קרב אל אלוהים
שופט הנוהג תמיד בצדק
צדק. הגינות. אי־משוא פנים. תכונות נאצלות אלה ודאי קוסמות לך. הצורך שינהגו בנו בהגינות נטוע בנו מלידה. למרבה הצער, קשה מאוד למצוא היום צדק בעולמנו. אולם ישנו שופט הראוי לאמוננו — יהוה אלוהים. הוא תמיד נוהג בצדק. נקודה זו הומחשה בדו־שיח שהתנהל בין יהוה לאברהם, כמסופר בבראשית י״ח:22–32.a
כאשר סיפר יהוה לאברהם על החלטתו לבחון את המצב בסדום ועמורה, חשש אברהם לגורלם של הצדיקים המתגוררים במקום, וביניהם אחיינו לוט. אברהם הפציר ביהוה: ”האף תִספה צדיק עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר. האף... לא תישא [תסלח] למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה?” (פסוקים 23, 24). אלוהים אמר לו שהוא יחוס על הערים אם יימצאו בקרבן חמישים צדיקים. אברהם התחנן ליהוה חמש פעמים נוספות, והפחית בהדרגה את מספר הצדיקים עד שהגיע לעשרה. בכל פעם אמר אלוהים שהוא לא ישחית את הערים אם יימצאו בקרבן מספר זה או אחר של צדיקים.
האם אברהם התווכח עם אלוהים? לא ולא! אילו עשה כן היה מעיד הדבר על יהירות משוועת. אברהם דיבר בצורה המשקפת כבוד וענווה. הוא הציג עצמו כ”עפר ואפר”. ארבע פעמים השתמש במילה ”נא” לאות כבוד (פסוקים, 27, 30–32). נוסף על כך, בדבריו הביע אברהם את בטחונו שיהוה הוא אל הוגן. פעמיים אמר אברהם כי ”חלילה”, כלומר לא יעלה על הדעת, שאלוהים ימית צדיק עם רשע. אברהם הנאמן ביטא אמונה איתנה ש’שופט כל הארץ יעשה משפט’, כלומר, ינהג בצדק (פסוק 25).
האם צדק אברהם בדבריו? כן ולא. הוא טעה לחשוב שיש בסדום ועמורה לפחות עשרה צדיקים. אבל הוא צדק לגמרי באומרו שאלוהים לעולם לא ’יספה צדיק עם רשע’. כאשר השמיד אלוהים את הערים המרושעות הללו, נמלטו לוט הצדיק ושתי בנותיו תודות לעזרת מלאכים (פטרוס ב׳. ב׳:7–9).
מה מלמדת אותנו פרשה זו אודות יהוה? יהוה סיפר לאברהם על כוונותיו לבחון את המצב בערים, וכך למעשה פָּתח פֶּתח לדו־שיח שהתפתח בעקבות זאת. אחר כך האזין בסבלנות לידידו אברהם שהביע בפניו את החששות שקיננו בליבו (ישעיהו מ״א:8). זו דוגמה יפה הממחישה לנו שיהוה הוא אל עניו שאינו מזלזל במשרתיו אלא נוהג בהם כבוד. אין ספק שיש לנו כל סיבה שבעולם לשים את מלוא בטחוננו ביהוה, השופט שתמיד נוהג בצדק.
[הערת שוליים]
a בפרשה זו שימש מלאך כנציג יהוה ודיבר בשמו. לדוגמה נוספת ראה בראשית ט״ז:7–11, 13.
[תמונה בעמוד 24]
אברהם התחנן ליהוה בנוגע לסדום ועמורה