”נפעמתי מנחישותו היוצאת דופן”
גינטר גרס, סופר גרמני וחתן פרס נובל לספרות ב־1999, פירסם את האוטוביוגרפיה שלו בשנת 2006. באוטוביוגרפיה הוא מתאר את התקופה שבה גויס למערך ההגנה האזרחי של גרמניה. באותו ספר הוא מספר על אדם שהותיר בו רושם כה עמוק עד כי הוא שריר וקיים בזכרונו גם לאחר 60 שנה. מדובר בדמות בודדת של אדם שעמד על אמונתו תחת רדיפות.
בראיון שיצא לאור בעיתון היומי פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, נזכר גרס באדם יוצא דופן זה אשר סירב לאחוז בנשק. גרס אומר שאדם זה ”לא הסכים עם אף אחת מן האידיאולוגיות הנפוצות וסירב להיות נאצי, קומוניסט או סוציאליסט. הוא היה אחד מעדי־יהוה”. גרס אינו זוכר את שמו של העד, אשר אותו הוא כינה בשם חיבה ”אנו לא עושים דברים כאלה”. החוקרים מטעם עדי־יהוה מזהים איש זה בשם יואכים אלפרמן. הוא הוכה והושפל שוב ושוב ולאחר מכן הושלך לצינוק. אך אלפרמן נותר איתן בעמדתו וסירב לשאת נשק.
”נפעמתי מנחישותו היוצאת דופן”, מציין גינטר גרס. ”שאלתי את עצמי: איך הוא עומד בזה? איך הוא עושה את זה?” לאחר שהחזיק מעמד לנוכח מאמצים ממושכים לשבור את נאמנותו לאלוהים, נשלח לבסוף אלפרמן למחנה ריכוז שטוּטהוֹף בפברואר 1944. הוא שוחרר באפריל 1945 והמשיך להיות עד נאמן ליהוה עד יום מותו ב־1998.
אלפרמן היה אחד מתוך כ־400,13 עדים בגרמניה ובמדינות הנתונות תחת כיבוש נאצי אשר סבלו מפעולות תגמול בגלל אמונתם. הם צייתו להדרכה המקראית להישאר ניטראליים מבחינה פוליטית וסירבו להחזיק נשק (מתי כ״ו:52; יוח׳ י״ח:36). כ־200,4 עדים היו כלואים במחנות ריכוז, ו־490,1 קיפחו את חייהם. עד היום, העמדה שהם נקטו מרשימה רבים שאינם שותפים לאמונתם אך מתפעלים מעמידתם האיתנה.
[תמונה בעמוד 32]
יואכים אלפרמן