אוקטובר

דבר־אלוהים הוא הבסיס למה שאנחנו מלמדים ולמה שאנחנו מאמינים.‏ למרות זאת,‏ רבים היום נכשלים כי לדעתם הדרך שבה אנחנו עובדים את אלוהים פשוטה מדי,‏ וכי מה שאנחנו מלמדים לא מתאים למה שהם רוצים לשמוע.‏ מה נוכל לעשות כדי לא להיכשל?‏ השליח פאולוס אמר למשיחיים ברומא:‏ ”‏האמונה באה כתוצאה משמיעת הדבר,‏ והדבר נשמע כתוצאה מהכרזה על המשיח”‏ (‏רומ׳ י׳:‏17‏)‏.‏ מכאן שהאמונה שלנו נבנית באמצעות לימוד כתבי־הקודש,‏ ולא באמצעות השתתפות בטקסים דתיים המנוגדים למקרא,‏ לא משנה כמה הם יפים לעין.‏ עלינו לפתח אמונה חזקה המבוססת על ידע מדויק,‏ כי ”‏בלי אמונה אי־אפשר להיות רצוי בעיני אלוהים”‏ (‏עב׳ י״א:‏1,‏ 6‏)‏.‏ לכן אנחנו לא צריכים אות מרהיב מהשמיים שיוכיח שמצאנו את האמת.‏ כשאנו בוחנים לעומק את עיקרי האמונה המקראיים מחזקי האמונה,‏ זה מספיק לנו כדי להשתכנע ולהיפטר מכל ספק.‏ מ21.‏05 4,‏ 5 §11,‏ 12

השליח פאולוס התמודד עם קשיים רבים.‏ הוא במיוחד היה זקוק לכוח כשהוא הוכה,‏ נרגם באבנים ונאסר (‏קור״ב י״א:‏23–25‏)‏.‏ הוא הודה שלפעמים הוא נאבק ברגשות שליליים (‏רומ׳ ז׳:‏18,‏ 19,‏ 24‏)‏.‏ הוא גם התמודד עם ”‏קוץ בבשר”‏ מסוג מסוים ורצה נואשות שאלוהים יסיר אותו (‏קור״ב י״ב:‏7,‏ 8‏)‏.‏ יהוה נתן לפאולוס כוח לבצע את שירותו למרות כל הקשיים שהיו לו.‏ חשוב על כל מה שפאולוס הצליח לעשות.‏ כשהוא היה במעצר בית ברומא,‏ לדוגמה,‏ הוא הגן בקנאות על הבשורה הטובה בפני ראשי היהודים ואולי גם בפני פקידי ממשל (‏מה״ש כ״ח:‏17;‏ פיל׳ ד׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ הוא גם בישר לרבים מאנשי משמר הקיסר ונתן עדות לכל מי שביקרו אותו (‏מה״ש כ״ח:‏30,‏ 31;‏ פיל׳ א׳:‏13‏)‏.‏ באותה תקופה פאולוס כתב בהשראת אלוהים איגרות שמועילות למשיחיים האמיתיים עד ימינו.‏ מ21.‏05 21 §4,‏ 5

גאווה גרמה לעוזיהו מלך יהודה לדחות תיקון ולנהוג בעזות מצח.‏ עוזיהו היה איש חיל.‏ הייתה לו הצלחה במבצעים צבאיים,‏ בפרויקטים של בנייה ובתחום החקלאות.‏ ’‏האלוהים העניק לו הצלחה’‏ (‏דה״ב כ״ו:‏3–7,‏ 10‏)‏.‏ ”‏אולם כאשר התחזק,‏ גבה ליבו לאובדנו שלו”‏,‏ מציין המקרא.‏ עוד קודם לכן יהוה הורה שרק הכוהנים מורשים להקטיר קטורת במקדש.‏ אבל המלך עוזיהו נכנס בעזות מצח למקדש כדי להקטיר קטורת.‏ יהוה לא היה מרוצה מההתנהגות שלו והיכה את אותו אדם גאוותן בצרעת (‏דה״ב כ״ו:‏16–21‏)‏.‏ האם גאווה עלולה לגרום לנו להילכד באותה מלכודת שבה נלכד עוזיהו?‏ כן,‏ זה עלול לקרות לנו אם נתמקד יותר מדי בעצמנו.‏ עלינו לזכור שכל הכישרונות שיש לנו וכל הזכויות שאנחנו מקבלים בקהילה הם מיהוה (‏קור״א ד׳:‏7‏)‏.‏ אם נהיה גאוותנים,‏ יהוה לא ישתמש בנו.‏ מ21.‏06 16 §7,‏ 8

ישוע ידע שלא תמיד יהיו לתלמידיו חוויות יוצאות דופן בשירות.‏ למעשה,‏ אנחנו לא יודעים כמה מהאנשים שהקשיבו לראשונה לתלמידים הפכו למאמינים.‏ התלמידים היו צריכים למצוא שמחה לא רק מההישגים שלהם,‏ אלא חשוב מכך,‏ מהידיעה שיהוה מרוצה מהמאמצים השקדניים שלהם.‏ אם נתמיד בשירות שלנו,‏ נזכה לחיי עולם.‏ כשאנחנו עושים מאמצים כנים כדי לזרוע ולטפח את זרעי האמת,‏ אנחנו גם ’‏זורעים למען הרוח’‏,‏ שהרי אנו מאפשרים לרוח הקודש של אלוהים לפעול בחופשיות בחיים שלנו.‏ כל עוד אנחנו לא ’‏אומרים נואש’‏,‏ או ’‏לא נלאים’‏,‏ יהוה מבטיח לנו שהוא יעניק לנו חיי עולם,‏ גם אם אנחנו עוזרים לתלמיד חדש להקדיש לו את החיים וגם אם לא (‏גל׳ ו׳:‏7–9‏)‏.‏ מ21.‏10 26 §8,‏ 9

במקרה אחד ישוע ותלמידיו היו תשושים מפעילות בישור נמרצת.‏ הם היו זקוקים למקום שבו יוכלו לנוח,‏ אבל קהל גדול של אנשים מצא אותם.‏ ישוע התמלא רחמים והחל ללמד את האנשים ”‏דברים רבים”‏.‏ הוא שם את עצמו במקומם של האנשים בקהל.‏ הוא ראה כמה הם סובלים וכמה הם זקוקים לתקווה,‏ והוא רצה לעזור להם.‏ האנשים בימינו נמצאים באותו מצב.‏ אל תיתן למראה החיצוני שלהם להטעות אותך.‏ הם כמו כבשים תועים שאין להם רועה שידריך אותם.‏ השליח פאולוס תיאר אנשים כאלה כמי שאין להם אלוהים וכחסרי תקווה (‏אפ׳ ב׳:‏12‏)‏.‏ כשאנחנו חושבים על המצב הרוחני של האנשים בשטח שלנו,‏ אהבה וחמלה מניעות אותנו לעזור להם.‏ והדרך הטובה ביותר לעזור להם היא להציע להם שיעור מקרא.‏ מ21.‏07 5 §8

אדם בעל חשיבות עצמית הוא גאוותן ואנוכי.‏ אדם קנאי לא רק רוצה משהו ששייך לאדם אחר,‏ אלא גם רוצה לשלול מאותו אדם את מה שיש לו.‏ קנאה היא סוג של שנאה.‏ ניתן לדמות את התכונות השליליות האלה — חשיבות עצמית וקנאה — לחומרים שמזהמים את הדלק שמניע מטוס.‏ המטוס אולי ימריא,‏ אבל אותם חומרים מזהמים עלולים לחסום את צינורות הדלק ולגרום להתרסקות המטוס.‏ באופן דומה,‏ מישהו יכול לשרת את יהוה לזמן מה,‏ אבל אם מה שמניע אותו זה חשיבות עצמית וקנאה,‏ הוא ייפול (‏מש׳ ט״ז:‏18‏)‏.‏ הוא יפסיק לשרת את יהוה ויפגע בעצמו ובאחרים.‏ נוכל להילחם בחשיבות עצמית אם נזכור את עצתו של השליח פאולוס:‏ ”‏אל תעשו דבר מתוך יריבות או מתוך חשיבות עצמית,‏ אלא בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם”‏ (‏פיל׳ ב׳:‏3‏)‏.‏ מ21.‏07 15,‏ 16 §6–8

יש כאלה שחושבים שדת האמת צריכה להיות מסוגלת להשיב על כל שאלה ושאלה,‏ אפילו על שאלות שהמקרא לא מתייחס אליהן באופן ספציפי.‏ האם זו ציפייה מציאותית?‏ חשוב על הדוגמה של השליח פאולוס.‏ הוא עודד את אחיו לאמונה ’‏לבחון כל דבר’‏,‏ אבל הוא גם הודה שיש הרבה דברים שהוא לא מבין (‏תסל״א ה׳:‏21‏)‏.‏ הוא כתב:‏ ”‏ידיעתנו חלקית”‏,‏ והוסיף:‏ ”‏אנו רואים במעורפל באמצעות מראת מתכת”‏ (‏קור״א י״ג:‏9,‏ 12‏)‏.‏ פאולוס לא הבין הכול;‏ וכך גם אנחנו.‏ אבל הוא כן הבחין בקווים הכלליים של המטרות של יהוה.‏ היה לו מספיק ידע כדי להיות משוכנע שהוא מחזיק באמת.‏ אחת הדרכים שבהן נוכל לחזק את הביטחון שלנו שמצאנו את האמת היא להשוות את המתכונת לעבודת אלוהים שישוע לימד עם מה שעדי־יהוה עושים כיום.‏ מ21.‏10 18,‏ 19 §2–4

מבוגרים,‏ גם אם אתם משרתים בשירות המורחב וגם אם לא,‏ אתם יכולים לעשות הרבה כדי לעזור לאחרים.‏ איך?‏ התאימו את עצמכם לנסיבות החדשות שלכם.‏ הציבו מטרות חדשות,‏ והתמקדו במה שאתם יכולים לעשות,‏ ולא במה שאתם לא יכולים לעשות.‏ דוד המלך רצה בכל ליבו לבנות בית ליהוה.‏ אבל כשיהוה הודיע לו שהזכות הזאת תינתן לשלמה הצעיר,‏ דוד קיבל את ההחלטה של יהוה ותמך בפרויקט בלב שלם (‏דה״א י״ז:‏4;‏ כ״ב:‏5‏)‏.‏ הוא לא חשב שהוא מתאים יותר למשימה בגלל ששלמה ”‏צעיר וחסר ניסיון”‏ (‏דה״א כ״ט:‏1‏)‏.‏ דוד ידע שההצלחה של פרויקט הבנייה תלויה בברכה של יהוה,‏ ולא בגיל ובניסיון של מי שמשגיחים על הפרויקט.‏ כדוגמת דוד,‏ המבוגרים היום ממשיכים להיות פעילים גם כשהתפקידים שלהם משתנים.‏ והם יודעים שיהוה יברך את האחים הצעירים שממלאים את המשימות שהם מילאו בעבר.‏ מ21.‏09 9 §4;‏ 10 §5,‏ 8

מטרות רוחניות נותנות לחיים שלנו כיוון ומשמעות.‏ אבל המפתח הוא להציב מטרות שמתאימות ליכולות ולנסיבות שלנו,‏ ולא של אחרים.‏ אנחנו לא רוצים לגרום לעצמנו אכזבה וייאוש (‏לוקס י״ד:‏28‏)‏.‏ כמשרת של יהוה אתה אדם ייחודי וחלק חשוב במשפחתו המגוונת.‏ יהוה לא משך אותך אליו כי אתה יותר טוב מאחרים.‏ הוא משך אותך כי הוא בחן את ליבך וראה אדם עניו שמוכן ללמוד ושאותו הוא יכול לעצב.‏ היה בטוח שהוא מעריך כשאתה עושה את מיטבך כדי לשרת אותו.‏ ההתמדה והנאמנות שלך מוכיחות שיש לך ”‏לב ישר וטוב”‏ (‏לוקס ח׳:‏15‏)‏.‏ לכן המשך לתת את המיטב שלך ליהוה.‏ אז תהיה לך סיבה טובה לשמוח ”‏במה שקשור [‏אליך]‏ בלבד”‏ (‏גל׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ מ21.‏07 24 §15;‏ 25 §20

במקרים רבים נצטרך להתאזר בסבלנות בזמן שאנחנו מחכים שהצדק ייעשה.‏ למשל,‏ כשלזקנים נודע על חטא חמור שנעשה בקהילה,‏ הם מבקשים בתפילה את ”‏החוכמה אשר ממעל”‏ כדי שיוכלו להבין איך יהוה רואה את המצב (‏יעקב ג׳:‏17‏)‏.‏ המטרה שלהם היא לעזור לחוטא לחזור ”‏מדרכו המוטעית”‏,‏ אם אפשר (‏יעקב ה׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ הם גם רוצים לעשות כל שביכולתם כדי להגן על הקהילה וכדי לנחם את מי שנפגעו (‏קור״ב א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כאשר הזקנים מטפלים במקרים של חטא חמור,‏ הם קודם כול צריכים לדעת את כל העובדות,‏ וזה יכול לקחת זמן.‏ אחר כך הם מתפללים ושוקלים אילו עצות מקראיות לתת,‏ ואיך להטיל מוסר ”‏במידה הראויה”‏ (‏יר׳ ל׳:‏11‏)‏.‏ הזקנים לא ממהרים לקבל החלטה.‏ כשהעניינים מטופלים בצורה נכונה זה בסופו של דבר לטובת כולם בקהילה.‏ מ21.‏08 10,‏ 11 §12,‏ 13

בגלל הרעב שהיה בישראל,‏ נעמי,‏ בעלה ושני בניהם עברו להתגורר במואב.‏ שם בעלה של נעמי מת.‏ שני בניה התחתנו,‏ אבל למרבה הצער גם הם מתו (‏רות א׳:‏3–5‏)‏.‏ האסונות האלה גרמו לנעמי לשקוע בייאוש יותר ויותר עמוק.‏ היא הייתה כל כך מיואשת שהיא הסיקה שיהוה מתנגד לה.‏ שים לב איך היא הביעה את רגשותיה בנוגע לאלוהים:‏ ”‏יד יהוה פנתה נגדי”‏.‏ ”‏הכול יכול מירר את חיי עד מאוד”‏.‏ היא גם אמרה:‏ ”‏יהוה פעל נגדי והכול יכול המיט עליי אסון”‏ (‏רות א׳:‏13,‏ 20,‏ 21‏)‏.‏ יהוה מבין ש”‏העושק יכול להטריף את דעתו של החכם”‏ (‏קהלת ז׳:‏7‏)‏.‏ הוא הניע את רות לנהוג בחסד בנעמי.‏ בחפץ לב ובעדינות,‏ רות עזרה לחמותה להתאזן מבחינה רגשית ורוחנית.‏ מ21.‏11 9 §9,‏ 10;‏ 10 §13

אם אנחנו מתמקדים במשימות שיש לנו כעת,‏ האם זה אומר שאנחנו צריכים להפסיק לחפש דרכים להרחיב את השירות שלנו ליהוה?‏ ממש לא!‏ אנחנו יכולים וצריכים להציב מטרות רוחניות שיעזרו לנו להמשיך להשתפר בשירות ולעזור לאחינו ואחיותינו.‏ אם ננהג בחוכמה ובצניעות ונשרת אחרים במקום להתמקד בעצמנו,‏ נצליח לממש מטרות אלה (‏מש׳ י״א:‏2;‏ מה״ש כ׳:‏35‏)‏.‏ אילו מטרות תוכל להציב לעצמך?‏ בקש מיהוה שיעזור לך להבחין במטרות שתוכל להשיג (‏מש׳ ט״ז:‏3‏)‏.‏ האם אתה יכול לחתור לשרת כחלוץ עוזר או רגיל,‏ לשרת בבית־אל או להשתתף בתוכניות בנייה תיאוקרטיות?‏ או אולי יש לך אפשרות ללמוד שפה חדשה כדי להפיץ את הבשורה הטובה או לעבור לבשר במקום אחר.‏ מ21.‏08 23 §14,‏ 15

החסד חשוב מאוד ליהוה (‏הוש׳ ו׳:‏6‏)‏.‏ באמצעות הנביא מיכה,‏ אלוהינו קורא לנו ”‏לאהוב חסד”‏ (‏מיכה ו׳:‏8‏)‏.‏ כמובן,‏ כדי לעשות זאת,‏ עלינו לדעת מהו חסד.‏ המונח הזה מופיע יותר מ־240 פעם בתרגום עולם חדש של התנ״ך.‏ מה משמעותו?‏ על־פי המונחון המצוי בתרגום זה,‏ חסד מתייחס ל”‏אהבה המונעת ממחויבות,‏ יושרה,‏ נאמנות ודבקות איתנה.‏ החסד בדרך כלל מתאר את אהבתו של אלוהים כלפי בני אדם,‏ אך נוגע גם לאהבה בין אנשים”‏.‏ יהוה הוא הדוגמה הנעלה ביותר לחסד.‏ אין פלא שדוד המלך הכריז מעומק ליבו:‏ ”‏יהוה,‏ חסדך מגיע עד השמיים.‏.‏.‏ מה יקר חסדך,‏ אלוהים!‏”‏ (‏תהל׳ ל״ו:‏5,‏ 7‏)‏ האם אנחנו,‏ כמו דוד,‏ מעריכים מעומק ליבנו את חסד אלוהים?‏ מ21.‏11 2 §1,‏ 2;‏ 3 §4

משפחת עובדי יהוה כוללת את ישוע,‏ ”‏בכור כל בריאה”‏,‏ והמוני מלאכים (‏קול׳ א׳:‏15;‏ תהל׳ ק״ג:‏20‏)‏.‏ כשישוע היה עלי אדמות הוא הראה שבני אדם נאמנים יכולים לראות ביהוה אביהם.‏ כשהוא דיבר עם תלמידיו הוא התייחס ליהוה בתור ”‏אבי ואביכם”‏ (‏יוח׳ כ׳:‏17‏)‏.‏ וכשאנחנו מקדישים את עצמנו ליהוה ונטבלים,‏ אנחנו מצטרפים למשפחה אוהבת של אחים ואחיות (‏מר׳ י׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ יהוה הוא אב אוהב.‏ ישוע רוצה שנראה את יהוה כפי שהוא רואה אותו,‏ כהורה חם ואוהב שקל לגשת אליו,‏ ולא כדמות סמכותית קרירה.‏ זו הסיבה שהוא התחיל את התפילה לדוגמה במילים:‏ ”‏אבינו”‏.‏ הוא יכול היה להנחות אותנו לכנות את יהוה ”‏הכול יכול”‏,‏ ’‏הבורא’‏,‏ או ’‏המלך הנצחי’‏ — כל אלה הם תארים הולמים שמופיעים במקרא (‏בר׳ מ״ט:‏25;‏ יש׳ מ׳:‏28;‏ טימ״א א׳:‏17‏)‏.‏ אבל ישוע השתמש במונח הלבבי ”‏אבא”‏.‏ מ21.‏09 20 §1,‏ 3

המלך מנשה התעלם בעקשנות מהאזהרות שיהוה נתן לו באמצעות נביאיו.‏ לבסוף,‏ ”‏יהוה הביא [‏נגד יהודה]‏ את שרי צבא מלך אשור,‏ והם לכדו את מנשה בקרסים וכבלו אותו בשני כבלי נחושת ולקחו אותו אל בבל”‏.‏ שם,‏ בזמן שהיה במאסר בארץ זרה,‏ מנשה כנראה חשב לעומק על מה שהוא עשה.‏ הוא ”‏הוסיף להיכנע עד מאוד לפני אלוהי אבותיו”‏.‏ ולא רק זה,‏ הוא אפילו ”‏התחנן אל יהוה אלוהיו”‏.‏ למעשה,‏ מנשה ”‏המשיך להתפלל אליו”‏ (‏דה״ב ל״ג:‏10–12‏)‏.‏ עם הזמן יהוה השיב לתפילות של מנשה.‏ הוא ראה את השינויים שחלו בליבו,‏ אשר השתקפו בתפילות שלו.‏ לכן יהוה נענה להפצרות של מנשה והשיב אותו לכס מלכותו.‏ מנשה ניצל את ההזדמנות עד תום והראה כמה עמוקה חרטתו.‏ מ21.‏10 4 §10,‏ 11

עקילס ופריסקילה היו צריכים לעזוב את הסביבה המוכרת שלהם,‏ לעבור לבית חדש ולפתוח את עסק עשיית האוהלים שלהם במקום אחר.‏ בקורינתוס,‏ העיר שאליה עברו,‏ עקילס ופריסקילה היו פעילים בקהילה המקומית ועמלו יחד עם השליח פאולוס לחזק את האחים.‏ בהמשך הם עברו לערים אחרות,‏ היכן שהיה צורך רב יותר במבשרים (‏מה״ש י״ח:‏18–21;‏ רומ׳ ט״ז:‏3–5‏)‏.‏ אילו חיים עשירים ומספקים ודאי היו להם ביחד!‏ זוגות בימינו יכולים לחקות את פריסקילה ועקילס ולהציב את ענייני המלכות במקום הראשון.‏ הזמן הטוב ביותר עבור זוג לדבר על המטרות שלהם בחיים הוא בתקופת החיזורים.‏ כשבני זוג מחליטים החלטות ביחד ומתאמצים להשיג מטרות רוחניות משותפות,‏ יש להם יותר הזדמנויות לראות את רוח יהוה פועלת בחיים שלהם (‏קהלת ד׳:‏12‏)‏.‏ מ21.‏11 17 §11,‏ 12

עלינו להתייחס בכובד ראש להנחיה של אלוהים לכבד את ההורים שלנו.‏ זכור שההנחיה הזו מופיעה מייד אחרי ההצהרה:‏ ”‏קדושים תהיו,‏ כי קדוש אני,‏ יהוה אלוהיכם”‏ (‏וי׳ י״ט:‏2‏)‏.‏ לאור הנחייתו של יהוה לכבד את ההורים שלנו,‏ עלינו לשאול את עצמנו:‏ ”‏איך אני בתחום הזה?‏”‏ אם אתה מרגיש שהיית צריך לעשות יותר בעבר,‏ תוכל להחליט עכשיו שתעשה מאמץ להשתפר.‏ אתה לא יכול לשנות את העבר,‏ אבל אתה יכול להיות נחוש להקדיש מעתה ואילך יותר זמן להורים שלך ולעשות למענם יותר.‏ אולי תוכל לבלות איתם יותר זמן.‏ תוכל גם לתת להם יותר תמיכה חומרית,‏ רוחנית או רגשית.‏ כך תפעל בהתאם לכתוב בוויקרא י״ט:‏3‏.‏ מ21.‏12 4,‏ 5 §10–12

דוד המלך עשה טעויות חמורות.‏ למשל,‏ הוא נאף עם בת שבע ואפילו הביא לכך שבעלה ייהרג (‏שמ״ב י״א:‏2–4,‏ 14,‏ 15,‏ 24‏)‏.‏ כתוצאה מכך דוד פגע לא רק בעצמו,‏ אלא גם במשפחה שלו,‏ כולל בנשותיו האחרות (‏שמ״ב י״ב:‏10,‏ 11‏)‏.‏ במקרה אחר דוד לא נשען לגמרי על יהוה והורה לקיים מפקד לא־חוקי של צבא ישראל.‏ מה הייתה התוצאה?‏ 000,‏70 מתוך בני ישראל מתו ממגפה (‏שמ״ב כ״ד:‏1–4,‏ 10–15‏)‏.‏ האם היית שופט את דוד כמי שלא ראוי לרחמים של יהוה?‏ יהוה לא ראה אותו ככה.‏ הוא התמקד בנאמנות שגילה דוד לאורך חייו ובחרטה הכנה שלו.‏ לכן יהוה סלח לדוד על החטאים החמורים האלה.‏ הוא ידע שדוד אוהב אותו מאוד ורוצה לעשות את הטוב והישר.‏ אתה ודאי אסיר תודה שאלוהינו מחפש בנו את הטוב (‏מל״א ט׳:‏4;‏ דה״א כ״ט:‏10,‏ 17‏)‏.‏ מ21.‏12 19 §11–13

ישוע נהג בחמלה במי שהיו להם מגבלות פיזיות.‏ זכור את הדיווח שהוא מסר ליוחנן המטביל:‏ ’‏עיוורים רואים,‏ פיסחים מתהלכים,‏ מצורעים נטהרים,‏ חירשים שומעים ומתים מוקמים לתחייה’‏.‏ בתגובה לניסים של ישוע ”‏כל האנשים.‏.‏.‏ שיבחו את אלוהים”‏ (‏לוקס ז׳:‏20–22‏)‏.‏ המשיחיים שמחים לחקות את החמלה של ישוע כלפי מי שיש להם מגבלות פיזיות.‏ לכן אנחנו נוהגים בטוב לב,‏ בהתחשבות ובסבלנות באותם אנשים.‏ זה נכון שיהוה לא נתן לנו את הכוח לחולל ניסים,‏ אבל יש לנו הזכות לבשר למי שעיוורים מבחינה פיזית או רוחנית את הבשורה הטובה על גן עדן שבו בני אדם ייהנו שוב מבריאות פיזית ורוחנית מושלמת (‏לוקס ד׳:‏18‏)‏.‏ בשורה טובה זו מניעה הרבה אנשים להלל את אלוהים כבר עכשיו.‏ מ21.‏12 9 §5

יעקב הסתמך על כתבי־הקודש.‏ הוא השתמש בדבר־אלוהים כדי לעזור למאזיניו להבין שיהוה תמיד גומל למי שבדומה לאיוב נאמנים לו.‏ כדי להבהיר את הנקודה יעקב השתמש במילים פשוטות ובהיגיון.‏ כך הוא הסב את תשומת הלב ליהוה,‏ ולא לעצמו.‏ הלקח בשבילנו הוא ללמד בפשטות ולהתבסס על דבר־אלוהים.‏ אנחנו רוצים שאחרים יתרשמו מהידע העצום של יהוה ומכמה שאכפת לו מהם,‏ ולא מהידע שלנו (‏רומ׳ י״א:‏33‏)‏.‏ נוכל להשיג את המטרה הזאת אם נקפיד לבסס את מה שאנחנו אומרים על כתבי־הקודש.‏ לדוגמה,‏ במקום לומר לתלמידי המקרא שלנו מה אנחנו היינו עושים אם היינו במקומם,‏ אנחנו צריכים לעזור להם לחשוב על דוגמאות מקראיות ולהבין מה יהוה חושב ומרגיש.‏ כך הם ירצו לשמח את יהוה,‏ לא אותנו.‏ מ22.‏01 10,‏ 11 §9,‏ 10

אלוהים מצפה שנפעל למען רעינו ולא רק שנימנע מלפגוע בהם.‏ אם משיחי רוצה לשמח את אלוהים,‏ חיוני שהוא יישם את המצווה ”‏אהוב את רעך כמוך”‏.‏ ישוע הבליט את חשיבות המצווה הזו.‏ פרוש אחד שאל אותו:‏ ”‏מהי המצווה הגדולה ביותר בתורה?‏”‏ ישוע השיב שהמצווה הגדולה ביותר והראשונה היא לאהוב את יהוה בכל ליבנו,‏ בכל נפשנו ובכל שכלנו.‏ לאחר מכן ישוע ציטט מוויקרא י״ט:‏18 ואמר:‏ ”‏השנייה דומה לה:‏ ’‏ואהבת לרעך כמוך’‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏35–40‏)‏.‏ יש אינספור דרכים לנהוג באהבה ברענו.‏ אחת הדרכים היא ליישם את ההנחיה שבוויקרא י״ט:‏18‏:‏ ”‏לא תנקום ולא תיטור טינה”‏.‏ מ21.‏12 10,‏ 11 §11–13

ישוע הושיט את ידו והציל את פטרוס.‏ ראוי לציין שפטרוס הצליח ללכת על פני המים הסוערים כל עוד הוא התמקד בישוע.‏ אבל כשהוא הביט בסערה הוא נתקף פחד וספק,‏ והתחיל לשקוע (‏מתי י״ד:‏24–31‏)‏.‏ אנחנו יכולים ללמוד ממה שקרה לפטרוס.‏ כשהוא יצא מהסירה והתחיל ללכת על פני הים הוא לא ציפה שדעתו תוסח ושהוא יתחיל לשקוע.‏ הוא רצה להישאר על פני המים עד שיגיע לאדונו.‏ אבל הוא הפסיק להתמקד במטרה.‏ אנחנו אומנם לא צריכים ללכת על פני המים,‏ אבל אנחנו כן מתמודדים עם מבחני אמונה.‏ אם נאבד את המיקוד שלנו ביהוה ובהבטחות שלו,‏ נתחיל לשקוע מבחינה רוחנית.‏ אם כן,‏ לא משנה אילו ”‏סערות”‏ יש לנו בחיים,‏ אנחנו צריכים להמשיך להתמקד ביהוה וביכולת שלו לעזור לנו.‏ מ21.‏12 17,‏ 18 §6,‏ 7

תפילות,‏ לימוד והרהורים הם חלק מעבודת אלוהים.‏ כשאנחנו מתפללים אנחנו מתקשרים עם אבינו השמימי,‏ שאוהב אותנו מאוד.‏ כשאנחנו לומדים את המקרא,‏ אנחנו סופגים את ”‏ידע אלוהים”‏,‏ מקור כל חוכמה (‏מש׳ ב׳:‏1–5‏)‏.‏ כשאנחנו מהרהרים אנחנו חושבים על האישיות המדהימה של יהוה ועל המטרה הנהדרת שלו עבור כל הבריאה.‏ אנחנו גם חושבים איך אנחנו משתלבים במטרה הזאת.‏ אין דרך טובה מזו לנצל את הזמן שלנו!‏ אבל איך נוכל להפיק את המרב מהזמן המוגבל שעומד לרשותנו?‏ אם אפשר,‏ מומלץ לבחור בסביבה שקטה.‏ שים לב לדוגמתו של ישוע.‏ לפני שהוא התחיל בשירותו הארצי,‏ הוא היה 40 יום במדבר (‏לוקס ד׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ בסביבה השקטה הזאת הוא יכול היה להתפלל ליהוה ולהרהר ברצון אביו כלפיו.‏ אין ספק שזה הכין אותו למבחנים שהוא עמד לחוות.‏ מ22.‏01 27,‏ 28 §7,‏ 8

זקן קהילה או אח בוגר אחר אולי יצביעו על משהו שאנחנו צריכים לשפר.‏ אם מישהו אוהב אותנו מספיק כדי לתת לנו עצה שמבוססת על המקרא,‏ אנחנו צריכים לאמץ את העצה לליבנו.‏ האמת היא שלפעמים קשה לנו מאוד לקבל עצות ישירות.‏ אנחנו עלולים אפילו להיעלב.‏ למה?‏ אומנם אין לנו בעיה להודות שאנחנו לא־מושלמים,‏ אבל לפעמים קשה לנו לקבל עצה כשמישהו מצביע על מגרעת ספציפית שיש לנו (‏קהלת ז׳:‏9‏)‏.‏ אנחנו עלולים לנסות להצדיק את עצמנו,‏ להטיל ספק במניעים של האדם שנתן לנו עצה או להיפגע מהדרך שבה הוא נתן אותה.‏ אולי אפילו נהיה ביקורתיים כלפי האדם עצמו ונחשוב:‏ ’‏באיזו זכות הוא מייעץ לי?‏ גם לו יש פגמים!‏’‏ ואם אנחנו לא מרוצים מהעצה שקיבלנו,‏ אנחנו עלולים להתעלם ממנה או לחפש במקום אחר את מה שהיינו רוצים לשמוע.‏ מ22.‏02 8,‏ 9 §2–4

האם כשנחיה בעולם החדש של אלוהים יהיו לנו קשיים שעשויים לבחון כמה אנחנו בטוחים שיהוה תמיד פועל בצורה הנכונה?‏ חשוב,‏ למשל,‏ על מה שקרה זמן קצר לאחר שבני ישראל שוחררו מעבדות במצרים.‏ חלק מהם התלוננו משום שהם התגעגעו למזון הטרי שהיה להם שם,‏ והם בזו למן שיהוה העניק להם (‏במ׳ י״א:‏4–6;‏ כ״א:‏5‏)‏.‏ האם יהיו לנו מחשבות דומות אחרי שתסתיים הצרה הגדולה?‏ אנחנו לא יודעים כמה עבודה תהיה כרוכה בניקיון כדור הארץ אחרי ההשמדה שתבוא ובהפיכתו בהדרגה לגן עדן.‏ סביר להניח שתהיה לנו הרבה עבודה ונחווה בהתחלה אי־נוחות.‏ האם נעז להתלונן על מה שיהוה יספק באותה עת?‏ בדבר אחד אנחנו בטוחים:‏ ככל שאנחנו מעריכים את מה שיהוה מספק עכשיו,‏ גדלים הסיכויים שנעשה זאת גם באותם ימים.‏ מ22.‏02 7 §18,‏ 19

בנבואה בזכריה ח׳:‏23 המילים ”‏איש יהודי”‏ ו”‏עימכם”‏ מתייחסות לאותה קבוצה — השארית המשוחה (‏רומ׳ ב׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ ”‏עשרה אנשים מכל לשונות האומות”‏ מסמלים את הכבשים האחרים.‏ הם ’‏מחזיקים היטב’‏,‏ או דבקים בנאמנות,‏ במשוחים ומצטרפים אליהם לעבודת אלוהים הטהורה.‏ כפי שנובא ביחזקאל ל״ז:‏15–19,‏ 24,‏ 25‏,‏ יהוה איחד את המשוחים ואת הכבשים האחרים בקשר אחדות בל יינתק.‏ הנבואה מזכירה שני מקלות.‏ בעלי התקווה השמימית הם כמו המקל ”‏ליהודה”‏ (‏השבט שממנו נבחרו מלכי ישראל)‏,‏ ובעלי התקווה הארצית הם כמו מקל ”‏אפרים”‏.‏ מהנבואה עולה שיהוה יאחד את שתי הקבוצות כך שהן ייהפכו ”‏למקל אחד”‏.‏ משמע הדבר שהם משרתים באחדות תחת הנהגתו של מלכם היחיד,‏ ישוע המשיח (‏יוח׳ י׳:‏16‏)‏.‏ מ22.‏01 22 §9,‏ 10

ישוע דיבר על מי שנתנו נדבות לעניים,‏ אבל וידאו שאחרים ידעו על כך.‏ אלה אומנם היו מעשים טובים,‏ אבל הם לא היו רצויים בעיני יהוה (‏מתי ו׳:‏2–4‏)‏.‏ נוכל להיות באמת טובים רק אם נעשה את הדבר הנכון ממניעים לא־אנוכיים.‏ לכן תוכל לשאול את עצמך:‏ ’‏האם אני לא רק יודע מהו הדבר הנכון לעשות,‏ אלא גם עושה מעשים טובים בפועל?‏ מה המניע שלי?‏’‏ יהוה הוא אל שפועל במרץ,‏ ורוחו היא כוח פעיל (‏בר׳ א׳:‏2‏)‏.‏ מכאן שכל היבט של פרי הרוח יכול וצריך להניע אותנו לפעולה.‏ השליח יעקב,‏ לדוגמה,‏ כתב:‏ ”‏אמונה ללא מעשים מתה היא”‏ (‏יעקב ב׳:‏26‏)‏.‏ זה נכון גם לגבי כל שאר היבטי פרי הרוח.‏ בכל פעם שאנחנו מגלים אותם אנחנו מוכיחים שרוח אלוהים פועלת בנו.‏ מ22.‏03 11,‏ 12 §14–16

אנחנו אומנם משתתפים בפעילויות רוחניות שונות ועושים הרבה מעשים טובים,‏ אבל השליח פטרוס מבליט פעילות אחת במיוחד.‏ לפני שפטרוס מעודד אותנו להיות קדושים בכל התנהגותנו,‏ הוא קורא לנו:‏ ”‏הכינו את שכלכם לפעילות”‏ (‏פט״א א׳:‏13‏)‏.‏ באיזו פעילות מדובר?‏ פטרוס אמר שאחיו המשוחים של המשיח ”‏’‏[‏יכריזו]‏ בכל מקום על מידותיו הנעלות’‏ של זה אשר קרא [‏אותם]‏”‏ (‏פט״א ב׳:‏9‏)‏.‏ למעשה,‏ לכל המשיחיים בימינו יש הזכות לבצע את הפעילות הכל כך חשובה הזאת,‏ שמועילה לאנשים יותר מכל פעילות אחרת.‏ איזה כבוד מיוחד יש לנו כעם קדוש להשתתף באופן קבוע ובהתלהבות במלאכת הבישור וההוראה (‏מר׳ י״ג:‏10‏)‏.‏ כשאנחנו משתתפים בחריצות בשירות,‏ אנחנו מוכיחים שאנחנו אוהבים את אלוהים ואת הרֵע.‏ ואנחנו מראים שאנחנו רוצים ’‏להיות קדושים’‏ בכל התנהגותנו.‏ מ21.‏12 13 §18

השליח פאולוס שמר על השקפה חיובית על אחיו ואחיותיו.‏ הוא ידע שיש הבדל בין התנהגות רעה לבין אנשים רעים.‏ הוא אהב את אחיו והתמקד בתכונות הטובות שלהם.‏ אם היה להם קשה לעשות את הדבר הנכון,‏ הוא הניח שהמניעים שלהם טובים ושהם פשוט זקוקים לעזרה.‏ חשוב איך פאולוס עזר לשתי אחיות מהקהילה בפיליפי (‏פיל׳ ד׳:‏1–3‏)‏.‏ נראה שאבהודיה וסינטיכי אפשרו לחילוקי דעות אישיים ליצור קרע ביניהן.‏ פאולוס לא היה נוקשה או שיפוטי;‏ הוא התמקד בתכונות הטובות שלהן.‏ הן היו אחיות נאמנות שעשו לעצמן שם טוב.‏ פאולוס ידע שיהוה אוהב אותן.‏ ההשקפה החיובית של פאולוס על אותן אחיות הניעה אותו לעודד אותן לפתור את חילוקי הדעות ביניהן.‏ השקפתו גם אפשרה לו לשמור על השמחה שלו ועל יחסים הדוקים עם האחים באותה קהילה.‏ מ22.‏03 30 §16–18

השלום שיהוה מעניק מרגיע את ליבנו ומאזן את המחשבות שלנו.‏ אחות ששמה לוז ראתה כמה זה נכון.‏ היא אומרת:‏ ”‏אני נאבקת ברגשות של בדידות.‏ לפעמים הרגשות האלה גורמים לי לחשוב שיהוה לא אוהב אותי.‏ אבל כשזה קורה,‏ אני מייד מספרת ליהוה איך אני מרגישה.‏ התפילות עוזרות לי לשלוט ברגשות שלי”‏.‏ כפי שהחוויה שלה מראה,‏ התפילות יכולות לעזור לנו למצוא שלווה (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ אנחנו יודעים שיהוה וישוע יתמכו בנו אם נאבד אדם יקר.‏ אנחנו מבשרים ומלמדים בחמלה כי יהוה אלוהים וישוע המשיח מגלים תכונה יפה זאת.‏ ואנחנו מוצאים נחמה בידיעה שיהוה ובנו היקר מבינים את החולשות שלנו ורוצים לעזור לנו להחזיק מעמד.‏ אנו מחכים ליום שבו יהוה ”‏ימחה כל דמעה [‏מעינינו]‏”‏ (‏ההת׳ כ״א:‏4‏)‏.‏ מ22.‏01 15 §7;‏ 19 §19,‏ 20

ישוע הזכיר רק שתי דרכים,‏ דרך ”‏מרווחת”‏ ודרך ”‏צרה”‏ (‏מתי ז׳:‏14‏)‏.‏ אין דרך שלישית.‏ אנחנו חייבים לבחור באיזו דרך נתהלך.‏ זו ההחלטה החשובה ביותר שאי פעם נקבל,‏ שהרי חיי הנצח שלנו תלויים בה.‏ הדרך ה”‏מרווחת”‏ פופולארית מפני שקל להתהלך בה.‏ למרבה הצער,‏ רבים בוחרים ללכת אחרי העדר ולהישאר בדרך הזאת.‏ הם לא מבינים שמי שמעודד אנשים להתהלך בדרך הזאת הוא השטן,‏ ושהיא מובילה למבוי סתום (‏קור״א ו׳:‏9,‏ 10;‏ יוח״א ה׳:‏19‏)‏.‏ בניגוד לדרך ה”‏מרווחת”‏,‏ הדרך השנייה ”‏צרה”‏,‏ וישוע אמר שרק מעטים מוצאים אותה.‏ למה?‏ בגלל נביאי השקר שמפניהם הזהיר ישוע את תלמידיו בפסוק הבא (‏מתי ז׳:‏15‏)‏.‏ מ21.‏12 22,‏ 23 §3–5