מבוגר אך לא מסוגר
רבים הופכים מוגבלים ומנותקים מהחברה לאחר שהזִקנה נותנת בהם את אותותיה. לא כך קרה לפרנן ריברול, אשר נפטר בגיל 95 בג׳נבה שבשוויץ. אחרי שהתאלמן נותר בגפו, שכן בתו הנשואה התגוררה בבית משלה. אף שרוב הזמן היה מרותק לביתו, פרנן לא היה בודד. לעתים קרובות היה יושב ליד השולחן בסלון, כששפופרת הטלפון בידו, ומתקשר לאנשים כדי לקשור עימם שיחה בנושאים רוחניים.
בחייו המרתקים היה פרנן לזמן מה מסוגר ממש. מדוע? מיד לאחר שהוא ואשתו החלו את פעילותם כעדי־יהוה בשנת 1939, פרצה באירופה מלחמת העולם השנייה. פרנן דבק בהחלטתו המקראית שלא לפגוע באיש. בשל כך איבד את מקום עבודתו וריצה מספר תקופות מאסר שהסתכמו בחמש שנים וחצי, אשר במהלכן הופרד מאשתו ומבתו הקטנה.
במבט לאחור, אמר פרנן: ”לרבים נדמה היה שוויתרתי על עבודה קבועה וזנחתי את משפחתי. אנשים בזו לי והתייחסו אליי כאל פושע. ולמרות זאת, כשאני חושב על השנים הקשות האלו, יותר מכול אני נזכר איך יהוה תמך בי ועזר לי. מאז חלפו שנים רבות, אבל בטחוני ביהוה עודנו עז כבאותם ימים”.
אמונה זו הניעה את פרנן לחלוק את תקוותו המקראית עם אחרים באמצעות הטלפון. כאשר הייתה לו שיחה טובה עם מישהו הוא שלח אליו ספרות מקראית בדואר. אחרי זמן מה, היה מתקשר אליו שוב כדי לשמוע אם הוא נהנה מן הספרות. לעתים קיבל מכתבי הוקרה, אשר שימחו מאוד את לבו.
ייתכן שמישהו כמו פרנן גר באזור מגוריך ויצור איתך קשר. אתה מוזמן להקשיב לו ולגלות במה הוא מאמין. עדי־יהוה ישמחו תמיד לחלוק איתך את אמונותיהם.