אוגוסט
יום ה׳, 1 באוגוסט
נכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה ולחושבי שמו (מל׳ ג׳:16).
למה לדעתך יהוה מתעד בספר הזיכרון שלו את השמות של מי שמראים בדיבורם שהם יראים אותו וחושבים על שמו? מה שאנחנו אומרים חושף את מה שיש לנו בלב. ישוע אמר: ”מתוך השופע בלב מדבר הפה” (מתי י״ב:34). יהוה רוצה שאוהביו ייהנו מחיי נצח בעולם החדש. הצורה שבה אנחנו מתבטאים יכולה לקבוע אם יהוה יקבל את השירות שלנו או לא (יעקב א׳:26). חלק ממי שאינם אוהבים את אלוהים מדברים באגרסיביות, בנוקשות ובגאוותנות (טימ״ב ג׳:1–5). אנחנו לא רוצים להיות כמותם. אנחנו רוצים לשמח את יהוה בדיבורנו. אבל האם יהוה יהיה מרוצה מאיתנו אם באסיפות ובשירות אנחנו מדברים באדיבות ובנועם, אבל כשאנחנו נמצאים עם בני משפחתנו לבד בבית אנחנו מדברים אליהם בקשיחות ובצורה לא־אוהבת? (פט״א ג׳:7). מ22.04 5 §4, 5
יום ו׳, 2 באוגוסט
[הללו] ישנאו את הזונה, יחריבו אותה ויעשוה עירומה, וגם יאכלו את בשרה וישרפו אותה כליל באש (ההת׳ י״ז:16).
אלוהים ישים בלב עשר הקרניים וחיית הפרא את המחשבה להשמיד את בבל הגדולה. כן, יהוה יניע את האומות להשתמש בחיית הפרא האדומה כשני, כלומר באומות המאוחדות, כדי לתקוף את המעצמה העולמית של דתות הכזב ולהשמיד אותה לחלוטין (ההת׳ י״ח:21–24). איזו משמעות יש לכך עבורנו? עלינו להמשיך לדבוק ב”עבודת אלוהים טהורה אשר אין בה טומאה בעיני אלוהינו” (יעקב א׳:27). לעולם לא נרצה לאפשר לעצמנו להיות מושפעים מתורות הכזב, מהחגים שמקורם בפולחן כזב, מאמות המידה הירודות ומהכישופים של בבל הגדולה! כמו כן, אנחנו ממשיכים לקרוא לאנשים ’לצאת ממנה’ כדי שאלוהים לא יראה אותם כשותפים לחטאיה (ההת׳ י״ח:4). מ22.05 11 §17; 14 §18
שבת, 3 באוגוסט
אזכיר את חסדי יהוה (יש׳ ס״ג:7).
הורים, חשוב שתיצרו הזדמנויות ללמד את ילדיכם על יהוה ועל הדברים הטובים הרבים שהוא עשה למענכם (דב׳ ו׳:6, 7). זה חשוב במיוחד עבור אימהות שלא יכולות ללמד את הילדים שלהן בבית באופן קבוע בגלל התנגדות מצד בעל לא־מאמין. אחות ששמה קריסטין אומרת: ”היו לנו כל כך מעט הזדמנויות לדבר על דברים רוחניים, אז ניצלתי כל רגע כזה”. כמו כן, דברי בצורה חיובית על ארגון יהוה ועל האחים והאחיות. אל תעבירי ביקורת על זקני הקהילה. מה שתאמרי עליהם עשוי לקבוע אם הילדים שלך יפנו אליהם בעת הצורך. עשי מאמץ לקדם שלום בבית. הפגיני באופן קבוע אהבה כלפי בעלך והילדים שלך. דברי על בעלך באדיבות ובכבוד ולמדי את הילדים לעשות את אותו הדבר. כך תיצרי אווירה שלווה שתקל על הילדים שלך ללמוד על יהוה (יעקב ג׳:18). מ22.04 18 §10, 11
יום א׳, 4 באוגוסט
אני יודע את מעשיך (ההת׳ ג׳:1).
המסר של ישוע למשיחיים בקהילת אפסוס הראה שהיה להם כוח עמידה ושהם לא חדלו לשרת את יהוה למרות קשיים שונים. אבל הם איבדו את האהבה שהייתה להם בהתחלה. הם היו צריכים להצית אותה מחדש, אחרת הם לא היו יכולים לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו. באופן דומה, כיום לא מספיק להחזיק מעמד. עלינו לעשות זאת מהסיבות הנכונות. לאלוהים חשוב לא רק מה אנחנו עושים, אלא גם למה אנחנו עושים זאת. המניעים שלנו חשובים לו כי הוא רוצה שנעבוד אותו מתוך אהבה עזה והערכה עמוקה כלפיו (מש׳ ט״ז:2; מר׳ י״ב:29, 30). אנחנו גם צריכים להמשיך להיות ערניים ולעמוד על המשמר. לחברי קהילת סרדיס הייתה בעיה אחרת. למרות שבעבר הם היו פעילים מבחינה רוחנית, הם החלו להתרשל בשירות אלוהים, וישוע אמר להם ’להתעורר’ (ההת׳ ג׳:1–3). עם זאת, אין כל ספק שיהוה לא ישכח את פועלנו (עב׳ ו׳:10). מ22.05 3 §6, 7
יום ב׳, 5 באוגוסט
בכל עמל יש תועלת (מש׳ י״ד:23).
שלמה כינה את ההנאה שאנחנו מפיקים מעבודה קשה ”מתת אלוהים” (קהלת ה׳:18, 19). הוא ידע על מה הוא מדבר. הוא היה עובד חרוץ. הוא בנה בתים, נטע כרמים ויצר גנים ובריכות מים. הוא גם בנה ערים (מל״א ט׳:19; קהלת ב׳:4–6). זו הייתה עבודה קשה ואין ספק שהוא שאב ממנה מידה של סיפוק. אבל שלמה לא חשב שהפעילויות האלה לבדן יכולות לגרום לאושר. הוא גם הקדיש תשומת לב לעניינים רוחניים. למשל, הוא השגיח על בניית בית המקדש המפואר שנועד לעבודת יהוה, פרויקט בנייה של שבע שנים (מל״א ו׳:38; ט׳:1). אחרי ששלמה התעסק בכל מיני דברים, גם בדברים חילוניים וגם בדברים רוחניים, הוא הבין שפעילויות רוחניות הרבה יותר חשובות מיעדים חילוניים. הוא כתב: ”סוף דבר, לאחר שהכול נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור” (קהלת י״ב:13). מ22.05 22 §8
יום ג׳, 6 באוגוסט
אלוהים סלח לכם ברוחב לב תודות למשיח (אפ׳ ד׳:32).
במקרא יש שפע של דוגמאות של אנשים שיהוה סלח להם ברוחב לב. אילו דוגמאות עולות במחשבותיך? אולי אתה נזכר במלך מנשה. אדם רשע זה עשה חטאים נוראיים נגד יהוה. הוא הדיח את העם לפולחן כזב. הוא הרג את ילדיו והקריב אותם לאלי כזב. הוא הרחיק לכת עד כדי כך שהוא הציב פסל של אל כזב במקדשו של יהוה. המקרא אומר ש”הוא הרבה לעשות את הרע בעיני יהוה, כדי להכעיסו” (דה״ב ל״ג:2–7). אבל כשמנשה התחרט בכנות יהוה סלח לו ברוחב לב (דה״ב ל״ג:12, 13). יכול להיות שאתה נזכר גם בדוגמה של דוד המלך, שחטא חטאים חמורים נגד יהוה, לרבות ניאוף ורצח. אבל כשדוד התחרט בכנות והודה בחטאים שעשה, יהוה סלח גם לו (שמ״ב י״ב:9, 10, 13, 14). אנחנו אכן יכולים להיות בטוחים שיהוה רוצה לסלוח. מ22.06 3 §7
יום ד׳, 7 באוגוסט
התאזרו... בסבלנות; חזקו את לבבכם (יעקב ה׳:8).
זה לא תמיד קל לשמור על תקווה חזקה. אנחנו עלולים להיות חסרי סבלנות כשאנחנו מחכים שאלוהים יפעל. אבל יהוה הוא נצחי, והראייה שלו על הזמן שונה משלנו (פט״ב ג׳:8, 9). הוא יממש את מטרתו בדרך הטובה ביותר, אבל הוא אולי לא יפעל בדיוק ברגע שאנחנו מצפים. מה יכול לעזור לנו לשמור על תקווה חזקה בזמן שאנחנו מחכים בסבלנות שאלוהים יקיים את הבטחותיו? (יעקב ה׳:7) עלינו להישאר קרובים ליהוה, זה אשר יממש אותה. למעשה, המקרא מקשר בין תקווה לבין האמונה שיהוה קיים ושהוא ”גומל למחפשים אותו בשקידה” (עב׳ י״א:1, 6). ככל שיהוה יהיה יותר מוחשי בעינינו, כך ביטחוננו שהוא יקיים את כל מה שהבטיח יגבר. על מנת לחזק את תקוותנו, עלינו להתפלל ליהוה ולקרוא בדברו. אנחנו אומנם לא יכולים לראות את יהוה, אבל אנחנו בהחלט יכולים להתקרב אליו. אנחנו יכולים לדבר אליו בתפילה, בביטחון שהוא יקשיב לנו (יר׳ כ״ט:11, 12). מ22.10 26, 27 §11–13
יום ה׳, 8 באוגוסט
פתח איוב את פיו והחל לקלל את יום היוולדו (איוב ג׳:1).
נסה לדמיין את המתרחש. איוב יושב בתוך האפר וסובל מכאב בלתי פוסק (איוב ב׳:8). חבריו מעבירים עליו ביקורת ללא רחמים ומנסים להרוס את המוניטין שלו. הניסיונות שלו הם כמו אבן כבדה על ליבו, והעצב על אובדן ילדיו קשה מנשוא. בהתחלה איוב שותק (איוב ב׳:13). אם חבריו מפרשים את השתיקה שלו כסימן לכך שהוא עומד להפנות עורף לבוראו, הם טועים בהחלט. בשלב מסוים איוב אולי מרים את ראשו ומביט לחבריו המדומים בעיניים. אז הוא אומר: ”עד אגווע לא אסיר תומתי ממני!” (איוב כ״ז:5) מה עזר לאיוב להיות כל כך אמיץ וחזק למרות כל הסבל שהוא עבר? אפילו כשהוא היה בנקודת השפל שלו, הוא מעולם לא איבד תקווה שאלוהים ברוב אהבתו יעניק לו בסופו של דבר הקלה. הוא ידע שאפילו אם הוא ימות, יהוה יקים אותו לתחייה (איוב י״ד:13–15). מ22.06 22 §9
יום ו׳, 9 באוגוסט
כך התפללו: ”אבינו שבשמיים, יתקדש שמך. תבוא מלכותך. ייעשה רצונך” (מתי ו׳:9, 10).
יש לנו זכות נפלאה — לפנות אל בורא השמיים והארץ בתפילה. חשוב על כך: אנחנו יכולים לשפוך את ליבנו ליהוה בכל זמן ובכל שפה. אנחנו יכולים להתפלל אליו אפילו אם אנחנו מאושפזים בבית חולים או נמצאים בכלא, בביטחון שאבינו האוהב יקשיב לנו. אנחנו לא מתייחסים לזכות הזאת כמובן מאליו. דוד המלך הוקיר את הזכות להתפלל. הוא שר ליהוה: ”תהיה תפילתי כקטורת המוכנה לפניך” (תהל׳ קמ״א:1, 2). בתקופת דוד הקטורת הקדושה שהכוהנים השתמשו בה בעבודת אלוהים האמיתית הוכנה בקפידה (שמ׳ ל׳:34, 35). התייחסותו של דוד לקטורת מראה שהיה חשוב לו להקדיש מחשבה למה שהוא עומד להגיד לאביו השמימי בתפילה. זה מה שגם אנחנו רוצים לעשות. אנחנו רוצים שתפילותינו יהיו רצויות בעיני יהוה. מ22.07 20 §1, 2; 21 §4
שבת, 10 באוגוסט
”לי הנקמה; אני אשלם”, אומר יהוה (רומ׳ י״ב:19).
ליהוה הנקמה. הוא לא נתן לנו סמכות לנקום כשמישהו חוטא נגדנו (רומ׳ י״ב:20, 21). הראייה שלנו מוגבלת ולא־מושלמת, לכן אנחנו לא יכולים לשפוט את הדברים בצורה נכונה כפי שאלוהים יכול (עב׳ ד׳:13). ולפעמים אנחנו מאפשרים לרגשות שלנו להפריע לכושר השיפוט שלנו. יעקב כתב בהשראת יהוה: ”כעסו של אדם אינו מניב את צדקת אלוהים” (יעקב א׳:20). אנחנו יכולים להיות בטוחים שיהוה יעשה את הדבר הנכון וידאג שהצדק ייעשה בצורה מושלמת. סלחנות מעידה על ביטחון בצדק של יהוה. כשאנחנו משאירים את העניינים בידיים של יהוה, אנחנו מראים שאנחנו בטוחים שהוא יבטל את כל הנזק שנגרם בגלל החטא. בעולם החדש המובטח פצעים רגשיים כואבים כבר ”לא ייזכרו ולא יעלו על לב” (יש׳ ס״ה:17). מ22.06 10 §11, 12
יום א׳, 11 באוגוסט
תהיו שנואים על כל האומות בגלל שמי (מתי כ״ד:9).
עצם העובדה שאנחנו חווים כזאת שנאה היא הוכחה לכך שיהוה מרוצה מאיתנו (מתי ה׳:11, 12). השטן עומד מאחורי ההתנגדות הזאת, אבל אין לו סיכוי מול ישוע! בתמיכת ישוע הבשורה הטובה מגיעה לאנשים מכל העמים. שים לב לעובדות הבאות. כמבשרי המלכות עלינו להתגבר גם על מחסום השפה. בחזון שישוע הראה לשליח יוחנן הוא גילה שבימינו הבשורה הטובה תתגבר על המכשול הזה (ההת׳ י״ד:6, 7). באיזה אופן? אנחנו נותנים לכמה שיותר אנשים את ההזדמנות להגיב בחיוב למסר המלכות. כיום אנשים ברחבי העולם יכולים לקרוא חומר מקראי באתר שלנו jw.org, אשר מכיל מידע ביותר מ־000,1 שפות! בנוסף, הגוף המנהל אישר לתרגם את הספר תוכל להיות מאושר לעד! — כלי הלימוד העיקרי שלנו במלאכת עשיית התלמידים — ליותר מ־700 שפות! מ22.07 9 §6, 7
יום ב׳, 12 באוגוסט
ישנה הצלחה תודות ליועצים רבים (מש׳ י״א:14).
ישוע חש חמלה כלפי אנשים. השליח מתי כתב: ”כראותו את ההמונים ריחם עליהם, כי היו פצועים ועזובים כצאן ללא רועה” (מתי ט׳:36). ואיך יהוה מרגיש? ישוע אמר: ”אבי שבשמיים אינו חפץ שאפילו אחד מן הקטנים האלה יאבד את חייו” (מתי י״ח:14). זה כל כך מחמם את הלב! ככל שאנחנו מכירים את ישוע טוב יותר, כך אהבתנו כלפי יהוה גוברת. תוכל גם ללמוד לגלות יותר אהבה ולהתקדם כמשיחי אם תכיר טוב יותר אחים ואחיות בוגרים בקהילתך. שים לב כמה הם שמחים. הם לא מתחרטים על החלטתם לשרת את יהוה. בקש מהם לספר לך על החוויות שהיו להם בשירות יהוה. לפני שאתה מקבל החלטה חשובה, פנה אליהם לעצה. אחרי הכול, ”ישנה הצלחה תודות ליועצים רבים”. מ22.08 3 §6, 7
יום ג׳, 13 באוגוסט
עיני יהוה על הצדיקים (פט״א ג׳:12).
כולנו ניתקל בניסיון כזה או אחר. אבל לעולם לא נצטרך להתמודד עם הניסיון בעצמנו. כמו אב אוהב, יהוה תמיד משגיח עלינו. הוא תמיד לצידנו, מוכן להקשיב לתחינותינו ולתמוך בנו (יש׳ מ״ג:2). אנחנו משוכנעים שנוכל להתמודד עם הקשיים כי הוא מספק לנו בנדיבות את כל מה שאנחנו צריכים כדי להחזיק מעמד. הוא העניק לנו את מתת התפילה, את המקרא, שפע של מזון רוחני ואגודת אחים אוהבת שעוזרת לנו בעת הצורך. אנחנו כל כך שמחים שאבינו השמימי משגיח עלינו! כפי שכתוב בתהלים ל״ג:21: ”בו שמח ליבנו”. נוכל להראות ליהוה שאנחנו מעריכים את דאגתו ואהבתו אם נפיק את המרב מכל מה שהוא מספק כדי לעזור לנו. אנחנו גם צריכים למלא את חלקנו כדי להישאר תחת השגחתו של אלוהים. במילים אחרות, אם נמשיך לעשות את מיטבנו כדי לציית ליהוה ולעשות את הישר בעיניו, הוא ישגיח עלינו לנצח! מ22.08 13 §15, 16
יום ד׳, 14 באוגוסט
מהות דברך אמת היא (תהל׳ קי״ט:160).
רבים היום לא יודעים במי הם יכולים לבטוח. הם לא בטוחים אם האנשים שהם מכבדים — פוליטיקאים, מדענים ואנשי עסקים — באמת רוצים בטובתם. בנוסף, הם לא מכבדים את מנהיגי הדת. כך שזה לא מפתיע שהם סקפטיים לגבי הספר שאותם מנהיגי דת מתיימרים לייצג — המקרא. כמשרתי יהוה אנחנו משוכנעים שהוא ”אל אמת” ושהוא תמיד רוצה את הטוב ביותר עבורנו (תהל׳ ל״א:5; יש׳ מ״ח:17). אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לבטוח במה שאנחנו קוראים במקרא. אנחנו מסכימים עם מה שחוקר מקרא אחד כתב: ”אין שמץ של שקר בכל מה שאלוהים אמר, ודבריו תמיד מתגשמים. משרתי אלוהים יכולים לבטוח בהם כי הם בוטחים באל שאמר אותם”. מ23.01 2 §1, 2
יום ה׳, 15 באוגוסט
הבה נשים לב איש אל רעהו (עב׳ י׳:24).
אנחנו בונים את אחינו ואחיותינו כשאנחנו מחזקים את אמונתם ביהוה. יש אחים שמתמודדים עם לעג מצד לא־מאמינים. אחרים סובלים מבעיות בריאות חמורות או נאבקים ברגשות פגועים. ויש כאלה שמחכים כבר זמן רב לקץ הסדר העולמי הזה. מצבים כאלה יכולים לבחון את אמונתם של המשיחיים כיום. לחברי הקהילה במאה הראשונה לספירה היו קשיים דומים. השליח פאולוס השתמש בכתבי־הקודש כדי לבנות את אמונתם של אחיו ואחיותיו. לדוגמה, משיחיים מרקע יהודי אולי לא ידעו איך להשיב לבני משפחה לא־מאמינים שטענו שהיהדות נעלה על המשיחיות. אין ספק שהאיגרת של פאולוס אל העברים חיזקה מאוד את אותם משיחיים (עב׳ א׳:5, 6; ב׳:2, 3; ט׳:24, 25). הם יכלו להשתמש בנימוקים ההגיוניים שלו כדי להשיב למתנגדיהם. מ22.08 23 §12–14
יום ו׳, 16 באוגוסט
ברוך הגבר אשר בוטח ביהוה (יר׳ י״ז:7).
בעולמו של השטן אנשים לא יודעים במי הם יכולים לבטוח. הם מתאכזבים פעם אחר פעם מהתנהלותם של אנשי עסקים, פוליטיקאים ומנהיגי דת. רבים מרגישים שהם גם לא יכולים לבטוח בחברים, בשכנים ואפילו בבני משפחה. זה לא צריך להפתיע אותנו. המקרא ניבא ש”באחרית הימים... יהיו האנשים... חסרי נאמנות... משמיצים... בוגדים”. במילים אחרות, אנשים ישקפו את האישיות של אלוהי הסדר העולמי הזה, שלא ניתן לבטוח בו בכלל (טימ״ב ג׳:1–4; קור״ב ד׳:4). כמשיחיים אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לבטוח לגמרי ביהוה. אנחנו משוכנעים שהוא אוהב אותנו ושהוא ’לעולם לא יעזוב’ את ידידיו (תהל׳ ט׳:10). אנחנו יכולים לבטוח גם במשיח ישוע, כי הוא מסר את חייו למעננו (פט״א ג׳:18). כמו כן, ראינו מניסיוננו שהמקרא מספק הדרכה מהימנה (טימ״ב ג׳:16, 17). מ22.09 2 §1, 2
שבת, 17 באוגוסט
אשרי כל ירא יהוה, ההולך בדרכיו (תהל׳ קכ״ח:1).
אושר אמיתי הוא לא רק תחושה נעימה שבאה והולכת. הוא יכול להימשך לאורך כל החיים. ישוע אמר בדרשת ההר: ”אשרי המודעים לצורכם הרוחני” (מתי ה׳:3). ישוע ידע שבני האדם נוצרו עם רצון עז להכיר את בוראם, יהוה אלוהים, ולעבוד אותו. זהו ’הצורך הרוחני’ שלנו. וכיוון שיהוה הוא ”האל המאושר” גם מי שעובדים אותו יכולים להיות מאושרים (טימ״א א׳:11). האם אנחנו צריכים שיהיו לנו נסיבות מושלמות כדי להיות מאושרים? לא. בדרשתו ישוע אמר שאפילו ”האבלים” יכולים להיות מאושרים. הוא אמר את אותו הדבר על ”הנרדפים בגלל הצדקה” (מתי ה׳:4, 10, 11). ישוע למעשה לימד אותנו שאושר אמיתי לא נובע מנסיבות מושלמות בחיים, אלא מסיפוק הצורך הרוחני שלנו ומהתקרבות לאלוהים (יעקב ד׳:8). מ22.10 6 §1–3
יום א׳, 18 באוגוסט
בעל תבונה אמיתית מחריש (מש׳ י״א:12).
תבונה תעזור למשיחי לדעת מתי ”עת לחשות” ומתי ”עת לדבר” (קהלת ג׳:7). ”אם דיבור שווה כסף, אז שתיקה שווה זהב” הוא ביטוי נפוץ בכמה תרבויות. במילים אחרות, לפעמים עדיף לשתוק מלדבר. לדוגמה, זקן קהילה מנוסה מתבקש לעיתים קרובות לעזור לקהילות אחרות לטפל בבעיותיהן הסבוכות. זקן קהילה אחר אומר עליו: ”הוא תמיד מקפיד לא לספר מידע רגיש על קהילות אחרות”. בזכות תבונתו האחים שמשרתים איתו במועצת הזקנים מכבדים אותו. הם בטוחים שהוא לא יחשוף את העניינים הסודיים שלהם לאחרים. יושר היא תכונה נוספת שעומדת בבסיס האמון. אנו בוטחים באדם ישר כי אנחנו יודעים שהוא תמיד ידבר אמת (אפ׳ ד׳:25; עב׳ י״ג:18). מ22.09 12 §14, 15
יום ב׳, 19 באוגוסט
אין חוכמה ואין תבונה ואין עצה נגד יהוה (מש׳ כ״א:30).
רבים אינם מטים אוזן לחוכמה האמיתית ש”קוראת בקול ברחוב” (מש׳ א׳:20). לפי המקרא, יש שלוש קבוצות של אנשים שדוחים חוכמה: ”חסרי הניסיון”, ה”לעגנים” וה”כסילים” (מש׳ א׳:22–25, הערת שוליים). ”חסרי הניסיון” הם פתאים שאפשר לשכנע או להטעות אותם בקלות (מש׳ י״ד:15, הערת שוליים). חשוב, לדוגמה, על מיליוני האנשים שמנהיגי הדת והפוליטיקאים מטעים. יש שמזדעזעים כשהם מבינים שהם הוטעו. אבל מי שמוזכרים במשלי א׳:22 בוחרים להישאר חסרי ניסיון כי זה מה שהם אוהבים (יר׳ ה׳:31). הם לא רוצים ללמוד מה המקרא אומר או לפעול על־פי הסטנדרטים שלו. אנחנו בהחלט לא רוצים לחקות את מי שבוחרים להישאר חסרי ידע (מש׳ א׳:32; כ״ז:12). מ22.10 19 §5–7
יום ג׳, 20 באוגוסט
היכנעו לכל מוסד אנושי (פט״א ב׳:13).
ארגון אלוהים מספק לנו הנחיות כדי שנהיה מוגנים. אנחנו מקבלים באופן קבוע תזכורות למסור לזקני הקהילה את פרטי הקשר העדכניים שלנו, כדי שהם יוכלו ליצור איתנו קשר במצב חירום. אנחנו עשויים גם לקבל הנחיה לתפוס מחסה, להתפנות ולהשיג אמצעי סיוע, או איך ומתי לעזור לאחרים. אם לא נציית, אנחנו עלולים לסכן את חיינו ואת חייהם של זקני הקהילה, המשגיחים עלינו (עב׳ י״ג:17). אחים ואחיות רבים שנעקרו מביתם בגלל אסון או תסיסה אזרחית עשו את מיטבם כדי להסתגל למצב החדש ודאגו לחזור לפעילויות תיאוקרטיות כמה שיותר מהר. בדומה למשיחיים במאה הראשונה לספירה שנפוצו בגלל רדיפות, הם ממשיכים ’לבשר את דבר אלוהים’ (מה״ש ח׳:4). פעילות הבישור עוזרת להם להתמקד במלכות במקום בנסיבות הקשות שלהם. כתוצאה מכך, הם שומרים על השמחה והשלום. מ22.12 19 §12, 13
יום ד׳, 21 באוגוסט
יהוה לצידי; לא אירא (תהל׳ קי״ח:6).
אנחנו חשובים ליהוה כיחידים. לפני שישוע שלח את תלמידיו לבשר, הוא עזר להם להתגבר על הפחד מפני התנגדות (מתי י׳:29–31). כדי לעשות את זה, הוא השתמש בדוגמה של אחת הציפורים הנפוצות ביותר בישראל — הדרור. בימיו של ישוע הערך של הציפור הזאת היה זעום. אבל הוא אמר לתלמידיו: ”אף לא אחד מהם ייפול ארצה ללא ידיעת אביכם”. ואז הוא הוסיף: ”יקרים אתם מציפורי דרור רבות”. במילים אלה ישוע הראה לתלמידיו שהם חשובים ליהוה כיחידים, ולכן אין להם שום סיבה לפחד מרדיפות. בכל פעם שהתלמידים ראו דרורים בזמן שהם בישרו בערים ובכפרים, הם בוודאי נזכרו במילותיו של ישוע. בכל פעם שתראה ציפור קטנה, זכור שאתה חשוב ליהוה, משום שגם אתה ’יקר מציפורי דרור רבות’. בעזרתו תוכל להתמודד עם התנגדות בביטחון. מ23.03 18 §12
יום ה׳, 22 באוגוסט
הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו ושמתם חרב בידם להרוג אותנו (שמ׳ ה׳:21).
לעיתים אנחנו חווים בעיות, כמו התנגדות במשפחה או אובדן עבודה. כשאנחנו מתמודדים עם קשיים לאורך זמן אנחנו עלולים להרגיש חסרי תקווה ומיואשים. השטן מנצל הזדמנויות כאלה ומנסה לגרום לנו להטיל ספק באהבתו של יהוה כלפינו. השטן רוצה לגרום לנו לחשוב שיהוה או ארגונו אחראים לסבל שלנו. דבר דומה קרה לחלק מבני ישראל במצרים. בהתחלה הם האמינו שיהוה מינה את משה ואהרון לשחרר אותם מהעבדות (שמ׳ ד׳:29–31). אבל בהמשך, כשפרעה הקשה על חייהם, הם האשימו את משה ואהרון, משרתיו הנאמנים של אלוהים, בבעיות שלהם (שמ׳ ה׳:19, 20). כמה עצוב שהם נהגו כך! אם אתה מתמודד עם בעיות כבר זמן רב, שפוך את ליבך ליהוה בתפילה ובקש את תמיכתו. מ22.11 15 §5, 6
יום ו׳, 23 באוגוסט
אמן אמן אני אומר לכם, תבוא שעה, ועתה היא, שהמתים ישמעו את קולו של בן אלוהים, והנשמעים לו יחיו (יוח׳ ה׳:25).
כמקור החיים, ליהוה יש את הכוח להקים אנשים לתחייה. הוא העניק לנביא אליהו כוח להקים לתחייה את בן האלמנה מצרפת (מל״א י״ז:21–23). בהמשך, בעזרת אלוהים, הנביא אלישע הקים לתחייה את בנה של האישה השונמית (מל״ב ד׳:18–20, 34–37). מקרי תחייה אלה ואחרים מוכיחים שליהוה יש את הכוח להקים את המתים. כשישוע היה עלי אדמות הוא הוכיח שאביו העניק לו את היכולת הזאת (יוח׳ י״א:23–25, 43, 44). כעת ישוע בשמיים, וניתנה לו ”כל סמכות בשמיים ובארץ”. לכן הוא בעמדה טובה להגשים את ההבטחה ש”כל שוכני הקברים” יקומו לתחייה עם התוחלת לחיות לנצח (מתי כ״ח:18; יוח׳ ה׳:26–29). מ22.12 5 §10
שבת, 24 באוגוסט
בית ישראל יסרבו להקשיב לך, כי הם אינם רוצים להקשיב לי (יח׳ ג׳:7).
כשמאזיניו של יחזקאל דחו אותו, הם בעצם דחו את יהוה. המילים המצוטטות בפסוק היומי נסכו ביחזקאל את הביטחון שהעובדה שהאנשים דוחים אותו לא אומרת שהוא נכשל בתפקידו כנביא. יהוה גם הבטיח ליחזקאל שכאשר המשפטים שהוא מכריז עליהם יתגשמו, האנשים ”ידעו כי נביא היה בקרבם” (יח׳ ב׳:5; ל״ג:33). אין ספק שהנקודות המעודדות האלה העניקו ליחזקאל את הכוח שהוא היה זקוק לו כדי לבצע את שירותו. גם אנחנו שואבים כוח מהידיעה שאנחנו נשלחים על־ידי יהוה. הוא נותן לנו את הכבוד להיקרא ’עדיו’ (יש׳ מ״ג:10). איזו זכות נפלאה! כפי שיהוה אמר ליחזקאל: ”אל תירא”, יהוה אומר לנו: ”אל תפחדו” (יח׳ ב׳:6). למה אנחנו לא צריכים לפחד מהמתנגדים שלנו? בדומה ליחזקאל, אנחנו נשלחים על־ידי יהוה והוא תומך בנו (יש׳ מ״ד:8). מ22.11 3, 4 §4, 5
יום א׳, 25 באוגוסט
המהימן שומר סוד (מש׳ י״א:13).
אנחנו מעריכים מאוד את זקני הקהילה והמשרתים־העוזרים המהימנים שלנו. האחים הנאמנים האלה דואגים לנו היטב מבחינה רוחנית, ואנחנו מודים ליהוה עליהם. אבל באילו דרכים נוכל אנחנו להוכיח שאנו ראויים לאמון? אנחנו אוהבים את אחינו ואחיותינו ואכפת לנו מהם. אבל אנחנו צריכים להיות מאוזנים ולכבד את הפרטיות שלהם. במאה הראשונה כמה מהמשיחיים היו ’רכלנים המתערבים בענייני אחרים ומדברים על מה שאל להם לדבר עליו’ (טימ״א ה׳:13). כמובן, אנחנו לא רוצים להיות כמותם. אבל נניח שמישהו חולק איתנו מידע אישי וברור לנו שהוא לא רוצה שנדבר על זה. לדוגמה, אחות אולי תספר לנו שהיא סובלת מבעיית בריאות או מתמודדת עם ניסיון אחר ותבקש מאיתנו לא לספר על כך לאחרים. עלינו לכבד את בקשתה. מ22.09 10 §7, 8
יום ב׳, 26 באוגוסט
השתנו על־ידי התחדשות שכלכם (רומ׳ י״ב:2).
כדי ’לחדש את שכלנו’ לא מספיק רק לעטר את חיינו בכמה מעשים טובים. אנחנו צריכים לבחון את האדם הפנימי שלנו ולעשות את השינויים הנחוצים כדי להתאים את חיינו ככל האפשר לאמות המידה של יהוה. אנחנו צריכים לעשות את זה לא רק פעם אחת, אלא באופן מתמשך. כשנהיה מושלמים תמיד נצליח לשמח את יהוה בכל מה שנעשה. בינתיים אנחנו צריכים להמשיך להתאמץ לקראת המטרה הזאת. שים לב איך פאולוס הצביע ברומים י״ב:2 על הקשר בין התחדשות שכלנו לבין הבנת רצון אלוהים. במקום לשבת בחיבוק ידיים ולאפשר לסדר העולמי הזה לעצב אותנו, אנחנו צריכים לבחון את עצמנו כדי להבין אם אנחנו נותנים לחשיבה של אלוהים, ולא לחשיבה של העולם, להשפיע על מטרותינו ועל החלטותינו. מ23.01 8, 9 §3, 4
יום ג׳, 27 באוגוסט
השלך על יהוה את משאך, והוא יכלכלך. לעולם לא ייתן לצדיק ליפול (תהל׳ נ״ה:22).
האם יהוה מתערב בכל מצב שאנחנו נתקלים בו? האם הוא מכוון כל אירוע בחיים שלנו כדי שכל הדברים הרעים שקורים לנו יהיו לטובה? לא, המקרא לא תומך בהשקפה הזאת (קהלת ח׳:9; ט׳:11). אבל אנחנו כן יודעים שכשאנחנו עוברים ניסיון, יהוה מודע למצב ושומע את קריאתנו לעזרה (תהל׳ ל״ד:15; יש׳ נ״ט:1). מעבר לכך, יהוה יכול לעזור לנו להתמודד בהצלחה עם הקשיים. איך? אחת הדרכים שבהן יהוה עוזר לנו היא באמצעות מתן נחמה ועידוד, בהרבה מקרים בדיוק בזמן הנכון (קור״ב א׳:3, 4). האם אתה יכול לחשוב על תקופה בחייך שבה יהוה עזר לך באמצעות מתן נחמה ועידוד בדיוק כשהיית זקוק להם? פעמים רבות רק אחרי שאנחנו מסתכלים לאחור על הקושי, אנחנו רואים איך יהוה עזר לנו להתמודד איתו. מ23.01 17, 18 §13–15
יום ד׳, 28 באוגוסט
חיית הפרא שהייתה ואיננה... הולכת לאבדון (ההת׳ י״ז:11).
חיית הפרא הזו נראית כמעט כמו חיית הפרא בעלת שבעת הראשים, אבל בשונה ממנה היא אדומה כשני. היא מכונה ”צלם חיית הפרא” ומתוארת כ”מלך שמיני” (ההת׳ י״ג:14, 15; י״ז:3, 8). על אותו ”מלך” נאמר שהוא בא לידי קיום, אחר כך חדל להתקיים ובהמשך מופיע שוב. המילים האלה מתארות היטב את ארגון האומות המאוחדות, שמקדם את האינטרסים של המערכת הפוליטית הכלל־עולמית. ארגון זה כונה בהתחלה חבר הלאומים. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא חדל להתקיים. בהמשך הוא שב והופיע בצורתו הנוכחית. החיות הפוליטיות משתמשות בתעמולה כדי להצית התנגדות נגד יהוה ועמו. הן באופן סמלי אוספות את ”מלכי כל העולם המיושב” למלחמת הר מגידון, שהיא ”היום הגדול של האלוהים הכול יכול” (ההת׳ ט״ז:13, 14, 16). מ22.05 10 §10, 11
יום ה׳, 29 באוגוסט
מה כתוב בתורה? מה אתה מבין? (לוקס י׳:26).
כשישוע למד לקרוא את הכתבים הקדושים בילדותו, הוא לא רק למד להכיר את המקרא היטב, אלא גם אהב את מה שהוא לומד ואפשר לזה להשפיע על מעשיו. חשוב לדוגמה מה קרה בבית המקדש כשישוע היה רק בן 12. המורים, שהיו בקיאים בתורת משה, ”התפלאו על הבנתו ועל תשובותיו” (לוקס ב׳:46, 47, 52). באופן דומה, אם נקרא באופן קבוע בדבר־אלוהים, גם אנחנו נלמד להכיר אותו ולאהוב אותו. נוכל ללמוד ממה שישוע אמר לאנשים שהכירו את התורה, ביניהם הסופרים, הפרושים והצדוקים. אותם מנהיגי דת נהגו לקרוא בכתבי־הקודש, אבל הם לא הפיקו מכך תועלת. ישוע הבליט שלוש דרכים שבהן אותם אנשים לא הפיקו את המרב מכתבי־הקודש. הדברים שאמר להם יעזרו לנו לשפר את היכולת שלנו (1) להבין את מה שאנחנו קוראים, (2) למצוא אוצרות רוחניים ו־(3) לאפשר לדבר־אלוהים לעצב אותנו. מ23.02 8, 9 §2, 3
יום ו׳, 30 באוגוסט
הפיקח רואה את הסכנה ומסתתר (מש׳ כ״ב:3).
חלק מהסכנות שאנחנו צריכים להימנע מהן הן פלרטוט, שתייה מופרזת, אכילת יתר, דיבור פוגעני וכן צפייה בבידור אלים, בפורנוגרפיה ובדברים דומים (תהל׳ ק״א:3). השטן כל הזמן מחפש הזדמנויות לפגוע בידידות שלנו עם יהוה (פט״א ה׳:8). אם לא נעמוד על המשמר, השטן יכול לזרוע בשכלנו ובליבנו זרעים של קנאה, חוסר יושר, חמדנות, שנאה, גאווה וטינה (גל׳ ה׳:19–21). אם לא ננקוט צעדים מיידיים כדי לעקור את הנטיות האלה, הן ימשיכו לצמוח כמו עשב רעיל ויגרמו לבעיות (יעקב א׳:14, 15). אחת הסכנות הפחות ברורות היא חברה רעה. אנחנו חייבים לזכור שנושפע עמוקות ממי שאנחנו בוחרים לבלות איתם (קור״א ט״ו:33). אם נשגיח על עצמנו, נימנע מהתרועעות לא־הכרחית עם מי שלא חיים על־פי אמות המידה של יהוה (לוקס כ״א:34; קור״ב ו׳:15). אנחנו נראה את הסכנה ונברח מפניה. מ23.02 16 §7; 17 §10, 11
שבת, 31 באוגוסט
זאת היא האהבה לאלוהים, שנשמור את מצוותיו (יוח״א ה׳:3).
ככל שלמדת יותר על יהוה, כך אהבתך כלפיו גדלה. אין ספק שאתה רוצה להמשיך להתקרב אליו עכשיו ולנצח. וזה אכן אפשרי. הוא מעודד אותך לשמח את ליבו (מש׳ כ״ג:15, 16). תוכל לעשות זאת לא רק במילים, אלא גם במעשים. הדרך שבה אתה חי את חייך תראה אם אתה באמת אוהב את יהוה. זו המטרה הטובה ביותר שתוכל להציב לעצמך. איך אתה יכול להוכיח את אהבתך ליהוה? תחילה, אתה נושא תפילה מיוחדת שבה אתה מקדיש את עצמך לאל האמיתי היחיד (תהל׳ מ׳:8). לאחר מכן אתה נטבל ובכך מראה לאחרים שהקדשת את עצמך לאלוהים. זהו ציון דרך משמח וחשוב. אתה מתחיל בחיים חדשים, לא למען עצמך, אלא למען יהוה (רומ׳ י״ד:8; פט״א ד׳:1, 2). זה נראה כמו צעד רציני, והוא אכן כזה. אבל הוא מאפשר לך להתחיל בדרך החיים הטובה ביותר. מ23.03 5 §14, 15