ספטמבר

נדרשים מאיתנו מאמצים לא רק כדי להתקדם מבחינה רוחנית,‏ אלא גם כדי להישאר בוגרים באמונה.‏ לשם כך חיוני שנימנע מביטחון עצמי מופרז (‏קור״א י׳:‏12‏)‏.‏ עלינו ’‏לבדוק תמיד’‏ אם אנחנו עדיין ממשיכים להתקדם מבחינה רוחנית.‏ באיגרתו אל הקולוסים שוב הדגיש השליח פאולוס את הצורך להישאר בוגרים מבחינה רוחנית.‏ למרות שהם כבר הפכו למשיחיים בוגרים,‏ פאולוס הזהיר אותם לא ללכת שבי אחרי החשיבה שמקדם העולם (‏קול׳ ב׳:‏6–10‏)‏.‏ פאולוס הזכיר את אֶפַּפְרַס,‏ שכנראה הכיר היטב את חברי הקהילה,‏ וכתב ש”‏הוא מתפלל למענכם בעוז כדי שלבסוף תוכלו לעמוד שלמים”‏,‏ כלומר בוגרים (‏קול׳ ד׳:‏12‏)‏.‏ גם פאולוס וגם אפפרס הבינו שכדי לשמור על הבגרות המשיחית יש צורך במאמצים אישיים ובתמיכתו של אלוהים.‏ הם רצו שהמשיחיים בקולוסה יישארו בוגרים רוחנית ויציבים באמונה חרף כל מכשול שיעמוד בדרכם.‏ מ24.‏04 6 §16–17

יראת יהוה נובעת מאהבתנו העמוקה כלפי יהוה ומונעת מאיתנו לפעול בניגוד לרצונו.‏ אנו משתוקקים להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר כדי שנוכל להיות רצויים בעיניו (‏מש׳ ב׳:‏3–6;‏ עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ אם ניתן לפחד מפני בני אדם לגבור על היראה שלנו לאלוהים,‏ אנו עלולים לסטות מהאמת.‏ שים לב לדוגמתם של 12 ראשי השבטים שנשלחו לרגל בארץ המובטחת.‏ עשרה מהמרגלים הניחו לפחד מפני הכנענים לגבור על אהבתם ליהוה.‏ הם אמרו לבני ישראל:‏ ”‏לא נוכל לעלות נגד העם,‏ כי חזק הוא מאיתנו”‏ (‏במ׳ י״ג:‏27–31‏)‏.‏ מנקודת מבט אנושית,‏ הכנענים באמת היו חזקים יותר.‏ אבל הטענה שבני ישראל אינם מסוגלים להביס את אויביהם השאירה את יהוה מחוץ לתמונה.‏ מ24.‏07 9 §5–6

האם אנו יכולים לסמוך בלב שלם על כל החלטותיו של יהוה,‏ בין שישפוט אדם מסוים למוות ובין שלחיים?‏ אין ספק שכן!‏ כפי שציין אברהם,‏ יהוה הוא ”‏שופט כל הארץ”‏ הנוהג תמיד בחוכמה וברחמים,‏ וכל פעליו מושלמים.‏ הוא גם לימד את בנו את כל דרכיו והפקיד בידו את הסמכות לשפוט (‏יוח׳ ה׳:‏22‏)‏.‏ הן האב והן הבן יודעים מה טמון בליבו של כל אחד מאיתנו (‏מתי ט׳:‏4‏)‏.‏ על כן אנו בטוחים שכל אדם ואדם יזכה למשפט צדק!‏ לכן נרצה לחזק את ביטחוננו בכך שיהוה תמיד יודע מהו הדבר הנכון לעשות.‏ אנו מכירים בעובדה שאין לנו הכישורים הנדרשים כדי לשמש כשופטים,‏ אך יהוה הוא שופט נשגב מאין כמוהו (‏יש׳ נ״ה:‏8 ,‏9‏)‏.‏ משום כך איננו מהססים להותיר את כל השיפוט בידיו ובידי בנו המלך,‏ המשקף בצורה מושלמת את צדקתו ורחמיו (‏יש׳ י״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מ24.‏05 7 §18–19

אנו לומדים לקח חשוב בנושא היושר מהמפגש הראשון בין ישוע לנתנאל.‏ כשפיליפוס הציג בפני ישוע את ידידו נתנאל,‏ ישוע הגיב בצורה מעוררת פליאה.‏ אף שהוא טרם הכיר את נתנאל באופן אישי,‏ הוא אמר:‏ ”‏הינה באמת בן ישראל שאין בו מרמה”‏ (‏יוח׳ א׳:‏47‏)‏.‏ הוא הבחין שנתנאל ניחן בכנות יוצאת דופן.‏ אף שהיה אדם לא מושלם בדיוק כמונו,‏ לא דבק בו שמץ של צביעות או העמדת פנים.‏ ישוע התרשם מהיושר שלו ושיבח אותו על כך.‏ רוב הדרישות שעלינו לעמוד בהן על מנת להשביע את רצון יהוה,‏ המופיעות בתהלים ט״ו‏,‏ קשורות לאופן שבו אנו מתייחסים לאחרים.‏ תהלים ט״ו:‏3 מציין שמי שמתארח באוהלו של יהוה ”‏אינו משמיץ בלשונו,‏ אינו עושה רע לרעהו ואינו מכפיש את ידידיו”‏.‏ ניצול לרעה של לשוננו בדרכים הללו עלול להסב נזק רב לאחרים (‏יעקב א׳:‏26‏)‏.‏ מ24.‏06 10 §7,‏ 9;‏ 11 §10

אם תקדיש זמן להתכוננות לפני שתצא לבשר,‏ תרגיש יותר בנוח לדבר עם אחרים.‏ לפני שישוע שלח את תלמידיו להכריז את הבשורה,‏ הוא הכין אותם וסיפק להם הנחיות (‏לוקס י׳:‏1–11‏)‏.‏ תודות לכך שהשליחים יישמו את הדרכתו,‏ שירותם הניב תוצאות טובות והם זכו לשמחה רבה.‏ כיצד ניתן להתכונן לשירות?‏ נוכל לחשוב איך להסביר את האמת ביעילות במילים משלנו.‏ מומלץ גם לצפות מראש שתיים או שלוש תגובות נפוצות בשטח,‏ ולחשוב מה נאמר אם ניתקל בכל אחת מהן.‏ כשניגש לאנשים,‏ עלינו לנסות להישאר רגועים,‏ לחייך ולהיות ידידותיים.‏ מ24.‏04 15–16 §6–7

הסיבה העיקרית המניעה אותנו לבשר את הבשורה הטובה היא אהבתנו ליהוה אלוהים ולשמו הקדוש.‏ שירותנו נחשב בעינינו לדרך חשובה לפאר את האל שאנו אוהבים.‏ אנו מסכימים בלב שלם עם העובדה שיהוה אלוהים ראוי לקבל את התפארת,‏ הכבוד והגבורה מעובדיו הנאמנים.‏ יהוה זוכה לכבוד ותפארת מצידנו כשאנו משתפים אחרים בראיות החותכות לכך שהוא ’‏ברא הכול’‏,‏ ושכולנו חבים לו את עצם קיומנו.‏ אנו גם נותנים ליהוה גבורה,‏ או כוח,‏ כשאנו מנצלים את זמננו,‏ מרצנו ומשאבינו להכרזת הבשורה ככל שנסיבותינו מאפשרות לנו (‏מתי ו׳:‏33;‏ לוקס י״ג:‏24;‏ קול׳ ג׳:‏23‏)‏.‏ במילים פשוטות,‏ אנו אוהבים לדבר על יהוה מפני שליבנו שופע אהבה כלפיו.‏ אהבתנו דוחקת בנו לספר לאחרים על שמו ועל האל הנפלא העומד מאחורי השם הזה.‏ מ24.‏05 17 §11

יהוה מעניק לנו שלווה פנימית וסיפוק עצמי כיום ומבטיח להעניק לנו חיי נצח בעתיד.‏ אנו יכולים לתלות ביהוה את כל תקוותינו ולהיות משוכנעים שיש לו גם את הרצון וגם את היכולת לגמול לנו.‏ עובדה זו מניעה אותנו להיות עתירי פועל בשירותו,‏ בדומה למשרתיו הנאמנים מימי קדם.‏ אחד מהם היה טימותיאוס מהמאה הראשונה לספירה (‏עב׳ ו׳:‏10–12‏)‏.‏ טימותיאוס הוכיח שהוא בוטח באל החי יהוה (‏טימ״א ד׳:‏10‏)‏.‏ אמונתו באה לידי ביטוי בכך שהוא התמסר כל כולו לשירות אלוהים.‏ בהתאם לעצותיו של פאולוס הוא השתדל להשתפר בתור מורה ונואם והתאמץ להציב דוגמה לאחיו לאמונה,‏ הן צעירים והן מבוגרים.‏ הוא גם היה מוכן לקבל על עצמו משימות לא פשוטות,‏ כמו לתקן אנשים מסוימים בצורה ישירה אך אוהבת (‏טימ״א ד׳:‏11–16;‏ טימ״ב ד׳:‏1–5‏)‏.‏ בזכות כך הוא יכול היה להיות משוכנע שיהוה יגמול לו (‏רומ׳ ב׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ מ24.‏06 22–23 §10–11

פעמים רבות השתמש יהוה בנביאים כדי להזהיר את עמו ולעזור להם לתקן את דרכם.‏ למשל,‏ הוא אמר להם את הדברים הבאים ביד ירמיהו הנביא:‏ ”‏שובי,‏ ישראל המרדנית.‏.‏.‏ לא אביט מטה בכעס עליכם,‏ כי נאמן אני.‏.‏.‏ לא לעולם אטור.‏ רק הכירי בעוונך,‏ כי מרדת ביהוה אלוהייך”‏ (‏יר׳ ג׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ בנוסף,‏ הוא מסר את המסר הבא דרך יואל הנביא:‏ ”‏שובו אליי בכל לבבכם”‏ (‏יואל ב׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ הוא גם הכריז באמצעות ישעיהו הנביא:‏ ”‏היטהרו;‏ הסירו את רוע מעלליכם מנגד עיניי;‏ חדלו להרַע”‏ (‏יש׳ א׳:‏16–19‏)‏.‏ כמו כן,‏ יהוה שאל את עמו דרך יחזקאל:‏ ”‏האם חפץ אני במות רשע?‏ .‏.‏.‏ האם איני מעדיף שישוב מדרכיו וימשיך לחיות?‏ אינני חפץ במותו של איש.‏.‏.‏ לכן שובו וחיו”‏ (‏יח׳ י״ח:‏23,‏ 32‏)‏.‏ אין ספק שחרטה כנה מסבה שמחה לליבו של יהוה מפני שהוא חפץ שבני האדם ימשיכו לחיות — ולא רק למספר שנים,‏ אלא לנצח!‏ מ24.‏08 9 §5–6

כל משרתי אלוהים מקבלים את המזון הרוחני,‏ ההדרכה וההגנה הנחוצים להם.‏ דוגמה הממחישה שיהוה אינו נושא פנים היא זמינותו של ספר המקרא ברחבי העולם כיום.‏ כתבי־הקודש נכתבו במקור בשלוש שפות:‏ עברית,‏ ארמית ויוונית.‏ האם ליהוה יש קשר קרוב יותר עם מי שמסוגלים לקרוא את המקרא בשפות המקור?‏ ודאי שלא (‏מתי י״א:‏25‏)‏.‏ יחסינו עם יהוה אינם תלויים ברמת השכלתנו או בשפה שבה אנו קוראים את המקרא.‏ יהוה חפץ להעניק מחוכמתו לכל בני האדם,‏ ולא רק לבעלי השכלה גבוהה.‏ דברו הכתוב תורגם לאלפי שפות,‏ וכתוצאה מכך,‏ אנשים מכל קצוות תבל יכולים להפיק תועלת מהחוכמה הטמונה בו ולרקום יחסים אישיים עם יהוה (‏טימ״ב ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ מ24.‏06 6–7 §13–15

קיצה של המערכת היהודית שישוע ניבא עליה הלך והתקרב.‏ המשיחיים היו צריכים לנצל את הזמן הנותר כדי להכין את עצמם על־ידי כך שיפתחו תכונות חיוניות כמו אמונה וכוח עמידה (‏עב׳ י׳:‏25;‏ י״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אנו עומדים לפני צרה גדולה בהרבה מזו שאירעה בתקופתם של המשיחיים העברים (‏מתי כ״ד:‏21;‏ ההת׳ ט״ז:‏14,‏ 16‏)‏.‏ שים לב לכמה עצות מעשיות שסיפק יהוה למשיחיים,‏ אשר יכולות להועיל גם לנו.‏ השליח פאולוס עודד את אחיו לאמונה לחקור את דבר־אלוהים לעומק (‏עב׳ ה׳:‏14 עד ו׳:‏1‏)‏.‏ בעזרת פסוקים מהתנ״ך הוא הבליט בפניהם את עליונותה של האמונה המשיחית על פני הדת היהודית.‏ הוא ידע שהבנה ברורה של האמת וידע מעמיק יעזרו לאחיו לזהות דברי כזב ולא ללכת שולל אחר טיעונים שקריים.‏ מ24.‏09 8–9 §2–3;‏ 10 §6

תלמידיו של ישוע היו זקוקים לעידוד.‏ מדוע?‏ משום שחלקם עזבו את בתיהם,‏ משפחותיהם ועסקיהם כדי ללכת אחריו (‏מתי י״ט:‏27‏)‏.‏ אחרים קיבלו יחס משפיל מצד החברה משום שהפכו לתלמידיו (‏יוח׳ ט׳:‏22‏)‏.‏ הם ערכו הקרבות מתוך אמונה אמיתית בכך שהוא המשיח המובטח (‏מתי ט״ז:‏16‏)‏.‏ אך לאחר הוצאתו להורג,‏ הם החלו לאבד תקווה ונתקפו ייאוש.‏ אין ספק שישוע לא ראה בייאוש שהרגישו תלמידיו סימן לחולשה רוחנית,‏ אלא כתגובה טבעית לאובדן הכבד שחוו.‏ לכן כבר ביום הראשון לתחייתו הוא עודד את חבריו.‏ למשל,‏ הוא התגלה אל מרים המגדלית בזמן שבכתה מחוץ לקברו (‏יוח׳ כ׳:‏11,‏ 16‏)‏.‏ הוא גם נגלה בפני שני התלמידים שהלכו אל עמאוס.‏ בנוסף,‏ הוא נראה אל השליח פטרוס (‏לוקס כ״ד:‏34‏)‏.‏ מ24.‏10 13 §5–6

הורים,‏ עזרו לילדכם להסביר את אמונתו בבורא.‏ תוכלו ללמוד יחד את סדרת המאמרים ”‏צעירים שואלים — בריאה או אבולוציה?‏‏”‏ באתר jw.org. לאחר מכן תנו לילדכם לבחור את ההסבר המשכנע ביותר לפי דעתו.‏ עודדו אותו להשתמש בהיגיון פשוט ובהסברים קלים להבנה כדי לנהל שיחה נעימה.‏ למשל,‏ מישהו אולי יגיד:‏ ”‏אני מאמין רק במה שאני רואה,‏ ואף אחד לא ראה את אלוהים”‏.‏ במקרה כזה הוא יוכל לומר:‏ ”‏תאר לעצמך שאתה הולך ביער מרוחק ופתאום רואה באר פעילה.‏ על מה זה יעיד?‏ עצם קיומה של הבאר מוכיח שמישהו בעל תבונה בנה אותה.‏ על אחת כמה וכמה זה נכון גם לגבי היקום”‏.‏ מ24.‏12 18 §16

כולנו זקוקים להדרכה כדי לקבל החלטות חשובות בחיים.‏ חלק ניכר מההדרכה שאנו זוכים לה מגיע מזקני קהילה וממשיחיים בוגרים אחרים.‏ אם הם מבוגרים מאיתנו בשנים רבות,‏ אל לנו לדחות את עצותיהם במחשבה שהן כבר לא רלוונטיות.‏ יהוה רוצה שנלמד מאחים קשישים.‏ אחרי הכול,‏ היה להם זמן רב מאיתנו לרכוש ניסיון,‏ תבונה וחוכמה.‏ בתקופת המקרא השתמש יהוה במשרתיו הנאמנים הקשישים כדי לעודד ולהדריך את עמו.‏ עימם נמנים משה,‏ דוד והשליח יוחנן.‏ לקראת סוף חייהם הם סיפקו עצות נבונות לצעירים מהם.‏ אף שכל אחד מהם חי בתקופת זמן אחרת והיו להם נסיבות שונות לגמרי,‏ שלושתם הדגישו את החשיבות שיש בציות לאלוהים.‏ בין אם אנו צעירים או מבוגרים,‏ כולנו יכולים להפיק תועלת מעצותיהם (‏רומ׳ ט״ו:‏4;‏ טימ״ב ג׳:‏16‏)‏.‏ מ24.‏11 8 §1–2

עוד בימי נוח הורה יהוה לאנושות להימנע מדם (‏בר׳ ט׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הוא חזר על האיסור הזה בתורה שנתן לעם ישראל ואמר שכל מי שיאכל דם ”‏ייכרת מעמו”‏ (‏וי׳ ז׳:‏27‏)‏.‏ ישוע שמר את התורה (‏מתי ה׳:‏17–19‏)‏.‏ לפיכך לא ייתכן שהוא יצווה על המוני יהודים לאכול מבשרו ולשתות מדמו פשוטו כמשמעו.‏ ישוע השתמש כאן בלשון סמלית,‏ כמו שעשה קודם לכן כשדיבר עם האישה השומרונית:‏ ”‏המים שאני אתן.‏.‏.‏ מעניקים חיי עולם”‏ (‏יוח׳ ד׳:‏7,‏ 14‏)‏.‏ ישוע לא התכוון שהאישה השומרונית תזכה בחיי עולם רק בזכות שתיית מים.‏ ובאותו אופן,‏ הוא לא התכוון שאותו המון מכפר נחום ינחל חיי עולם על־ידי אכילת בשרו ושתיית דמו הפיזיים.‏ מ24.‏12 9 §4–6

בעלים משיחיים צריכים להישמר שלא לאמץ השקפה מעוותת על נשים.‏ מדוע?‏ סיבה אחת היא שמחשבות מובילות לרוב למעשים.‏ השליח פאולוס הזהיר את המשיחיים המשוחים ברומא:‏ ”‏חדלו לתת לסדר העולמי הזה לעצב אתכם”‏ (‏רומ׳ י״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כשהשליח פאולוס כתב לאחים ברומא,‏ הקהילה הייתה קיימת כבר כמה שנים.‏ בכל זאת,‏ מילותיו הצביעו על כך שחלק מהאחים בקהילה עדיין הושפעו מהמנהגים ומדרך החשיבה של העולם.‏ זו הסיבה שהוא האיץ בהם לשנות את חשיבתם והתנהגותם.‏ העצה הזאת בהחלט נכונה גם לבעלים משיחיים כיום.‏ למרבה הצער,‏ ישנם כאלו שהושפעו מחשיבת העולם ואף נהגו בנשותיהם בצורה פוגענית או מתעללת.‏ מ25.‏01 9 §4

זקני הקהילה כיום הם אנשים עסוקים.‏ הם מבשרים (‏טימ״ב ד׳:‏5‏)‏.‏ הם מציבים דוגמה בהשתתפותם הנלהבת בשירות השדה.‏ הם גם מארגנים את פעילות הבישור בשטח המקומי ומכשירים אחרים לבשר וללמד בצורה יעילה.‏ בנוסף,‏ הם משמשים כשופטים נטולי משוא פנים ומלאי רחמים.‏ כשמשיחי מבצע חטא חמור,‏ זקני הקהילה עושים כל מאמץ כדי לעזור לו לשקם את יחסיו עם יהוה ובמקביל לשמור על טוהר הקהילה כולה (‏קור״א ה׳:‏12,‏ 13;‏ גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ בראש ובראשונה,‏ זקני הקהילה הם רועים (‏פט״א ה׳:‏1–3‏)‏.‏ הם מגישים נאומים מקראיים שהוכנו בקפידה,‏ מתאמצים להכיר את כולם בקהילה ולערוך ביקורי רעייה.‏ בנוסף למשימות האלה,‏ חלק מזקני הקהילה מסייעים בתחזוקה ובבנייה של אולמי מלכות,‏ מארגנים כינוסים ומתנדבים בוועדות קישור עם בתי חולים ובקבוצות ביקור חולים.‏ זקני הקהילה אכן עמלים רבות למעננו!‏ מ24.‏10 20 §9

מובנה של המילה ”‏פדות”‏ במקרא הוא שחרור או זיכוי מאשמה על בסיס קורבן הכופר.‏ השליח פטרוס הסביר זאת כך:‏ ”‏אתם יודעים שלא באמצעות דברים מתכלים — כסף או זהב — שוחררתם [‏מילולית,‏ ”‏נגאלתם;‏ נפדיתם במחיר כופר”‏]‏ מדרך חייכם העקרה אשר נמסרה לכם מאת אבותיכם,‏ כי אם באמצעות דם יקר,‏ כדמו של שה תמים שאין בו מום,‏ דמו של המשיח”‏ (‏פט״א א׳:‏18,‏ 19‏;‏ הערת שוליים)‏.‏ תודות לקורבן הכופר,‏ אנו יכולים להשתחרר מהשלטון האכזרי של החטא והמוות (‏רומ׳ ה׳:‏21‏)‏.‏ אין ספק שיש לנו כל סיבה להיות אסירי תודה ליהוה ולישוע על הפדות המתאפשרת על־ידי דמו היקר,‏ או חייו,‏ של המשיח.‏ מ25.‏02 5 §15–16

מה עלינו לעשות כדי לא ליפול במלכודת החטא?‏ נוכל ללמוד לקחים חשובים מהמקרה המתואר במשלי פרק ז׳‏‏.‏ מסופר שם על בחור צעיר שקיים יחסים לא מוסריים עם אישה מופקרת.‏ בפסוק 22 נאמר שהוא הלך אחריה ”‏פתאום”‏.‏ אך כשבוחנים את הפסוקים הקודמים,‏ ניתן לראות שהוא נקט כמה צעדים שהובילו אותו לחטא הזה בהדרגה.‏ ראשית,‏ מסופר שערב אחד ”‏הוא עבר ברחוב ליד פינתה”‏ של אותה אישה.‏ לאחר מכן הוא צעד אל ביתה (‏מש׳ ז׳:‏8 ,‏9‏)‏.‏ בהמשך,‏ כשראה אותה,‏ הוא לא פנה לאחור.‏ הוא הניח לה לנשק אותו והקשיב לה בשעה שסיפרה לו שהיא הקריבה זבחי שלמים,‏ אולי בניסיון לשכנע אותו שהיא לא אישה מושחתת (‏מש׳ ז׳:‏13 ,‏14,‏ 21‏)‏.‏ אילו הבחור הצעיר היה נמנע מהסכנות האלה,‏ הוא היה חוסך מעצמו את הפיתויים שגרמו לו לחטוא.‏ מ24.‏07 16 §8–9;‏ 19 §19

יהוה אינו מוכן לסבול חטאים חמורים בקרב משרתיו.‏ הוא לא דוגל בהשקפה שיש לנהוג ב”‏רחמים”‏ עם חוטאים חסרי חרטה ולאפשר להם להמשיך להתרועע עם משרתיו הנאמנים.‏ אומנם יהוה הוא אל רחמן,‏ אך הוא לא מתירני,‏ והוא לעולם לא ינמיך את הסטנדרטים שלו (‏יהד׳ 4‏)‏.‏ אילו הוא היה עושה כן,‏ זה לא היה מעיד על רחמים,‏ מפני שהדבר היה מסכן את הקהילה כולה (‏מש׳ י״ג:‏20;‏ קור״א ט״ו:‏33‏)‏.‏ למרות זאת,‏ אנו יודעים שיהוה אינו חפץ במותו של איש.‏ הוא רוצה שכמה שיותר אנשים ייוושעו.‏ הוא מגלה רחמים כלפי מי שמשנים את גישתם ודרכיהם ונוקטים צעדים כדי לשקם את יחסיהם עימו (‏יח׳ ל״ג:‏11;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏ משום כך,‏ כשהאח בקורינתוס התחרט והפסיק להתהלך בדרך החטא,‏ יהוה השתמש בשליח פאולוס כדי להסביר לקהילה שעליהם לסלוח לו ולקבל אותו בזרועות פתוחות.‏ מ24.‏08 16 §7;‏ 18 §14–15

במשל הכבשים והעיזים תיאר ישוע כיצד הוא ישפוט את האנשים אשר קיבלו את ההזדמנות לתמוך באחיו המשוחים (‏מתי כ״ה:‏31–46‏)‏.‏ המשפט יתרחש במהלך ’‏הצרה הגדולה’‏,‏ זמן קצר לפני הר מגידון (‏מתי כ״ד:‏21‏)‏.‏ כפי שרועה מפריד בין כבשים לבין עיזים,‏ כך יפריד ישוע בין מי שתמכו בנאמנות באחיו המשוחים ומי שלא.‏ נבואות המקרא מראות שישוע,‏ השופט שיהוה מינה,‏ ישפוט בצדק (‏יש׳ י״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הוא מבחין בהתנהגותם,‏ גישתם ואופן דיבורם של כל בני האדם,‏ ושם לב כיצד הם מתייחסים לאחיו המשוחים (‏מתי י״ב:‏36,‏ 37‏)‏.‏ הוא יֵדע מי תמך באחיו המשוחים ובפעילותם.‏ אחת הדרכים העיקריות שבהן אנשים דמויי כבשים תומכים באחיו של המשיח היא על־ידי השתתפותם בפעילות הבישור.‏ מ24.‏09 20–21 §3–4

עלינו לוודא שמה שאנו מאמינים בו אכן עולה בקנה אחד עם מה שאומר המקרא.‏ חשוב לדוגמה על אותו אח צעיר שאינו בטוח שהוא יקר בעיני יהוה.‏ האם יש אמת בכך רק משום שזוהי תחושתו האישית?‏ לא,‏ עליו לבחון את הנושא לעומק כדי להבין את השקפת יהוה.‏ כשאנו קוראים במקרא,‏ אנו ”‏שומעים”‏ כביכול את יהוה מדבר אלינו.‏ אבל נדרשים מאיתנו מאמצים כדי להבין מה הוא חושב על שאלה ספציפית שיש לנו.‏ בקריאת המקרא עלינו להתמקד בנושא שמדאיג אותנו ולערוך מחקר בעזרת כלי הלימוד הרבים שארגון יהוה מעניק לנו (‏מש׳ ב׳:‏3–6‏)‏.‏ אנו יכולים להתפלל ליהוה שיכוון את המחקר שלנו ויעזור לנו להבין מה השקפתו בנושא.‏ לאחר מכן,‏ נוכל לחפש עקרונות מקראיים ומידע מעשי הנוגעים למצבנו.‏ מ24.‏10 25 §4–5

יהוה לא יברך את מאמציו של אדם שנותן לגאווה או שאיפות אנוכיות להניע אותו (‏קור״א י׳:‏24,‏ 33;‏ י״ג:‏4,‏ 5‏)‏.‏ לעיתים אפילו תלמידיו הקרובים ביותר של ישוע ביקשו לעצמם תפקידים מהמניעים הלא נכונים.‏ חשוב על המקרה שבו שניים משליחיו של ישוע — יעקב ויוחנן — ביקשו ממנו מעמד נעלה במלכותו.‏ ישוע לא שיבח אותם על שאיפותיהם,‏ אלא הסביר לכל שנים עשר השליחים:‏ ”‏מי שרוצה להיות גדול ביניכם צריך להיות לכם למשרת,‏ ומי שרוצה להיות ראשון ביניכם צריך להיות עבד לכול”‏ (‏מר׳ י׳:‏35–37,‏ 43,‏ 44‏)‏.‏ אחים החותרים לתפקידים מהמניעים הנכונים — כלומר מהרצון לשרת אחרים — יהיו ברכה של ממש עבור הקהילה (‏תסל״א ב׳:‏8‏)‏.‏ מ24.‏11 15–16 §7–8

כשאנו מקבלים החלטות,‏ האהבה תניע אותנו לדאוג לטובת אחרים ולנהוג בצניעות (‏קור״א י׳:‏23,‏ 24,‏ 32;‏ טימ״א ב׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ אם נביא בחשבון את כל הגורמים האלה,‏ נוכל להגיע להחלטה שתעיד על אהבה וכבוד כלפי הזולת.‏ אם אתה עומד בפני החלטה מכרעת,‏ חשוב מה דרוש כדי לממש אותה.‏ ישוע ייעץ לנו ’‏לחשב את ההוצאות’‏ (‏לוקס י״ד:‏28‏)‏.‏ לכן קח בחשבון את הזמן,‏ המשאבים והמאמצים שתצטרך להשקיע כדי להוציא לפועל את החלטתך.‏ במקרים מסוימים תוכל להתייעץ עם משפחתך כדי שתדונו ביחד מה כל אחד יכול לעשות כדי לתרום למימוש החלטתך.‏ מדוע חשוב שתפעל כך?‏ משום שאולי תגלה שתצטרך לערוך כמה שינויים בהחלטתך או לבחור באפשרות יותר מעשית.‏ אם תערב את בני משפחתך ותקשיב לדעתם,‏ יהיה להם קל יותר לעזור לך להוציא לפועל את החלטתך.‏ מ25.‏01 18–19 §14–15

ישעיהו מגלה מדוע יש לנו כל סיבה להתמלא ’‏ששון וגיל’‏ בגן העדן הרוחני.‏ יהוה עצמו הוא זה שיצר את המקום המיוחד הזה (‏יש׳ ס״ה:‏18,‏ 19‏)‏.‏ לכן,‏ אין פלא שיהוה מורה לנו לעזור לאנשים לצאת מהסביבה הרוחנית הצחיחה של הארגונים השונים בעולם הזה,‏ ולהיכנס אל גן העדן הרוחני הנפלא.‏ אנו נרגשים מכל הברכות שקיבלנו בזכות האמת ומשתוקקים לחלוק אותן עם אחרים (‏יר׳ ל״א:‏12‏)‏.‏ כשאנו מהרהרים בכל הברכות הצפויות לנו בעתיד,‏ ליבנו מתמלא התלהבות והערכה.‏ המקרא מבטיח ש’‏נבנה בתים ונגור בהם,‏ וניטע כרמים ונאכל את פריים’‏.‏ ’‏לא נתייגע לריק’‏ כי נהיה ”‏ברוכי יהוה”‏.‏ בוראנו מבטיח לנו חיים בטוחים,‏ מספקים ומלאי משמעות.‏ מכיוון שיהוה יודע מה כל אחד צריך,‏ הוא ’‏ישביע רצון כל חי’‏ (‏יש׳ ס״ה:‏20–24;‏ תהל׳ קמ״ה:‏16‏)‏.‏ מ24.‏04 22–23 §11–12

נוכל להוכיח שיהוה הוא צורנו אם נישען עליו לחלוטין.‏ אנו בטוחים שאם נציית לו גם בזמנים קשים,‏ זה תמיד יפעל לטובתנו (‏יש׳ מ״ח:‏17,‏ 18‏)‏.‏ ככל שנתנסה בתמיכתו,‏ אמונתנו בו תלך ותגבר.‏ כל חוויה כזו תכין אותנו למצבים קשים יותר שלא נוכל לעבור בלי עזרתו.‏ בדומה לצור אדיר,‏ יהוה איתן ויציב.‏ אישיותו לעולם לא משתנה ומטרתו תמיד עומדת בעינה (‏מל׳ ג׳:‏6‏)‏.‏ לאחר המרד בגן עדן יהוה לא זנח את מטרתו המקורית,‏ מפני ש”‏אין הוא יכול להתכחש לעצמו”‏,‏ כפי שכתב השליח פאולוס (‏טימ״ב ב׳:‏13‏)‏.‏ מכאן אנו לומדים שתכונותיו של יהוה,‏ מטרתו וערכיו אינם מושפעים ממעשיהם של ברואיו או מן המתרחש.‏ עובדה זו נוסכת בנו את הביטחון שיהוה,‏ צורנו האיתן,‏ יושיע אותנו ויעזור לנו לצלוח את הזמנים הסוערים בחיינו (‏תהל׳ ס״ב:‏6 ,‏7‏)‏.‏ מ24.‏06 27 §7–8

אם אתה נמצא כעת בשלב החיזורים,‏ מה יעזור לך להחליט אם להתחתן או לא?‏ השתדל להכיר היטב את הצד השני.‏ סביר להניח שידעת כמה דברים על בת הזוג שלך לפני שהתחלתם לצאת.‏ אבל עכשיו יש לך הזדמנות להכיר את ה”‏אדם הפנימי אשר בסתר הלב”‏.‏ נסה לשים לב לעומק רוחניותה,‏ אישיותה ודרך החשיבה שלה,‏ ועם הזמן תוכל לענות על שאלות כמו:‏ ’‏האם היא תהיה שותפה טובה לנישואין?‏’‏ (‏מש׳ ל״א:‏26,‏ 27,‏ 30;‏ אפ׳ ה׳:‏33;‏ טימ״א ה׳:‏8‏)‏ ’‏האם נוכל לדאוג לצרכיו הרגשיים של האחר?‏ האם אוכל לחיות עם המגרעות שלה?‏’‏ (‏רומ׳ ג׳:‏23‏)‏ כשאתה חושב על מידת ההתאמה ביניכם,‏ עליך לזכור שמה שחשוב הוא לא כמה יש לכם במשותף,‏ אלא היכולת שלכם להתגבר על ההבדלים ביניכם.‏ מ24.‏05 27 §5

דוד המלך ביצע חטאים חמורים.‏ אך כאשר נתן הנביא הוכיח אותו על חטאיו,‏ הוא התחרט בענווה (‏תהל׳ נ״א:‏3,‏ 4,‏ 17,‏ כתובת‏)‏.‏ גם חזקיהו המלך חטא ליהוה.‏ אך בדומה לדוד המלך,‏ גם חזקיהו התחרט בענווה על מעשיו (‏דה״ב ל״ב:‏26‏)‏.‏ בסופו של דבר,‏ יהוה החשיב אותו למלך נאמן אשר ”‏הוסיף לעשות את הישר”‏ (‏מל״ב י״ח:‏3‏)‏.‏ מה נוכל ללמוד מכך?‏ עלינו להתחרט על חטאינו ולעשות כל שביכולתנו כדי לא לחזור על אותן טעויות בעתיד.‏ כיצד עלינו להגיב כשזקני הקהילה נותנים לנו עצות,‏ גם בנושאים שנראים לנו שוליים?‏ אל לנו להסיק שזהו סימן לכך שיהוה אינו מרוצה מאיתנו או שזקני הקהילה לא רואים אותנו בעין יפה.‏ אפילו המלכים הטובים בישראל הקדומה נזקקו מדי פעם לעצות ולתוכחה (‏עב׳ י״ב:‏6‏)‏.‏ לכן כשמתקנים אותנו,‏ עלינו (‏1)‏ להגיב בענווה,‏ (‏2)‏ לערוך את השינויים הנחוצים ו־(‏3)‏ להמשיך הלאה בשירותנו המסור ליהוה.‏ אם נתחרט על חטאינו,‏ יהוה יסלח לנו (‏קור״ב ז׳:‏9,‏ 11‏)‏.‏ מ24.‏07 21 §8;‏ 21–22 §9,‏ 11

חוטא מורחק מן הקהילה כאשר הוא מסרב להיענות לניסיונותיהם הרבים של זקני הקהילה להוביל אותו לחרטה (‏מל״ב י״ז:‏12–15‏)‏.‏ מעשיו מעידים על כך שהוא בחר להפסיק לציית למצוותיו של יהוה (‏דב׳ ל׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ נמסרת הודעה כדי ליידע את האחים והאחיות שהוא חדל להיות אחד מעדי־יהוה.‏ מטרת ההודעה אינה להשפיל את האדם החוטא,‏ אלא לאפשר לאחים לציית להנחיה המקראית ”‏להפסיק להתרועע”‏ עם אותו אדם ”‏ואף לא לאכול”‏ עימו (‏קור״א ה׳:‏9–11‏)‏.‏ עומדת סיבה חשובה מאחורי ההנחיה הזו.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏מעט שאור מחמיץ את כל העיסה”‏ (‏קור״א ה׳:‏6‏)‏.‏ חוטאים חסרי חרטה עלולים להחליש את נחישותם של מי שמתאמצים לחיות על־פי הסטנדרטים הצודקים של יהוה (‏מש׳ י״ג:‏20;‏ קור״א ט״ו:‏33‏)‏.‏ מ24.‏08 27 §3–4

איננו יכולים לתת מכוחנו לאחרים פשוטו כמשמעו,‏ אבל אנחנו יכולים להשתמש בכוחנו כדי לעזור להם.‏ לדוגמה,‏ אולי נוכל לבצע מטלות בית או לערוך קניות עבור אח מבוגר או חולה.‏ נוכל גם להתנדב בניקיון ובתחזוקת אולם המלכות.‏ אל תשכח שגם למילים יש כוח.‏ האם אתה יכול לחשוב על מישהו שיתעודד משבחים לבביים?‏ האם אתה מכיר מישהו שזקוק לנחמה?‏ אם כן,‏ אל תהסס לנקוט יוזמה ולומר לו שאכפת לך ממנו.‏ תוכל לבקר אותו,‏ להתקשר אליו או לשלוח כרטיס עידוד,‏ מייל או הודעה.‏ דבריך לא צריכים להיות ארוכים ומסובכים.‏ כמה מילים פשוטות מהלב יכולות להיות בדיוק מה שאחיך צריך כדי להישאר נאמן יום נוסף או לאמץ גישה חיובית יותר על מצבו (‏מש׳ י״ב:‏25;‏ אפ׳ ד׳:‏29‏)‏.‏ מ24.‏09 28 §8–10

אם אתה משמש כבר זמן מה בתור משרת־עוזר,‏ סביר להניח שאתה עומד ברוב הדרישות הנחוצות כדי להתמנות לזקן קהילה.‏ האם אתה שואף ל”‏עבודה נעלה”‏ זו?‏ מה כרוך בתפקידו של זקן קהילה?‏ זקני הקהילה עומדים בראש פעילות הבישור,‏ מקדישים זמן רב לרעייה והוראה ומעודדים את הקהילה בדבריהם ובמעשיהם.‏ לכן המקרא מכנה את זקני הקהילה החרוצים ”‏מתנות בבני אדם”‏ (‏אפ׳ ד׳:‏8‏)‏.‏ כיצד תוכל להיות כשיר לשמש כזקן קהילה?‏ עליך לעמוד בדרישות מסוימות.‏ אך הדבר שונה מדרישות הקבלה לעבודה חילונית.‏ בדרך כלל מספיק שיהיו לך כישורים מסוימים שהמעסיק מחפש כדי להתקבל לעבודה כלשהי.‏ אך בניגוד לכך,‏ כדי להתמנות לזקן קהילה,‏ אתה זקוק ליותר מאשר כישורים בתחום הבישור וההוראה.‏ עליך לעמוד בדרישות המקראיות המצויות בטימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1–7 ובטיטוס א׳:‏5–9‏.‏ מ24.‏11 20 §1–3