שאלות של קוראים
על־פי דיווחים בחדשות, לאחר לידת תינוק, בתי־חולים מסוימים שומרים את השִליה ואת חבל הטבור כדי להפיק חומרים שונים מהדם שבהם. היש למשיחי סיבה לדאגה בעניין זה?
במקומות רבים, לא נעשה שום תהליך דומה, לכן המשיחיים אינם צריכים להיות מוטרדים. אם יש סיבה טובה להאמין שתהליך כזה מתבצע בבית־החולים שבו תלד המשיחית, מן הראוי פשוט להורות לרופא שיש להיפטר מהשִליה או מחבל הטבור, ואין להשתמש בהם בדרך כלשהי.
מוצרים רפואיים שונים נלקחים ממקורות ביולוגיים, הן מבעלי־החיים והן מבני־אדם. לדוגמה, הורמונים מסוימים מופקים משתן של סוסות מעוּברות. דם סוס הוא מקור לנסיוב טֶטנוס, ומן הדם שבשִליית האשה מפיקים זה מכבר גאמא־גלובולין, המשמש למאבק במחלות. בתי־חולים מסוימים מאחסנים את השִליות בהקפאה, ולאחר מכן נלקחות השִליות למעבדות של רוֹקחוּת, כדי שהדם שופע הנוגדנים יעוּבּד ויופק ממנו גאמא־גלובולין.
לאחרונה, חוקרים השתמשו, לטענתם בהצלחה, בדם השִליה לטיפול באחד הסוגים של לאוקמיה, ומשערים שדם זה עשוי להועיל גם בטיפול בליקויים מסוימים במערכת החיסונית או כתחליף להשתלת מוח־העצמות. לכן, עלה לכותרות הנושא של אמהות שדם נלקח משִלייתן, הוקפא ואוחסן למקרה שיהיה צורך להשתמש בו בטיפול בילד בשנים הבאות.
למשיחיים אמיתיים, שחשיבתם מודרכת על־פי חוקיו המושלמים של אלוהים, אין עניין במסחור מעין זה של דם השִליה. בוראנו רואה בדם דבר קדוש, המסמל את החיים, שהם מתת אלוה. השימוש היחידי שאלוהים הרשה לעשות בדם היה על המזבח, בהקרבת קורבנות (ויקרא י״ז:10–12; השווה רומים ג׳:25; ה׳:8; אפסים א׳:7). מלבד שימוש זה, חובה היה לשפוך את הדם על הארץ, להיפטר ממנו (ויקרא י״ז:13; דברים י״ב:15, 16).
כשמשיחיים צדים בעל־חיים או הורגים עוף מבוית או חזיר, הם מוציאים את הדם מגופו ושופכים אותו. אין הם צריכים להשליכו אל האדמה פשוטו כמשמעו, מכיוון שהנקודה היא שעליהם להיפטר מהדם ולא להשתמש בו בכל דרך שהיא.
משיחיים המאושפזים בבית־חולים מסיקים, שמוצרים ביולוגיים שהוצאו מגופם הושלכו לאשפה, בין שמדובר בפסולת הגוף, ברקמות פגועות או בדם. כמובן, ייתכן שהרופא ירצה לערוך תחילה בדיקות מסוימות, כגון בדיקת שתן, בדיקה פתולוגית של שְׂאֵתוֹת או בדיקות דם. אך, לאחר הבדיקות, נפטרים מן המוצרים בהתאם לחוק המקומי. בדרך־כלל, החולה אינו צריך לבוא בבקשות מיוחדות בעניין זה, היות שאין זה אלא הגיוני ונבון מבחינה רפואית להיפטר ממוצרים ביולוגיים אלה. אם יש לחולה סיבה מוצקה להטיל ספק שהדבר ייעשה, כמקובל, הוא או היא יכולים לומר זאת לרופא המטפל, ולציין שמסיבות דתיות ברצונם שכל מוצר מעין זה יושלך.
מכל מקום הדבר, כאמור, אינו צריך להדאיג את החולה הממוצע, אלא במקרים נדירים, מכיוון שבמקומות רבים ניצול פסולת זה ושימוש חוזר בשִליה או במוצר ביולוגי אחר כלל אינו עומד על הפרק, כל שכן אינו מתבצע כדבר שבשגרה.
נראה שהמאמר ”הבה נשנא את הרע”, שהופיע בחוברת המצפה מ־1 בינואר 1997, עסק בנושא הפֶּדוֹפיליה. מהי הגדרתו של מונח זה?
מילון אוניברסיטאי חדש (מהדורה תשיעית) מאת וובסטר מגדיר את המילה ”פדופיליה” כ”סטייה מינית שבה ילדים הם האובייקט המיני המועדף”. הכתוב בדברים כ״ג:18, 19 מוקיע חלק מן הצורות שלובשת סטייה זו. שָם אלוהים אוסר לשמש כקדש (”או נער המיועד למשכבי זימה” הערת־שוליים, ע״ח). פסוקים אלו אוסרים גם להביא ל”בית יהוה” מחיר ”כלב” (”נראה שהכוונה לאדם המקיים יחסים אנליים, בעיקר עם נערים”, הערת־שוליים, ע״ח). התייחסויות מקראיות וחילוניות אלה מראות שהמצפה דן בילד שנפל קורבן להתעללות מינית, לרבות ליטופים, בידי אדם מבוגר.