ישוע — חייו ושליחותו
ריפוי אדם שנולד עיוור
כשמתנגדי ישוע ניסו לסקול אותו באבנים בעודו בבית־המקדש, הוא הסתתר ונמלט מהמקום. אך, הוא לא עזב את ירושלים. מאוחר יותר, בשבת, עברו ישוע ותלמידיו ברחובות העיר ונתקלו בעיוור מלידה. ”רבי, מי חטא”, שאלו התלמידים את ישוע, ”שהוא נולד עיוור? הוא או הוריו?”
אפשר שהתלמידים האמינו, כמו מספר רבנים, שאדם יכול לחטוא אף ברחם אימו. אולם, ישוע השיב: ”לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שייגלו בו פעלי אלהים”. עיוורונו של אדם זה לא נבע ממישגה או חטא כלשהו מצידו או מצד הוריו. כתוצאה מחטאו של אדם הראשון, כל בני־אנוש לקו בחוסר שלימות, ועקב כך חשופים למומים, כגון עיוורון מלידה. המום שנשא אותו אדם העניק עתה לישוע שעת־כושר להדגים את פעלי אלהים.
ישוע הדגיש את הצורך הדחוף לבצע פעלים אלה. ”עלינו לפעול את פעלי שולחי כל עוד יום”, אמר. ”יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעול. בעודני בעולם אני אור העולם”. ישוע ציין שמותו קרוב, כשישקע בחשכת הקבר, שם לא יוכל לעשות מאומה. עד אז היה עליו לשמש לעולם מקור של הארה.
לאחר שאמר זאת, ירק ישוע על האדמה ועירבב ברוק מעט טיט. הוא מרח את החומר על עיני האיש העיוור, ואמר: ”לך ורחץ בבריכת השילוח”. האיש ציית, ובעשותו כן החל לראות! מה עזה היתה שמחתו כשחזר עם היכולת לראות לראשונה בחייו!
שכניו ואחרים שהכירוהו השתוממו. ”הלא זהו שישב וקיבץ נדבות!” תהו הם. ”זה הוא”, השיבו חלקם. אולם, אחרים לא היו מסוגלים להאמין לכך: ”לא, הוא רק דומה לו”. אך, האיש עצמו אמר: ”אני הוא”.
”איך נפקחו עיניך?” דרשו האנשים לדעת.
”איש אשר שמו ישוע עשה טיט, מרח על עיני ואמר לי, ’לך ורחץ בבריכת השילוח’. הלכתי ולאחר שרחצתי, ראיתי!”
”איפה הוא?” שאלוהו.
”אינני יודע”, השיב.
או־אז, הובילוהו האנשים אל מנהיגי־הדת, הפרושים. גם הם ביקשו לדעת כיצד נפקחו עיניו. ”טיט מרח על עיני ורחצתי, והריני רואה”, הסביר להם האיש.
מן הצפוי היה שהפרושים ישמחו יחד עם הקבצן שנרפא! אך, תחת זאת, הם גינו את ישוע. ”האיש הזה איננו מאת אלהים”, טענו. מדוע אמרו זאת? ”כי אינו שומר את השבת”. מאידך, שאלו פרושים אחרים: ”איך יכול איש חוטא לעשות אותות כאלה?” מכאן שנפלה ביניהם מחלוקת.
הם שאלו, איפוא, את האיש: ”מה אתה אומר עליו על שפקח את עיניך?”
”נביא הוא”, השיב.
הפרושים מיאנו להאמין בכך. הם היו משוכנעים שהיה הסכם סודי בין ישוע לבין אותו אדם כדי להוליך שולל את האנשים. לכן, כדי ליישב את המחלוקת, קראו להורי האיש שנרפא, כדי לחקור אותם. יוחנן ח׳:59; ט׳:1–18.
(מקור המאמר: 1988/6/1)
◆ מה היתה סיבת עיוורונו של האיש, ומה לא גרם לכך?
◆ מהו אותו ”לילה” שבו איש לא יכול היה לפעול?
◆ כאשר נרפא האיש, כיצד הגיבו מכריו?
◆ איזו מחלוקת נפלה בין הפרושים עקב ריפוי האיש?