פברואר
יום ה׳, 1 בפברואר
אהבו זה את זה כפי שאני אהבתי אתכם (יוח׳ ט״ו:12).
מה כוונת הפסוק? כפי שישוע הסביר בהמשך, מדובר באהבה המלווה בהקרבה עצמית, אהבה שמניעה את המשיחי אפילו למות בשביל אחיו במקרה הצורך. דבר־אלוהים שם הרבה דגש על נושא האהבה. הרבה אנשים אומרים שהפסוקים הבאים הם בין המועדפים עליהם: ”אלוהים הוא אהבה” (יוח״א ד׳:8). ”אהוב את רעך כמוך” (מתי כ״ב:39). ”האהבה מכסה על חטאים רבים” (פט״א ד׳:8). ”האהבה לא תימוט לעולם” (קור״א י״ג:8). פסוקים אלה ואחרים מראים בבירור כמה חשוב לטפח ולגלות את התכונה היפהפייה הזאת. אהבה אמיתית מקורה ביהוה, והיא נובעת מרוחו ומברכתו על קבוצה של משרתים (יוח״א ד׳:7). לכן זה לא מפתיע שישוע אמר שאהבה בלתי אנוכית תהיה סימן ההיכר של תלמידיו האמיתיים. בדיוק כפי שישוע ניבא, רבים מזהים את תלמידיו האמיתיים בזכות האהבה האמיתית ששוררת ביניהם. מ23.03 27, 28 §5–8
יום ו׳, 2 בפברואר
נסלחו לָךְ חטאייך (לוקס ז׳:48).
האם אתה צריך לעבוד על תכונת הסלחנות? אם כן, תחילה תוכל לקרוא ולהרהר על דוגמאות מקראיות של אנשים שסלחו לאחרים ברוחב לב וגם על כאלה שלא. בחן את הדוגמה של ישוע. הוא סלח לאחרים ברצון (לוקס ז׳:47). הוא גם הביט מעבר למגרעות שלהם וראה את הפוטנציאל שלהם. בניגוד אליו, הפרושים באותם ימים ”זלזלו באחרים” (לוקס י״ח:9). אחרי שתהרהר באותן דוגמאות שאל את עצמך: ’איך אני מתייחס לאחרים? באילו מתכונותיהם אני בוחר להתמקד?’ אם קשה לך לסלוח למישהו, נסה לעשות רשימה של כל התכונות הטובות שיש לו. ואז שאל את עצמך: ’איך ישוע רואה את אותו אדם? האם הוא היה סולח לו?’ פרויקט לימוד כזה יכול לעזור לנו לשנות את החשיבה שלנו. בהתחלה אולי נצטרך להתאמץ כדי לסלוח למישהו שפגע בנו. אבל אם נמשיך להתאמץ, לאט לאט יהיה לנו יותר קל לסלוח. מ22.04 23 §6
שבת, 3 בפברואר
הוא שלח את מלאכו, ודרכו מסר [את ההתגלות] באותות (ההת׳ א׳:1).
בספר ההתגלות אויבי אלוהים מתוארים באופן סמלי. אנחנו קוראים על כמה חיות פרא. לדוגמה, מוזכרת ”חיית פרא [אשר] עולה מן הים”. יש לה ”עשר קרניים ושבעה ראשים” (ההת׳ י״ג:1). אחריה מופיעה ”חיית פרא אחרת [אשר] עולה מן הארץ”. היא מדברת כמו דרקון ו”מורידה אש מן השמיים” (ההת׳ י״ג:11–13). ואז אנחנו רואים חיה נוספת, ”חיית פרא אדומה כשני”, אשר עליה רוכבת זונה. שלוש חיות פרא אלה מסמלות אויבים ותיקים של יהוה אלוהים ושל מלכותו. לכן חשוב שנדע מה הזהות שלהן (ההת׳ י״ז:1, 3). כדי שנוכל לדעת מיהם אותם אויבים, אנחנו צריכים להבין את השפה הציורית. המפתח הוא לאפשר למקרא להסביר את עצמו. רבים מהסמלים שמופיעים בספר ההתגלות כבר מוסברים בספרים אחרים במקרא. מ22.05 8, 9 §3, 4
יום א׳, 4 בפברואר
אהוב את יהוה אלוהיך בכל לבבך (מתי כ״ב:37).
לחלק ממשרתי יהוה קשה להסתגל למגבלות שנגרמות בעקבות גיל מתקדם או בריאות לקויה. אם אתה מרגיש לפעמים מיואש בגלל מגבלה כלשהי, שאל את עצמך: ’מה יהוה דורש ממני?’ הוא דורש את המיטב שלך במצב הנוכחי שלך. שים לב לתרחיש הבא: אחות בשנות ה־80 לחייה מרגישה מיואשת כי היא לא יכולה לעשות בשירות את כל מה שהיא עשתה כשהיא הייתה בשנות ה־40 לחייה. היא חושבת שלמרות שהיא נותנת את מיטבה יהוה לא מרוצה ממנה. אבל האם זה נכון? חשוב על כך: אם האחות נתנה את מיטבה כשהיא הייתה בת 40 והיא עדיין נותנת את מיטבה בגיל 80, זה אומר שהיא מעולם לא הפסיקה לתת את מיטבה. אם ניתן את מיטבנו, יהוה כביכול יאמר לנו: ”יפה עשית!” (מתי כ״ה:20–23) יהיה לנו קל יותר להיות מאושרים אם נתמקד במה שאנחנו יכולים לעשות, ולא במה שאנחנו לא יכולים לעשות. מ22.04 10 §2; 11 §4–6
יום ב׳, 5 בפברואר
ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה (ההת׳ כ״א:2).
פרק כ״א בספר ההתגלות מדמה את ה־000,144 לעיר יפהפייה שמכונה ”ירושלים החדשה”. העיר מושתתת על 12 אבני יסוד שעליהן כתובים ”שנים־עשר שמותיהם של שנים־עשר שליחי השה” (ההת׳ כ״א:10–14; אפ׳ ב׳:20). עיר סמלית זו לא דומה לאף עיר אחרת. יש בה רחוב ראשי שעשוי מזהב טהור, 12 שערים שעשויים מפנינה, חומות ויסודות שמקושטים באבנים יקרות ו”אורכה ורוחבה וגובהה שווים” (ההת׳ כ״א:15–21). אבל נראה שמשהו חסר. שים לב מה יוחנן אומר לנו בהמשך: ”לא ראיתי בה מקדש, כי יהוה אלוהים הכול יכול והשה הם מקדשה. והעיר אינה זקוקה לשמש או לירח שיאירו עליה, כי כבוד אלוהים האיר אותה, והשה היה מנורתה” (ההת׳ כ״א:22, 23). למי שירכיבו את ירושלים החדשה תהיה גישה ישירה ליהוה (עב׳ ז׳:27; ההת׳ כ״ב:3, 4). מ22.05 17 §14, 15
יום ג׳, 6 בפברואר
סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב... כשם שיהוה סלח לכם ברוחב לב, כך גם עליכם לסלוח (קול׳ ג׳:13).
יהוה הוא בוראנו, מחוקקנו ושופטנו, אבל הוא גם אבינו השמימי האוהב (תהל׳ ק׳:3; יש׳ ל״ג:22). כשאנחנו חוטאים נגדו ומתחרטים בכנות, הוא לא רק יכול לסלוח לנו, אלא גם רוצה לעשות זאת (תהל׳ פ״ו:5). באמצעות הנביא ישעיהו יהוה העניק את ההבטחה האוהבת הבאה: ”גם אם חטאיכם כשני, כשלג ילבינו” (יש׳ א׳:18). אף אחד מאיתנו לא מושלם, וכולנו אומרים ועושים דברים שפוגעים באחרים (יעקב ג׳:2). אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ליהנות מיחסים קרובים איתם. בשביל זה אנחנו צריכים ללמוד לסלוח (מש׳ י״ז:9; י״ט:11; מתי י״ח:21, 22). כשפוגעים בנו בצורה קלה, יהוה רוצה שנסלח. יש לנו סיבה טובה לעשות זאת, שהרי יהוה ’מרבה לסלוח’ (יש׳ נ״ה:7). מ22.06 8 §1, 2
יום ד׳, 7 בפברואר
[חקו] את דוגמתם של אלה אשר על־ידי אמונה וסבלנות יורשים את ההבטחות (עב׳ ו׳:12).
אנחנו אומנם לא צריכים להשוות את עצמנו לאחרים, אבל אנחנו יכולים ללמוד הרבה מדוגמאות של אנשים נאמנים. כדי להמחיש זאת, נבחן כעת את דוגמתו של ישוע. הוא, בניגוד אלינו, היה מושלם, אבל זה לא אומר שלא נוכל ללמוד מתכונותיו היפות ומהדברים הנפלאים שהוא עשה (פט״א ב׳:21). כשאנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לחקות את דוגמתו בקפידה, אנחנו הופכים למשרתי יהוה טובים יותר. בדבר־אלוהים יש דוגמאות רבות של גברים נאמנים ונשים נאמנות שראויים לחיקוי למרות שהם לא היו מושלמים. חשוב על דוד המלך, אשר יהוה כינה ”איש כלבבי” (מה״ש י״ג:22). אבל דוד עשה כמה טעויות חמורות. ולמרות זאת, הוא עדיין מציב לנו דוגמה טובה. למה? מפני שהוא לא ניסה לתרץ את עצמו, אלא הפנים את העצה הנוקבת שקיבל והצטער מכל הלב על מה שעשה. כתוצאה מכך, יהוה סלח לו (תהל׳ נ״א:3, 4, 10–12). מ22.04 13 §11, 12
יום ה׳, 8 בפברואר
כל אשר יש לאיש ייתן הוא בעד חייו (איוב ב׳:4).
המקרא מכיר בעובדה שהמוות הוא אויב (קור״א ט״ו:25, 26). אנחנו עלולים להילחץ כשאנחנו חושבים על המוות, במיוחד אם אנחנו או יקירינו חולים במחלה קשה. למה אנחנו מפחדים מהמוות? מפני שיהוה ברא אותנו עם הרצון ליהנות מהחיים לנצח (קהלת ג׳:11). פחד בריא מהמוות יכול לעזור לנו לשמור על החיים שלנו. הוא יכול להניע אותנו להחליט החלטות טובות בכל הנוגע לתזונה ולפעילות גופנית, לפנות לעזרתם של רופאים ולקחת תרופות בעת הצורך, וכן להימנע מסכנות מיותרות. השטן יודע שאנחנו מוקירים את החיים. הוא טוען שנקריב את כל מה שיש לנו — אפילו את היחסים שלנו עם יהוה — רק כדי להמשיך לחיות (איוב ב׳:5). הוא כל כך טועה! אבל מאחר ש”יש לו היכולת להמית”, השטן מנסה לנצל את הפחד הטבעי שלנו מהמוות כדי לגרום לנו לנטוש את יהוה (עב׳ ב׳:14, 15). מ22.06 18 §15, 16
יום ו׳, 9 בפברואר
אל תשקע השמש בעודכם כועסים (אפ׳ ד׳:26).
אם הפעילות שלנו הוצאה אל מחוץ לחוק, אולי נצטרך להתאסף בקבוצות קטנות יותר. לכן זה חשוב יותר מתמיד לשמור על יחסי שלום. עלינו להילחם בשטן, ולא זה בזה. אל תתמקד בטעויות של אחיך ונסה ליישב במהירות חילוקי דעות (מש׳ י״ט:11). נקוט יוזמה כדי לעזור לאחרים (טיט׳ ג׳:14). למשל, כשאחות אחת נקלעה לקשיים, קבוצת השירות שלה נחלצה לעזרתה, והייתה לכך השפעה חיובית על הקבוצה כולה. הם התקרבו עוד יותר זה לזה והפכו להיות ממש כמו משפחה (תהל׳ קל״ג:1). עשרות אלפים מאחינו ואחיותינו משרתים את יהוה למרות הגבלות ממשלתיות. חלקם נאסרו בגלל אמונתם. נוכל להתפלל עבורם, עבור משפחותיהם ועבור מי שמסכנים את החופש שלהם כדי להעניק לאותם אחים ואחיות תמיכה רוחנית, פיזית ומשפטית (קול׳ ד׳:3, 18). לעולם אל תמעיט בכוח של התפילות שלך (תסל״ב ג׳:1, 2; טימ״א ב׳:1, 2). מ22.12 26, 27 §15, 16
שבת, 10 בפברואר
האם את עצמך לא תלמד, אתה המלמד את הזולת? (רומ׳ ב׳:21).
ילדים בדרך כלל מחקים את הוריהם. כמובן, אין הורה מושלם (רומ׳ ג׳:23). אבל הורים נבונים עושים כל שביכולתם כדי להציב לילדיהם דוגמה טובה. אב אחד אמר: ”הם כמו ספוג שסופג את כל מה שאנחנו אומרים ועושים”. הוא הוסיף: ”אם הדוגמה האישית שלנו לא עקבית ולא תואמת למה שאנחנו מנסים ללמד אותם הם יאמרו לנו את זה”. לכן אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יאהבו את יהוה, האהבה שלנו אליו צריכה להיות חזקה וברורה. יש דרכים רבות שבהן הורים יכולים ללמד את ילדיהם לאהוב את יהוה. אח בן 17 ששמו אנדרו אמר: ”ההורים שלי תמיד הדגישו כמה חשוב להתפלל. אבא שלי נהג להתפלל איתי כל ערב, גם אם כבר התפללתי בעצמי... והיום אין לי בעיה להתפלל ליהוה ולראות בו אב אוהב”. הורים, זכרו תמיד שהאהבה שלכם ליהוה יכולה להשפיע על הילדים שלכם עמוקות. מ22.05 28 §7, 8
יום א׳, 11 בפברואר
הטבילה... מושיעה כעת גם אתכם (פט״א ג׳:21).
אחד הדברים הראשונים שעל האדם לעשות כדי להתכונן לטבילה הוא להתחרט בכנות על חטאיו (מה״ש ב׳:37, 38). חרטה אמיתית מובילה לשינוי אמיתי. האם נפטרת מהרגלים שיהוה שונא, כמו אי־מוסריות, עישון או שימוש בשפה גסה או פוגענית? (קור״א ו׳:9, 10; קור״ב ז׳:1; אפ׳ ד׳:29) המשך להשקיע מאמץ כדי לערוך את השינויים הנחוצים. שוחח עם המורה שלך, או בקש עזרה והדרכה מזקני הקהילה. אם אתה צעיר וגר עם ההורים, בקש מהם שיעזרו לך להיפטר מהרגלים רעים שמונעים ממך להיטבל. בנוסף, חשוב גם שתהיה לך שגרה רוחנית בריאה הכוללת נוכחות והשתתפות באסיפות (עב׳ י׳:24, 25). וברגע שתהיה כשיר להשתתף במלאכת הבישור, ודא שאתה עושה זאת באופן קבוע. מ23.03 10, 11 §14–16
יום ב׳, 12 בפברואר
אמר יהוה אלוהים אל הנחש: ”מכיוון שעשית זאת, ארור אתה” (בר׳ ג׳:14).
הדמויות המוזכרות בבראשית ג׳:14, 15 כוללות ”נחש” ואת ’זרע’ הנחש. נחש ממשי לא היה יכול להבין מה יהוה אמר בגן עדן. לכן היצור שעליו יהוה חרץ משפט חייב להיות יצור תבוני. במי מדובר? הכתוב בספר ההתגלות י״ב:9 לא מותיר ספק בעניין ומזהה בבירור את השטן כ”נחש הקדמוני”. כשהמקרא מדבר על זרע במובן סמלי, הוא מתייחס למי שחושבים ומתנהגים כמו אביהם הסמלי. אם כן, זרע הנחש מורכב מיצורים רוחניים ומבני אדם שכמו השטן מתנגדים ליהוה אלוהים ולמשרתיו. בתוכם כלולים המלאכים שעזבו את השמיים בימי נוח ובני אדם מרושעים שמתנהגים כמו אביהם השטן (בר׳ ו׳:1, 2; יוח׳ ח׳:44; יוח״א ה׳:19; יהד׳ 6). מ22.07 14, 15 §4, 5
יום ג׳, 13 בפברואר
[הבינו] מה הם הדברים החשובים יותר (פיל׳ א׳:10).
השליח פאולוס אהב מאוד את אחיו. הוא עצמו עבר קשיים ולכן יכול היה להראות חמלה והזדהות כלפי אחיו לאמונה שחוו ניסיונות. במקרה אחד אזל לפאולוס הכסף והוא היה צריך לעבוד כדי לכלכל את עצמו ואת שותפיו למסע (מה״ש כ׳:34). מקצועו היה עשיית אוהלים. כשהגיע לקורינתוס הוא תחילה עבד עם עקילס ופריסקילה, שעסקו באותו מקצוע. אבל ”מדי שבת” הוא בישר ליהודים וליוונים. וכשסילא וטימותיאוס הגיעו, ”החל פאולוס להתמסר לגמרי להכרזת דבר אלוהים” (מה״ש י״ח:2–5). הוא אף פעם לא שכח מה מטרתו העיקרית בחיים — לשרת את יהוה. פאולוס החרוץ היה בעמדה טובה לעודד את אחיו ואחיותיו. הוא הזכיר להם לא לאפשר ללחצי החיים ולצורך לפרנס את המשפחה לגרום להם להזניח את ”הדברים החשובים יותר” — כל ההיבטים של עבודת יהוה. מ22.08 20 §3
יום ד׳, 14 בפברואר
צריך שהבשורה הטובה תוכרז בקרב כל האומות (מר׳ י״ג:10).
אלוהים רוצה שהבשורה הטובה על המלכות תוכרז כיום בכל העולם (טימ״א ב׳:3, 4). זו מלאכתו של יהוה, והיא כה חשובה שהוא מינה את בנו האהוב להשגיח עליה. נוכל להיות בטוחים שתחת השגחתו המעולה של ישוע, מלאכת הבישור תושלם לשביעות רצונו של יהוה לפני בוא הקץ (מתי כ״ד:14). זמן קצר לפני עלייתו לשמיים, ישוע נפגש עם חלק מתלמידיו הנאמנים על הר בגליל. הוא אמר להם: ”ניתנה לי כל סמכות בשמיים ובארץ”. שים לב מה הוא אמר מייד לאחר מכן: ”על כן, לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים” (מתי כ״ח:18, 19). מכאן שבין היתר לישוע ניתנה סמכות להשגיח על פעילות הבישור. מלאכת הבישור נועדה להמשיך תחת השגחתו של ישוע עד לימינו. מ22.07 8 §1, 3; 9 §4
יום ה׳, 15 בפברואר
תבוא שעה שכל שוכני הקברים ישמעו את קולו ויצאו; מי שעשו מעשים טובים תהיה תקומתם לחיים (יוח׳ ה׳:28, 29).
כאשר יקומו לתחייה הצדיקים, שעשו מעשים טובים לפני מותם, תקומתם תהיה ”לחיים” כי שמותיהם כבר כתובים בספר החיים. משמע הדבר שהתחייה של מי ”שעשו מעשים טובים” המתוארת ביוחנן ה׳:29 זהה לתחייתם של ”הצדיקים” המוזכרת במעשי השליחים כ״ד:15. הבנה זאת תואמת את הכתוב ברומים ו׳:7: ”מי שמת זוכה מחטאו”. חטאיהם של הצדיקים נמחקו במותם, אבל הנאמנות שהם גילו לא נמחקת (עב׳ ו׳:10). כמובן, הצדיקים שיקומו לתחייה יצטרכו להישאר נאמנים כדי ששמותיהם יישארו בספר החיים. מ22.09 17, 18 §13, 15
יום ו׳, 16 בפברואר
כל מעשהו [של יהוה] מהימן (תהל׳ ל״ג:4).
הנביא דניאל הוא דוגמה מצוינת לאדם מהימן. למרות שהוא היה בשבי הבבלי, הוא זכה במהרה למוניטין של אדם שאפשר לסמוך עליו. אנשים בטחו בו אף יותר כשהוא פתר בעזרת יהוה את החלומות של נבוכדנאצר מלך בבל (דנ׳ ד׳:20–22, 25). שנים רבות מאוחר יותר דניאל שוב הוכיח שהוא אדם מהימן כשהוא פתר במדויק מסר מסתורי שהופיע על קיר הארמון בבבל (דנ׳ ה׳:5, 25–29). בהמשך גם דריווש המדי ומשגיחיו הבחינו שבדניאל יש רוח יוצאת דופן. הם הכירו בכך שדניאל ”היה מהימן ולא נמצאו בו כל מחדל או שחיתות” (דנ׳ ו׳:3, 4). כדאי שנשאל את עצמנו: ’האם אני ידוע בתור אדם שאפשר לבטוח בו?’ כשאנחנו מראים שאנחנו אנשים מהימנים, אנחנו מסיבים הלל ליהוה. מ22.09 8, 9 §2–4
שבת, 17 בפברואר
חקו את אלוהים כילדים אהובים (אפ׳ ה׳:1).
כשאנחנו דבקים באמות המידה של יהוה לטוב ורע, זה מועיל לנו. האם אתה מבין למה? דמיין מה היה קורה אם לכל בנק היו סטנדרטים משלו לקביעת ערך המטבע או אם לכל חברת בנייה היו סטנדרטים משלה למדידות. זה היה מוביל לאי־סדר מוחלט. ואם צוותים רפואיים לא היו נצמדים לסטנדרטים קבועים לטיפול בחולים, חלק מהחולים היו עלולים למות. סטנדרטים מהימנים הם אכן הגנה. באופן דומה, אמות המידה של אלוהים לטוב ורע מגינות עלינו. יהוה מברך את מי שמנסים לחיות על־פי אמות המידה שלו. הוא מבטיח: ”הצדיקים יירשו את הארץ, ויחיו לעד עליה” (תהל׳ ל״ז:29). התוכל לדמיין כמה האנושות תהיה מאוחדת, שלווה ושמחה כשכולם יחיו על־פי אמות המידה של יהוה? אלה החיים שיהוה רוצה בשבילך. אכן, לכל אחד מאיתנו יש סיבות טובות לאהוב צדקה! מ22.08 27 §6–8
יום א׳, 18 בפברואר
הישאר מפוכח בכול (טימ״ב ד׳:5).
נאמנותנו ליהוה ולארגונו עלולה להיבחן כשאנחנו נתקלים בקשיים. איך נוכל להתגבר על הקשיים האלה? אנחנו צריכים להישאר מפוכחים וערניים ולעמוד איתן באמונה. כדי להישאר מפוכחים אנחנו צריכים להישאר רגועים, לחשוב בצלילות ולאמץ את השקפתו של יהוה. אם ננהג כך, רגשותינו לא ישלטו במחשבותינו. למשל, כיצד תגיב אם אח לאמונה פגע בך, אולי אפילו אח אחראי בקהילה? חשוב לזכור שסביר להניח שהאח לא התכוון לפגוע בך (רומ׳ ג׳:23; יעקב ג׳:2). בכל זאת, מעשיו אולי הרגיזו אותך. יכול להיות שאפילו חשבת לעצמך: ’אם אח מתנהג בצורה כזאת, האם אני באמת בארגון אלוהים?’ כך בדיוק השטן רוצה שתגיב (קור״ב ב׳:11). חשיבה שלילית כזאת עלולה לגרום לנו להתרחק מיהוה ומארגונו. לכן עלינו להיזהר שלא להתמרמר על אחינו. מ22.11 20 §1, 3; 21 §4
יום ב׳, 19 בפברואר
קווה אל יהוה (תהל׳ כ״ז:14).
יהוה העניק לנו את התקווה המדהימה לחיות לנצח. יש שתקוותם לחיות לנצח בשמיים כיצורים רוחניים אל־מותיים (קור״א ט״ו:50, 53). אבל לרובנו יש התקווה לחיות לנצח עלי אדמות בבריאות מושלמת ובאושר (ההת׳ כ״א:3, 4). בין שאנחנו מצפים לחיות לנצח בשמיים ובין שעל הארץ, אנחנו מוקירים את התקווה שלנו. תקוותנו לעתיד ודאית כי מקורה ביהוה (רומ׳ ט״ו:13). אנחנו יודעים מה הוא הבטיח ושהוא תמיד מקיים את דברו (במ׳ כ״ג:19). אנחנו משוכנעים שליהוה יש גם הרצון וגם הכוח לקיים את כל מה שהוא מבטיח. אבינו השמימי אוהב אותנו ורוצה שנבטח בו. אם תקוותנו ביהוה תהיה חזקה, נוכל להחזיק מעמד בניסיונות ולהביט אל העתיד באומץ ובשמחה. מ22.10 24 §1–3
יום ג׳, 20 בפברואר
הם עם מרדן... בנים המסרבים לשמוע את תורת יהוה (יש׳ ל׳:9).
כיוון שהעם סירבו להקשיב, ישעיהו ניבא שיהוה ירשה שיבוא עליהם אסון (יש׳ ל׳:5, 17; יר׳ כ״ה:8–11). ואכן, הם נלקחו לשבי בידי הבבלים. אבל בין היהודים היו גם אנשים נאמנים, וישעיהו אמר להם שיבוא יום ויהוה יאפשר להם ליהנות שוב מחסדו (יש׳ ל׳:18, 19). וזה בדיוק מה שקרה. יהוה שיחרר אותם מהשבי. אבל השחרור שלהם לא הגיע מייד. המילים ”יהוה מחכה בסבלנות לחמול עליכם” מצביעות על כך שיעבור זמן מסוים לפני שהנאמנים ישוחררו. למעשה, עם ישראל שהה 70 שנה בגלות בבל לפני ששארית ממנו הורשתה לשוב לירושלים (יש׳ י׳:21; יר׳ כ״ט:10). כשהם שבו למולדתם, דמעות הצער התחלפו בדמעות של שמחה. מ22.11 9 §4
יום ד׳, 21 בפברואר
אשרי הנרדפים בגלל הצדקה (מתי ה׳:10).
אחינו ואחיותינו במספר ארצות עוברים את מה שעברו במאה הראשונה השליחים, אשר נרדפו משום שבישרו על ישוע. השופטים בבית הדין העליון היהודי פעם אחר פעם ”ציוו עליהם להפסיק לדבר בשם ישוע” (מה״ש ד׳:18–20; ה׳:27, 28, 40). אבל הם ידעו שסמכות נעלה יותר ציוותה עליהם ”להכריז לעם ולהעיד ביסודיות” על המשיח (מה״ש י׳:42). לכן נציגיהם, פטרוס ויוחנן, אמרו באומץ שהם יצייתו לאלוהים במקום לאותם שופטים והצהירו שהם לא יפסיקו לדבר על ישוע (מה״ש ה׳:29). אחרי שהוכו בשל נאמנותם לאלוהים, השליחים יצאו מבית הדין העליון היהודי ”כשהם שמחים על כך שנמצאו ראויים לסבול חרפה למען שמו [של ישוע]” והם המשיכו לבשר! (מה״ש ה׳:41, 42). מ22.10 12, 13 §2–4
יום ה׳, 22 בפברואר
טוב לי לקרוב לאלוהים (תהל׳ ע״ג:28).
כל מי שלומד על יהוה מתחיל בדברים הבסיסיים. באיגרתו אל העברים השליח פאולוס כינה את האמיתות הבסיסיות ”היסודות”. הוא לא המעיט בחשיבותה של ה”תורה הבסיסית”. הוא השווה אותה לחלב שמזין את התינוק (עב׳ ה׳:12; ו׳:1). אבל הוא עודד את כל המשיחיים להמשיך להתקדם מעבר לאמיתות הבסיסיות וללמוד אמיתות עמוקות מדבר־אלוהים. האם פיתחת תיאבון לאמיתות עמוקות של המקרא? האם אתה מוכן להמשיך לגדול, להמשיך ללמוד על יהוה ועל מטרותיו? יש להודות שלרבים מאיתנו קשה ללמוד. מה לגביך? האם בבית־הספר רכשת כלים טובים לקריאה וללימוד? האם אהבת ללמוד והרגשת שזה מועיל לך, או שהגעת למסקנה שלימודים זה לא בשבילך? אם קשה לך ללמוד, אתה לא לבד. אבל יהוה יכול לעזור לך. הוא מושלם, והוא המורה הטוב ביותר שקיים. מ23.03 9, 10 §8–10
יום ו׳, 23 בפברואר
קבלו בענווה את נטיעת הדבר היכול להושיע אתכם (יעקב א׳:21).
אם נהיה ענווים נאפשר לדבר־אלוהים להכות שורשים בליבנו. הלקחים במקרא על רחמים, חמלה ואהבה יעצבו אותנו רק אם נימנע מגישה ביקורתית וגאוותנית. הדרך שבה אנחנו מתייחסים לאחרים יכולה להראות אם אנחנו מאפשרים לדבר־אלוהים לעצב אותנו. הפרושים לא אפשרו לדבר־אלוהים לגעת לליבם וכתוצאה מכך הם ’הרשיעו את הנקיים מאשמה’ (מתי י״ב:7). באופן דומה, ההשקפה שלנו על אחרים והדרך שבה אנחנו מתייחסים אליהם מראות אם אנחנו מאפשרים לדבר־אלוהים לעצב אותנו. לדוגמה, האם אנחנו נוטים להזכיר את הדברים הטובים שאנחנו רואים באחרים, או שאנחנו ממהרים להצביע על המגרעות שלהם? האם אנחנו רחמנים ומוכנים לסלוח, או שאנחנו ביקורתיים ונוטרים טינה? בחינה עצמית כזאת יכולה לחשוף אם אנחנו מאפשרים למה שאנחנו קוראים לעצב את המחשבות, הרגשות והמעשים שלנו (טימ״א ד׳:12, 15; עב׳ ד׳:12). מ23.02 12 §13, 14
שבת, 24 בפברואר
אני, יהוה אלוהיך, מחזיק ביד ימינך, האומר לך, ”אל תירא. אני אעזור לך” (יש׳ מ״א:13).
חשוב על דוגמתו של יוסף תושב רמתיים. הוא היה אדם מכובד מאוד בחברה היהודית. הוא היה חבר בסנהדרין, בית הדין העליון היהודי. אבל במהלך שירותו הארצי של ישוע, יוסף לא גילה אומץ לב. יוחנן אמר שהוא היה ”תלמידו של ישוע, אם כי בסתר כי פחד מן היהודים” (יוח׳ י״ט:38). אומנם יוסף התעניין במסר המלכות, אבל הוא הסתיר מאחרים שהוא מאמין בישוע. אין ספק שהוא פחד לאבד את המעמד המכובד שהיה לו בחברה. אבל במקרא כתוב שאחרי מותו של ישוע, יוסף לבסוף ”אזר אומץ ונכנס אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע” (מר׳ ט״ו:42, 43). יוסף כבר לא הסתיר את אמונתו בישוע. האם תוכל להזדהות עם הפחד שהיה לו מבני אדם? מ23.01 29, 30 §13, 14
יום א׳, 25 בפברואר
אשרי אנשיך ואשרי עבדיך העומדים לפניך תמיד ושומעים את חוכמתך! (מל״א י׳:8).
החדשות על השלום והשגשוג שמהם נהנו עם ישראל תחת שלטון שלמה הגיעו לאוזני מלכת שבא. היא הגיעה מרחוק לירושלים כדי לראות את המצב במו עיניה (מל״א י׳:1). אחרי שבחנה את מלכות שלמה, היא אמרה את המילים שלעיל. אבל התנאים ששררו תחת שלטון שלמה היו רק טעימה ממה שיהוה מכין לאנושות תחת שלטון בנו ישוע. ישוע נעלה על שלמה בכל המובנים. שלמה היה אדם לא־מושלם שעשה טעויות חמורות שגרמו בסופו של דבר לקשיים לעם אלוהים. ישוע, לעומת זאת, הוא שליט מושלם שלא עושה טעויות (לוקס א׳:32; עב׳ ד׳:14, 15). המשיח הוכיח שהוא לעולם לא יחטא או יעשה משהו שיפגע בנתיניו הנאמנים. הוא המלך הטוב ביותר שיכולנו לבקש. מ22.12 10, 11 §9, 10
יום ב׳, 26 בפברואר
הישמעו למי שמנהיגים אתכם והיכנעו להם כי הם משגיחים עליכם (עב׳ י״ג:17).
מה אנחנו צריכים לעשות אם מחלה מידבקת מתפשטת באזורנו? עלינו לציית להנחיות לשעת חירום, כמו רחיצת ידיים, ריחוק חברתי, עטיית מסיכה ובידוד. אם נקפיד לעשות זאת, נראה כמה אנחנו מעריכים את מתנתו של אלוהים, החיים. במצבי חירום מידע לא־מדויק עלול לעבור בין חברים, שכנים ובתקשורת. במקום להאמין ”לכל דבר”, עדיף שנקשיב למקורות הממשלתיים והרפואיים האמינים ביותר שזמינים לנו (מש׳ י״ד:15). הגוף המנהל והסניפים עושים כל מאמץ כדי להשיג מידע מדויק לפני שהם נותנים הנחיות בנוגע לאסיפות ולפעילות הבישור. אם נישמע להנחיות, נגן על עצמנו ועל אחרים. אנחנו גם נתרום לשם הטוב של עדי־יהוה בסביבתנו (פט״א ב׳:12). מ23.02 23 §11, 12
יום ג׳, 27 בפברואר
[הם] יקשיבו וילמדו לירוא את יהוה (דב׳ ל״א:13).
כשבני ישראל נכנסו לארץ המובטחת הם התיישבו בשטח רחב ידיים. בני ישראל שחיו באזור אחד היו יכולים בקלות להפסיק להתעניין בשלום אחיהם שחיו באזורים אחרים בארץ. אבל יהוה קבע שעם ישראל יתאסף במועדים מסוימים כדי להקשיב בזמן שמקריאים ומסבירים את דברו הכתוב (דב׳ ל״א:10–12; נחמ׳ ח׳:2, 8, 18). תאר לעצמך איך אדם נאמן מעם ישראל הרגיש כשהגיע לירושלים וראה רבים כל כך, אולי מיליונים, מאחיו לאמונה מגיעים מכל קצות הארץ. כך יהוה עזר למשרתיו להישאר מאוחדים. בהמשך, כשהקהילה המשיחית נוסדה, היא כללה גברים ונשים שדיברו שפות רבות והגיעו ממגוון מעמדות חברתיים וכלכליים. אבל הם היו מאוחדים בעבודת האל האמיתית. מי שהפכו למאמינים היו זקוקים לעזרתם של אחיהם לאמונה ולהתרועעות איתם כדי להבין את דבר־אלוהים (מה״ש ב׳:42; ח׳:30, 31). מ23.02 3 §7
יום ד׳, 28 בפברואר
זו הדרך לחיי עולם (יוח׳ י״ז:3).
יהוה מבטיח שמי שמצייתים לו יזכו ל”חיי עולם” (רומ׳ ו׳:23). כשאנחנו מהרהרים במה שיהוה מעניק לנו, אהבתנו אליו בהחלט מתחזקת. חשוב על כך: אבינו השמימי אוהב אותנו כל כך שהוא מעניק לנו את המתנה הזאת כדי ששום דבר לא יפריד אותנו ממנו. הבטחתו של אלוהים לחיי נצח עוזרת לנו להחזיק מעמד בניסיונות שלנו. גם אם האויבים שלנו יאיימו עלינו במוות אנחנו לא נתפשר. אחת הסיבות לכך היא שאנחנו יודעים שאם נמות נאמנים ליהוה, הוא יקים אותנו לתחייה עם התוחלת לא למות לעולם (יוח׳ ה׳:28, 29; קור״א ט״ו:55–58; עב׳ ב׳:15). אנחנו יודעים שיהוה מסוגל לאפשר לנו לחיות לנצח כי הוא מקור החיים והוא עצמו חי לנצח (תהל׳ ל״ו:9). המקרא מלמד שיהוה תמיד היה ותמיד יהיה קיים (תהל׳ צ׳:2; ק״ב:12, 24, 27). מ22.12 2 §1–3
יום ה׳, 29 בפברואר
מי יפרידנו מאהבת המשיח? האם צרה או מצוקה או רדיפות? (רומ׳ ח׳:35).
כמשרתי יהוה זה לא מפתיע אותנו שיש לנו ניסיונות. אנחנו מודעים למה שהמקרא אומר: ”דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלוהים” (מה״ש י״ד:22). אנחנו גם יודעים שחלק מהבעיות שלנו לא ייפתרו לגמרי עד שנחיה בעולם החדש של אלוהים, שם ”המוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד” (ההת׳ כ״א:4). יהוה לא מגן עלינו מפני ניסיונות, אבל הוא כן עוזר לנו להתמודד איתם. שים לב מה השליח פאולוס אמר למשיחיים ברומא. תחילה הוא הזכיר מספר ניסיונות שהוא ואחיו עוברים, ואז הוא כתב: ”אנחנו נוחלים ניצחון מוחלט בעזרתו של זה אשר אהב אותנו” (רומ׳ ח׳:36, 37). זה אומר שיהוה יכול לעזור לך להצליח גם תוך כדי ניסיון. מ23.01 14 §1, 2