נובמבר

יהוה תומך בנו במגוון דרכים.‏ למשל,‏ הוא יכול לעזור לנו להישאר רגועים לנוכח התנגדות.‏ הוא גם יכול לעזור לנו להיזכר בדיוק בפסוק הנכון עבור בעל בית מעוניין.‏ והוא יכול לתת לנו את הכוח להמשיך חרף אדישות בשטח (‏יר׳ כ׳:‏7–9‏)‏.‏ יהוה גם מראה לנו את טובו כשהוא מכשיר אותנו לשירות.‏ באסיפת אמצע השבוע אנחנו שומעים שיחות לדוגמה שהוכנו בקפידה,‏ ומעודדים אותנו להשתמש בהן בשירות.‏ בהתחלה יכול להיות שנהסס לנסות משהו חדש,‏ אבל אם נעשה את זה אולי נגלה שהשיטה החדשה עובדת בשטח שלנו.‏ כמו כן,‏ באסיפות ובכינוסים מעודדים אותנו להשתתף בהיבטים בשירות שאף פעם לא השתתפנו בהם.‏ גם במקרה הזה נצטרך לצאת מאזור הנוחות שלנו,‏ אבל כשאנחנו עושים את זה אנחנו נותנים ליהוה משהו שהוא יכול לברך.‏ מ21.‏08 27 §5,‏ 6

באיגרתו אל הקורינתים השליח פאולוס נתן עצות נוקבות.‏ אחרי שהוא כתב את האיגרת הוא שלח אליהם את טיטוס.‏ כמה הוא ודאי שמח לגלות שהם יישמו את העצות שלו (‏קור״ב ז׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ זקני קהילה יוכלו לחקות את דוגמתו של פאולוס אם יקדישו זמן לאחיהם לאמונה.‏ אחת הדרכים לעשות זאת היא להגיע מוקדם לאסיפות כדי לשוחח עם אחרים ולעודד אותם.‏ במקרים רבים דרושות רק כמה דקות כדי להעניק לאח או לאחות את העידוד האוהב שהם צריכים (‏רומ׳ א׳:‏12‏)‏.‏ כמו כן,‏ זקן קהילה שמחקה את דוגמתו של פאולוס משתמש בדבר־אלוהים כדי לחזק את אחיו לאמונה,‏ לבנות אותם ולהראות להם שאלוהים אוהב אותם.‏ הוא מחפש הזדמנויות לשבח אותם.‏ כשזקן קהילה צריך לתת עצה,‏ הוא מבסס אותה על דבר־אלוהים.‏ העצות שלו ספציפיות אך אדיבות,‏ כי חשוב לו איך דבריו יתקבלו (‏גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ מ22.‏03 28,‏ 29 §11,‏ 12

יהוה נותן כיום למשרתיו ”‏כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל”‏ כדי שהם יוכלו להמשיך לשרת אותו בנאמנות.‏ התפילות הן אחד האמצעים שיהוה מעניק לנו כדי לחזק אותנו.‏ באפסים ו׳:‏18 השליח פאולוס מעודד אותנו להתפלל לאלוהים ”‏בכל עת ועת”‏.‏ כתשובה לתפילותינו,‏ אלוהים יחזק אותנו.‏ לפעמים אנחנו מרגישים מוצפים,‏ או שאנחנו לא בטוחים על מה אנחנו צריכים להתפלל.‏ אבל יהוה מזמין אותנו להתפלל אליו גם אם קשה לנו לבטא את המחשבות והרגשות שלנו במילים (‏רומ׳ ח׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ הוא גם מחזק אותנו באמצעות המקרא.‏ פאולוס נשען על כתבי־הקודש כדי לקבל כוח ונחמה,‏ וגם אנחנו יכולים לעשות בדיוק כמותו (‏רומ׳ ט״ו:‏4‏)‏.‏ כשאנחנו קוראים בדבר־אלוהים ומהרהרים בו,‏ יהוה יכול להשתמש ברוחו כדי לעזור לנו להבין טוב יותר איך הכתוב בכתבי־הקודש נוגע למצב שלנו (‏עב׳ ד׳:‏12‏)‏.‏ מ21.‏05 22 §8–10

אנחנו מתייחסים ברצינות למשימה שהוטלה עלינו ללמד,‏ למרות שאנחנו חווים קשיים שעלולים למנוע מאיתנו לתרום לעשיית התלמידים כפי שהיינו רוצים.‏ אולי אנחנו מרגישים מוגבלים בגלל הנסיבות שלנו.‏ לדוגמה,‏ יש מבשרים מבוגרים או כאלה שסובלים מבעיות בריאות.‏ האם זה המצב שלך?‏ אם כן,‏ זכור שאנחנו יכולים לנהל שיעורי מקרא יעילים באופן אלקטרוני!‏ מכאן שאולי תוכל להתחיל שיעור ולהדריך אותו מנוחות ביתך.‏ ויש יתרון נוסף.‏ יש שהיו רוצים ללמוד את המקרא אבל הם לא פנויים בזמנים שבהם אחינו בדרך כלל מבשרים.‏ אבל אולי הם כן פנויים מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה.‏ האם תוכל לפנות זמן כדי למלא צורך זה?‏ ישוע לימד את נקדימון בלילה,‏ בזמן שהיה נוח יותר לנקדימון (‏יוח׳ ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מ21.‏07 5 §10,‏ 11

התלמידים של יוחנן המטביל הופתעו שתלמידיו של ישוע לא צמים.‏ ישוע הסביר שלא הייתה להם כל סיבה לצום כשהוא עדיין בחיים (‏מתי ט׳:‏14–17‏)‏.‏ בכל זאת,‏ הפרושים ומתנגדים אחרים של ישוע מתחו עליו ביקורת כי הוא לא קיים את המנהגים והמסורות שלהם.‏ הם כעסו שהוא בחר לרפא חולים בשבת (‏מר׳ ג׳:‏1–6;‏ יוח׳ ט׳:‏16‏)‏.‏ מצד אחד הם טענו בצדקנות שהם שומרים שבת;‏ אבל מצד שני לא הייתה להם בעיה לעשות עסקים בבית המקדש,‏ והם התמלאו זעם שישוע הוכיח אותם על כך (‏מתי כ״א:‏12,‏ 13,‏ 15‏)‏.‏ כמו כן,‏ מי שישוע בישר להם בבית הכנסת בנצרת זעמו כשישוע ערך השוואות היסטוריות לא־מחמיאות שחשפו את האנוכיות ואת חוסר האמונה שלהם (‏לוקס ד׳:‏16,‏ 25–30‏)‏.‏ רבים נכשלו כי ההתנהגות של ישוע לא התאימה לציפיות שלהם (‏מתי י״א:‏16–19‏)‏.‏ מ21.‏05 5,‏ 6 §13,‏ 14

יהוה מזהיר אותנו מפני גאווה וחמדנות.‏ מהי אחת הדרכים שבהן הוא עושה זאת?‏ הוא מעודד אותנו ללמוד מדוגמאות חיות.‏ כשאנחנו חושבים על חמדנות,‏ סביר להניח שהשטן עולה במחשבותינו.‏ כאחד ממלאכיו של יהוה ודאי היו לו הרבה זכויות טובות.‏ אבל זה לא הספיק לו.‏ הוא רצה שיעבדו אותו,‏ משהו שרק יהוה ראוי לו.‏ השטן רוצה שנהיה כמותו,‏ לכן הוא מנסה לגרום לנו לחוש לא־מסופקים ממה שיש לנו.‏ הוא התחיל לעשות זאת כשניגש לחוה.‏ יהוה סיפק באהבה לחוה ולבעלה שפע של מזון — ”‏מכל עץ הגן”‏ חוץ מעץ אחד (‏בר׳ ב׳:‏16‏)‏.‏ אבל השטן הטעה את חוה וגרם לה לחשוב שהיא צריכה לאכול מהעץ היחיד שהיה אסור לאכול ממנו.‏ היא לא העריכה את מה שהיה לה;‏ זה לא הספיק לה.‏ אנחנו יודעים לְמה זה הוביל.‏ חוה נכנעה לחטא ולבסוף מתה (‏בר׳ ג׳:‏6,‏ 19‏)‏.‏ מ21.‏06 14 §2,‏ 3;‏ 17 §9

אדם וחוה היו צריכים להביא ילדים ולטפל היטב בביתם הארצי.‏ אם אדם וחוה היו מצייתים ליהוה ופועלים בהתאם למטרה שהייתה לו בשבילם,‏ הם וצאצאיהם היו ממשיכים להיות חלק ממשפחתו לנצח.‏ לאדם וחוה היה מקום מכובד במשפחה של יהוה.‏ דוד אמר על האופן שבו יהוה ברא את האדם:‏ ”‏עשית אותו נחות במעט ממלאכים,‏ ובכבוד והדר הכתרת אותו”‏ (‏תהל׳ ח׳:‏5‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ בני האדם אומנם לא קיבלו את אותו כוח,‏ תבונה ויכולות שיש למלאכים (‏תהל׳ ק״ג:‏20‏)‏.‏ אבל הם נחותים רק במעט מאותם יצורים רוחניים עוצמתיים.‏ למרבה הצער,‏ אדם וחוה איבדו את מקומם במשפחה של יהוה.‏ היו לכך השלכות הרסניות עבור צאצאיהם.‏ אבל המטרה של יהוה לא השתנתה.‏ הוא רוצה שבני אדם צייתנים יהיו ילדיו לנצח.‏ מ21.‏08 2,‏ 3 §2–4

רבים ממשרתי יהוה מתמודדים עם התנגדות.‏ יש כאלה,‏ לדוגמה,‏ שחיים בארצות שבהן יש הגבלות על פעילותנו,‏ והם נעצרים ו’‏מובאים לפני מושלים ומלכים’‏ כדי להעיד בפניהם (‏מתי י׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ אחים אחרים מתמודדים עם התנגדות מסוג שונה.‏ הם חיים במדינה שבה אפשר לעבוד את יהוה יחסית בחופשיות,‏ אבל הם עדיין מתמודדים עם התנגדות מצד בני משפחה שנחושים לעצור בעדם מלשרת את אלוהיהם (‏מתי י׳:‏32–36‏)‏.‏ במקרים רבים כשאותם קרובים מבינים שהם לא יצליחו לייאש את האחים הם מפסיקים להתנגד להם.‏ ובחלק מהמקרים מי שבעבר התנגדו בחריפות הפכו בהמשך לאחים נאמנים.‏ כשאתה מתמודד עם התנגדות,‏ אל תתייאש!‏ היה אמיץ.‏ יהוה לצידך וגם רוח קודשו העוצמתית,‏ כך שאין לך ממה לפחד!‏ מ22.‏03 16 §8

במקרא נאמר שיהוה שונא ”‏עיניים רמות,‏ לשון שקר,‏ וידיים שופכות דם נקי”‏ (‏מש׳ ו׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ הוא גם ”‏מתעב אנשים אלימים ורמאים”‏ (‏תהל׳ ה׳:‏6‏)‏.‏ יהוה שונא את אותם גישות ומעשים עד כדי כך שהוא השמיד את כל הרשעים בימי נוח משום שהם מילאו את הארץ באלימות (‏בר׳ ו׳:‏13‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ באמצעות הנביא מלאכי יהוה אמר שהוא שונא את מי שרוקמים מזימה כדי להתגרש מבן הזוג שלהם.‏ אלוהים לא מקבל את שירותם והוא ידרוש מהם דין וחשבון על התנהגותם (‏מל׳ ב׳:‏13–16;‏ עב׳ י״ג:‏4‏)‏.‏ יהוה רוצה ש’‏נתעב את הרע’‏ (‏רומ׳ י״ב:‏9‏)‏.‏ המילה ’‏תיעוב’‏ מתארת תגובה רגשית עזה.‏ משמעה לשנוא משהו בחוזקה ולהיגעל ממנו.‏ לפיכך עצם המחשבה שנעשה את הרע בעיני יהוה צריכה לעורר בנו סלידה.‏ מ22.‏03 5 §11,‏ 12

בקרוב אבינו השמימי ירעיף עלינו ברכות באמצעות מלכותו.‏ מי שמחכים ליהוה יזכו לברכות רבות גם עכשיו וגם בעולם החדש העתיד לבוא.‏ כשמשרתי אלוהים ייכנסו לעולם החדש,‏ הם לעולם לא יצטרכו עוד להתמודד עם החרדות והקשיים שהם חווים כיום.‏ האי־צדק יחלוף ולא יהיה עוד כאב (‏ההת׳ כ״א:‏4‏)‏.‏ לא נצטרך להיות מודאגים לגבי הצרכים שלנו,‏ כי נהיה מוקפים בשפע (‏תהל׳ ע״ב:‏16;‏ יש׳ נ״ד:‏13‏)‏.‏ איזו ברכה תהיה זו!‏ בינתיים יהוה עוזר לנו לגבור על הרגלים לא־טובים ולפתח תכונות משיחיות,‏ וכך הוא מכין אותנו לחיים תחת שלטונו.‏ אל תתייאש ואל תוותר.‏ הטוב מכול עוד צפוי לנו!‏ כשעתיד מזהיר לפנינו,‏ נמשיך לחכות ליהוה בסבלנות בזמן שהוא משלים את מלאכתו.‏ מ21.‏08 13 §17–19

זמן קצר לאחר שהמשיחיים ביהודה קיבלו את איגרתו של השליח פאולוס,‏ הם היו צריכים לעזוב את בתיהם,‏ את עסקיהם ואת קרוביהם הלא־מאמינים ו”‏לנוס אל ההרים”‏ (‏מתי כ״ד:‏16‏)‏.‏ אין ספק שבאותו זמן הם ממש היו צריכים לעזור זה לזה.‏ אם עוד קודם לכן הם יישמו את עצתו של פאולוס וחלקו את מה שהיה להם זה עם זה,‏ ודאי היה להם קל יותר להסתגל לצורת החיים החדשה שלהם.‏ כיום אחינו ואחיותינו לא תמיד יגידו לנו למה הם זקוקים.‏ לכן עלינו להיות נגישים.‏ כולנו מכירים אחים ואחיות בקהילה שתמיד מוכנים לעזור לאחרים.‏ הם אף פעם לא גורמים לנו להרגיש שאנחנו מטרד.‏ אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם בעת הצורך,‏ והיינו רוצים להיות בדיוק כמוהם.‏ מ22.‏02 23,‏ 24 §13–15

בשנים האחרונות קהילות ונפות רבות אורגנו מחדש.‏ אם התבקשנו להצטרף לקהילה אחרת,‏ אולי קשה לנו להשאיר מאחור חברים ומשפחה.‏ האם זקני הקהילה מקבלים הנחיות מאלוהים שאומרות להם לאיזו קהילה לשלוח כל מבשר?‏ לא.‏ והעובדה הזו עשויה להקשות עלינו ליישם את ההנחיות שאנחנו מקבלים.‏ אבל יהוה בוטח בזקני הקהילה ונותן להם להחליט את ההחלטות האלה,‏ וגם אנחנו צריכים לבטוח בהם.‏ למה אנחנו צריכים לשתף פעולה עם זקני הקהילה ולתמוך בהחלטות שלהם,‏ גם אם הן לא תואמות את ההעדפות שלנו?‏ מפני שכך אנחנו עוזרים לשמור על האחדות של משרתי אלוהים.‏ הקהילות משגשגות כשכולם נכנעים בענווה להחלטות שמקבלות מועצות הזקנים (‏עב׳ י״ג:‏17‏)‏.‏ חשוב מכך,‏ כשאנחנו משתפים פעולה עם האחים שיהוה מינה לדאוג לנו,‏ אנחנו מראים שאנחנו בוטחים בו (‏מה״ש כ׳:‏28‏)‏.‏ מ22.‏02 4,‏ 5 §9,‏ 10

אם אתה אח טבול,‏ תוכל להתאמץ לשפר את מיומנויות הדיבור וההוראה שלך.‏ למה זה חשוב?‏ מפני שאם תהיה משוקע בקריאה,‏ בדיבור ובהוראה,‏ זה יועיל למאזיניך (‏טימ״א ד׳:‏15‏)‏.‏ נסה להציב לעצמך מטרה ללמוד וליישם כל אחת מהמיומנויות התקשורתיות שמופיעות בחוברת שקוד על קריאה והוראה.‏ התמקד כל פעם במיומנות אחת,‏ תרגל אותה בשקדנות בבית ונסה לשקף אותה בחלקים שאתה מגיש באסיפות.‏ בקש עצות מהיועץ העוזר,‏ או מזקנים אחרים ”‏שעמלים בדיבור ובהוראה”‏ (‏טימ״א ה׳:‏17‏)‏.‏ אל תתמקד רק בהבנת ההיבטים הטכניים.‏ נסה לעזור למאזיניך לחזק את האמונה שלהם או להניע אותם ליישם את הנלמד.‏ אם תעשה זאת,‏ תגביר גם את השמחה שלך וגם את שלהם.‏ מ21.‏08 24 §17

אם נראה באחרים נעלים מאיתנו,‏ לא נתחרה במי שיש להם יותר כישורים ויכולות מאיתנו.‏ להיפך,‏ נשמח בשבילם,‏ במיוחד אם הם משתמשים ביכולות שלהם בשירות יהוה,‏ כדי להלל אותו.‏ כתוצאה מכך,‏ כולנו נקדם שלום ואחדות בקהילה.‏ נוכל לשלוט בנטייה לקנא אם נטפח צניעות,‏ כלומר,‏ אם נהיה מודעים למגבלות שלנו.‏ אם אנחנו צנועים לא ננסה להוכיח שיש לנו יותר כישרונות או יכולות מכל אחד אחר.‏ במקום זאת,‏ ננסה ללמוד ממי שיש להם יותר יכולות מאיתנו.‏ נניח,‏ לדוגמה,‏ שאח מסוים בקהילה מגיש נאומים פומביים מצוינים.‏ נוכל לשאול אותו איך הוא מכין את הנאומים שלו.‏ אם אחות מסוימת היא טבחית טובה,‏ נוכל לבקש ממנה עצות שיעזרו לנו להשתפר בתחום.‏ מ21.‏07 16 §8,‏ 9

בספר במדבר אנחנו קוראים שיהוה גזר גזר דין מוות על אחד מבני ישראל שקושש עצים ביום שבת.‏ בשמואל ב׳ אנחנו קוראים שמאות שנים אחר כך יהוה סלח לדוד המלך על ניאוף ורצח (‏במ׳ ט״ו:‏32,‏ 35;‏ שמ״ב י״ב:‏9,‏ 13‏)‏.‏ אולי נתהה:‏ ’‏למה יהוה סלח לדוד על רצח וניאוף,‏ אבל גזר גזר דין מוות על אדם אחר בגלל חטא שנראה פחות חמור?‏’‏ המקרא לא תמיד מספק את כל הפרטים.‏ לדוגמה,‏ אנחנו יודעים שדוד התחרט בכנות על מעשיו (‏תהל׳ נ״א:‏2–4‏)‏.‏ אבל איזה מין אדם היה זה שהפר את חוק השבת?‏ האם הוא הצטער על מה שעשה?‏ האם הוא הפר את חוקי יהוה עוד קודם?‏ האם הוא התעלם מאזהרות שניתנו לו או אפילו דחה אותן?‏ המקרא לא מציין זאת.‏ אבל אנחנו יודעים על אלוהינו די והותר כדי להיות בטוחים שהוא ’‏צדיק בכל דרכיו’‏ (‏תהל׳ קמ״ה:‏17‏)‏.‏ מ22.‏02 2,‏ 3 §3,‏ 4

אדם צנוע מתאים את הציפיות שלו ליכולות שלו.‏ כתוצאה מכך,‏ הוא ימשיך להיות מאושר ופרודוקטיבי.‏ אנחנו יכולים להשוות אדם צנוע למישהו שנוהג בעלייה.‏ הנהג צריך להוריד הילוך כדי להמשיך בעלייה.‏ הוא אומנם ייסע לאט יותר,‏ אבל הוא ימשיך להתקדם.‏ באופן דומה,‏ אדם צנוע יודע מתי זה הזמן ”‏להוריד הילוך”‏ כדי שהוא יוכל להמשיך להיות פעיל ופרודוקטיבי בשירות יהוה (‏פיל׳ ד׳:‏5‏)‏.‏ חשוב על דוגמתו של ברזילי.‏ כשהוא היה בן 80 דוד המלך הזמין אותו להיות חלק מחצר המלוכה.‏ ברזילי היה צנוע ודחה את ההצעה של המלך.‏ הוא הכיר במגבלות האישיות שהיו לו והמליץ שכמהם,‏ שהיה צעיר יותר,‏ ילך במקומו (‏שמ״ב י״ט:‏35–37‏)‏.‏ בדומה לברזילי,‏ אחים מבוגרים שמחים לתת לאחים צעירים יותר את ההזדמנות לשרת בקהילה.‏ מ21.‏09 10 §6,‏ 7

האם קשה לך לראות ביהוה אב אוהב?‏ ככה חלק מאיתנו מרגישים.‏ אולי קשה לנו לתפוס את המושג של הורה אוהב כי הייתה לנו ילדות קשה.‏ כמה מנחם לדעת שיהוה מבין לגמרי את הרגשות שלנו.‏ הוא רוצה להיות קרוב אלינו.‏ זו הסיבה שדברו קורא לנו:‏ ”‏קרבו לאלוהים,‏ והוא יקרב אליכם”‏ (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ יהוה אוהב אותנו,‏ והוא מוכן להיות עבורנו האבא הכי טוב.‏ ישוע יכול לעזור לנו להתקרב ליהוה.‏ הוא מכיר את יהוה כל כך טוב ומשקף את התכונות שלו בצורה כל כך מושלמת שהוא אמר:‏ ”‏מי שראה אותי ראה גם את האב”‏ (‏יוח׳ י״ד:‏9‏)‏.‏ ישוע,‏ כמו אח גדול,‏ מלמד אותנו איך לכבד את אבינו ולציית לו,‏ איך לא להעציב אותו ואיך לזכות באישורו.‏ אבל אורח חייו עלי אדמות חושף בייחוד כמה טוב ואוהב יהוה.‏ מ21.‏09 21 §4,‏ 5

משרתי יהוה מאוחדים בעבודת אל האמת היחיד.‏ יהוה הפקיד בידי זקני הקהילה את האחריות הכבדה לשמור על טוהר הקהילה.‏ אם משיחי מבצע חטא חמור,‏ יהוה נותן לזקנים להחליט אם אותו אדם יכול להישאר בקהילה.‏ הם בין היתר צריכים לברר אם האדם באמת מצטער על מה שהוא עשה.‏ הוא אולי יטען שהוא מתחרט,‏ אבל האם הוא באמת שונא את מה שהוא עשה?‏ האם הוא נחוש לא לחזור על החטא?‏ אם חלק ממה שהוביל לחטא היה חברה רעה,‏ האם הוא מוכן להתנתק מאותם חברים?‏ זקני הקהילה מתפללים,‏ בוחנים את העובדות לאור הכתוב בכתבי־הקודש ומביאים בחשבון את הגישה של החוטא כלפי מה שקרה.‏ אז הם מחליטים אם החוטא יכול להישאר בקהילה.‏ במקרים מסוימים יש צורך לנדות אותו (‏קור״א ה׳:‏11–13‏)‏.‏ מ22.‏02 5 §11,‏ 12

בין שאנחנו טבולים רק כמה ימים ובין שאנחנו טבולים שנים רבות,‏ כולנו רוצים שיהוה יאהב את האישיות שלנו.‏ ובשביל זה אנחנו צריכים לשלוט בחשיבה שלנו.‏ למה?‏ מפני שהדבר העיקרי שמעצב את האישיות שלנו זה המחשבות שלנו.‏ אם כל הזמן נחשוב על דברים שקוסמים לתאוות הבשר,‏ אנחנו נאמר ונעשה דברים רעים (‏אפ׳ ד׳:‏17–19‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ אם נמלא את השכל שלנו במחשבות טובות,‏ יש יותר סיכוי שנדבר ונפעל בדרך שתשמח את אבינו יהוה (‏גל׳ ה׳:‏16‏)‏.‏ אנחנו לא יכולים למנוע מכל המחשבות הפסולות לחדור לשכלנו.‏ אבל אנחנו יכולים לבחור לא לנהוג על־פיהן.‏ לפני שאנחנו נטבלים אנחנו צריכים להפסיק להגיד ולעשות דברים שיהוה שונא.‏ זהו הצעד הראשון והחשוב ביותר כדי לפשוט את האישיות הישנה.‏ אבל כדי שיהוה יהיה מרוצה מאיתנו לגמרי אנחנו צריכים גם ללבוש את האישיות החדשה.‏ מ22.‏03 8 §1,‏ 2

לא קל לזקני־הקהילה לקבוע אם מישהו שביצע חטא חמור באמת מתחרט.‏ למה?‏ הזקנים לא מסוגלים לקרוא לבבות,‏ לכן הם צריכים להישען על סימנים חיצוניים כעדות לכך שאחיהם שינה לגמרי את השקפתו על החטא.‏ הם יצטרכו לראות עדות לשינויים אמיתיים בחשיבה,‏ ברגשות ובהתנהגות של החוטא.‏ ייתכן שהאיש יצטרך זמן ניכר כדי לערוך את השינויים הנחוצים.‏ כדי להראות שהוא באמת מתחרט,‏ אדם מנודה יגיע לאסיפות באופן קבוע ויישם את העצות שנתנו לו הזקנים לקיים שגרה טובה של תפילות ולימוד.‏ הוא גם יקפיד להימנע מהמצבים שגרמו לו לחטוא.‏ אם הוא יעשה כל מאמץ לשקם את היחסים שלו עם יהוה,‏ הוא יכול להיות בטוח שיהוה יסלח לו לגמרי ושהזקנים יחזירו אותו לקהילה.‏ מ21.‏10 6 §16–18

מתוך אהבה עמוקה ליהוה,‏ ישוע עבד אך ורק אותו,‏ גם כשהיה בשמיים וגם כשהיה עלי אדמות (‏לוקס ד׳:‏8‏)‏.‏ הוא לימד את תלמידיו לנהוג כמותו.‏ גם ישוע וגם תלמידיו הנאמנים אף פעם לא השתמשו בצלמים למטרות פולחן.‏ אלוהים הוא רוח,‏ ולכן שום דבר שהאדם מסוגל ליצור לא יכול לייצג אפילו במעט את הדרו של יהוה (‏יש׳ מ״ו:‏5‏)‏.‏ אבל מה לגבי צלמים של אנשים שנחשבים לקדושים ותפילות אליהם?‏ בדיבר השני יהוה אמר את המילים המצוטטות לעיל.‏ המילים האלה ברורות למי שרוצים להיות רצויים בעיני אלוהים.‏ היסטוריונים חילוניים מכירים בעובדה שהמשיחיים הקדומים עבדו רק את אלוהים.‏ עדי־יהוה כיום פועלים על־פי הדוגמה שהציבו המשיחיים במאה הראשונה.‏ מ21.‏10 19,‏ 20 §5,‏ 6

ישוע הזהיר את המשיחיים בני המאה הראשונה שחיו ביהודה שתבוא עת שבה ירושלים ’‏תוקף מחנות צבא’‏ (‏לוקס כ״א:‏20–24‏)‏.‏ כשזה יקרה הם יצטרכו ”‏לנוס אל ההרים”‏.‏ המנוסה שלהם היא שתביא לישועתם,‏ אבל יהיה לזה מחיר כבד.‏ לפני כמה שנים הוצאת המצפה ציינה:‏ ”‏הם עזבו שדות ובתים ואף לא התעכבו לאסוף את רכושם.‏ בביטחון מלא שיהוה יגן עליהם ויכלכלם,‏ עמדה עבודתו בראש סולם עדיפויותיהם”‏.‏ עוד נאמר בה:‏ ”‏ייתכן שיהיו מצבים שיעמידו במבחן את גישתנו לדברים חומריים;‏ האם הם חשובים ביותר או שהישועה שתהיה נחלת מצדדי אלוהים חשובה יותר?‏ ייתכן שהמנוסה שלנו תתבטא בקשיים ובמחסור.‏ יהיה עלינו להיות מוכנים לעשות כל שיידרש”‏.‏ מ22.‏01 4 §7,‏ 8

זמן קצר לאחר יציאת בני ישראל ממצרים,‏ יהוה חשף את עצמו בפני משה — הוא הצהיר על שמו ועל תכונותיו.‏ הוא אמר:‏ ”‏יהוה,‏ יהוה,‏ אל רחום וחנון,‏ ארך אפיים ורב חסד ואמת,‏ עושה חסד עם אלפים,‏ מוחל על עוון ופשע וחטא”‏ (‏שמ׳ ל״ד:‏6,‏ 7‏)‏.‏ בהצהרה מחממת לב זו על תכונותיו,‏ יהוה חשף בפני משה מאפיין ייחודי של חסדו.‏ במה מדובר?‏ יהוה לא רק אומר על עצמו שהוא נוהג בחסד.‏ הוא מתאר את עצמו כ”‏רב חסד”‏.‏ תיאור זה מוזכר שמונה פעמים נוספות במקרא (‏במ׳ י״ד:‏18;‏ נחמ׳ ט׳:‏17;‏ תהל׳ פ״ו:‏5,‏ 15;‏ ק״ג:‏8;‏ קמ״ה:‏8;‏ יואל ב׳:‏13;‏ יונה ד׳:‏2‏)‏.‏ בכל המקרים,‏ תיאור זה מתייחס אך ורק ליהוה,‏ ואף פעם לא לבני אדם.‏ העובדה שיהוה שם דגש כה רב על חסדו ראויה לציון.‏ מ21.‏11 2,‏ 3 §3,‏ 4

זוגות נשואים יכולים ללמוד מדוגמתם של השליח פטרוס ואשתו.‏ כעבור שישה חודשים עד שנה לאחר שפגש לראשונה את ישוע,‏ השליח פטרוס היה צריך להחליט החלטה חשובה.‏ פטרוס התפרנס מעסק הדיג.‏ לכן כשישוע הזמין אותו ללכת אחריו במלוא זמנו,‏ פטרוס היה צריך לשקול את המצב המשפחתי שלו (‏לוקס ה׳:‏1–11‏)‏.‏ הוא בחר להתלוות לישוע בפעילות הבישור,‏ ואשתו בוודאי תמכה בהחלטה שלו.‏ מהמקרא עולה שאחרי תחייתו של ישוע היא התלוותה לפטרוס למסעותיו,‏ לפחות בחלק מהזמן (‏קור״א ט׳:‏5‏)‏.‏ אין ספק שדוגמתה כרעיה משיחית נתנה לפטרוס חופש דיבור לכתוב בהשראת אלוהים עצות לבעלים משיחיים ולרעיות משיחיות (‏פט״א ג׳:‏1–7‏)‏.‏ ברור שפטרוס ואשתו בטחו בהבטחה של יהוה לספק להם את הצרכים שלהם אם הם יציבו את המלכות במקום הראשון בחייהם (‏מתי ו׳:‏31–34‏)‏.‏ מ21.‏11 18 §14

השליח פאולוס אהב את אחיו.‏ הוא נתן את כל כולו למענם (‏מה״ש כ׳:‏31‏)‏.‏ אחיו לאמונה רחשו לו חיבה רבה.‏ במקרה אחד,‏ כשזקני הקהילה מאפסוס הבינו שהם לא יראו אותו שוב,‏ הם ”‏בכו בכי רב”‏ (‏מה״ש כ׳:‏37‏)‏.‏ באופן דומה,‏ זקני הקהילה החרוצים שלנו אוהבים את אחיהם ואחיותיהם מאוד ולא חוסכים במאמצים כדי לעזור להם (‏פיל׳ ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אבל לפעמים זקני הקהילה חווים קשיים.‏ מה יכול לעזור להם להתגבר עליהם?‏ זקני הקהילה החרוצים שלנו יכולים לבחון את דוגמתו של פאולוס.‏ לא היו לו כוחות על־אנושיים.‏ פאולוס היה אדם לא־מושלם שלפעמים היה צריך להיאבק כדי לעשות את הטוב והישר (‏רומ׳ ז׳:‏18–20‏)‏.‏ והוא נאלץ להתמודד עם קשיים שונים.‏ אבל הוא לא ויתר ולא איבד את שמחתו.‏ כאשר זקני הקהילה מחקים את פאולוס,‏ הם יכולים להתגבר על הקשיים ולשמור על שמחתם בשירות יהוה.‏ מ22.‏03 26 §1,‏ 2

הפסוק הזה מזכיר את שמירת השבת.‏ המשיחיים לא כפופים לתורה,‏ ולכן אנחנו לא צריכים לשמור את יום השבת.‏ אבל אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהאופן שבו בני ישראל שמרו את השבת ומהאופן שבו זה הועיל להם.‏ השבת הייתה עת למנוחה ממטלות שגרתיות ולמתן תשומת לב לעניינים רוחניים.‏ זו הסיבה שביום זה ישוע הלך לבית הכנסת בעירו וקרא מדבר־אלוהים (‏שמ׳ ל״א:‏12–15;‏ לוקס ד׳:‏16–18‏)‏.‏ המצווה של אלוהים בוויקרא י״ט:‏3‏:‏ ”‏את שבתותיי תשמרו”‏ צריכה להניע אותנו לפנות זמן מפעילויותינו היומיומיות כדי שנוכל להקדיש יותר תשומת לב לעניינים רוחניים.‏ האם אתה חושב שאתה צריך לעשות שינויים בתחום הזה?‏ אם תקצה באופן קבוע זמן כדי להתמקד בעניינים רוחניים,‏ תפתח יחסים אישיים וקרובים עם יהוה,‏ מה שחיוני כדי להיות קדוש.‏ מ21.‏12 5 §13

כשהיה על הארץ,‏ ישוע בחר להתרועע עם אנשים מכל הסוגים.‏ הוא אכל עם העשירים ועם רבי־ההשפעה,‏ אך גם בילה חלק ניכר מזמנו עם העניים והנדכאים.‏ כמו כן,‏ הוא ריחם על מי שבדרך כלל נחשבו ל”‏חוטאים”‏.‏ היו צדקנים שנכשלו בגלל מה שישוע עשה.‏ הם שאלו את תלמידיו:‏ ”‏מדוע אתם אוכלים ושותים עם מוכסים וחוטאים?‏”‏ הפסוק היומי מביא את תשובתו של ישוע (‏לוקס ה׳:‏29–31‏)‏.‏ זמן רב לפני שהמשיח הגיע,‏ ישעיהו הנביא ניבא שהעולם לא יקבל אותו.‏ בנבואה נאמר:‏ ”‏בזו לו ואנשים נמנעו מחברתו.‏.‏.‏ היה זה כאילו הוסתרו פניו מאיתנו.‏ בזו לו,‏ ואנחנו לא החשבנו אותו”‏ (‏יש׳ נ״ג:‏3‏)‏.‏ לפי הנבואה,‏ אנשים יימנעו מחברתו של המשיח,‏ לכן היהודים במאה הראשונה היו צריכים לצפות שישוע יידחה.‏ מ21.‏05 8,‏ 9 §3,‏ 4

כמה משיחיים במאה הראשונה לספירה לא יישמו מייד עצות שניתנו להם (‏יעקב א׳:‏22‏)‏.‏ אחרים הפלו לטובה את העשירים (‏יעקב ב׳:‏1–3‏)‏.‏ ויש שהתקשו לשלוט על הלשון שלהם (‏יעקב ג׳:‏8–10‏)‏.‏ לאותם משיחיים היו בעיות רציניות,‏ אבל יעקב לא ויתר עליהם.‏ הוא כתב את עצותיו בצורה אדיבה אך ישירה,‏ ועודד את מי שהיו חלשים מבחינה רוחנית לפנות לזקני הקהילה כדי שיעניקו להם עזרה נוספת (‏יעקב ה׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ טמון כאן לקח בשבילנו:‏ עלינו להיות מציאותיים,‏ אבל לשמור על השקפה חיובית לגבי אחרים.‏ יכול להיות שרבים מתלמידי המקרא שלנו מתקשים ליישם את העצות שבו (‏יעקב ד׳:‏1–4‏)‏.‏ אולי ייקח להם זמן מה כדי לשרש תכונות שליליות ולהחליף אותן בתכונות משיחיות.‏ אנחנו לא צריכים להירתע מלומר לתלמידים שלנו במה הם צריכים להשתפר.‏ אנחנו גם צריכים להישאר חיוביים ולבטוח ביהוה שהוא ימשוך אליו אנשים ענווים ויעניק להם את הכוח לעשות שינויים בחייהם (‏יעקב ד׳:‏10‏)‏.‏ מ22.‏01 11 §11,‏ 12

כל המשיחיים צריכים להתאמץ לחקות את רחמיו של יהוה.‏ למה?‏ אחת הסיבות היא שיהוה לא יקשיב למי שלא נוהגים באחרים ברחמים.‏ אף אחד מאיתנו לא רוצה שיהוה יסרב להקשיב לתפילות שלו,‏ לכן עלינו להישמר שלא נפתח לב קשה.‏ במקום לאטום את אוזננו לזעקת הכאב של אחינו לאמונה,‏ עלינו תמיד להיות מוכנים להקשיב ”‏לזעקת הדל”‏.‏ כמו כן,‏ אנחנו מתייחסים ברצינות לעצה הבאה שנכתבה בהשראת הרוח:‏ ”‏מי שאינו נוהג ברחמים יישפט ללא רחמים”‏ (‏יעקב ב׳:‏13‏)‏.‏ אם אנחנו זוכרים בענווה כמה אנחנו זקוקים לרחמים,‏ קרוב לוודאי שננהג באחרים ברחמים.‏ אנחנו רוצים לנהוג ברחמים במיוחד כשחוטא מגלה חרטה וחוזר לקהילה.‏ המקרא מספר לנו על אנשים שנהגו בזולת בטוב לב ובחמלה,‏ ודוגמתם יכולה לעזור לנו לפתח רחמים ולא להיות קשוחים.‏ מ21.‏10 12 §16,‏ 17

בלילה האחרון שלו עלי אדמות,‏ כששירותו עמד להסתיים,‏ ישוע חיפש מקום שקט שבו הוא יוכל להרהר ולהתפלל.‏ הוא מצא מקום שקט בגן גת שמנים.‏ באותו מקרה,‏ ישוע נתן לתלמידים שלו עצות רלוונטיות בנוגע לתפילה.‏ כשהם הגיעו לגן גת שמנים,‏ השעה הייתה מאוד מאוחרת,‏ אולי אחרי חצות.‏ ישוע ביקש מהשליחים ’‏להיות ערים’‏ והלך הלאה משם כדי להתפלל (‏מתי כ״ו:‏37–39‏)‏.‏ אבל בזמן שהוא התפלל הם נרדמו.‏ כשהוא מצא אותם ישנים,‏ הוא שוב אמר להם:‏ ”‏עמדו על המשמר והתמידו להתפלל”‏ (‏מתי כ״ו:‏40,‏ 41‏)‏.‏ הוא הבין שהיה עליהם הרבה לחץ ושהם היו עייפים.‏ בחמלתו,‏ ישוע הכיר בכך ש”‏הבשר חלש”‏.‏ בכל זאת,‏ פעמיים נוספות ישוע הלך להתפלל וכשחזר הוא מצא את התלמידים שלו ישנים,‏ ולא מתפללים (‏מתי כ״ו:‏42–45‏)‏.‏ מ22.‏01 28 §10,‏ 11