”עדי־יהוה הגנו עלי!”
באחרית ימים זו, רבים מתגלים כ”אכזרים, שונאי טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 3). אייזק, עד־יהוה המשרת בהתנדבות במשרד סניף של חברת המצפה באפריקה המערבית, נוכח באמיתות הדבר. הוא מספר:
”בינואר 1992, נסעתי במונית לאורכו של כביש שומם יחד עם חמישה נוסעים נוספים. פתחתי בשיחה עם האשה שישבה לצדי, והיא קיבלה ממני בשמחה חוברת המבוססת על המקרא.
”לפתע, בשעה ארבע אחר־הצהריים בקירוב, עקפה אותנו מכונית חדשה ללא לוחיות זיהוי וחסמה את דרכנו. מכוניתנו עצרה בחריקת בלמים. שלושה גברים חסונים, חמושים ברובים, זינקו מהמכונית ופרצו בכוח את דלתותינו. ’החוצה, כולכם’, שאג אחד מהם.
”אחד אחר חטף את תיק הספרות שלי. בראותו שהתיק אינו מכיל דבר מלבד ספרות מקראית, השליך אותו הצידה. בכוונו אלי את הרובה שאל, ’מה עוד יש לך?’ בזריזות נתתי לו את הכסף שהיה לי בארנק. ’זה הכל?’ שאל. אמרתי לו שאני אחד מעדי־יהוה, ושהעדים אינם משקרים. הוא חטף מידי את הארנק, הבחין בכרטיס־הזיהוי שלי מטעם חברת המצפה ואז אמר, ’בסדר, המצפה. חכה כאן’.
”לאחר מכן, הוא פנה לגברת שעימה שוחחתי במונית. היא הסירה במהירות את המחרוזת מצווארה ומסרה לו אותה יחד עם כספה שבארנקה. בהבחינו בחוברת שבידה הרועדת, הניח שודד־הדרכים שאנו יחד ולכן סימן לה שתישאר איתי.
”בינתיים, יתר השודדים החמושים תקפו באכזריות את הנוסעים האחרים. הם היכו ושדדו את הנהג ואת הגבר הנוסף שנסע עימנו. אחד השודדים ניסה לתלוש מצווארה של הנוסעת השניה את השרשרת שלה וכשהתנגדה, הם הלמו בראשה ובחזה בקתות הרובים, עד שמתה. את האשה השלישית הם גררו אל מחוץ לרכב וירו בחזה. למרבה הצער, גם היא מתה. רק אני והבחורה שהיתה עימי נותרנו בלי פגע.
”כאשר מאוחר יותר אספה אותנו מכונית חולפת, האשה המבוהלת שבה ואמרה, ’עדי־יהוה הגנו עלי!’”
(מקור המאמר: 1994/5/15)