האם היתה זו המאה של השטן?
”אם נשפוט על־פי דרגת הרוע במאה העשרים, אזי מתאים לכנותה המאה של השטן. לא היה עידן אחר שבו אנשים גילו נטייה ותאווה גדולות כל כך להרוג מיליוני אנשים על רקע גזעי, דתי או מעמדי”.
דברים אלה נכתבו במאמר מערכת בניו־יורק טיימס מ־26 בינואר 1995, בעקבות מלאות יובל לשחרור הקורבנות החפים מפשע ממחנות ההשמדה הנאצים. השואה — רצח עם מן הידועים בהיסטוריה — הביאה להשמדתם של שישה מיליון יהודים. עוד בערך שלושה מיליון אזרחים פולנים לא־יהודים הושמדו, במה שזכה לכינוי ”הקורבנות הנשכחים של השואה”.
”מעריכים כי משנת 1900 ועד 1989 נהרגו במלחמות 86 מיליון איש”, אומר ג׳ונתן גלובר בספרו אנושיות — תולדות המוסר במאה העשרים (Humanity—A Moral History of the Twentieth Century). הוא מוסיף: ”המוות במאה העשרים התרחש בקנה מידה בלתי נתפס. כל נתון ממוצע של מספר מקרי המוות לא ישקף את המציאות, שהרי כשני שלישים (58 מיליון) נהרגו בשתי מלחמות העולם. אך אם היינו פורשים את אותם מקרי מוות באופן שווה על פני פרק הזמן הזה, היה יוצא שהמלחמות הביאו למותם של 500,2 בני אדם מדי יום, ופירוש הדבר יותר מ־100 איש מדי שעה, מסביב לשעון, במשך תשעים שנה”.
לפיכך, המאה העשרים נחשבת לאחת המאות העקובות מדם בתולדות האנושות. בספר תקווה כנגד תקווה (Hope Against Hope) נדייז׳דה מנדלסטם כותבת: ”אנו עדים לניצחון הרוע אחרי שערכי ההומניזם הושמצו ונרמסו בגסות”. במאבק הניטש בין הטוב לרע, האם ידו של הרוע אכן על העליונה?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 2]
שער: אם ובתה: J.R. Ripper/SocialPhotos
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Department of Energy photograph .S.U