צעירים שעתידם בטוח
”זהו אונס מזעזע ונפשע ביותר”. כך תיאר את הפשע יושב־ראש חבר השופטים במשפט שנערך לאחרונה. חבורה של שמונה צעירים, בגילים 14 עד 18, ארבו לתיירת בשכונת עוני בלב לונדון, ואנסו אותה פעם אחר פעם. אחר־כך השליכו אותה אל תעלה בקרבת מקום, אף שאמרה כי אינה יודעת לשחות. ניתן להבין מדוע אמו של אחד הנערים אמרה שנעשתה חולה, כשצפתה במהדורת החדשות וראתה מה עולל בנה.
למרבה הצער, מקרה זה הוא בבואה של מצב החברה בימינו. אכזריות הפכה למקובלת בעולם הפשע, בסכסוכים משפחתיים ובמאבקים אתניים במדינות הבלקן, במרכז אפריקה ובמערבה ובמקומות אחרים. צעירים גדלים בתנאים אלה, ובמקרים רבים לפחות שומעים עליהם. אין תימה אפוא, שרבים יוצרים לעצמם תדמית קשוחה. הם ”קשוחי לב” ו”הוללים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:3).
”אכזריים”
כשכתב השליח המשיחי פאולוס את איגרתו השנייה אל טימותיאוס, עמיתו זקן־הקהילה, היתה רומא מעצמת העולם השלטת. אכזריות ופראות גדשו את הזירות הרומיות. אך פאולוס הזהיר ש”זמנים קשים” עתידים לבוא (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). מעניין לציין, שבמילה היוונית המתארת את הזמנים כ”קשים” טמון הרעיון של ”אכזריים”. אירוע שהתרחש יותר מ־30 שנה לפני כן, בימי שירותו של ישוע על הארץ, מלמד מה היה אחד הגורמים לאכזריות בזמנו.
ישוע הגיע לחוף המזרחי של הכנרת. בצאתו מן הסירה, באו לקראתו שני אנשים. הם נראו פראיים, צעקו בקולי קולות והיה ברור שהם סובלים מהפרעה קשה. הם היו ”תוקפניים כל כך”, אחוזי שדים למעשה.a צעקותיהם נבעו מהרוחות הרעות שהיו אחראיות למעשיהם האלימים. ”מה לנו ולך בן־האלוהים”? צעקו השניים. ”באת הנה לענות אותנו בטרם עת?” הרוחות הרעות שאחזו בהם ידעו היטב, שאלוהים קבע מועד לביצוע גזר דינם של השדים — השמדה נצחית. עד אז, ימשיכו לנצל את כוחם העל־אנושי ולעורר אלימות אכזרית. רק כשגירש ישוע את השדים בדרך נס, שוחררו השניים מסבלם (מתי ח׳:28–32; יהודה 6).
כשבני־אדם בכלל, וצעירים בפרט, מתנהגים בטירוף, כדאי לזכור אירוע זה. מדוע? כי כעת, במאה ה־20, אנחנו ניצבים בפני סכנה דומה. ההתגלות, הספר החותם את המקרא, מסביר: ”אוי לארץ ולים, כי יָרד אליכם השטן בחימה גדולה, ביודעו כי קצרה עתו” (ההתגלות י״ב:12). שים נא לב שההשפלה מלוּוה ב”חימה גדולה”, מאחר שהשטן יודע כי קצרה עתו.
מותקפים
כשם שכתב־עת זה ציין פעמים רבות, בשנת 1914 הוכתר המשיח ישוע למלך במלכות אלוהים השמימית. ישוע נקט מייד פעולה נגד גדול אויבי אלוהים, הלא הוא השטן. השטן ושדיו סולקו מן השמים, ועתה הם מתמקדים בכדור־הארץ (ההתגלות י״ב:7–9). תחום השפעתו של השטן צומצם במידה רבה, והוא ”משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו” (פטרוס א׳. ה׳:8). ומי משמשים טרף קל לשטן? האין זה ברור שבמיוחד מי שניסיון חייהם אינו רב ושאינם מנוסים כל־כך ביחסי אנוש יהיו טרף קל לשיניו? הצעירים בדורנו משמשים אפוא מטרות למתקפת השטן. כחומר ביד היוצר כן הצעירים בידי תכסיסן ערמומי בלתי נראה זה, המשפיע עליהם באמצעות חלק ניכר מהמוסיקה והבילויים האהובים עליהם (אפסים ו׳:11, 12).
גם כשצעירים מנסים להצליח בחיים, הם נוכחים שמכשולים רבים עומדים בדרכם. מאז תום מלחמת העולם השנייה, שואפים תושבי מדינות רבות, שהיו מעורבות במלחמה, להעניק למשפחתם רמת חיים גבוהה, כפיצוי על מחסורם הם. רכוש, בילויים משולחי רסן ובידור הפכו למטרות עיקריות בחיים. רבים סובלים כתוצאה מכך. ”השואפים להתעשר”, הזהיר פאולוס את טימותיאוס, ”נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות... הלא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו... [ש]גרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). כללית, ניתן לומר שהחברה החומרנית של ימינו גורמת לעצמה מכאובים כלכליים, כספיים ורגשיים. עם הסובלים נמנים צעירים רבים, שנפלו בפח של אויבו המושבע של אלוהים.
אך לשמחתנו, יש חדשות טובות. הן נוגעות לצעירים שעתידם בטוח. כיצד ייתכן?
חפשו ותמצאו
לצעירים רבים משאות נפש נאצלות. ערכיהם המידרדרים של מבוגרים רבים אינם לרוחם. הם נרתעים ממעשי העוולה ומִקְשיחות לבם של פוליטיקאים ואנשי עסקים רודפי שררה. אולי זו גם הרגשתך כצעיר.
חשוֹב על סֶדריק, צעיר בשנות העשרֵה המאוחרות, שסיפורו אינו יוצא דופן.b כילד, היו לו פחדים רבים, ביניהם פחד מהמוות. הוא תהה מהי תכלית החיים. סדריק לא מצא תשובות לשאלותיו, ובגיל 15 הסיק בייאושו, שאין לו אלא לשקוע בהרהורים על משמעות החיים בחברת אידיאליסטים צעירים אחרים. ”היינו מעשנים סמים ויושבים ומשוחחים שעות על גבי שעות”, הוא נזכר. ”הרגשת שכולם חושבים כמוך, אבל לאף אחד אין תשובות”.
סדריק, כצעירים רבים, חיפש ריגושים. הוא לא הסתפק בצריכת סמים. כעבור זמן קצר החל לגנוב ולסחור בסמים. הוא חיפש אתגרים חדשים. סדריק התחיל לגנוב לפי הזמנה. ”נהניתי מזה”, הוא מודה. ”אף פעם לא גנבתי מאנשים פשוטים. כשגנבתי רכבים, החזרתי אותם במצב תקין. פרצתי רק לבתי עסק שידעתי שהם מבוטחים. זה עזר לי להצדיק את מעשיי”. כפי שאולי ניחשת, סדריק נאסר לבסוף.
סדריק משחזר: ”מרק, אחד האסירים, שוחח איתי. הוא הבחין בקעקוע גדול של צלב על זרועי, ושאל מדוע חרַתי אותו. הוא חשב שיש לזה משמעות דתית עבורי”. לאחר שבועות אחדים, נתן מרק לסדריק עותק של הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות.c ”’ביכולתך לחיות לנצח’ — מילים ספורות אלה עוררו מייד את התפעלותי. על זה דיברנו תמיד, אך מעולם לא הצלחנו לרדת לעומק העניין”. לאחר שיחות רבות עם עד־יהוה שביקר בכלא, הגיע סדריק למסקנה שמשאלת לבו יכולה להתגשם — אך רק בדרכו של אלוהים.
”משהפסקתי להתרועע עם חבריי הקודמים, התקדמתי מהר”, מציין סדריק. לא היה לו קל להתקדם בהבנתו ולמצוא אושר בחייו. ”אני עדיין עובד על זה”, הוא אומר. ”אני חייב להיות זהיר במחשבותיי”. סדריק מבין כעת שעקב היותו אידיאליסט, נפל בפח של השטן, ודגל בדעה שהדרך היחידה להגשים את מטרותיו היא למצוא ריגושים.
למרבה השמחה, סדריק אזרח חופשי זה כבר, ונהנה מהתרועעות קבועה עם אחרים שמצאו את שחיפשו. כיום הוא אחד מעדי־יהוה ותקוותו היא לחיות בגן־עדן עלי־אדמות. הוא גם מייחל למיגור השפעת השטן על צורותיה הערמומיות.
כמובן, לא רק לצעירים כסדריק יש תקווה לעתיד בטוח; יש צעירים שהוריהם יראי האלוהים נטעו בלבם אהבה לאמת המקראית.
חינוך ליראת אלוהים — שכרו בצדו
”חנוך לנער על־פי דרכו; גם כי יזקין לא יסור ממנה”, כתב המלך החכם שלמה בימי קדם (משלי כ״ב:6). צעירים מסורים רבים בחרו לחיות לפי עקרונות המקרא, וזו הוכחה לאמיתות הפסוק.
שילה, גורדון ושרה בחרו בדרך זו. הם זוכרים שהוריהם שמו דגש רב בציות למצוות המשיח ’ללכת ולעשות תלמידים’ באמצעות הכרזת הבשורה הטובה על המלכות (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). ”לפני כל החלטה, אמא ואני שאלנו זו את זו ’כיצד תושפע מכך פעילות ההטפה?’” נזכרת שילה. ”ויתרנו על תוכניות רבות בגלל קו חשיבה זה”, היא מודה, ”אך באילו ברכות נפלאות בורכנו!” גם בתום ימים ארוכים של הטפת הבשורה הטובה בבתי האנשים, שרו שילה ואמה העייפות בדרכן לביתן. ”שִמחתי היתה שלימה”, היא אומרת. ”בלבי אני עדיין חשה שמחה זו”.
גורדון זוכר ערבי שבת מהנים רבים. ”התארחתי בבתיהם של זקני־קהילה. השתעשנו בחידות חינוכיות ונהנינו מדיונים פוריים. אלה היו הזדמנויות ללמוד בעל־פה פסוקים, לדבר בחופשיות על נושאים מקראיים, לספר חוויות מהשירות ולשמוע על התרחבות הפעילות למען המלכות”, מספר גורדון. ”זה עזר לי לבנות בסיס איתן ולטפח אהבה ליהוה אלוהים”.
שרה נוצרת בלבה זיכרונות נעימים מערבים שבילתה בחברת עדי־יהוה שהתארחו בביתה. ”ישבנו לאכול ביחד. לסיום היום, שרנו שירים על מלכות אלוהים בליווי פסנתר. המוסיקה עזרה לנו מאוד, בייחוד בשנים שלמדנו בבית־הספר, כי זו היתה הזדמנות לבלות יחד כמשפחה”.
כמובן, לא כל הצעירים השואפים להשביע את רצון יהוה נהנים מחיי משפחה אידיאליים. אף־על־פי־כן, קשר הדוק עם משפחות אחרות של אחים בקהילה מקנה להם ביטחון ותחושת שייכות.
איצרו אוצר ליסוד בטוח לעתיד
לצעירים כיום יש שתי אפשרויות. הם יכולים לצעוד עם העולם המרושע הצולל בפזיזותו אלי השמדה ב’צרה הגדולה’ הקרבה שחזה ישוע. והם יכולים ’לשים באלוהים כִּסְלָם [ביטחונם] ולנצור מצוותיו’, כדברי מזמור התהלים, שכתב אסף בהשראת אלוהים. ציות לאלוהים ימנע מהם להיות ”דור סורר ומורה, דור לא הכין לבו ולא נאמְנה את אל רוחו” (מתי כ״ד:21; תהלים ע״ח:6–8).
ביותר מ־000,80 קהילות עדי־יהוה הפזורות ברחבי העולם, תמצא צעירים רבים ראויים להערצה. הם שועים לעצה שכתב פאולוס לטימותיאוס הצעיר ”לעשות את הטוב, להעשיר במעשים טובים, להיות נכונים לתת, להיות נדיבים, לאצור לעצמם אוצר טוב לעתיד”. כך הם יכולים ’להשיג את החיים האמיתיים’ (טימותיאוס א׳. ו׳:18, 19). לְמד עוד על המשיחיים האמיתיים באסיפותיהם. עשה כן וגם לך תוכל להיות התקווה לעתיד בטוח.
[הערות שוליים]
a המילה ”תוקפניים” במתי ח׳:28 והמילה ”קשים” בטימותיאוס ב׳. ג׳:1 מקורן באותה מילה יוונית, שניתן לתרגמה אכזריים.
b השמות במאמר בדויים.
c יצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
[תמונה בעמוד 7]
רוחות רעות היו הגורם להתנהגות האנשים ה”תוקפניים כל כך” שריפא ישוע
[תמונה בעמוד 8]
אצירת ”אוצר טוב לעתיד”