מאי
יום ד׳, 1 במאי
אחרי כן ראיתי... המון רב, אשר איש לא יכול היה למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות (ההת׳ ז׳:9).
לאחר שיוחנן רואה את ה־000,144, נגלה לעיניו ”המון רב”. בשונה מהקבוצה השמימית, אי־אפשר לספור את חברי ההמון הרב. ליוחנן נאמר בנוגע אליהם: ”אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה, והם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה” (ההת׳ ז׳:14). לאחר שחברי ’ההמון הרב’ ישרדו את הצרה הגדולה, הם יחיו כאן עלי אדמות וייהנו מברכות נפלאות (תהל׳ ל״ז:9–11, 27–29; מש׳ ב׳:21, 22; ההת׳ ז׳:16, 17). בין שנבחרנו לעלות לשמיים ובין שנישאר כאן עלי אדמות, האם אנחנו מצליחים לראות את עצמנו בתיאור שמופיע בפרק ז׳ בספר ההתגלות? אנחנו יכולים וצריכים לראות את עצמנו שם. איזו תקופה מרגשת תהיה זו עבור שתי הקבוצות של משרתי אלוהים! אנחנו כל כך נשמח שבחרנו לתמוך בשלטון של יהוה. מ22.05 16 §6, 7
יום ה׳, 2 במאי
יהוה נותן חוכמה (מש׳ ב׳:6).
האם אי פעם היית צריך לקבל החלטה חשובה? אין ספק שהתפללת לחוכמה, ובצדק (יעקב א׳:5). שלמה המלך כתב: ”חוכמה היא הדבר החשוב ביותר” (מש׳ ד׳:7). שלמה, כמובן, לא דיבר על כל חוכמה. הוא התכוון לחוכמה שמקורה ביהוה אלוהים. אבל האם החוכמה האלוהית יכולה לעזור לנו להתמודד עם הבעיות שיש לנו היום? בהחלט כן. אחת הדרכים שבהן נוכל לנהוג בחוכמה אמיתית היא ללמוד וליישם את הדברים שלימדו שני אנשים שזכו להערכה רבה בשל חוכמתם. הראשון הוא שלמה. במקרא נאמר ש”אלוהים נתן לשלמה חוכמה ותבונה במידה רבה מאוד” (מל״א ד׳:29). השני הוא ישוע, שאף אדם לא ישווה לו בחוכמתו (מתי י״ב:42). על ישוע נובא: ”תנוח עליו רוח יהוה, רוח חוכמה ובינה” (יש׳ י״א:2). מ22.05 20 §1, 2
יום ו׳, 3 במאי
אספר נא לדור הבא על כוחך (תהל׳ ע״א:18).
אנחנו אף פעם לא מבוגרים מכדי להציב לעצמנו מטרות רוחניות ולהשיג אותן. שים לב לדוגמתה של אחות בת 75 ששמה בוורלי. היא סבלה מבעיית בריאות חמורה שהקשתה עליה ללכת. כשמבצע חלוקת ההזמנות לערב הזיכרון התקרב, היא רצתה להשתתף בו כמיטב יכולתה. לכן היא הציבה לעצמה מטרות ספציפיות. כשבוורלי השיגה את המטרות שהיא הציבה לעצמה היא הייתה כל כך שמחה. המאמצים שלה הניעו אחרים להתאמץ בשירות. יהוה מעריך את עמלם של אחינו ואחיותינו המבוגרים, גם אם הנסיבות שלהם מגבילות את מה שהם יכולים לעשות (תהל׳ ע״א:17). הצב לעצמך מטרות שאתה יכול להשיג. טפח תכונות שישמחו את יהוה. למד מיומנויות שיעזרו לך להיות כלי יעיל יותר בידי אלוהינו וארגונו. חפש תחומים נוספים שבהם תוכל לעשות יותר למען אחיך ואחיותיך. בדומה לטימותיאוס, תודות לברכת יהוה ”התקדמותך תיראה בבירור לכול” (טימ״א ד׳:15). מ22.04 27 §18, 19
שבת, 4 במאי
מינקותך אתה מכיר את הכתבים הקדושים (טימ״ב ג׳:15).
הורים יקרים, מה אם למרות כל המאמצים שלכם, אחד מילדיכם אומר שהוא לא רוצה לשרת את יהוה? אל תסיקו שנכשלתם כהורים. יהוה נותן לכל אחד מאיתנו — כולל לילד שלכם — את מתת הבחירה החופשית, היכולת לבחור אם לשרת אותו או לא. המשיכו לקוות שיום אחד הוא יחזור. זכרו את המשל על הבן האובד (לוקס ט״ו:11–19, 22–24). הצעיר במשל סטה הרחק מדרך הצדקה, אבל בסופו של דבר הוא חזר. להורים שבקרבנו יש זכות נפלאה — לגדל דור חדש של עובדי יהוה (תהל׳ ע״ח:4–6). זו לא משימה פשוטה, ואנחנו משבחים אתכם מכל הלב על כל המאמצים שאתם עושים כדי לעזור לילדים שלכם לאהוב את יהוה ולגדל אותם במוסר יהוה ובתוכחתו. היו סמוכים ובטוחים שאתם משמחים את אבינו האוהב שבשמיים (אפ׳ ו׳:4). מ22.05 30, 31 §16–18
יום א׳, 5 במאי
כל הגוף מורכב בהתאמה מלאה (אפ׳ ד׳:16).
כדי לתרום לשלום ולאחדות בקהילה, כל אחד מאיתנו צריך לתת את המיטב שלו. חשוב על המשיחיים במאה הראשונה. היו להם מתנות שונות ומשימות שונות (קור״א י״ב:4, 7–11). אבל זה לא גרם לתחרות ולפילוגים. פאולוס עודד כל אחד מהם לתרום את חלקו ”לבניית גוף המשיח”. הוא כתב אל האפסים: ”כאשר כל איבר ואיבר מתפקד כשורה גדֵל הגוף ובונה את עצמו באהבה” (אפ׳ ד׳:1–3, 11, 12). מי שעושים זאת תורמים לשלום ולאחדות — תכונות שאנחנו רואים כיום בקהילות שלנו. היה נחוש לא להשוות את עצמך לאחרים. למד מישוע, והתאמץ לחקות את תכונותיו. היה בטוח שיהוה ’אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלך’ (עב׳ ו׳:10). הוא מעריך את כל המאמצים שאתה עושה בלב ונפש כדי לשמח אותו. מ22.04 14 §15, 16
יום ב׳, 6 במאי
המשיח ישוע בא אל העולם כדי להושיע חוטאים (טימ״א א׳:15).
כמה מנחם לדעת שלא אנחנו אלה שצריכים להחליט אם יהוה יסלח לאדם שביצע חטא. אבל יש משהו שאנחנו כן צריכים להחליט. במה מדובר? במקרים מסוימים אדם חוטא נגדנו, אפילו בצורה חמורה, אבל אז הוא מתנצל ומבקש שנסלח לו. במקרים אחרים הוא לא מתנצל, אבל אנחנו עדיין יכולים לבחור לסלוח לו — אנחנו יכולים להחליט להרפות מכל תרעומת וכעס שאנחנו חשים כלפיו. הגיוני שזה יצריך זמן ומאמצים, במיוחד אם נפגענו מאוד. הוצאת המצפה מ־15 בספטמבר 1994 (אנג׳) מציינת: ”כשאתה סולח לחוטא זה לא אומר שאתה מעלים עין מהחטא. עבור המשיחי סלחנות משמעה לבטוח ביהוה ולהשאיר את העניין בידיים שלו. הוא השופט הצודק של כל היקום והוא יעשה צדק במועד הנכון”. מ22.06 9 §6, 7
יום ג׳, 7 במאי
קווה אל יהוה (תהל׳ כ״ז:14).
יהוה הבטיח שבימינו הוא יקבץ יחד אנשים מכל האומות, השבטים והלשונות ויאחד אותם בעבודתו הטהורה. כיום הקבוצה המיוחדת הזאת מוכרת כ’המון הרב’ (ההת׳ ז׳:9, 10). אומנם הקבוצה המגוונת הזאת מורכבת מגברים, נשים וילדים מרקעים שונים, אבל היא יוצרת אגודת אחים כלל־עולמית מאוחדת ושוחרת שלום (תהל׳ קל״ג:1; יוח׳ י׳:16). חברי ההמון הרב תמיד מוכנים לחלוק את תקוותם לעולם טוב יותר עם כל מי שרוצה להקשיב (מתי כ״ח:19, 20; ההת׳ י״ד:6, 7; כ״ב:17). אם אתה משתייך להמון הרב, אין ספק שהתקווה לעתיד טוב יותר יקרה מאוד לליבך. השטן רוצה לגזול ממך את תקוותך. המטרה שלו היא לגרום לך להאמין שיהוה לא יקיים את הבטחותיו. אם השטן יצליח לגזול מאיתנו את תקוותינו, נאבד את אומץ ליבנו ואולי אפילו נפסיק לשרת את יהוה. מ22.06 20, 21 §2, 3
יום ד׳, 8 במאי
תקווה זו היא כעוגן בטוח ויציב לנפשנו (עב׳ ו׳:19).
תקוותנו האיתנה עוזרת לנו להישאר רגועים בזמן ניסיונות סוערים, מתוך ביטחון שבקרוב יגיעו זמנים שלווים יותר. זכור שישוע הזהיר אותנו שנירדף (יוח׳ ט״ו:20). לכן אם נהרהר בגמול המובטח לנו, נוכל להיות יציבים בדרך החיים המשיחית. חשוב איך תקווה עזרה לישוע להחזיק מעמד למרות המוות האכזרי שציפה לו. בחג השבועות שנת 33 לספירה השליח פטרוס ציטט נבואה מספר תהלים שתיארה במילים מרגשות את הביטחון והרוגע שהיו לישוע: ”אשכון בתקווה; כי לא תעזוב אותי בשאול ולא תיתן לנאמנך לראות רָקָב... תמלאני בשמחה מול פניך” (מה״ש ב׳:25–28; תהל׳ ט״ז:8–11). לישוע הייתה תקווה. הוא היה בטוח שאלוהים יקים אותו לתחייה ושהוא יתאחד בשמחה עם אביו בשמיים (עב׳ י״ב:2, 3). מ22.10 25 §4, 5
יום ה׳, 9 במאי
כולנו מרבים להיכשל (יעקב ג׳:2).
במקרה אחד ביקשו שניים מהשליחים, יעקב ויוחנן, שאימם שתיגש לישוע ותבקש ממנו שייתן להם מעמד גבוה במלכות (מתי כ׳:20, 21). בכך יעקב ויוחנן הראו שיש בהם גאווה ושאפתנות (מש׳ ט״ז:18). יעקב ויוחנן לא היו היחידים שגילו תכונות שליליות באותו מקרה. שים לב לתגובה של השליחים האחרים: ”כאשר שמעו זאת העשרה, רגזו על שני האחים” (מתי כ׳:24). אפשר לדמיין את המילים החריפות שהשליחים הטיחו זה בזה. איך ישוע התמודד עם המצב? הוא לא התרגז. הוא לא אמר שהוא יחפש שליחים יותר טובים — אנשים יותר ענווים שתמיד ינהגו זה בזה באהבה. הוא שוחח איתם בסבלנות כי הוא ידע שהכוונות שלהם טובות (מתי כ׳:25–28). הוא המשיך לנהוג בהם באהבה. מ23.03 28, 29 §10–13
יום ו׳, 10 במאי
היה חכם, בני, ושמח את ליבי, ואוכל להשיב למחרפי (מש׳ כ״ז:11).
כדי להפוך למשרת יהוה, כבר נקטת הרבה צעדים חשובים. למדת בשקדנות את המקרא, אולי במשך כמה שנים. בעקבות זאת השתכנעת שהמקרא הוא דבר־אלוהים. למדת גם להכיר ולאהוב את המחבר של כתבי־הקודש. אהבתך ליהוה גדלה, ועכשיו אתה משרת מוקדש וטבול שלו. כמה נפלא! אין ספק שבזמן שהתקדמת לעבר הטבילה, אמונתך נבחנה בדרכים שונות. אבל ככל שתמשיך להתקדם מבחינה רוחנית, אתה תעמוד מול ניסיונות חדשים. השטן ינסה להחליש את אהבתך ליהוה ולגרום לך להפסיק לשרת אותו (אפ׳ ד׳:14). אל תיתן לזה לקרות. מה יכול לעזור לך להישאר נאמן ליהוה ולקיים את נדר הקדשתך? אתה חייב להמשיך להתקדם — ’לחתור קדימה’ אל הבגרות המשיחית (עב׳ ו׳:1). מ22.08 2 §1, 2
שבת, 11 במאי
כבד את אביך ואת אימך, כפי שציווה עליך יהוה אלוהיך, למען יאריכו ימיך ולמען ייטב לך (דב׳ ה׳:16).
לכל בן משפחה יש אחריות לשמור עניינים משפחתיים רגישים בסוד. לדוגמה, לאישה משיחית אולי יש הרגל שמשעשע את בעלה. האם הוא יספר על כך לאחרים ויביך אותה? ודאי שלא! הוא אוהב את אשתו, ולעולם לא ירצה לעשות משהו שיפגע בה (אפ׳ ה׳:33). בני נוער רוצים שינהגו בהם בכבוד. חשוב שהורים יזכרו את זה ולא ישפילו את ילדיהם ויספרו על הטעויות שלהם לאחרים (קול׳ ג׳:21). ילדים צריכים ללמוד להיות דיסקרטיים ולא לחשוף לאחרים מידע שיכול להביך בני משפחה אחרים. כשכל בן משפחה ממלא את חלקו בשמירת עניינים משפחתיים פרטיים בסוד, קשרי המשפחה מתחזקים. מ22.09 10 §9
יום א׳, 12 במאי
האזן לכך, איוב; עצור והתבונן היטב (איוב ל״ז:14).
יהוה דיבר עם איוב והזכיר לו את חוכמתו האינסופית ואת דאגתו ואהבתו לברואיו. הוא הזכיר חיות מדהימות רבות (איוב ל״ח:1, 2; ל״ט:9, 13, 19, 27; מ׳:15; מ״א:1, 2). יהוה גם השתמש בצעיר הנאמן אליהוא כדי לחזק ולנחם את איוב. אליהוא הזכיר לו שיהוה תמיד גומל למשרתיו על עמידתם האיתנה. אבל יהוה גם הניע את אליהוא לתת לאיוב תיקון אוהב. אליהוא עזר לאיוב לראות את התמונה הכללית כשהוא הזכיר לו את מעמדו ביחס ליהוה, בורא היקום. יהוה גם נתן לאיוב משימה: הוא היה צריך להתפלל עבור שלושת רעיו שחטאו (איוב מ״ב:8–10). איך יהוה תומך בנו כיום כשאנחנו חווים ניסיונות קשים? יהוה לא מדבר איתנו ישירות כמו שהוא דיבר עם איוב, אבל הוא כן מדבר איתנו דרך דברו, המקרא (רומ׳ ט״ו:4). מ22.08 11 §10, 11
יום ב׳, 13 במאי
מוטב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ולא לעשות דבר המכשיל את אחיך (רומ׳ י״ד:21).
בקהילה ברומא היו משיחיים מרקע יהודי ומרקע נוכרי. כשהתבטלה התורה, האיסורים על מאכלים מסוימים כבר לא היו בתוקף (מר׳ ז׳:19). באותה עת היו משיחיים מרקע יהודי שהרגישו חופשי לאכול את כל סוגי המאכלים, ואילו אחרים מאותו הרקע לא הרגישו בנוח לעשות זאת. הסוגיה הזאת עוררה מחלוקות בקהילה. השליח פאולוס הדגיש כמה חשוב לשמור על השלום. כך הוא עזר לאחיו לאמונה להבין כמה נזק ויכוחים כאלה גורמים ליחידים ולקהילה כולה (רומ׳ י״ד:19, 20). הוא היה מוכן גם לשנות את התנהגותו כדי לא להכשיל אחרים (קור״א ט׳:19–22). גם אנחנו יכולים לבנות אחרים ולשמור על השלום אם אנחנו נמנעים מוויכוחים על עניינים הקשורים להעדפה אישית. מ22.08 22 §7
יום ג׳, 14 במאי
את רודף הצדקה [יהוה] אוהב (מש׳ ט״ו:9).
אם יש לנו מטרה ספציפית בשירות יהוה, אנחנו מתאמצים להשיג אותה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לרדוף צדקה. ויהוה יעזור לנו בסבלנות להתקדם ולהמשיך להשתפר עם הזמן (תהל׳ פ״ד:5, 7). יהוה מזכיר לנו באהבה שהצדקה לא מכבידה (יוח״א ה׳:3). להיפך, היא מגינה עלינו ואנחנו זקוקים להגנה הזאת יום יום. זכור את הנשק הרוחני שתיאר השליח פאולוס (אפ׳ ו׳:14–18). איזה חלק מגן על ליבו של החייל? ”שריון הצדקה”, שמייצג את אמות המידה הצודקות של יהוה. כפי ששריון מגן על הלב הפיזי, כך אמות המידה הצודקות של יהוה יכולות להגן על ליבך הסמלי — האדם הפנימי. לכן ודא שהנשק שלך כולל את שריון הצדקה! (מש׳ ד׳:23). מ22.08 29 §13, 14
יום ד׳, 15 במאי
דבר אלוהינו עומד לעולם (יש׳ מ׳:8).
דבר־אלוהים מספק הדרכה טובה לגברים ונשים נאמנים כבר אלפי שנים. איך כתבי־הקודש השתמרו עד ימינו? יהוה וידא שדברו הקדוש יועתק. המעתיקים אומנם היו אנשים לא־מושלמים, אבל הם היו מאוד קפדניים. לגבי התנ״ך, לדוגמה, חוקר אחד כתב: ”ניתן לומר בביטחון מלא שאין יצירה אחרת מימי קדם שנמסרה אלינו בדייקנות כה מרבית”. אם כן, נוכל להיות בטוחים שמה שאנחנו קוראים היום במקרא משקף את מחשבותיו של מחברו, יהוה. יהוה הוא מקור ”כל מתנה טובה וכל מתנה מושלמת” (יעקב א׳:17). המקרא הוא אחת המתנות הטובות ביותר שיהוה העניק לנו. כל מתנה שאנחנו מקבלים מגלה משהו על מי שנתן לנו אותה — כמה טוב הוא מכיר אותנו ואת צרכינו. זה נכון גם לגבי המקרא. כשאנחנו בוחנים את המתנה הזאת אנחנו לומדים הרבה על יהוה. אנחנו לומדים כמה טוב הוא מכיר אותנו וכמה טוב הוא יודע מה אנחנו צריכים. מ23.02 2, 3 §3, 4
יום ה׳, 16 במאי
תימלא הארץ ידע על יהוה (יש׳ י״א:9).
כמה נפלא יהיה היום שבו תתחיל תחיית המתים כאן עלי אדמות במהלך אלף שנות שלטון המשיח. כל מי שאיבדו את יקיריהם משתוקקים לראותם שוב. כך גם יהוה מרגיש (איוב י״ד:15). דמיין לעצמך כמה מרגש זה יהיה כשבכל רחבי העולם אנשים יתאחדו עם יקיריהם. ”הצדיקים”, ששמותיהם כתובים בספר החיים, יקומו ”לחיים” (מה״ש כ״ד:15; יוח׳ ה׳:29). ייתכן שרבים מיקירינו יהיו בין הראשונים שיקומו לתחייה על הארץ. ו”הלא־צדיקים”, כמו למשל אלה שלא הייתה להם הזדמנות מספקת להכיר את יהוה או לשרת אותו בנאמנות לפני שמתו, יקומו ”למשפט”. יהיה צריך ללמד את כל המוקמים לתחייה (יש׳ כ״ו:9; ס״א:11). לשם כך תיערך התוכנית החינוכית הנרחבת ביותר בהיסטוריה האנושית (יש׳ י״א:10). מ22.09 20 §1, 2
יום ו׳, 17 במאי
הוא אלוהים חיים (דנ׳ ו׳:26).
יהוה הראה את עליונותו על קואליציות של שליטים. הוא נלחם עבור עם ישראל ועזר להם לכבוש חלקים גדולים מהארץ המובטחת (יהו׳ י״א:4–6, 20; י״ב:1, 7, 24). פעם אחר פעם יהוה הוכיח שהוא העליון. כשנבוכדנאצר מלך בבל התרברב על כוחו, גבורתו וכבוד תפארתו במקום להכיר בענווה שיהוה ראוי להלל, אלוהים גרם לו לאבד את שפיותו. אחרי שנבוכדנאצר חזר לעצמו, הוא ’הילל את העליון’ והכיר בכך ש”שלטונו [של יהוה] שלטון עולם”. הוא הוסיף ואמר: ”אין מי שיכול לעצור בעדו” (דנ׳ ד׳:30, 33–35). מחבר התהלים אמר: ”אשרי האומה אשר יהוה הוא אלוהיה, העם אשר בחר לו לנחלה” (תהל׳ ל״ג:12). אכן, יש לנו סיבה מאוד טובה לשמור על נאמנותנו ליהוה. מ22.10 15, 16 §13–15
שבת, 18 במאי
דברך אמת (תהל׳ קי״ט:160).
נבואות המקרא הרבות שכבר התגשמו מחזקות את ביטחוננו במהימנות הבטחותיו של אלוהים לעתיד. אנחנו מרגישים כמו מחבר התהלים שאמר ליהוה בתפילה: ”כלתה נפשי לתשועתך, כי דברך הוא תקוותי” (תהל׳ קי״ט:81). דרך המקרא, יהוה נותן לנו בטובו ”עתיד ותקווה” (יר׳ כ״ט:11). תקוותנו לעתיד לא תלויה במאמצי האדם, אלא בהבטחותיו של יהוה. אם נהיה תלמידים שקדניים של נבואות המקרא, נוכל להמשיך לבנות את ביטחוננו בדבר־אלוהים. יש ראיה נוספת לכך שאנחנו יכולים לבטוח במקרא. חשוב על התוצאות הטובות שאנשים זוכים להן כשהם נשמעים לעצותיו (תהל׳ קי״ט:66, 138). לדוגמה, זוגות נשואים שהיו על סף גירושין מרגישים כעת מאושרים ומאוחדים. ילדיהם נהנים לגדול באווירה אוהבת בבית משיחי, שבו הם מרגישים בטוחים ואהובים (אפ׳ ה׳:22–29). מ23.01 5 §12, 13
יום א׳, 19 במאי
שמחו בתקווה (רומ׳ י״ב:12).
חשוֹב איך התגשמות ההבטחות שבדבר־אלוהים כבר הועילה לך באופן אישי. לדוגמה, ישוע הבטיח שאביו יספק את צרכיך היומיומיים (מתי ו׳:32, 33). ישוע גם הבטיח שיהוה ייתן לך את רוח הקודש כשתבקש אותה ממנו (לוקס י״א:13). יהוה הגשים את ההבטחות האלה. ודאי תוכל לחשוב על הבטחות אחרות שהוא הגשים עבורך. לדוגמה, הוא הבטיח לסלוח לך, לנחם אותך ולהזין אותך מבחינה רוחנית (מתי ו׳:14; כ״ד:45; קור״ב א׳:3). אם תהרהר במה שאלוהים כבר עשה בשבילך, אתה תחזק את תקוותך במה שהוא יעשה בשבילך בעתיד. אנחנו בטוחים שיהוה יגשים את הבטחותיו. ואכן, כפי שמחבר התהלים כתב: ”אשרי האיש... אשר תקוותו ביהוה אלוהיו... הנותר נאמן לעולם” (תהל׳ קמ״ו:5, 6). מ22.10 28 §15, 17
יום ב׳, 20 במאי
עלייך יזרח יהוה (יש׳ ס׳:2).
האם הנבואה על שיקום עבודת אלוהים הטהורה נוגעת גם לנו? אכן כן. מאז 1919 מיליוני אנשים השתחררו מהשבי לבבל הגדולה — המעצמה העולמית של דתות הכזב. הם הובלו למקום טוב בהרבה מהארץ המובטחת של עם ישראל — אל גן עדן רוחני (יש׳ נ״א:3; ס״ו:8). מאז 1919 המשוחים נהנים לחיות בגן עדן רוחני. עם הזמן גם בעלי התקווה הארצית, ה’כבשים האחרים’, נכנסו אל הארץ הרוחנית הזאת, והם נהנים משפע ברכות מיהוה (יוח׳ י׳:16; יש׳ כ״ה:6; ס״ה:13). גן העדן הרוחני נמצא בכל רחבי העולם. אם כן, לא משנה איפה אנחנו חיים בכדור הארץ, אנחנו יכולים להיות חלק מגן העדן הרוחני כל עוד אנחנו תומכים באופן פעיל בעבודת אלוהים האמיתית. מ22.11 11, 12 §12–15
יום ג׳, 21 במאי
האינך מקדם, יהוה? אלוהיי, קדושי, לא תמות (חב׳ א׳:12).
האם קשה לך לתפוס את הרעיון שיהוה קיים ”לעולמי עולמים”? (יש׳ מ׳:28) אם כן, אתה לא היחיד שמרגיש ככה. אליהוא אמר על אלוהים: ”מספר שנותיו נשגב מהבנה” (איוב ל״ו:26). אבל אם אנחנו לא מבינים משהו, זה לא אומר שהוא לא נכון. לדוגמה, אולי אנחנו לא מבינים לגמרי איך פועל האור, אבל האם זה אומר שהאור לא קיים? ברור שלא. באופן דומה, אנחנו אולי לעולם לא נבין לגמרי איך זה שיהוה תמיד היה ותמיד יהיה. אבל זה לא אומר שאלוהים לא חי לנצח. הבורא לא מוגבל למה שאנחנו יכולים או לא יכולים להבין (רומ׳ י״א:33–36). והוא היה קיים לפני שנוצר היקום הפיזי ולפני שנוצרו מקורות האור, כמו השמש. הרי הוא זה אשר ”מתח את השמיים” (יר׳ נ״א:15). מ22.12 2, 3 §3, 4
יום ד׳, 22 במאי
תהיה תפילתי כקטורת המוכנה לפניך (תהל׳ קמ״א:2).
לפעמים אנחנו מתבקשים לייצג אחרים בתפילה. לדוגמה, אחות שמנהלת תוכנית שיעורי מקרא יכולה לבקש מהאחות שמתלווה אליה להתפלל בשיעור. האחות שמתלווה לשיעור אולי לא יודעת הרבה על התלמידה ולכן יכול להיות שהיא תעדיף להתפלל בסוף השיעור. כך יהיה לה יותר קל להתאים את התפילה לתלמידה. אח עשוי להתבקש להתפלל במפגש לשירות השדה או באסיפה. אחים שמקבלים את הזכות הזאת צריכים לזכור מה מטרת ההתכנסות. התפילות לא נועדו לתקן את הקהילה או להודיע הודעות. ברוב האסיפות מוקצות חמש דקות עבור שיר ותפילה. לכן האח שמתפלל לא צריך ’להרבות במילים’, במיוחד בתחילת האסיפה (מתי ו׳:7). מ22.07 24 §17, 18
יום ה׳, 23 במאי
אתם עתידים לשמוע מלחמות ודיווחים על מלחמות. אל תיבהלו, כי כך צריך לקרות, אך עדיין לא יבוא הקץ (מתי כ״ד:6).
בנוסף למלחמות ישוע גם ניבא שבאחרית הימים יהיו מגפות ”במקומות רבים” (לוקס כ״א:11). אבל המידע הזה יכול דווקא להשרות עלינו שלום. כיצד? אנחנו לא מופתעים כשפורצות מגפות. אנחנו מבינים שהאירועים האלה קורים כמו שישוע אמר, לכן יש לנו סיבה טובה ליישם את העצה שישוע נתן למי שיחיו בעת הקץ: ”אל תיבהלו”. אם תפרוץ באזורך מגפה, זה ללא ספק יפגע בשגרה שלך. אבל אל תיתן לזה להפריע ללימוד האישי שלך ולנוכחות שלך באסיפות. חוויות מתוך הפרסומים והסרטונים שלנו יזכירו לך שאחיך ואחיותיך מצליחים לשמור על נאמנותם למרות קשיים דומים. מ22.12 17 §4, 6
יום ו׳, 24 במאי
עת ופגע משיגים את כולם (קהלת ט׳:11).
יעקב הראה בבירור שהוא אוהב מאוד את בנו יוסף (בר׳ ל״ז:3, 4). כתוצאה מכך, בניו הגדולים של יעקב קינאו באח שלהם. כשהייתה להם הזדמנות הם מכרו את יוסף לקבוצת סוחרים מדיינים. הסוחרים לקחו את יוסף אל מצרים, מאות קילומטרים מביתו, ושם הוא נמכר שוב, הפעם לפוטיפר, שר המשמר של פרעה. חייו של יוסף השתנו במהירות. הוא הפך מהבן האהוב של אביו לעבד נחות של איש מצרי (בר׳ ל״ט:1). לפעמים אנחנו נתקלים בקשיים ”הבאים על כלל בני האדם”, כלומר ניסיונות שכל האנשים מתמודדים איתם (קור״א י׳:13). או שאנחנו עלולים לסבול כי אנחנו תלמידיו של ישוע. עלולים ללעוג לנו, להתנגד לנו או אפילו לרדוף אותנו בגלל אמונתנו (טימ״ב ג׳:12). אבל לא משנה עם איזה ניסיון אתה מתמודד, יהוה יכול לעזור לך להצליח. מ23.01 14, 15 §3, 4
שבת, 25 במאי
באין עצים תכבה אש (מש׳ כ״ו:20).
יכול להיות שלפעמים נרצה לגשת לדבר עם אח שפגע בנו. אבל לפני שנעשה את זה כדאי שנשאל את עצמנו שאלות כמו: ’האם אני יודע את כל העובדות?’ (מש׳ י״ח:13) ’האם האח באמת התכוון לפגוע בי?’ (קהלת ז׳:20) ’האם קרה שעשיתי טעות דומה?’ (קהלת ז׳:21, 22) ’אם אדבר עם האח, האם אצור בעיה חמורה יותר מזו שאני מנסה לפתור?’ אם נקדיש זמן כדי לחשוב על השאלות האלה, ייתכן שנגיע למסקנה שאהבה כלפי אחינו יכולה להניע אותנו פשוט להתעלם מהפגיעה. כל אחד מאיתנו מוכיח שהוא משיחי אמיתי כשהוא מגלה אהבה בלתי אנוכית כלפי האחים והאחיות למרות אי־השלמות שלהם. בדרך זו נוכל גם לעזור לאחרים לזהות את הדת האמיתית, ולהצטרף אלינו לעבודת יהוה. אם כן, הבה נמשיך לנהוג על־פי סימן ההיכר של המשיחיים האמיתיים — אהבה. מ23.03 31 §18, 19
יום א׳, 26 במאי
אלוהים הוא אהבה (יוח״א ד׳:8).
המקרא מספק הוכחה לתכונתו הגדולה ביותר של מחברו — אהבה. בגלל שיהוה אוהב אותנו, הוא לא הציף אותנו ביותר פרטים ממה שאנחנו יכולים לשאת (יוח׳ כ״א:25). יהוה הראה לנו את אהבתו גם בכך שהוא לא נתן במקרא רשימה אינסופית של כללים, והוא לא מפקח על כל היבט והיבט בחיינו. הוא פונה לכושר החשיבה שלנו באמצעות חוויות של אנשים, נבואות מרתקות ועצות מעשיות. בדרכים אלה דבר־אלוהים מניע אותנו לאהוב אותו ולציית לו מעומק ליבנו. המקרא מגלה לנו שליהוה מאוד אכפת מאיתנו. איך? דברו מלא בסיפורים שמבטאים רגשות אנושיים. אנחנו יכולים להזדהות עם דמויות מקראיות כי מדובר באנשים ’בעלי רגשות כשלנו’ (יעקב ה׳:17). חשוב מכך, כשאנחנו קוראים איך יהוה נהג באנשים כמונו, אנחנו יכולים להבין בצורה ברורה יותר ”כי עמוקה חיבתו של יהוה וכי רחום הוא” (יעקב ה׳:11). מ23.02 6 §13–15
יום ב׳, 27 במאי
היו מפוכחים ועמדו על המשמר! (פט״א ה׳:8).
הספר האחרון במקרא מתחיל במילים: ”התגלות מאת ישוע המשיח, שאותה נתן לו אלוהים, כדי להראות לעבדיו את מה שצריך לקרות במהרה” (ההת׳ א׳:1). לכן אנחנו מתעניינים מאוד במאורעות העולם כדי לדעת איך הם מגשימים נבואות מקראיות. ואנחנו ודאי רוצים לדבר זה עם זה על המאורעות האלה. אבל כשאנחנו מדברים על נבואות מקראיות, אנחנו צריכים להימנע מלהעלות השערות. אנחנו לא רוצים להגיד משהו שעלול להפר את אחדות הקהילה. לדוגמה, אולי אנחנו שומעים שמנהיגי העולם מדברים על הדרך שבה הם יכולים לפתור עימות כלשהו ולהביא שלום וביטחון. במקום להעלות השערות שהצהרות כאלה מגשימות את הנבואה שבתסלוניקים א׳. ה׳:3, אנחנו צריכים להמשיך להתעדכן במידע העדכני ביותר שמתפרסם מטעם ארגון יהוה. כשאנחנו מבססים את השיחות שלנו על חומר שמפרסם הארגון, אנחנו עוזרים לקהילה להישאר מאוחדת ”באותו קו חשיבה” (קור״א א׳:10; ד׳:6). מ23.02 16 §4, 5
יום ג׳, 28 במאי
רכב למען אמת וענווה וצדקה, ויד ימינך תבצע דברים מעוררי יראה (תהל׳ מ״ה:4).
למה אתה אוהב את ישוע המשיח? ישוע מקדם אמת, ענווה וצדקה. אם אתה אוהב אמת וצדקה, אין פלא שאתה אוהב גם את ישוע המשיח. אתה ודאי יודע שישוע הגן באומץ על האמת ועל הצדקה (יוח׳ י״ח:37). אבל איך הוא מקדם ענווה? ישוע מקדם ענווה באמצעות הדוגמה שלו. למשל, הוא מפנה את כל הכבוד לאביו, ואף פעם לא לעצמו (מר׳ י׳:17, 18; יוח׳ ה׳:19). איך ענוותו גורמת לך להרגיש? היא ודאי מניעה אותך לאהוב אותו וללכת בעקבותיו. למה ישוע עניו? כי אביו עניו, וישוע אוהב ומחקה אותו (תהל׳ י״ח:35; עב׳ א׳:3). אין ספק שאתה נמשך לאישיות של ישוע, שמשקף בצורה מושלמת את תכונותיו של יהוה. מ23.03 3, 4 §6, 7
יום ד׳, 29 במאי
תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הלא־צדיקים (מה״ש כ״ד:15).
המקרא מזכיר שתי קבוצות של אנשים שיקומו לתחייה עם התוחלת לחיות לנצח עלי אדמות, ”הצדיקים” ו”הלא־צדיקים”. ”הצדיקים” הם מי ששירתו את יהוה בנאמנות במהלך חייהם. לעומתם, ”הלא־צדיקים” לא שירתו את יהוה. מכיוון ששתי הקבוצות יקומו לתחייה, האם אפשר לומר ששמותיהן כתובים בספר החיים? במקרה של הצדיקים, שמותיהם היו כתובים בספר החיים לפני מותם. האם שמותיהם נמחקו מהספר במותם? לא, כי הם עדיין חיים בזיכרונו של יהוה. יהוה הוא לא ”אלוהי המתים כי אם אלוהי החיים, שכן הם כולם חיים בעיניו” (לוקס כ׳:38). משמע הדבר שכאשר הצדיקים יקומו לתחייה עלי אדמות שמותיהם עדיין יהיו בספר החיים, אפילו שבתחילה הם יהיו כתובים כביכול בעיפרון (לוקס י״ד:14). מ22.09 16 §9, 10
יום ה׳, 30 במאי
יהוה אלוהים לקח את האדם והושיבו בגן עדן כדי לעבדו ולשמור עליו (בר׳ ב׳:15).
יהוה רצה שהאדם הראשון ייהנה מהבריאה. כשאלוהים יצר את אדם, הוא העניק לו גן עדן יפהפה כדי שיוכל לחקור אותו, ונתן לו את המשימה לטפח ולהרחיב את הגן (בר׳ ב׳:8, 9). תאר לעצמך כמה אדם התרגש כשהוא ראה את הזרעים נובטים ואת הפרחים פורחים. איזו זכות נפלאה הייתה לו לטפל בגן עדן! יהוה גם ביקש מאדם לתת שמות לבעלי החיים (בר׳ ב׳:19, 20). יהוה יכול היה לבחור את כל השמות בעצמו, אבל הוא העניק לאדם את המשימה הזאת. אין ספק שלפני שאדם החליט איך לקרוא לבעלי החיים, הוא חקר אותם לעומק ובחן את המאפיינים וההתנהגות שלהם. הוא ודאי נהנה לעשות את זה. זה ללא ספק נתן לו הזדמנות להעמיק את ההערכה שלו לחוכמה, לכישורים האמנותיים וליצירתיות של אביו. מ23.03 15 §3
יום ו׳, 31 במאי
היא תנפץ את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ, והיא לבדה תעמוד לעולם (דנ׳ ב׳:44).
לפי נבואות המקרא, אנגלו־אמריקה, המיוצגת על־ידי כפות רגליו של צלם עצום, היא מעצמת העולם האחרונה (דנ׳ ב׳:31–33). לא תבוא אחריה אף מעצמה פוליטית אחרת. היא תבוא אל קיצה בהר מגידון, כשמלכות אלוהים תנפץ אותה ואת כל שאר ממשלות האדם (ההת׳ ט״ז:13, 14, 16; י״ט:19, 20). איך הנבואה מועילה לנו? נבואת דניאל מספקת הוכחה לכך שאנחנו חיים בעת הקץ. לפני למעלה מ־500,2 שנה דניאל ניבא שלאחר המעצמה הבבלית, לארבע מעצמות עולם נוספות תהיה השפעה משמעותית על עם אלוהים. בנוסף, הוא גילה שמעצמת העולם אנגלו־אמריקה תהיה האחרונה מביניהן. ידיעה זו מנחמת אותנו ומעניקה לנו תקווה שבקרוב מלכות אלוהים תסיר לגמרי את שלטון האדם ותפרוש את שלטונה על כל כדור הארץ. מ22.07 4 §9; 5 §11, 12