חג המולד מדוע נחוג גם במזרח הרחוק?
במזרח הרחוק רווחה אמונה קדומה דומה לזו שבסנטה קלאוס בחג המולד. מדובר באמונה קוריאנית סביב דמות ששמה צ׳וֹאנגשין. אמונה מקבילה ניתן למצוא בקרב הסינים והיפנים.
צ׳וֹאנגשין נחשב לפטרון המטבח — אל האש השייך לפולחן האש הקדום הקוריאני. (בימי קדם נהגו הקוריאנים להעביר גחלים לוהטות בזהירות לבל ייכבו.) אנשים האמינו שאל זה עוקב במשך שנה תמימה אחר התנהגותם של בני המשפחה, ואחר כך עולה השמיימה דרך תנור המטבח והארובה.
צ׳וֹאנגשין התייצב לפני מלך השמים ביום ה־23 של חודש דצמבר הירחי. בסוף השנה שב דרך הארובה והתנור, כשבאמתחתו מתנות ועונשים שיינתנו לכל איש על־פי התנהגותו. ביום זה, אמורים היו בני המשפחה להדליק נרות במטבח ובכל מקום בבית. על־פי תמונותיו של אל המטבח ניתן להצביע על דמיון נוסף בינו לבין סנטה קלאוס — הוא היה לבוש באדום! יתרה מזו, נהוג היה שהכלה תתפור זוג גרביים קוריאניות מסורתיות ביום היפוך החורף ותיתן אותן לחמותה. בזאת הביעה את משאלתה שחמותה תזכה לאריכות ימים, שכן הימים מתארכים מתאריך זה ואילך.
האם שמת לב לכמה קווי דמיון בין הנקודות שלעיל לבין חג המולד? הסיפורים והמנהגים דומים: הארובה, הנרות, מתן המתנות, הגרביים, זקן בבגדים אדומים והתאריך. אך לא די בקווים מקבילים אלו כדי להסביר את הקלות היתרה שבה התקבל חג המולד בקוריאה. כשחג המולד הגיע לקוריאה, האמונה בצ׳וֹאנגשין כמעט שחלפה מן העולם. למעשה, רוב הקוריאנים היום לא שמעו עליה מימיהם.
בכל אופן, יש בה כדי להמחיש כיצד מנהגים הקשורים ביום היפוך החורף ובסוף השנה מתפשטים בדרכים שונות בכל רחבי העולם. במאה הרביעית לספירה, שינתה הכנסייה הראשית באימפריה הרומית את שם החג סאטוּרנאליה — חג רומי אלילי לציון הולדתו של אל השמש — והפכה אותו לחג המולד. חג המולד היה בגדר החייאת מנהגים מקומיים תחת שם שונה. כיצד קרה הדבר?
מתן מתנות
מתן מתנות הוא אחד המנהגים שנותרו בעינם. מדורי דורות נהנים הקוריאנים לתת ולקבל מתנות. זו אחת הסיבות לפופולריות של חג המולד בקוריאה.
אחרי מלחמת העולם השנייה שימשו הכנסיות, בייחוד בחג המולד, את חיילי ארה״ב שהוצבו בקוריאה כמקומות התאספות וכמרכזים לחלוקת מתנות ואספקות סיוע. ילדים רבים ביקרו בכנסיות מתוך סקרנות, ושם קיבלו לראשונה שוקולד במתנה. למותר לציין שהם ציפו בכיליון עיניים לחג המולד הבא.
בעיני הילדים הצטייר סנטה קלאוס כחייל אמריקני חבוש בכובע גרב אדום. במשלי י״ט:6 נאמר: ”רבים יְחַלוּ פני־נדיב”. מתן המתנות נשא פרי. אלא שכפי שניתן להסיק מן הפסוק, מתנות אלו אינן ערובה לידידות ארוכת ימים. מגעיהם של לא מעט אנשים בקוריאה עם הכנסיות מסתכמים בשוקולד שקיבלו שם בילדותם. אך הם לא שכחו את חג המולד. לצד הצמיחה הכלכלית המהירה של קוריאה, התפתח בה המסחר, ומתן המתנות בחג המולד נעשה פשוט אמצעי לעידוד מכירות. בתי עסק מנצלים את חג המולד להגדלת הרווחים.
עובדות אלו מציירות תמונה ברורה יותר של חג המולד במזרח הרחוק. מוצרים חדשים יוצאים אל השוק להזנת בולמוס הקניות. תוכניות למסעי פרסום נערכות כבר מאמצע הקיץ. בסוף השנה מגיע היקף המכירות לשיא, תודות לקניית המתנות, כרטיסי הברכה והקלטות והתקליטורים. הפרסומות גורמות לנער הממוצע לחוש אומלל אם ישב בביתו ולא יקבל שום מתנה בערב חג המולד.
ככל שקרב החג, הומים החנויות והקניונים בסאול בלקוחות התרים אחר מתנות. הוא הדין בערים אחרות במזרח. הכבישים פקוקים. בתי המלון, אזורי העסקים, המסעדות ומועדוני הלילה מוצפים בלקוחות. קולות שירה והוללות חזקים בוקעים מן המסיבות. בליל החג, נערמים תלי אשפה ברחובות, וגברים ונשים שיכורים מפלסים ביניהם את דרכם.
כך בעצם נחוג חג המולד. החג במזרח הרחוק אינו חג השייך אך ורק לנוצרים. בקוריאה ובמקומות אחרים ממוסחר החג הנוצרי להפקת רווחים מרבית. האם המסחור הוא האחראי הבלעדי לכך שחג המולד שונה כל כך מהלוך רוחו של המשיח? המשיחיים האמיתיים חייבים לבחון מקרוב סוגייה רצינית זו.
שורשי חג המולד
חיית פרא המוכנסת לכלוב בגן חיות היא עדיין חיית פרא. תהא זו טעות חמורה להאמין שהיא מבויתת רק משום שהיא נמצאת בכלוב זמן מה ומשתעשעת עם גוריה. אולי שמעת על עובדי גן חיות שהותקפו בידי חיות.
במובנים מסוימים ניתן לומר את אותו הדבר על חגיגת חג המולד. בתחילה היה החג כ”חיה” שהסתובבה מחוץ לדת המשיחית. האנציקלופדיה לנצרות (בקוריאנית)a ציינה בנושא חג המולד תחת כותרת המשנה ”הקשר לסאטוּרנאליה הרומית”:
”החגים האליליים, סאטוּרנאליה וברוּמאליה, הפכו למנהגים מסורתיים שהיכו שורשים עמוקים מכדי לעוקרם בהשפעת הנוצרים. ההכרה ביום ראשון (היום של פויבוס ומיתרה וכן גם יום האדון) מצד הקיסר קונסטנטינוס... כנראה הובילה את הנוצרים במאה הרביעית למסקנה כי ראוי להפוך את יום הולדתו של בן האלוהים ליום הולדתה של השמש עצמה. החג האלילי שהתאפיין בהילולות ובשמחות היה כה פופולרי שהנוצרים ששו למצוא אמתלה להמשיך לחגוג אותו תוך שינוי קל ברוחו או במתכונתו”.
האם אתה סבור שהתפתחות זו יכולה היתה להתחולל ללא התנגדות? אותה אנציקלופדיה מוסיפה: ”מטיפים נוצרים במערב ובמזרח הקרוב מחו נגד קלות הדעת הבלתי נסבלת שאפיינה את חגיגת יום הולדתו של המשיח, והנוצרים במסופוטמיה האשימו את אחיהם במערב בעבודת אלילים ובפולחן השמש משום שאימצו את החג האלילי כחג משיחי”. מן ההתחלה נדף מן החג ריח רע. האנציקלופדיה מציינת: ”למרות הכל, צבר החג אהדה רבה וקנה לו אחיזה כה איתנה שאפילו המהפכה הפרוטסטנטית של המאה השש־עשרה לא הצליחה לעוקרו ממקומו”.
הנה כי כן, חג לכבוד אל השמש, שהיה מחוץ לדת המשיחית האמיתית, הוכנס לכנסיות. הוענק לו שם אחר — אך אופיו האלילי נותר בעינו. החג תרם להשרשת הפאגניזם בכנסיות הנצרות ולהשחתת רוחניותם של המאמינים. ההיסטוריה מראה כי ככל שהתפתחה הנצרות, חלפה הגישה המקורית של ”אהוב את אויביך” ופינתה את מקומה להידרדרות מוסרית ולמלחמות אלימות.
ברבות הימים התברר כי למרות שמו המטעה — קְרִיסמֶס (מלשון קרייסט, משיח) — שיקף החג את מקורו האלילי בהתהוללות, בשתייה מופרזת, בריקודים, במתן מתנות ובקישוט הבתים בענפי ירוק־עד. למען מטרתו הנעלה של המסחר — למכור כמה שיותר — מנוצל חג המולד בכל דרך אפשרית. אמצעי התקשורת גומרים עליו את ההלל; והציבור פשוט מתבדר. חנות להלבשה תחתונה במרכז סאול הופיעה בחדשות הטלוויזיה כי הציבה בחלון הראווה עץ חג מולד מקושט אך ורק בלְבָנִים. אווירת חג המולד הורגשה, אך כל אות של ”ברוך שובך המשיח” לא הופיע כלל.
חג המולד והמקרא
מה ניתן ללמוד מן הרקע ההיסטורי וההתפתחויות שצויינו עד כה? אם כפתורי החולצה אינם מכופתרים במקומם מן הכפתור הראשון, הדרך היחידה לתקן את המצב היא להתחיל מהתחלה, לא כן? למרות זאת, יש הטוענים כי על אף שורשיו האליליים הנעוצים בפולחן השמש, הפך חג המולד למקובל בנצרות. לכן, לדעתם, נתקדש החג ולבש משמעות חדשה — חגיגת יום הולדתו של המשיח.
פרשה היסטורית שהתרחשה ביהודה הקדומה טומנת בחובה לקח חשוב. ב־612 לפה״ס החלו אנשי יהודה לקיים את פולחן השמש בבית המקדש שבירושלים. האם נתקדש הפולחן בשל קיומו במקום שהוקדש לעבודתו הטהורה של יהוה אלוהים? יחזקאל הנביא כתב על פולחן השמש שנערך בבית המקדש: ”הנה פתח היכל יהוה, בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש... פניהם קדמה [מזרחה], והמה משתחוויתם קדמה לשמש ויאמר אלי: ’הראית, בן־אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה כי מלאו את הארץ חמס וישובו להכעיסני והינם שולחים את הזמורה אל אפי’?” (יחזקאל ח׳:16, 17, תיקון סופרים).
פולחן אלילי זה לא נתקדש, אלא העמיד את כל בית המקדש בסכנה. מנהגים אלו התפשטו בכל יהודה ותרמו להגברת האלימות ולהידרדרות המוסרית בארץ. הוא הדין בנצרות. מנהגים שמקורם בפולחן השמש של סאטוּרנאליה מועלים בה על נס בחג המולד. שנים ספורות אחרי שראה יחזקאל את החזון, ניחת על ירושלים הדין שגזר עליה אלוהים — היא הושמדה בידי הבבלים (דברי הימים ב׳. ל״ו:15–20).
אולי תיאורו של ישוע הילד בפי החוקר הקוריאני שהוזכר במאמר הקודם העלה חיוך על שפתיך. אך תגובה זו מפי אדם שאינו מכיר את המשיח, נושאת מסר אמיתי. יש בה כדי לגרום לחוגגי חג המולד לחשוב על הנושא בכובד ראש. מדוע? משום שחג המולד רחוק מלהציג את המשיח בצורה נכונה. הוא למעשה מטשטש את מעמדו האמיתי היום. ישוע כבר לא תינוק באבוס.
המקרא מדגיש לא אחת כי ישוע הוא כעת משיח ומלך רב־און במלכות אלוהים השמימית (ההתגלות י״א:15). בקרוב ישים קץ לעוני ולאומללות שזוכים לתשומת לב מעטה בעונת חג המולד מצד נדבנים התורמים לצדקה.
האמת היא שחג המולד אינו מועיל לא בארצות הנצרות ולא בארצות אחרות כולל ארצות המזרח הרחוק. הוא בעצם מסיט את תשומת הלב מבשורת האמת המשיחית על מלכות אלוהים ועל קץ עולם מרושע זה (מתי כ״ד:14). הנך מוזמן לשוחח עם עדי־יהוה כדי לברר כיצד יבוא הקץ. הם ילמדו אותך על הברכות הנצחיות שיורעפו אחרי כן על יושבי הארץ מצד מלכות אלוהים שבה מולך ישוע המשיח (ההתגלות כ״א:3, 4).
[הערת שוליים]
a מבוסס על האנציקלופדיה החדשה לדתות בהוצאת שאף־הרצוג.
[קטע מוגדל בעמוד 6]
חג המולד תרם להשרשת הפאגניזם בכנסיות הנצרות
[תמונה בעמוד 5]
ילדים רבים ביקרו בכנסיות מתוך סקרנות וקיבלו שוקולד במתנה. אחר כך ציפו בכיליון עיניים לחג המולד הבא
[תמונה בעמוד 7]
ערב חג המולד במרכז סאול, קוריאה
[תמונה בעמוד 8]
המשיח כבר לא תינוק, אלא מלך רב־און המולך במלכות אלוהים