מה אירע להן?
נוֹף ונוֹא הם השמות המקראיים לערי הבירה הנודעות של מצרים הקדומה, מֶמְפִיס ותֶבַּי. נוף (ממפיס) היתה מרוחקת כ־23 קילומטר דרומית מקהיר על הגדה המערבית של נהר הנילוס. לימים חדלה ממפיס לשמש כבירת מצרים. בתחילת המאה ה־15 לפה״ס היתה למצרים עיר בירה חדשה, והיא נוֹא (תבי), השוכנת כ־500 קילומטר דרומית לממפיס. בין חורבות המקדשים הרבות בתבי נמצא זה שבכרנך, הנחשב לאחד המבנים הגדולים ביותר שנבנו על עמודים. העיר תבי ומקדש כרנך הוקדשו לעבודת אמון, האל הראשי של המצרים.
מה חזו נבואות המקרא לגבי ממפיס ותבי? מסר משפטי נוקב הוכרז נגד פרעה ואלילי מצרים, במיוחד נגד האל הראשי ”אמון מִנוֹא” (ירמיהו מ״ו:25, 26). על המון עובדי האלילים שנהרו לשם נגזר ’להיכרת’ (יחזקאל ל׳:14, 15). כך נובא וכך קרה. כל מה שנותר מפולחן אמון הוא חורבות מקדשים. העיר לוּקְסוּר בת זמננו משתרעת על חלק מן האתר של תבי העתיקה, ובין הריסותיה נמצאים עוד מספר כפרים קטנים.
ובאשר לממפיס, למעט בתי הקברות שלה לא נותר ממנה כמעט דבר. חוקר המקרא לואיס גולדינג אומר: ”במשך מאות על גבי מאות של שנים השתמשו הכובשים הערבים של מצרים בחורבות הענקיות של ממפיס בתור מחצבה לשם בניית בירתם [קהיר] בעברו השני של הנהר. הנילוס והבנאים הערבים כה היטיבו את מלאכתם עד כי באזור שמסביב לעיר העתיקה לא נותרה אפילו אבן אחת על האדמה השחורה”. אכן, כפי שנחזה במקרא, ממפיס הפכה ”לשַמָה... מאין יושב” (ירמיהו מ״ו:19).
אלו רק שתיים מתוך דוגמאות רבות המעידות על דיוקן של נבואות המקרא. חורבן תבי וממפיס נותן לנו סיבה מוצקה לבטוח בנבואות מקראיות שהתגשמותן עוד צפונה בחיק העתיד (תהלים ל״ז:10, 11, 29; לוקס כ״ג:43; ההתגלות כ״א:3–5).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 32]
צולם באדיבות British Museum