא מועילים ליהוה כפי שהיינו בעבר. זה נכון שאולי יש לנו פחות כוח, אבל אנחנו יכולים להשתמש בַחוכמה ובניסיון שצברנו כדי לעזור לצעירים יותר לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם ולקבל על עצמם אחריות חדשה. המבוגרים חייבים להיות ענווים אם הם רוצים לעזור לצעירים. אדם עניו מחשיב את האחרים לנעלים ממנו (פיל׳ ב׳:3, 4). מבוגרים שמגלים את התכונה הזאת מבינים שבמקרים רבים יש יותר מדרך מקראית יעילה אחת לבצע משימה כלשהי. מכאן שיש להם השקפה מציאותית על האופן שבו הם עשו דברים בעבר (קהלת ז׳:10). זה נכון שיש להם הרבה ניסיון יקר שהם יכולים לחלוק עם הדור הצעיר יותר, אבל הם מבינים ש”במת העולם הזה משתנה” ושאולי הם יצטרכו להתאים את עצמם לנסיבות חדשות (קור״א ז׳:31). מ21.09 8 §1, 3
יום ב׳, 18 בספטמבר
מי כמוך באלים, יהוה? מי כמוך, נאדר בקדושה? (שמ׳ ט״ו:11).
יהוה אף פעם לא ידרוש ממשרתיו לעשות משהו שיבזה אותם. הוא קדוש במלוא מובן המילה. הכתובת שהתנוססה על לוחית הזהב שהייתה על מצנפת הכוהן הגדול הבהירה זאת. על לוחית זו היו חרוטות המילים: ”קודש ליהוה” (שמ׳ כ״ח:36–38). המסר שהיה על הלוחית הבהיר לכל מי שראו אותה שיהוה אכן קדוש. אבל מה לגבי אנשים בעם ישראל שלא יכלו לראות את הלוחית כי הם לא היו יכולים לגשת לכוהן הגדול? האם הם החמיצו את המסר החיוני הזה? לא. כל בני העם שמעו את המסר בזמן שהתורה הוקראה באוזני גברים, נשים וילדים (דב׳ ל״א:9–12). אם היית שם, היית שומע את המילים הבאות: ”אני יהוה אלוהיכם... היו קדושים, כי קדוש אני”. ”היו לי קדושים, כי קדוש אני, יהוה” (וי׳ י״א:44, 45; כ׳:7, 26). מ21.12 3 §6, 7
יום ג׳, 19 בספטמבר
חִדלו לדאוג יותר מדי (לוקס י״ב:29).
יש כאלה שמודאגים לגבי הצרכים החומריים שלהם. הם אולי גרים במדינות שיש בהן תנאים כלכליים קשים. יכול להיות שקשה להם להרוויח מספיק כסף כדי לפרנס את המשפחה שלהם. או אולי מי שפרנס את המשפחה מת, והותיר את שאר בני המשפחה ללא תמיכה כספית. יהיה מועיל להחליף דאגות בביטחון. זכור שיהוה מבטיח שאם נציב את הדברים הרוחניים במקום הראשון, הוא ידאג לצרכים החומריים שלנו (מתי ו׳:32, 33). אף פעם לא קרה שהוא לא קיים את ההבטחה שלו (דב׳ ח׳:4, 15, 16; תהל׳ ל״ז:25). אם יהוה דואג לציפורים ולפרחים, אין כל סיבה שנהיה מודאגים מה נאכל או מה נלבש (מתי ו׳:26–30; פיל׳ ד׳:6, 7). כפי שאהבה מניעה הורים לדאוג לילדיהם מבחינה חומרית, אהבה מניעה את אבינו השמימי לדאוג לצרכים החומריים של משרתיו. מ21.12 16, 17 §4, 5; 18 §8
יום ד׳, 20 בספטמבר
יהוה המשיך להיות עם יוסף והוסיף לנטות לו חסד (בר׳ ל״ט:21).
האם קרה לך שמישהו פגע בך עמוקות, אולי אפילו אח לאמונה? חשוב על דוגמתו של יוסף אשר סבל אי־צדק מצד אֶחיו. הוא המשיך להתמקד בשירות יהוה, ויהוה גמל לו בשפע על הסבלנות שלו ועל כוח העמידה שלו. עם הזמן יוסף הצליח להביט מעבר לפגיעה שחווה ולראות איך יהוה בירך אותו (בר׳ מ״ה:5). בדומה ליוסף אנחנו מתנחמים כשאנחנו מתקרבים ליהוה ומשאירים את הצדק בידיים שלו (תהל׳ ז׳:17; ע״ג:28). אם אתה מתמודד עם אי־צדק או עם גורם אחר שמסב לך כאב, זכור שיהוה קרוב ל”שבורי הלב” (תהל׳ ל״ד:18). הוא אוהב אותך כי אתה סבלני וכי אתה משליך עליו את משאך (תהל׳ נ״ה:22). הוא שופט כל הארץ, ושום דבר לא נעלם מעיניו (פט״א ג׳:12). כשאתה מתמודד עם קשיים שאתה לא יכול לפתור בעצמך, האם אתה מוכן לחכות לו בסבלנות? מ21.08 11 §14; 12 §16
יום ה׳, 21 בספטמבר
הבחינו תמיד מהו רצון יהוה (אפ׳ ה׳:17).
זה יהיה חכם לחיות את חיינו כך שיהוה יהיה מרוצה מאיתנו. לשם כך אנחנו חייבים לקבוע סדר עדיפויות נכון. לפעמים כדי לנצל את הזמן שלנו בצורה הטובה ביותר אנחנו צריכים לבחור בין שתי פעילויות שאינן פסולות כשלעצמן. המקרה שבו ישוע ביקר בביתן של מרים ומרתא ממחיש את הנקודה הזאת. מרתא, שוודאי התרגשה לארח את ישוע, הייתה עסוקה בהכנת ארוחה מושקעת. בינתיים אחותה מרים ניצלה את ההזדמנות כדי לשבת לצד אדונה ולהקשיב לדבריו. למרתא אומנם היו כוונות טובות, אבל מרים היא ש”בחרה בחלק הטוב” (לוקס י׳:38–42). בחלוף הזמן מרים אולי שכחה איזה אוכל הוגש במאורע, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים שהיא לא שכחה מה היא למדה מישוע. בדיוק כמו שמרים הוקירה את הזמן שהיה לה במחיצתו של ישוע, אנחנו מוקירים את הזמן שלנו עם יהוה. מ22.01 27 §5, 6
יום ו׳, 22 בספטמבר
האם ראית כיצד נכנע אחאב מלפניי? (מל״א כ״א:29).
אף שאחאב נכנע לפני יהוה, ההתנהגות שלו בהמשך הראתה שהוא לא באמת התחרט. הוא לא ניסה להסיר את פולחן הבעל מהממלכה שלו. והוא גם לא קידם את עבודת יהוה. לאחר מותו של אחאב, יהוה הראה מה הייתה ההשקפה שלו עליו. יהוא, נביא אלוהים, כינה אותו ”רשע” (דה״ב י״ט:1, 2). חשוב על כך: אם החרטה של אחאב הייתה אמיתית, אין ספק שהנביא לא היה מתאר אותו כאדם מרושע ששנא את יהוה. למרות שאחאב גילה מידה של צער, הוא אף פעם לא באמת התחרט. מה אנחנו יכולים ללמוד מהדוגמה של אחאב? כשאליהו הודיע לו על האסון שיבוא על השושלת שלו, אחאב נכנע. זו הייתה התחלה טובה. אבל המעשים שהוא עשה בהמשך הראו שהוא לא התחרט מעומק ליבו. מכאן שחרטה היא יותר מהבעת צער רגעית. מ21.10 3 §4, 5, 7, 8
שבת, 23 בספטמבר
בשורה טובה זו על המלכות תוכרז (מתי כ״ד:14).
ישעיהו היה נביא, וייתכן מאוד שגם אשתו זכתה לשליחות נבואית, שהרי היא מכונה ”הנביאה” (יש׳ ח׳:1–4). כזוג, ישעיהו ואשתו התמקדו בעבודת יהוה. גם הזוגות הנשואים כיום יכולים לבנות את חייהם סביב שירות יהוה אם יעשו כמיטב יכולתם בשירותו. הם יוכלו לחזק את הביטחון שלהם ביהוה אם ילמדו נבואות מקראיות ביחד ויראו איך הן תמיד מתגשמות (טיט׳ א׳:2). הם יכולים לחשוב על החלק שיכול להיות להם בהתגשמות נבואות מסוימות. הם יכולים, למשל, להשתתף בהתגשמות נבואתו של ישוע שהבשורה הטובה תוכרז בכל העולם לפני שהקץ יבוא. ככל שבני הזוג יהיו בטוחים יותר בהתגשמות נבואות המקרא, כך הם יהיו נחושים יותר לעשות את כל מה שהם יכולים בשביל יהוה. מ21.11 16 §9, 10
יום א׳, 24 בספטמבר
אמר [ישוע] לתלמיד: ”הינה אימך” (יוח׳ י״ט:27).
ישוע דאג לאימו, שהייתה ככל הנראה אלמנה. מתוך אהבה ודאגה כלפיה, הוא הפקיד את האחריות לטפל בה בידי יוחנן, בידיעה שהוא ידאג לרווחתה הרוחנית. מאותו יום ואילך יוחנן היה כמו בן למרים, והוא דאג לה כאילו הייתה אימו. מה רבה האהבה שהראה ישוע לאותה אישה יקרה שטיפלה בו ברוך בעת הולדתו ועמדה לצידו בעת מותו. מה נוכל ללמוד מדבריו של ישוע? הקשר שלנו עם אחינו ואחיותינו לאמונה יכול להיות חזק יותר מהקשר שלנו עם בני משפחה מדרגה ראשונה. קרובינו אולי יתנגדו לנו, או אפילו ינטשו אותנו, אבל ישוע הבטיח שאם נדבק ביהוה ובארגונו נקבל ”פי מאה” ממה שאיבדנו. רבים יהיו עבורנו כמו בנים, בנות, אימהות או אבות אוהבים (מר׳ י׳:29, 30). אתה ודאי שמח להיות חלק ממשפחה רוחנית המאוחדת באמונה ובאהבה, אהבה ליהוה וזה לזה! (קול׳ ג׳:14; פט״א ב׳:17). מ21.04 9–11 §7, 8
יום ב׳, 25 בספטמבר
אל תשכחו לעשות את הטוב ולחלוק עם הזולת את מה שיש לכם (עב׳ י״ג:16).
אדם שנוהג בחסד עושה מעבר למצופה. כיום, כמו בעבר, רבים מאחינו ואחיותינו בוחרים לנהוג בחסד באחיהם לאמונה, אפילו באלה שהם לא מכירים באופן אישי. למשל, כשהם שומעים על אסון שהתרחש, הם מייד רוצים לדעת איך הם יכולים לעזור. כשמישהו בקהילה נקלע לקשיים כלכליים, הם לא מהססים להושיט לו עזרה בדרכים מעשיות. ובדומה למשיחיים ממקדוניה במאה הראשונה, הם עושים מעבר למצופה. הם עושים הקרבות אישיות ונותנים ”אף מעבר ליכולתם” כדי לעזור לאחיהם שנמצאים במחסור (קור״ב ח׳:3). זקני־הקהילה שמים לב לעזרה שהאחים והאחיות האוהבים מושיטים, ומביעים על כך הערכה. שבחים חמימים אלה שניתנים בעיתם יעניקו לאחים והאחיות את הכוח שהם זקוקים לו כדי להחזיק מעמד (יש׳ ל״ב:1, 2). מ21.11 11 §14; 12 §21
יום ג׳, 26 בספטמבר
הטה אוזנך והקשב לדברי החכמים (מש׳ כ״ב:17).
מפעם לפעם כולנו זקוקים לעצות. לפעמים אנחנו נוקטים יוזמה ומבקשים עצה ממישהו שאנחנו מעריכים את דעתו. במקרים אחרים אח אכפתי ניגש אלינו ומזהיר אותנו שאנחנו עומדים לנקוט ”צעד מוטעה”, צעד שנתחרט עליו (גל׳ ו׳:1). וחלק מהעצות הן למעשה תיקון שאנחנו מקבלים אחרי שעשינו טעות חמורה. לא משנה באיזו דרך אנחנו מקבלים עצות, עלינו להישמע להן. זה מועיל לנו ויכול להציל את החיים שלנו (מש׳ ו׳:23). הפסוק היומי מעודד אותנו ’להקשיב לדברי החכמים’. אף אדם לא יודע הכול; תמיד יש מישהו שיש לו יותר ידע או ניסיון משיש לנו (מש׳ י״ב:15). מכאן שכשאנחנו נשמעים לעצות, זה מעיד על ענווה. זה מראה שאנחנו מודעים למגבלות שלנו ומבינים שאנחנו זקוקים לעזרה כדי להשיג את המטרות שלנו. המלך שלמה החכם כתב: ”תודות ליועצים רבים ישנה הצלחה” (מש׳ ט״ו:22). מ22.02 8 §1, 2
יום ד׳, 27 בספטמבר
מכסה פשעיו לא יצליח, אך המתוודה ונוטש אותם ירוחם (מש׳ כ״ח:13).
חרטה אמיתית כוללת יותר מאשר לומר שאנחנו מצטערים על ההתנהגות הפסולה שלנו. מדובר בשינוי אמיתי בשכל ובלב. כדי לעשות זאת, צריך לעזוב את דרך הרע ולחזור להתהלך בדרכיו של יהוה (יח׳ ל״ג:14–16). דאגתו העיקרית של חוטא צריכה להיות שיקום יחסיו הפגועים עם יהוה. מה עלינו לעשות אם גילינו שחבר קרוב שלנו עשה חטא חמור? אנחנו רק נזיק לחבר שלנו אם ננסה להסתיר את החטא שלו. המאמצים האלה בכל מקרה אף פעם לא יצליחו כי יהוה צופה במתרחש (מש׳ ה׳:21, 22). אתה יכול לעזור לחבר שלך בכך שתזכיר לו שהזקנים רוצים לעזור. אם הוא מסרב להתוודות בפני הזקנים, עליך לספר להם על העניין. כך תראה שאתה באמת מעוניין בטובתו. מ21.10 7 §19–21
יום ה׳, 28 בספטמבר
אל תדאגו רק לענייניכם האישיים, אלא גם לענייני הזולת (פיל׳ ב׳:4).
כולנו יכולים להתאמץ לחקות את רוח ההקרבה העצמית של ישוע. במקרא נאמר שהוא ”לבש דמות עבד” (פיל׳ ב׳:7). עבד טוב, או משרת טוב, יחפש הזדמנויות לרַצות את אדונו. אנחנו עבדים של יהוה ומשרתים את אחינו, ולכן אנחנו רוצים להיות עוד יותר מועילים ליהוה ולאחינו לאמונה. שאל את עצמך: ’האם אני מוכן לעשות הקרבות אישיות כדי לעזור לאחרים? האם אני מוכן להתנדב בניקיון אתר הכינוס או בתחזוקת אולם המלכות?’ נניח שראית שאתה צריך להשתפר בהיבט כלשהו, אבל חסרה לך המוטיבציה לעשות את השינויים הנחוצים. אם זה המצב, התפלל ליהוה. ספר לו איך אתה מרגיש ובקש ממנו שייתן לך ”הן את הרצון והן את הכוח לפעול” (פיל׳ ב׳:13). מ22.02 23 §9–11
יום ו׳, 29 בספטמבר
אני ארענן את נפשותיכם (מתי י״א:28).
ישוע היה עדין וגמיש גם בנסיבות קשות, וכך הפגין אדיבות (מתי י״א:29, 30). למשל, כשאישה פיניקית התחננה אליו שירפא את בתה, בהתחלה הוא דחה את בקשתה, אבל אחרי שהיא הראתה שיש לה אמונה חזקה הוא נהג באדיבות וריפא את בתה (מתי ט״ו:22–28). ישוע אומנם היה אדיב, אבל הוא לא נמנע מלתת עצות. לפעמים האדיבות שלו באה לידי ביטוי בכך שהוא היה ישיר עם האנשים שהוא אהב. למשל, כשפטרוס ניסה למנוע מישוע לעשות את רצון יהוה, הוא גער בו לעיני התלמידים האחרים (מר׳ ח׳:32, 33). הוא לא עשה את זה כדי להשפיל את פטרוס, אלא כדי להכשיר אותו ולהזהיר את התלמידים האחרים מפני עזות מצח. פטרוס ודאי היה נבוך, אבל המוסר הזה הועיל לו. כדי באמת לנהוג באדיבות, לפעמים תצטרך לתת עצות ישירות לאנשים שאתה אוהב. ברגעים כאלה חקה את ישוע ובסס את העצות שלך על העקרונות שבדבר־אלוהים. מ22.03 11 §12, 13
שבת, 30 בספטמבר
נקריב נא תמיד קורבן הלל לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המכריזות את שמו ברבים (עב׳ י״ג:15).
אנחנו עובדים את יהוה כשאנחנו מהללים אותו (תהל׳ ל״ד:1). אנחנו מהללים את יהוה כאשר אנחנו מדברים בהערכה על התכונות הנפלאות שלו ועל פעליו. דברי הלל נובעים מלב גדוש הערכה. אם נקדיש זמן כדי להרהר בטובו של יהוה ובכל הדברים שהוא עושה למעננו, אף פעם לא יחסרו לנו סיבות להלל אותו. פעילות הבישור היא הזדמנות טובה להקריב ”קורבן הלל לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים”. בדיוק כפי שעלינו להקדיש מחשבה מעמיקה למה שאנחנו עומדים לומר לפני שאנחנו פונים ליהוה בתפילה, חשוב שנחשוב היטב מה נאמר למי שאנחנו פוגשים בשירות. אנחנו רוצים להקריב את ’קורבן ההלל’ הטוב ביותר שאנחנו יכולים. כשאנחנו חולקים את האמת עם אחרים אנחנו מדברים מעומק הלב. מ22.03 21 §8