הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

7–13 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים

האישה מוגנת תחת חוק התורה.‏ הבעל אומנם קיבל מעמד גבוה יותר בסידור הנישואין,‏ אך דרישות אלוהים חייבו אותו לפרנס ולדאוג למשפחה מבחינה חומרית ורוחנית.‏ בנוסף,‏ כל חטא שביצע אחד מבני המשפחה המיט עליו חרפה;‏ מכאן שהייתה לו אחריות כבדה.‏ בעוד שהיו לו זכויות רבות יותר מאלה של האישה,‏ תורת אלוהים הגנה עליה והעניקה לה מספר זכויות ייחודיות על מנת לאפשר לה לחיות חיים מאושרים ופוריים.‏

להלן מספר דוגמאות להיבטים ולסידורים בתורה שעסקו בנשים:‏ ניתן היה להמית הן את הבעל והן את האישה בגין ניאוף.‏ אם הבעל חשד שאשתו בגדה בו בסתר הוא יכול היה להביאה לפני הכוהן,‏ כדי שיהוה אלוהים ישפוט את העניין.‏ אם האישה נמצאה אשמה איברי הרבייה שלה התנוונו;‏ אם היא לא הייתה אשמה נדרש הבעל לעבר אותה ובכך להצהיר על חפותה בפומבי (‏במד ה׳:‏12–31‏)‏.‏ בעל יכול היה להתגרש מאשתו אם ”‏מצא בה ערוות דבר”‏.‏ הדבר ככל הנראה כלל דברים כמו הפגנת זלזול משווע כלפיו או המטת חרפה על בני ביתו או על בית אביו.‏ אך האישה הייתה מוגנת באמצעות החוק לפיו על הבעל לכתוב לה ספר כריתות.‏ לאחר מכן הייתה חופשייה להינשא לאיש אחר (‏דב כ״ד:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אם האישה נדרה נדר שלדעת בעלה היה לא־נבון או שעלול היה לפגוע קשות ברווחת המשפחה,‏ הוא יכול היה לבטלו (‏במד ל׳:‏11–16‏)‏.‏ סידור זה הגן על האישה ושמר עליה מפני נקיטת צעד פזיז שעלול לסבכה.‏

תורת משה אומנם התירה ריבוי נשים אך גם כללה חוקים בעניין שנועדו להגן על האישה.‏ הבעל לא יכול היה להעביר את זכות הבכורה מבנה של האישה שאהב פחות לבנה של האישה האהובה יותר (‏דב כ״א:‏15–17‏)‏.‏ אם אחת מבנות ישראל נמכרה לעבדות על־ידי אביה ואדונה לקח אותה לפילגש,‏ הוא יכול היה למכור אותה במקרה שלא ריצתה אותו,‏ אך נאסר עליו למוכרה לנוכרים (‏שמ כ״א:‏7,‏ 8‏)‏.‏ במידה שהוא או בנו לקחו אותה לפילגש ואז נישאו לאישה אחרת,‏ היה עליהם לספק לה מזון,‏ לבוש וקורת גג ולקיים עמה יחסי אישות (‏שמ כ״א:‏9–11‏)‏.‏

אם הבעל האשים בזדון את אשתו בכך ששיקרה בנוגע להיותה בתולה בעת נישואיהם והאשמתו הופרכה,‏ הוא הוענש,‏ נדרש לשלם לאביה כפליים מערך המוהר ששולם עבור בתולות ונאסר עליו להתגרש ממנה במשך כל ימי חייו (‏דב כ״ב:‏13–19‏)‏.‏ אם אדם פיתה בתולה לא־מאורסת,‏ הוא נדרש לשלם לאביה מוהר ולהינשא לה ברשותו.‏ כמו כן נאסר עליו להתגרש ממנה במשך כל ימי חייו (‏דב כ״ב:‏28,‏ 29;‏ שמ כ״ב:‏15,‏ 16‏)‏.‏

בעוד שמעמד האישה בעם ישראל הקדום היה שונה במידה מסוימת ממעמד האישה בחברה המערבית של ימינו,‏ האישה העברייה הנאמנה נהנתה ממעמדה ומתפקידיה.‏ היא עזרה לבעלה,‏ גידלה את המשפחה,‏ ניהלה את משק הבית ומצאה סיפוק והנאה בדברים רבים שאפשרו לה להביא לידי ביטוי מלא את טבעה הנשי וכישרונותיה.‏

תיאור של אישה טובה.‏ אושרה ופעילויותיה של האישה הנאמנה מתוארים במשלי ל״א‏.‏ נאמר עליה שעבור בעלה היא יקרה יותר מ”‏פנינים”‏.‏ הוא יכול לבטוח בה.‏ היא חרוצה — אורגת,‏ מכינה בגדים עבור בני ביתה,‏ אחראית על קניות הבית,‏ עובדת בכרם,‏ מנהלת את משק הבית על משרתיו,‏ מושיטה עזרה לנזקקים,‏ מלבישה היטב את משפחתה,‏ היא אף תורמת להכנסת המשפחה באמצעות יצירות כפיה,‏ מציידת את משפחתה למקרי חירום עתידיים,‏ מביעה את עצמה בחוכמה ובחסד ובזכות יראת יהוה ומעשים טובים זוכה לשבחים מבעלה ומבניה,‏ וכך מביאה כבוד לבעלה ולמשפחתה.‏ המוצא אישה טובה אכן מוצא דבר טוב והוא זוכה לברכת יהוה (‏משל י״ח:‏22‏)‏.‏

בקהילה המשיחית.‏ לפי הסטנדרט בקהילה המשיחית לבעל צריכה להיות אישה אחת בלבד (‏קוא ז׳:‏2;‏ טמא ג׳:‏2‏)‏.‏ הנשים מצוות להיכנע לבעליהן,‏ בין שהם משיחיים ובין שלא (‏אפס ה׳:‏22–24‏)‏.‏ אל לאישה למנוע מבעלה לקיים עמה יחסי מין מאחר שבדומה לו,‏ גם ’‏גופה אינו כפוף לסמכותה’‏ (‏קוא ז׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הנשים נקראות לתת עדיפות להתקשטותן הפנימית,‏ זו שבסתר הלב,‏ ולטפח את תכונות פרי הרוח.‏ וכתוצאה מכך,‏ באמצעות התנהגותן בלבד,‏ ייקנה לבו של בעל לא־מאמין והוא אולי יצטרף לדת המשיחית (‏פטא ג׳:‏1–6‏)‏.‏

משמעות סמלית.‏ יהוה כרת ברית עם עם ישראל,‏ ולכן במובן סמלי דיבר על האומה כעל אשתו (‏ישע נ״ד:‏6‏)‏.‏ השליח פאולוס מתאר את יהוה כאביהם של המשוחים ילודי הרוח ואת ”‏ירושלים של מעלה”‏ כאמם,‏ כאילו יהוה נישא לה במטרה להוליד משיחיים ילודי רוח (‏גלט ד׳:‏6,‏ 7,‏ 26‏)‏.‏ הקהילה המשיחית מתוארת ככלתו,‏ או אשתו,‏ של ישוע המשיח (‏אפס ה׳:‏23,‏ 25;‏ התג י״ט:‏7;‏ כ״א:‏2,‏ 9‏)‏.‏

מ11 8/‏1 29 §2

שנית,‏ אח מוריס קרא את הפסוק במשלי כ״ז:‏21‏:‏ ”‏מצרף לכסף וכור לזהב;‏ ואיש לפי מַהֲללו”‏.‏ הוא הסביר שכשם שזהב וכסף צריכים להיצרף,‏ או להיטהר,‏ אנו יכולים להיצרף באמצעות שבחים.‏ כיצד?‏ שבחים יכולים להוות מבחן אישיות.‏ דברי שבח עלולים להוביל לגאווה ולמפלה רוחנית או שהם יכולים להניע אותנו להכיר בכך שאנו חבים אותם ליהוה ולגרום לנו להיות נחושים עוד יותר לעמוד באמות מידותיו.‏ אח מוריס עודד את התלמידים להתייחס לכל שבח שיקבלו בדרך הנכונה — לראות בכך הזדמנות להוכיח שיש להם יראת יהוה.‏