אומץ לב נוכח התנגדות
אספסוף משולהב סחב את גיוס ואת אֲרִיסְטַרְכוֹס, שני חבריו של השליח פאולוס, לאמפיתיאטרון של אפסוס. שם רעם ההמון הזועם בקול גדול במשך שעתיים: ”גדולה ארטמיס של האפסים!” (מעשי השליחים י״ט:28, 29, 34) האם יעמדו חבריו של פאולוס איתן נוכח התנגדות זו? ומה בכלל גרם לכל זה?
במשך כשלוש שנים, קצר פאולוס הצלחה בהטפת הבשורה בעיר אפסוס. כתוצאה מכך, רבים מתושבי העיר חדלו לעבוד אלילים (מעשי השליחים י״ט:26; כ׳:31). הצלם הטיפוסי של אפסוס היה תבנית כסף קטנה של היכל ארטמיס, אלת הפריון, שמקדשה המפואר השקיף על כל העיר. את הפסלונים האלה שייצגו את המקדש ענדו כקמיעות או הציבו בבתים. מובן שהמשיחיים לא קנו את הצלמים הללו (יוחנן א׳. ה׳:21).
דֶמֶטְריוּס, אחד מהצורפים, האמין שפעילות ההטפה של פאולוס איימה על העסק הרווחי שלהם. בספרו חצאי אמיתות וגוזמאות הצליח לשכנע את עמיתיו הצורפים שאנשים ברחבי אסיה הקטנה כולה יחדלו לעבוד את ארטמיס. הצורפים הזועמים החלו לצעוק בשבחה של ארטמיס ובעקבות זאת פרצה מהומה והבלבול אחז בכל תושבי העיר (מעשי השליחים י״ט:24–29).
אלפי אנשים התקבצו באמפיתיאטרון, שיכול היה להכיל 000,25 צופים. פאולוס הציע לפנות אל ההמון הזועם, אך אנשי ציבור ידידותיים שכנעו אותו שלא לעשות כן. לבסוף, הצליח מזכיר העיר להרגיע את ההמון וגיוס ואריסטרכוס נחלצו משם ללא פגע (מעשי השליחים י״ט:35–41).
גם משרתי אלוהים כיום עלולים לעמוד מול מתנגדים ואפילו מול מהומות במהלך שירותם. לא אחת הם מבשרים את הבשורה הטובה בערים שבהן שוררת אווירה של עבודת אלילים, של אי־מוסריות ושהפשע שולט ברחובות. אף־על־פי־כן הם אוזרים אומץ ומחקים את דוגמתו של השליח פאולוס, אשר ’לא נרתע מללמד ברבים ובכל בית ובית’ בעיר אפסוס (מעשי השליחים כ׳:20). וכמותו, הם מתמלאים שמחה בראותם ש’דבר האדון [יהוה] משגשג וגובר’ (מעשי השליחים י״ט:20).
[תמונה בעמוד 30]
חורבות האמפיתיאטרון באפסוס