טוב לב ממיס מרירות
שני עדי־יהוה בהולנד, ז׳ורז׳ה ומנון, בישרו את הבשורה הטובה על המלכות לקשישה אחת, והיא מצידה התייחסה אליהם בצורה מאוד לא־ידידותית. נודע להם שהיא שכלה שני בעלים ובן ושהיא סובלת מדלקת פרקים חמורה. אף שנרגעה מעט במהלך השיחה, היא לא ממש גילתה יחס ידידותי.
אולם ז׳ורז׳ה הציע למנון לשוב לאותה גברת עם זר פרחים, כי היא נראתה כה בודדה ומרירה. כשחזרו לרִיֵה, בעלת הבית, היא הופתעה לטובה. אך זה לא היה זמן מתאים עבורה, לכן הם קבעו לבקר אותה במועד מאוחר יותר. כאשר ז׳ורז׳ה ומנון חזרו בזמן שנקבע, אף אחד לא פתח להם את הדלת. הם ניסו למצוא אותה בזמנים שונים, אך ללא הועיל. הם אף החלו לחשוב שהיא מתחמקת מהם.
לבסוף מצא ז׳ורז׳ה את רִיֵה בבית. היא התנצלה על כך שהחמיצה את הפגישה שקבעו והסבירה שהיא אושפזה בבית־החולים. ”אבל לעולם לא תנחש מה עשיתי אחרי שהלכתם”, אמרה. ”התחלתי לקרוא במקרא!” התפתחה ביניהם שיחה נעימה, והיא החלה לקבל שיעורי מקרא.
שיעורי המקרא עזרו לרִיֵה להשתנות, והיא הפכה מאדם מריר לאדם שמח וטוב לב. למרות שהייתה מרותקת לביתה, היא מייד החלה לספר על אמונתה החדשה לכל מי שביקר אצלה. מצבה הבריאותי לא איפשר לה לנכוח באסיפות הקהילה לעיתים קרובות, אבל היא מאוד שמחה כשאחים ואחיות באו לבקרה. ביום שמלאו לה 82 שנה, היא נכחה בכינוס נפתי ונטבלה כסמל להקדשתה לאלוהים.
לאחר מותה כעבור כמה חודשים, נמצא שיר שכתבה. בשיר היא תיארה עד כמה אומללים חייהם של קשישים החשים בדידות והדגישה עד כמה חשוב לגלות טוב לב. ”כשקראתי את השיר הזה מאוד התרגשתי”, אומרת מנון, ”ואני כל כך שמחה שיהוה עזר לנו לנהוג עימה בטוב לב”.
כן, דוגמתו האישית של יהוה מניעה גם אותנו לגלות אהבה וטוב לב (אפ׳ ה׳:1, 2). אם ’נציג את עצמנו כמשרתי אלוהים... בטוב לב’, יניב שירותנו פרי (קור״ב ו׳:4, 6, ע״ח).