האם כדאי להיות אדם שליו?
רוב האנשים מקבלים זאת כמחמאה אם אומרים עליהם שהם שלווים, בעלי אופי רגוע, שקט וסובלני. אך קיים צד נוסף לשלווה. המקרא מציין: ”שלוות כסילים תאבדם” (משלי א׳:32). מה משמעות הדבר?
המילה שלווה יכולה להתפרש כאן גם כאדישות ורשלנות, ביטחון עצמי מופרז ושאננות. שלווה במובן זה קשורה לעצלות וחוסר זהירות, ולפיכך לטיפשות או לכסילות.
במאה הראשונה לספירה, היו המשיחיים בקהילת לָאוֹדִיקֵיאָה אדישים למגרעותיהם הרוחניות. הם התרברבו בזחיחות דעת: ”לא חסר [לנו] כלום”. ישוע המשיח תיקן את חשיבתם וקרא להם להחיות את התלהבותם (ההתגלות ג׳:14–19).
שאננות אפיינה גם את בני דורו של נוח. הם היו שקועים בענייני דיומא. נאמר עליהם ש”היו אוכלים ושותים ומתחתנים... ולא ידעו [”לא שמו לב”, ע״ח] עד שבא המבול וסחף את הכול”. ישוע הוסיף: ”כך יהיה גם בואו [”נוכחותו”, ע״ח] של בן האדם” (מתי כ״ד:37–39).
התגשמות נבואות המקרא מוכיחה שאנו חיים כיום בתקופת ”נוכחותו של בן האדם”, ישוע המשיח. מי יתן ולעולם לא נהיה שלווים במובן השלילי של המילה — שאננים, אדישים ובעלי ביטחון עצמי מופרז (לוקס כ״א:29–36).