ניצחון נוסף לעדי־יהוה ביוון
ב־6 באוקטובר 1995, דנו שלושת השופטים של בית־משפט השלום באתונה במשפטם של שני עדי־יהוה, המשרתים בשירות המלא. ההאשמה היתה הטפה להמרת דת, ואת התביעה הגיש שוטר, לאחר שביקרו העדים בביתו.
השאלות ששאלה יושבת־ראש הרכב השופטים העידו על עניין רב מצִדה בפעילותם של עדי־יהוה. למשל, היא שאלה: ”כמה זמן אתם עוסקים בפעילות זו? כיצד התייחס אליכם הציבור במשך השנים? כיצד הגיבו על פעילותכם? מה אתם אומרים לאנשים שאתם נוקשים על דלתם?” כל הנוכחים באולם בית־המשפט הקשיבו קשב רב לעדות המצוינת שניתנה.
להפתעת העדים, אפילו דברי התובע היו לטובתם. ”לעדי־יהוה יש הזכות החוקתית לא רק להאמין באלוהיהם ולעובדו”, אמר בנאום הסיכום שלו, ”אלא גם להפיץ את אמונתם מבית לבית, בכיכרות וברחובות, ואפילו לחלק את הספרות שלהם בחינם, אם זה רצונם”. התובע ציין פסיקות שונות של זיכוי מאשמה, שפסקו בתי־משפט ומועצת המדינה. הוא התייחס גם למשפט של קוקינאקיס נגד יוון, אשר בו פסק בית־הדין הגבוה האירופי לזכות עדי־יהוה.a ”שימו לב בבקשה”, הזהיר התובע, ”שיוון אף שילמה קנס במשפט זה. לכן, עלינו להיות זהירים מאוד, כשאנחנו מתבקשים להכריע במשפטים כאלה. למעשה, מקרים כאלה בכלל לא צריכים להגיע לבית־המשפט”.
נאום התובע לא הותיר לפרקליטם של העדים הרבה מה לומר. אולם, הפרקליט ניצל את ההזדמנות להדגיש שהחוק האוסר הטפה להמרת דת אינו מעוגן בחוקה ומעמיד את יוון במבוכה בפני העולם כולו.
יושבת־ראש הרכב השופטים העיפה מבט בשני השופטים האחרים, והם פסקו פה אחד לטובת האח והאחות. המשפט, שארך שעה ועשר דקות, היה ניצחון הן לשם יהוה והן למשרתיו.
זהו הזיכוי הרביעי הכרוך בהטפה להמרת דת, מאז שבית־הדין האירופי לזכויות האדם דן במקרה של קוקינאקיס. עדי־יהוה ביוון שמחים שבעיותיהם בנושא פעילות ההטפה כעת למעשה נעלמו, ושמתאפשר להם להמשיך בפעילותם באין מפריע.
[הערת שוליים]