‏”‏את הנותן בשמחה אוהב אלוהים”‏

איזו מתנה תעורר בך רגשי הערכה עמוקים?‏ אין ספק שרובנו נשמח לקבל מתנה שניתנה באהבה ולא מתוך תחושת מחויבות או הכרח.‏ יש חשיבות רבה למניעיו של הנותן.‏ יש לכך חשיבות בעינינו,‏ ומעל לכול,‏ יש לכך חשיבות בעיני אלוהים.‏ תן דעתך לדברים שכתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים בקורינתים ב׳.‏ ט׳:‏7‏.‏

מדוע כתב פאולוס דברים אלה?‏ הוא רצה לעודד את המשיחיים בקורינתוס לתמוך באחיהם הנזקקים ביהודה.‏ האם הוא ניסה להכריח את הקורינתים לתרום?‏ לא.‏ אדרבה,‏ הוא כתב:‏ ”‏יעשה נא כל אחד כפי שהחליט בלבבו,‏ לא בחוסר רצון או מתוך כפייה,‏ שכן את הנותן בשמחה אוהב אלוהים”‏.‏ הבה נבחן לעומק הנחיה זו.‏

‏”‏כפי שהחליט בלבבו”‏.‏ לדברי פאולוס,‏ משיחי אמיתי נותן מפני שהוא גמר אומר ”‏בלבבו”‏ לעשות זאת.‏ המשיחי מקדיש מחשבה מעמיקה לצורכי אחיו לאמונה.‏ המילה בשפת המקור שתורגמה כאן ל”‏החליט”‏ ”‏טומנת בחובה את הרעיון של קביעה מראש”‏,‏ מציין חוקר אחד.‏ מכאן שהמשיחי מהרהר בצורכיהם של אחיו לאמונה ושואל את עצמו מה הוא יכול לעשות על מנת למלא צרכים אלה (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏17‏)‏.‏

‏”‏לא בחוסר רצון או מתוך כפייה”‏.‏ באמרו זאת מזכיר פאולוס שני סוגי נתינה שאין להם מקום בקרב המשיחיים האמיתיים.‏ משמעותו המילולית של המונח היווני המתורגם כאן ל”‏חוסר רצון”‏ היא ”‏מתוך צער (‏או יגון)‏”‏.‏ אדם הנותן בחוסר רצון עושה זאת ”‏בלב גדוש עצב על כך שהוא מוותר על כספו”‏,‏ מסביר ספר עיון אחד.‏ אדם הנותן מתוך כפייה עושה זאת מפני שהוא מרגיש שמופעל עליו לחץ.‏ מי מאתנו היה רוצה לקבל מתנה מאדם הנותן אותה בחוסר רצון או מתוך כפייה?‏

‏”‏את הנותן בשמחה אוהב אלוהים”‏.‏ לדברי פאולוס,‏ כאשר משיחי מחליט לתת,‏ עליו לעשות זאת בנפש חפצה.‏ אושר הוא פועל יוצא של נתינה מהמניעים הנכונים (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏ שמחתו של האדם הנותן בנפש חפצה נראית לכול.‏ למעשה,‏ המונח ”‏בשמחה”‏ יכול לתאר היטב הן את תחושתו הפנימית של הנותן והן את מה שהוא מבטא כלפי חוץ.‏ כאשר אדם נותן בשמחה הדבר נוגע ללבנו.‏ הדבר נוגע גם ללבו של אלוהים.‏ תרגום מקרא אחר מנסח זאת כך:‏ ”‏אלוהים אוהב את מי שאוהבים לתת”‏ (‏Contemporary English Version)‏.‏

המילים שכתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים הן עיקרון המנחה את המשיחיים בכל הנוגע לנתינה.‏ אין זה משנה אם אנו נותנים מזמננו,‏ ממרצנו או ממשאבינו החומריים,‏ הבה נעשה זאת מרצוננו החופשי ומפני שאנו מוצאים הנאה אמיתית בגילוי נדיבות כלפי אחרים,‏ בייחוד כלפי השרויים במחסור.‏ אם נעשה כן,‏ נהיה מאושרים ואהובים על אלוהים,‏ כי הוא אוהב ”‏את הנותן בשמחה”‏.‏