מתוך אוצר הארכיון
’זה משך אליי תשומת לב’
כאשר הגיעה שרלוט ווייט, מבשרת בשירות מורחב, ללואיסוויל שבקנטקי, ארה״ב, ועימה מזוודה בעלת גלגלים, היא עוררה עניין רב.
השנה הייתה שנת 1908, ואחות ווייט משכה מבטים רבים מצד אנשי העיירה בזכות המצאה חדשה — ”הדון מובּיל”. ”זה עורר כמה תגובות”, היא סיפרה, ”ומשך אליי תשומת לב”.
תלמידי המקרא, כפי שכונו אז עדי־יהוה, ראו צורך לשתף אחרים באמיתות היקרות שלמדו ממחקר קפדני בכתבי־הקודש. רבים מהם רכשו ידע מקראי באמצעות סדרת הספרים שחר המילניום (מאוחר יותר הם נקראו גם עיונים בכתבי־הקודש). משיחיים בעלי רצון טוב אשר נסיבותיהם איפשרו להם, נסעו מרחקים ארוכים ועברו בעיירות ובאזורים כפריים, כשהם מציעים את אותם ספרים שתוארו כ”כלי עזר לתלמידי מקרא” לקוראים נלהבים נוספים.
ב־1908 הציעו אחות ווייט ומכריזי מלכות נלהבים אחרים את סדרת ששת הספרים שהיו בעלי כריכת בד תמורת 65.1 דולרים. במקום לתת את הספרים בו במקום, הם רשמו את ההזמנות וחזרו מאוחר יותר — לרוב ביום שבו בעלי הבתים קיבלו את משכורתם — כדי לספק את הספרים תמורת עלויות ההדפסה הצנועות. אחד המתנגדים אף מתח ביקורת על סכום הכסף הזעום שנתרם בעד הספרים!
מלינדה קִיפֶר סיפרה שהייתה רושמת מדי שבוע הזמנות למאתיים עד שלוש מאות ספרים. אבל ההתעניינות הרבה בספרי שחר המילניום עוררה קושי מסוים. הכרך השישי לבדו היה בן 740 עמודים! ”חמישים ספרים שוקלים ארבעים פאונד” (18 ק״ג), הודה המצפה, והדבר הפך את חלוקת הספרים ל”מאמץ רב מדי”, בייחוד עבור אחיות.
כפתרון לבעיה זו המציא אח ג׳יימס קול מסגרת מתקפלת בעלת שני גלגלים שאליה ניתן היה להבריג מזוודה. הואיל ולא נאלץ עוד לשאת קרטונים כבדים מלאי ספרים, ציין הממציא: ”כתפיי כבר לא נשברות”. ב־1908 הציג את המתקן החדש בפני קהל נרגש בכינוס שערכו תלמידי המקרא בסינְסינֶטי, אוהיו. מאחר שהמתקן שימש בעיקר לנשיאת כרכי שחר המילניום (באנגלית: Millennial Dawn) נחקק השם ”דון מוביל” על המכסים שבקצות המוט הרוחבי. בעזרת קצת תרגול ניתן היה לגרור בקלות מזוודה מלאה בעשרות ספרים ביד אחת. את הגובה ניתן היה לכוון, וגלגלי המתקן יכלו גם לנוע על גבי דרכים לא־סלולות. בתום יום השירות, כששבו הביתה ברגל או בחשמלית, יכלו האחים לקפל את גלגלי הגומי ולהצמידם לצד המזוודה.
מחירו של הדון מוביל היה 50.2 דולרים, אולם אחיות בשירות מורחב יכלו לקבלו חינם אין כסף. אחות קיפר (כאן בתמונה) רכשה מיומנות רבה בשימוש בדון מוביל, ויכלה לגרור מזוודה מלאה בידה האחת ובשנייה לשאת ילקוט ספרים נוסף. בעיירת כורים אחת בפנסילבניה, ארה״ב, מצאה אחות קיפר מעוניינים רבים, ועל כן בימי חלוקת הספרים חצתה גשר אחד שלוש או ארבע פעמים על מנת לספק את הזמנותיהם.
בסוף שנות ה־80 המציא טייס אחד את המזוודה הנגררת שנפוצה כיום בשדות התעופה וברחובות הערים הסואנים. אך לפני למעלה ממאה שנה זכו תלמידי מקרא נלהבים למבטים סקרניים של אנשים שלא יכלו שלא לשים לב לאחינו שעברו ממקום למקום עם הדון מוביל והפיצו זרעי אמת יקרים.
[קטע מוגדל בעמוד 32]
בימי חלוקת הספרים חצתה אחות קיפר גשר אחד שלוש או ארבע פעמים
[קטע מוגדל בעמוד 32]
הדון מובּיל פתר את בעיית חלוקת ספרי שחר המילניום