שאלות של קוראים
מהי החתימה המוזכרת בההתגלות ז׳:3?
בספר ההתגלות ז׳:1–3 נאמר: ”ראיתי ארבעה מלאכים עומדים בארבע פינות הארץ, אוחזים את ארבע רוחות הארץ כדי שלא תישוב רוח לא על הארץ ולא על הים ולא על כל עץ. ראיתי מלאך אחר עולה ממזרח שמש וברשותו חותם אלוהים חיים. הוא קרא בקול גדול אל ארבעת המלאכים אשר ניתן להם לחבל בארץ ובים, באומרו: ’אל תחבלו בארץ ובים ובעצים עד אשר נחתום את עבדי אלוהינו על מצחותיהם’”.
כאשר ישוחררו ’ארבע הרוחות’ תפרוץ ”הצרה הגדולה”, כלומר, יושמדו דתות הכזב ויתר העולם המרושע הזה (ההתגלות ז׳:14). ”עבדי אלוהינו” הינם אחיו המשוחים של המשיח החיים עלי אדמות (פטרוס א׳. ב׳:9, 16). אם כן, הנבואה מציינת שחתימתם של אחי המשיח כבר תושלם לפני פרוץ הצרה הגדולה. בכל אופן, לפי פסוקים אחרים במקרא המשוחים נחתמים עוד קודם לכן בחתימה ראשונית. לכן לעתים אנו מדברים על חתימה ראשונית ולעתים על חתימה סופית. מה ההבדל בין השתיים?
שים לב למשמעות המילה ’חתום’. בימי קדם היה החותם כלי להטבעת חותם על מסמך. מילה זו פירושה גם טביעת החותם עצמה. באותם ימים נהוג היה להטביע חותם על מסמך או על פריטים אחרים לציון אמינותם או לציון בעלות (מלכים א׳. כ״א:8; איוב י״ד:17).
פאולוס המשיל את רוח הקודש לחותם, ואמר: ”אלוהים הוא המכונן אותנו עימכם במשיח. הוא משח אותנו, והוא אשר גם חתם אותנו בחותמו ושם בלבנו את העירבון של הרוח” (קורינתים ב׳. א׳:21, 22). אם כן, יהוה משח את אותם משיחיים ברוח קודשו כדי לציין שהם שייכים לו.
ואולם, חתימת המשוחים מורכבת משני שלבים. החתימה הראשונית שונה מהחתימה הסופית (1) במטרתה ו־(2) במועדה. מטרתה של החתימה הראשונית היא לבחור חבר חדש המתווסף למשיחיים המשוחים. מטרת החתימה במובן הסופי היא לאשר שאותו חבר שנחתם גילה נאמנות מלאה. רק אז, דהיינו בחתימה הסופית, תהיה החתימה ’על מצחו’ של המשוח לצמיתות ותזהה אותו מעל לכל ספק כ’עבד אלוהינו’ הבָּחוּן והנאמן. החתימה המוזכרת בההתגלות פרק ז׳ היא החתימה הסופית (ההתגלות ז׳:3).
בקשר למועד החתימה הראשונית, כתב השליח פאולוס למשיחיים המשוחים: ”ובו נחלתכם גם אתם; שכן בשומעכם את דבר האמת, את בשורת ישועתכם, ובהאמינכם בו, נחתמתם גם אתם ברוח ההבטחה, רוח הקודש” (אפסים א׳:13, 14). במקרים רבים המקרא מספר שהמשיחיים בני המאה הראשונה נחתמו זמן קצר לאחר ששמעו את הבשורה הטובה והפכו למאמינים (מעשי השליחים ח׳:15–17; י׳:44). חתימה זו הוכיחה שאלוהים אישר את בחירתם, אבל לא היה בה לומר שהוא אישר אותה סופית. מדוע?
לדברי פאולוס, המשיחיים המשוחים ’חתומים ליום הגאולה’ (אפסים ד׳:30). הדבר מצביע על כך שנדרש פרק זמן מסוים, בדרך כלל שנים רבות, לאחר החתימה הראשונית. על המשוחים להישאר נאמנים מיום שנחתמו ברוח הקודש ועד ’ליום גאולתם’ מגופם הפיזי, כלומר, עד למותם (רומים ח׳:23; פיליפים א׳:23; פטרוס ב׳. א׳:10). לפיכך, רק בסוף ימיו יכול היה פאולוס לומר: ”את המירוץ השלמתי, את האמונה שמרתי. מעתה שמורה לי עטרת הצדקה” (טימותיאוס ב׳. ד׳:6–8). יתר על כן, ישוע אמר לאחת מקהילות המשיחיים המשוחים: ’הייו נאמנים עד מוות ואתן לכם את עטרת החיים’ (ההתגלות ב׳:10; י״ז:14).
הוכחה נוספת לכך שדרושה תקופת זמן בין החתימה הראשונית והחתימה הסופית היא המילה ”עטרת”. מדוע? בימי קדם נהוג היה להעניק עטרת למנצח במירוץ. כדי לקבלה לא די היה להתחיל במירוץ. היה על הרץ לרוץ לאורך כל המסלול עד לקו הסיום. באופן דומה, רק אם המשיחיים המשוחים מתמידים לצעוד כל הדרך עד סוף המסלול — מהחתימה הראשונית ועד לסופית — הם מקבלים את עטרת החיים, חיי אלמוות בשמיים (מתי י׳:22; יעקב א׳:12).
מתי חברי השארית המשוחה שנחתמו בחתימה הראשונית ייחתמו סופית? כל מי שעדיין יחיו על הארץ ייחתמו ”על מצחותיהם” לפני פרוץ הצרה הגדולה. אם כן, בזמן שחרורן של ארבע רוחות ההשמדה כל ישראל הרוחני יהיו כבר חתומים בחתימה הסופית, גם אם מקצתם עדיין יהיו בינינו עד אשר יסיימו את חייהם עלי אדמות.