פריצת־דרך משפטית
באפריל 1995, הושג ניצחון משפטי חשוב. הכל החל ב־28 בינואר 1992, כאשר לוז נרֵידה אסבדו קווילס, בת 24, התאשפזה בבית־החולים אל בואן פסטור בפורטו־ריקו כדי לעבור ניתוח מתוכנן. בשעה שהתאשפזה, היא הצהירה הן בעל־פה והן בכתב, שהיא אחת מעדי־יהוה ושהיא מסרבת לקבל עירוי־דם (מעשי־השליחים ט״ו:28, 29). חברי הצוות של בית־החולים המעורבים בטיפול בה, לרבות הרופא המטפל, היו מודעים היטב לרצונה.
יומיים לאחר שנותחה, איבדה לוז כמות דם ניכרת ופיתחה אנמיה חריפה עקב דימום. הרופא המטפל, ד״ר חוזה רודריגז רודריגז, סבר שהדרך היחידה לעזור לה אינה אלא עירוי־דם. לכן, ללא ידיעתה והסכמתה של לוז, הוא ביקש להשיג צו בית־משפט כדי לערות לגופה דם.
אף שלוז היתה בהכרה מלאה ויכלה לייצג את עצמה, ד״ר רודריגז רודריגז התעקש, שעקב דחיפות המצב לא היה זמן להשיג את הסכמתו של איש. עורך־הדין המחוזי, אדוארדו פרז סוטו, חתם על המסמך, והשופט המחוזי, אנחל לואיס רודריגז רמוס הנכבד, הוציא צו בית־משפט המורה לתת עירוי־דם.
לפיכך, ב־31 בינואר 1992, לוז נלקחה אל חדר־הניתוחים ושם הוערה לגופה דם. במהלך מתן העירוי, שמעה שאחדים מצוות בית־החולים צוחקים. אחרים נזפו בה ואמרו שהדבר הנעשה הוא לטובתה. היא נאבקה כמיטב יכולתה — אך הכל לשווא. עד סיומו של אותו יום, לוז קיבלה ארבע מנות דם.
המקרה של לוז לא היה הראשון ואף לא האחרון, הקשור בעירויי־דם ועדי־יהוה בפורטו־ריקו. לפני המקרה שלה, הוצאו לפחות 15 צווי בית־משפט המורים לתת עירויי־דם בניגוד לרצונם של עדי־יהוה בגירים, ומאז יצאו צווים נוספים. למרבה הצער, באחד המקרים בוצע צו בית־המשפט, ועירוי־דם נכפה על חולָה בשעה שהיתה מחוסרת־הכרה.
אולם, מאבקה של לוז לא תם בחדר־הניתוחים. באוקטובר 1993, הוגשה תביעה משפטית נגד חבר העמים של פורטו־ריקו. המקרה הובא בפני בית־הדין הגבוה, וב־18 באפריל 1995, פסק־הדין היה לטובתה. בית־הדין ציין, כי הצו לערות לה דם היה ”בניגוד לחוקה ושלל ממנה את מימוש זכותה לחופש דת, את פרטיותה ואת זכותה להגדרה־עצמית בקשר לגופה ללא כל הליך משפטי תקני”.
פסיקה זו היתה משמעותית, משום שלראשונה בית־דין בפורטו־ריקו פסק לטובת עדי־יהוה במקרה הקשור לעירוי־דם. פסק־הדין היכה גלים. נערכה מסיבת עיתונאים, שבה נכחו כתבים מעיתון ראשי, מהרדיו ומהטלוויזיה.
באותו ערב שודרה תוכנית רדיו שבה רואיין אחד מעורכי־דינה של לוז. המאזינים הוזמנו לטלפן ולשאול שאלות. רופאים ועורכי־דין רבים טלפנו והביעו את תגובתם ותמיכתם במקרה. אחד המאזינים שטלפן אמר: ”המדע לא הצליח להוכיח שעירוי־דם מציל חיים, וזוהי אשליה לחשוב כך”. הוא אף הצהיר: ”בקרוב, עירויי־דם יירשמו בהיסטוריה כאחד הליקויים או כאחת הטעויות הגדולות ביותר של הרפואה המודרנית”.
פרופסור מכובד ביותר למשפטים התקשר לאחר מכן לסניף של חברת המצפה והביע את שביעות־רצונו הרבה מהדבר שכונה בפיו ”ניצחון מוחץ”. הוא הוסיף ואמר שפסיקת בית־הדין אינה דוגלת בזכויות החוקתיות של עדי־יהוה בלבד, אלא של כל אזרחי פורטו־ריקו.