”זה יכאב קצת”
האם אמרו לך פעם את המילים הללו? אולי שמעת אותן מפי רופא או אחות לפני שנתנו לך טיפול מסוים.
סביר להניח שלא דחית את הטיפול רק משום שהוא צפוי להכאיב. סבלת את הכאב כדי שלאחר מכן תשתפר בריאותך. במקרים קיצוניים, קבלה או דחייה של טיפול לא נעים יכולה להיות עניין של חיים ומוות.
אומנם איננו זקוקים תמיד לטיפול רפואי, אבל כולנו, כאנשים לא־מושלמים, זקוקים למוסר, כלומר לתיקון, גם אם הוא מכאיב לפעמים (ירמיהו י׳:23). המקרא מדגיש עד כמה הטלת משמעת חיונית לילדים ומציין: ”איוולת קשורה בלב נער; שבט מוסר ירחיקנה ממנו” (משלי כ״ב:15).
השבט בפסוק זה מסמל את סמכות ההורים. ילדים רבים אינם אוהבים לקבל מוסר ותוכחה. אם המוסר כרוך בעונש כלשהו, ייתכן שהם יתנגדו לו. עם זאת, הורים נבונים ואוהבים אינם מתמקדים אך ורק ברגשות הפגועים של ילדם, אלא בטובה שתצמח לו מכך בסופו של דבר. הורים משיחיים מכירים באמיתות הכתוב בדבר־אלוהים: ”כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו” (עברים י״ב:11; משלי י״ג:24).
מובן שלא רק הילדים זקוקים למוסר; גם מבוגרים צריכים לקבלו. המקרא פונה למבוגרים באומרו: ”החזק במוסר, אל תֶּרֶף. נִצְרֶהָ, כי היא חייך” (משלי ד׳:13). כן, החכמים — צעירים כמבוגרים — חובקים מוסר המבוסס על דבר־אלוהים, המקרא, משום שהדבר ישמור על חייהם.