הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו — המצפה

הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

3–9 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים שיר השירים א׳–ב׳‏

סיפור על אהבת אמת

האם אהבת אמת אפשרית?‏

⁹ ברית הנישואין אינה רק חוזה או הסכם רשמי נטול אהבה וחיבה.‏ למעשה,‏ האהבה היא ממאפייניהם הבולטים של הנישואין המשיחיים.‏ אך מה טיבה של אהבה זו?‏ האם זו אהבה המבוססת על עקרונות המקרא?‏ (‏יוח״א ד׳:‏8‏)‏ האם היא כרוכה בחיבה טבעית — מסוג החיבה שחשים בני משפחה זה כלפי זה?‏ האם היא מקפלת בתוכה חיבור חם ולבבי הקיים בין ידידי אמת?‏ (‏יוח׳ י״א:‏3‏)‏ האם זו אהבה רומנטית?‏ (‏מש׳ ה׳:‏15–20‏)‏ לאמיתו של דבר,‏ אהבת אמת איתנה בין זוגות נשואים כוללת בתוכה את כל המאפיינים הללו.‏ את האהבה חשים בעיקר כאשר היא מובעת.‏ עד כמה חיוני שבני הזוג לא יאפשרו לפעילויות היומיום לגזול מהם את האפשרות להביע חיבה זה כלפי זה!‏ ביטויי חיבה אלה יכולים לתרום רבות לביטחונם ולאושרם של הנשואים.‏ בתרבויות שבהן הנישואין לרוב מוסדרים והגבר והאישה בקושי מכירים זה את זה לפני יום החתונה,‏ כדאי שבני הזוג יהיו מודעים לצורך להביע חיבה במילים איש באוזני רעהו.‏ הדבר יתרום לחיזוק האהבה ביניהם ולהצלחת נישואיהם.‏

¹⁰ לביטויי חיבה בין בני זוג נשואים יש השפעה חיובית נוספת.‏ שלמה המלך הציע להכין עבור הנערה השולמית ”‏תורי זהב.‏.‏.‏ עם נקודות הַכָּסֶף”‏.‏ הוא הרעיף עליה שבחים ואמר שהיא ”‏יפה כלבנה [‏ו]‏ברה כחמה”‏ (‏שה״ש א׳:‏9–11;‏ ו׳:‏10‏)‏.‏ אבל הנערה שמרה אמונים לאהובה הרועה.‏ מה חיזק וניחם אותה כאשר לא היו ביחד?‏ היא משיבה על כך.‏ ‏(‏קרא שיר השירים א׳:‏2,‏ 3‏.‏)‏ היא זכרה את ’‏דוֹדֵי’‏ הרועה.‏ הם היו עבורה ’‏טובים מיין’‏ המשמח לבב אנוש,‏ ושמו היה מרגיע כשמן בושם על הראש (‏תהל׳ כ״ג:‏5;‏ ק״ד:‏15‏)‏.‏ כן,‏ זיכרונות מתוקים של ביטויי אהבה וחיבה יכולים לתרום לחוסנה של האהבה.‏ עד כמה חשוב שבני זוג נשואים יביעו תכופות את חיבתם זה כלפי זה!‏

פנינים רוחניות

מ15 15/‏1 31 §11

האם אהבת אמת אפשרית?‏

¹¹ בשיר השירים גלומים לקחים גם עבור משיחיים לא־נשואים,‏ בייחוד מי שמחפשים בן או בת זוג לנישואין.‏ הנערה לא חשה אהבה כלפי שלמה.‏ היא השביעה את בנות ירושלים וביקשה מהן ש’‏לא להעיר ולא לעורר את האהבה עד שתחפץ’‏ (‏שה״ש ב׳:‏7;‏ ג׳:‏5‏)‏.‏ מדוע?‏ משום שאין זה ראוי לפתח רגשות רומנטיים כלפי כל אדם שצץ בדרכך.‏ אם כן,‏ משיחי המעוניין להתחתן ינהג בחוכמה אם יחכה בסבלנות לאדם שאותו יוכל לאהוב באמת.‏

10–16 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים שיר השירים ג׳ עד ה׳‏

החשיבות של היופי הפנימי

מ15 1/‏15 30 §8

האם אהבת אמת אפשרית?‏

⁸ לא כל ביטויי החיבה בשיר מבליטים את היופי הפיזי.‏ תן דעתך למה שאומר הרועה על מוצא פיה של הנערה.‏ ‏(‏קרא שיר השירים ד׳:‏7,‏ 11‏.‏)‏ הוא אומר ש’‏שפתותיה נוטפות נופת’‏.‏ מדוע?‏ משום שהנופת,‏ כלומר הנוזל הניגר מחלת הדבש,‏ מתוק יותר וטעים יותר מדבש שנחשף לאוויר.‏ ’‏דבש וחלב תחת לשונה’‏ במובן זה שדיבורה נעים וטוב כחלב וכדבש.‏ ברור אפוא שכאשר אמר הרועה לנערה,‏ ”‏כולך יפה.‏.‏.‏ ומום אין בך”‏,‏ הוא לא חשב אך ורק על יופייה הפיזי.‏

מ00 11/‏1 11 §17

עמדת אלוהים לגבי הטוהר המוסרי

¹⁷ דמות נוספת ששמרה על תומתה היתה הנערה השולמית.‏ רועה צאן ושלמה מלך ישראל העשיר התאהבו בנערה צעירה ויפה זו.‏ במהלך הסיפור היפהפה,‏ המסופר בשיר השירים,‏ שמרה השולמית על תומתה וזכתה לכבוד מצד סובביה.‏ היא דחתה את שלמה,‏ ולמרות זאת הוא העלה את סיפורה על הכתב בהשראת אלוהים.‏ הרועה בחיר לבה הוקיר אף הוא את התנהגותה המוסרית.‏ הוא אף המשיל אותה ל”‏גן נעול”‏ (‏שיר השירים ד׳:‏12‏)‏.‏ בגנים יפים בישראל הקדומה צמחו מגוון מרהיב של ירקות,‏ פרחים ריחניים ועצים מרשימים.‏ בדרך כלל,‏ גידרו את הגנים בגדר חיה או בחומה,‏ והכניסה אליהם התאפשרה אך ורק דרך שער עם מנעול (‏ישעיהו ה׳:‏5‏)‏.‏ טוהרה המוסרי ונועם הליכותיה של השולמית הצטיירו בעיני הרועה כגן נדיר ביופיו.‏ היא היתה טהורה כליל.‏ חיבתה תהיה נתונה אך ורק לבעלה לעתיד.‏

ע05 1/‏8 29 §2–5

סוג היופי החשוב מכול

האם יופי פנימי יכול למשוך אחרים?‏ חורחינה,‏ הנשואה זה קרוב לעשור,‏ אומרת:‏ ”‏לאורך כל השנים נמשכתי לבעלי תודות ליושרו ולכנותו.‏ הדבר החשוב ביותר בחייו זה לשמח את אלוהים.‏ בזכות כך הוא נוהג בהתחשבות ובאהבה.‏ כשהוא מחליט החלטות הוא לוקח אותי בחשבון וגורם לי להרגיש יקרה.‏ אני יודעת שהוא באמת אוהב אותי”‏.‏

דניאל,‏ שהתחתן ב־1987,‏ מספר:‏ ”‏לדעתי,‏ אשתי יפהפייה.‏ כמובן שאני נמשך אליה פיסית,‏ אבל האישיות שלה גורמת לי לאהוב אותה עוד יותר.‏ היא תמיד חושבת על אחרים ומחפשת דרכים לשמח אותם.‏ יש לה תכונות משיחיות יקרות מפז.‏ זה מה שהופך את השהייה במחיצתה לנעימה יותר עבורי”‏.‏

בעולם השטחי שבו אנו חיים,‏ חשוב שננסה לראות מה מסתתר מתחת לפני השטח.‏ עלינו להבין שהניסיון להשיג את המראה ה”‏אידיאלי”‏ הוא משימה קשה,‏ אם לא בלתי אפשרית — וגם לא בעל ערך ממשי.‏ מה שכן אפשר הוא לפתח תכונות רצויות שתורמות ליופי הפנימי האמיתי.‏ המקרא אומר:‏ ”‏שקר החן והבל היופי,‏ אישה יראת יהוה היא תתהַלָל”‏.‏ בניגוד לכך,‏ כתבי־הקודש גם מזהירים:‏ ”‏נזם זהב באף חזיר,‏ אישה יפה וסרת טעם”‏ (‏משלי י״א:‏22;‏ ל״א:‏30‏)‏.‏

דבר־אלוהים עוזר לנו להעריך את ”‏האדם אשר בסתר הלב,‏ הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏4‏)‏.‏ אכן,‏ ליופי הפנימי נודעת חשיבות כפולה ומכופלת מזו של היופי החיצוני,‏ והוא בהישג ידו של כל אחד ואחד מאיתנו.‏

פנינים רוחניות

מ06 11/‏15 18 §4

נקודות בולטות מספר שיר השירים

ב׳:‏7;‏ ג׳:‏5 — מדוע נשות החצר הושבעו ”‏בִּצְבָאות [‏נקבת הצבי]‏ או בְּאַיְלות השדה”‏?‏ צבאות ואיילות ידועות בחינניותן וביופיין.‏ הנערה השולמית משביעה את נשות החצר בכל דבר חינני ויפה לבל ינסו לעורר בה אהבה.‏

17–23 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים שיר השירים ו׳ עד ח׳‏

להיות כמו חומה ולא כמו דלת

מ15 1/‏15 32 §15–16

האם אהבת אמת אפשרית?‏

קרא שיר השירים ד׳:‏12‏.‏ מדוע מדמה הרועה את אהובתו ל”‏גן נעול”‏?‏ גן מוקף חומה או גדר אינו פתוח לציבור הרחב,‏ וניתן להיכנס אליו רק דרך השער המצויד במנעול.‏ השולמית הייתה כגן נעול משום שחיבתה הייתה שמורה אך ורק לבעלה לעתיד — הרועה.‏ היא לא נכנעה לפיתויי המלך ובזאת הוכיחה שהיא כ”‏חומה”‏ ולא כ”‏דלת”‏ הנפתחת לרווחה בקלות (‏שה״ש ח׳:‏8–10‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ רווקים ורווקות יראי אלוהים שומרים את אהבתם ואת חיבתם עבור בן או בת הזוג לעתיד.‏

כאשר ביקש הרועה מן הנערה השולמית להתלוות אליו לטיול ביום אביבי,‏ לא הרשו לה אחיה ללכת עמו.‏ תחת זאת,‏ ביקשו ממנה לשמור על הכרמים.‏ מדוע?‏ האם הם לא בטחו בה?‏ האם חשבו אולי שיש לה כוונות לא־מוסריות?‏ למעשה,‏ הם נקטו אמצעי זהירות כדי שאחותם לא תיקלע למצב מפתה (‏שה״ש א׳:‏6;‏ ב׳:‏10–15‏)‏.‏ וזהו לקח נוסף למשיחיים רווקים:‏ במהלך החיזורים עליכם לנקוט אמצעי זהירות נחוצים כדי לשמור על טוהר יחסיכם.‏ הימנעו ממקומות מבודדים.‏ יש אומנם מקום לביטויי חיבה טהורים,‏ אך היזהרו ממצבים מפתים.‏

צש 188 §2

מה לגבי יחסי־מין לפני הנישואין?‏

נער השומר על טוהרו המוסרי לא רק חוסך מעצמו תוצאות כואבות.‏ המקרא מספר על עלמה צעירה,‏ ששמרה על תומתה למרות אהבתה העזה לחברהּ.‏ הודות לכך,‏ אמרה בגאווה:‏ ”‏אני חומה ושדיי כמִגדלות”‏.‏ היא לא היתה כ’‏דלת מתנדנדת’‏ ה’‏נפתחת’‏ נוכח לחץ לא־מוסרי.‏ היא עמדה כחומת מבצר בלתי ניתנת לטיפוס — מבצר שהדרך למגדליו חסומה!‏ ראוי היה שכינוה ”‏ברה”‏ [‏טהורה]‏,‏ ועל בעלה לעתיד יכולה היתה לומר,‏ ”‏הייתי בעיניו כמוצאת שלום”‏.‏ שלוות־הנפש שלה תרמה לתחושת הרוגע ששררה ביניהם (‏שיר־השירים ו׳:‏9,‏ 10;‏ ח׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

צש2 33

דוגמה לחיקוי — הנערה השולמית

הנערה השולמית יודעת שהיא צריכה לשמור על ערנות בעניינים רומנטיים.‏ ”‏אני משביעה אתכן”‏,‏ היא אומרת לחברותיה,‏ ”‏אל תנסו להעיר או לעורר בי אהבה עד אשר תיעור מאליה”‏.‏ השולמית יודעת שרגשות יכולים בקלות לגבור על ההיגיון.‏ היא מבינה שאחרים יכולים להפעיל עליה לחץ להיענות לחיזורים של מישהו שלא מתאים לה.‏ אפילו הרגשות שלה יכולים לערפל את שיקול הדעת שלה.‏ לכן השולמית עומדת איתן כמו חומה (‏שיר השירים ח׳:‏4,‏ 10‏)‏.‏

האם יש לך גישה בוגרת לגבי אהבה כמו לשולמית?‏ האם אתה שומע לקול ההיגיון ולא רק ללב?‏ (‏משלי ב׳:‏10,‏ 11‏)‏ לפעמים אחרים ינסו ללחוץ עליך להתחיל קשר רומנטי לפני שאתה מוכן לכך.‏ אתה אולי מפעיל לחץ כזה על עצמך.‏ לדוגמה,‏ כשאתה רואה בחור ובחורה הולכים יד ביד,‏ האם אתה מרגיש צורך נואש להיות במערכת יחסים?‏ האם תתפשר על מישהי שאינה שותפה לאמונתך?‏ הנערה השולמית גילתה בגרות בכל הנוגע לעניינים רומנטיים.‏ וגם אתה מסוגל לעשות זאת!‏

פנינים רוחניות

מ15 1/‏15 29 §3

האם אהבת אמת אפשרית?‏

³ קרא שיר השירים ח׳:‏6‏.‏ הביטוי ”‏שלהבתיה”‏ לתיאור האהבה נושא משמעות עמוקה.‏ אהבת אמת היא ”‏שלהבתיה”‏ משום שיהוה הוא מקור האהבה הזו.‏ הוא ברא את האדם בצלמו וחנן אותו ביכולת לאהוב (‏בר׳ א׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ כאשר הציג אלוהים את האישה הראשונה,‏ חוה,‏ בפני אדם הראשון יצאו מפיו מילות שירה.‏ אין ספק שחוה חשה קרבה אל אדם,‏ אשר ממנו ”‏לֻקֳחָה”‏ (‏בר׳ ב׳:‏21–23‏)‏.‏ הואיל ויהוה העניק לבני האדם את היכולת להביע אהבה,‏ יכולים הגבר והאישה לאהוב זה את זה אהבה איתנה שאינה בת חלוף.‏

24–30 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים ישעיהו א׳–ב׳‏

תקווה למי שליבם כבד בשל חטאיהם

ני–1 14 §8

אב ובניו הסוררים

⁸ ישעיהו מטיח דברים קשים באנשי יהודה:‏ ‏”‏הוי גוי חוטא,‏ עם כֶּבֶד עוון,‏ זרע מְרֵעִים,‏ בנים משחיתים!‏ עזבו את יהוה,‏ ניאצו את קדוש ישראל,‏ נזורו אחור”‏ (‏ישעיהו א׳:‏4‏)‏.‏ הצטברות מעשי רֶשע הופכת למשא כבד.‏ בימי אברהם אמר יהוה כי חטאת סדום ועמורה ”‏כָבדה מאוד”‏ (‏בראשית י״ח:‏20‏)‏.‏ וכזה היה גם מצבם של אנשי יהודה הנקראים בפי ישעיהו ”‏עם כבד עוון”‏.‏ הוא מכנה אותם ”‏זרע מְרֵעִים,‏ בנים משחיתים”‏,‏ מה שמוכיח שהם נהגו כבנים סוררים.‏ הם ”‏נזורו אחור”‏,‏ כלומר שבו מאחרי אביהם והתנכרו לו.‏

ני–1 28–29 §15–17

‏”‏לכו נא וניווכחה”‏

¹⁵ נימת הדיבור של יהוה מתרככת ונמלאת רחמים.‏ ‏”‏’‏לכו נא וניווכחה’‏,‏ יאמר יהוה,‏ ’‏אם יהיו חטאיכם כשנים,‏ כשלג ילבינו;‏ אם יאדימו כתולע,‏ כצמר יהיו’‏”‏ (‏ישעיהו א׳:‏18‏)‏.‏ הרעיון שמנסה יהוה להעביר בהזמנה שבפסוק היפה הזה,‏ פעמים רבות אינו מובן כהלכה.‏ יש המסבירים,‏ למשל,‏ שבמילים ”‏לכו נא וניווכחה”‏ אומר יהוה ’‏הבה נתדיין’‏,‏ כאילו על שני הצדדים להתווכח ביניהם,‏ לטעון אחד כנגד השני,‏ כדי להגיע להסכמה.‏ אך לא כך הוא.‏ אין על מה להתווכח עם יהוה ואין במה להאשימו,‏ כל שכן במקרה של עם סורר וצבוע זה (‏דברים ל״ב:‏4,‏ 5‏)‏.‏ הפסוק אינו מדבר על התדיינות שבה שני צדדים שווים משמיעים את טענותיהם,‏ אלא בכינוס בית־דין שבו ייעשה משפט צדק.‏ יהוה כביכול קורא לישראל לבוא ולהישפט על־ידו.‏

¹⁶ זה נשמע די מפחיד,‏ אך אין שופט רחום וחנון יותר מיהוה.‏ אין סלחן ממנו (‏תהלים פ״ו:‏5‏)‏.‏ רק הוא יכול לטהר את חטאי ישראל האדומים כ’‏שני’‏ ו’‏להלבין אותם כשלג’‏.‏ אין מאמץ אנושי,‏ אין מעשה,‏ אין קורבן ואין תפילה היכולים להסיר את כתם החטא.‏ רק סליחת יהוה יכולה לרחוץ אדם מחטאו.‏ אלוהים סולח בתנאים שלו,‏ ואחד התנאים הוא חרטה כנה הנובעת מעומק לב.‏

¹⁷ זו אמת כה חשובה,‏ שיהוה חוזר עליה שנית בשפה פיוטית.‏ הוא אומר שחטאים אדומים ”‏כתולע”‏ ילבינו כצמר חדש,‏ לבן וצח,‏ צמר שלא נצבע.‏ הוא רוצה שנדע שהוא סולח לגמרי,‏ גם על החמוּרים שבחטאים,‏ כל עוד הוא מבחין בחרטה כנה.‏ מי שמתקשה להאמין שגם חטאיו יכולים להיסלח,‏ ייטיב לעשות אם יבחן את דוגמת מנשה.‏ שנים רבות חטא מנשה חטאים נוראים.‏ אך הוא חזר בתשובה ונסלח לו (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ג:‏9–16‏)‏.‏ יהוה חפץ שהכל ידעו,‏ גם מי שחטאיהם חמורים,‏ שאף פעם לא מאוחר ’‏להיווכח’‏,‏ ליישר את אורחותינו בעיניו.‏

פנינים רוחניות

ני–1 39 §9

בית יהוה מרומם

⁹ מובן שמשרתי אלוהים בימינו אינם נוהרים להר ממשי ולמקדש אבן.‏ את מקדש יהוה בירושלים החריב צבא רומא ב־70 לספירה.‏ כמו־כן,‏ לדברי השליח פאולוס היתה משמעות סמלית גם למקדש בירושלים וגם למשכן שקדם לו.‏ הם סימלו את הממשות הרוחנית הגדולה,‏ את ה”‏משכן האמיתי אשר כונן יהוה ולא אדם”‏ (‏עברים ח׳:‏2‏)‏.‏ המשכן הרוחני הוא המסגרת שבה ניתן לעבוד את יהוה על יסוד קורבן־הכופר של ישוע המשיח (‏עברים ט׳:‏2–10,‏ 23‏)‏.‏ מכאן ש”‏הר בית יהוה”‏,‏ המוזכר בישעיהו ב׳:‏2‏,‏ מסמל את עבודת יהוה בימינו — פולחן טהור ומרומם.‏ המצטרפים לעבודת אלוהים הטהורה אינם מתכנסים במקום גיאוגרפי מסוים;‏ הם מתקבצים באחדות האמונה.‏

1–7 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים ישעיהו ג׳ עד ה׳‏

זכותו של יהוה לבקש מסירות בלעדית

ני–1 73–74 §3–5

אוי לכרם הבוגדני!‏

³ בין שישעיהו שר את משלו למאזיניו ובין שלא,‏ הוא בהחלט מושך את תשומת לבם.‏ לרובם היה ודאי ידוע מה כרוך בנטיעת כרם,‏ ולכן התיאור שבפי ישעיהו חי ומציאותי עבורם.‏ כפי שנהגו בעבר גם נוהגים כיום.‏ בעל הכרם אינו זורע זרעי ענבים אלא נוטע ”‏שורק”‏,‏ כלומר גפן משובחת שענביה אדומים ומובחרים,‏ באמצעות נטע או ייחור מגפן אחרת.‏ הוא נוטע את כרמו ”‏בקרן בן־שמן”‏,‏ גבעה שאדמתה שמנה ודשנה,‏ ואין זה אלא הולם שהוא עושה כן,‏ שכן שם תניב הגפן פרי לרוב.‏

⁴ כדי שכרם יניב פרי דרושה עבודה רבה.‏ ישעיהו מתאר את יְגִיעוֹ ועמל כפיו של בעל הכרם.‏ הוא ’‏עזק וסיקל’‏ את הכרם,‏ כלומר חפר בקרקע,‏ עקר ממנה אבנים ופינה אותן,‏ ובאבנים הגדולות השתמש בוודאי ’‏לבניית מגדל’‏.‏ בימי קדם שימשו המגדלים את שומרי הכרם כעמדות תצפית על פרי הגפן כדי לשמור עליו מפני גנבים ובעלי חיים.‏ בעל הכרם גם בונה סביב הכרם גדר אבנים כדי ליצור טרסות במורדות הגבעה (‏ישעיהו ה׳:‏5‏)‏.‏ נהגו לעשות זאת כדי למנוע סחף של אדמה פורייה.‏

⁵ בעל הכרם,‏ שהשקיע עמל כה רב כדי להגן על כרמו,‏ מצפה ממנו בצדק לפרי.‏ ולפי שציפה ליבול רב מכרמו,‏ חצב בו יקב.‏ אך האם הוא אכן בוצר פרי לרוב?‏ לא.‏ הכרם מניב באושים,‏ כלומר ענבי בר.‏

ני–1 76 §8–9

אוי לכרם הבוגדני!‏

⁸ ישעיהו קורא ליהוה,‏ בעל הכרם,‏ ”‏דודי”‏,‏ כלומר אהובי (‏ישעיהו ה׳:‏1‏)‏.‏ הוא יכול לדבר על אלוהים בחמימות שכזו משום ששוררים ביניהם יחסים הדוקים.‏ (‏השווה איוב כ״ט:‏4;‏ תהלים כ״ה:‏14‏.‏)‏ אלא שאהבת הנביא לאלוהים מחווירה אל מול אהבת אלוהים כלפי ’‏כרמו’‏ — ה”‏נטע”‏ שהיה לו לְעם.‏ (‏השווה שמות ט״ו:‏17;‏ תהלים פ׳:‏9,‏ 10‏.‏)‏

⁹ יהוה ’‏נטע’‏ את עמו בארץ כנען ונתן להם חוקים ומצוות,‏ ששימשו כחומה בצורה מפני שחיתותם של יתר העמים (‏שמות י״ט:‏5,‏ 6;‏ תהלים קמ״ז:‏19,‏ 20;‏ אפסים ב׳:‏14‏)‏.‏ יהוה גם נתן להם שופטים,‏ כוהנים ונביאים למען ידריכו אותם (‏מלכים ב׳.‏ י״ז:‏13;‏ מלאכי ב׳:‏7;‏ מעשי השליחים י״ג:‏20‏)‏.‏ כאשר ריחף איום צבאי מעל לראש ישראל,‏ הקים יהוה לעם מושיעים (‏עברים י״א:‏32,‏ 33‏)‏.‏ ולא בכדי יהוה שואל:‏ ”‏מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו?‏”‏

מ06 6/‏15 18 §1

‏”‏פקוד גפן זאת”‏!‏

ישעיהו השווה את ”‏בית ישראל”‏ לכרם שאט אט הצמיח ”‏באושים”‏,‏ פירות גפן בר רקובים שהבאישו (‏ישעיהו ה׳:‏2,‏ 7‏)‏.‏ פירות גפן הבר קטנים בהרבה מענבי הגפן התרבותית,‏ וציפתם דלה מאוד.‏ למעשה הפרי כולו בנוי מחרצנים.‏ פירות גפן הבר אינם ראויים להפקת יין ולאכילה — סמל הולם לאומה כופרת שפירותיה הם עוולה וחוסר צדקה.‏ פרי חסר ערך זה לא היה באשמת הכורם.‏ יהוה עשה כל שביכולתו כדי שהאומה תהיה פורייה.‏ ”‏מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו?‏”‏,‏ שאל (‏ישעיהו ה׳:‏4‏)‏.‏

מ06 6/‏15 18 §2

‏”‏פקוד גפן זאת”‏!‏

מאחר שכרם ישראל לא היה פורה,‏ הזהיר אותם יהוה שהוא ימוטט את חומת המגן שבנה סביבם.‏ לא עוד יזמור את גפנו הסמלית ולא יעדור את אדמתה.‏ לא ירדו ממטרי האביב אשר בהם תלויים היבולים למחייתם,‏ והכרם יכוסה בשמיר וָשַית,‏ דהיינו בקוצים ובעשבים רעים (‏ישעיהו ה׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

פנינים רוחניות

ני–1 80 §18–19

אוי לכרם הבוגדני!‏

¹⁸ כל אדמת ישראל הקדומה היתה שייכת ליהוה.‏ לכל משפחה נתן יהוה נחלה,‏ שאותה יכלה להשכיר או להחכיר אך לא למכור ”‏לצמיתות”‏ (‏ויקרא כ״ה:‏23‏)‏.‏ חוק זה מנע ניצול,‏ ולא איפשר לאיש להשיג שליטה בלעדית על קרקעות.‏ הוא גם הגן על המשפחות מפני מצב של עוני מחפיר.‏ אבל היו ביהודה שהפרו בחמדנותם את חוקי המקרקעין שחוקק אלוהים.‏ מיכה כתב:‏ ”‏וחמדו שדות וגָזָלו;‏ ובתים,‏ ונשאו;‏ ועשקו גבר וביתו,‏ ואיש ונחלתו”‏ (‏מיכה ב׳:‏2‏)‏.‏ אלא שבמשלי כ׳:‏21 יש אזהרה:‏ ”‏נחלה מבוהלת בראשונה,‏ ואחריתה לא תבורך”‏,‏ כלומר נחלה שהושגה בחמדנות לא תבורך.‏

¹⁹ יהוה מבטיח לקחת מן החמדנים את הרכוש שצברו בדרכי רמייה.‏ הבתים שגזלו יהיו ריקים ”‏מאין יושב”‏.‏ האדמה שחמדו תניב תנובה דלה.‏ לא נאמר מתי וכיצד בדיוק תתגשם קללה זו.‏ מדובר כנראה,‏ בין היתר,‏ בתנאים שתביא עימה גלות בבל כעבור כמה שנים (‏ישעיהו כ״ז:‏10‏)‏.‏

8–14 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים ישעיהו ו׳ עד ח׳‏

‏”‏הינני!‏ שלחני”‏

ני–1 94–95 §13–14

יהוה אלוהים בהיכל קודשו

¹³ הבה נטה אוזן יחד עם ישעיהו.‏ ‏”‏ואשמע קול אֲדֹנָי אומר:‏ ’‏את מי אשלח,‏ ומי ילך לנו’‏?‏ ואומַר:‏ ’‏הנני!‏ שלחני’‏”‏ (‏ישעיהו ו׳:‏8‏)‏.‏ אין ספק שהשאלה ששואל יהוה נועדה לגרום לישעיהו להגיב,‏ שכן בחזון לא מופיע אף נביא בשר־ודם מלבדו.‏ זוהי הזמנה ברורה לישעיהו לשמש כשליח יהוה.‏ אך מדוע שואל יהוה ”‏מי ילך לנו?‏”‏ יהוה עובר מלשון יחיד ללשון רבים וכולל לפחות עוד דמות אחת בדבריו.‏ מיהי הדמות?‏ האם מדובר בבנו יחידו,‏ שלאחר מכן לבש גוף בשר־ודם ונודע כישוע המשיח?‏ בהחלט.‏ זה הבן שאליו פנה אלוהים ואמר ”‏נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”‏ (‏בראשית א׳:‏26;‏ משלי ח׳:‏30,‏ 31‏)‏.‏ לצד יהוה,‏ בחצרותיו השמימיות,‏ שוכן גם בנו יחידו (‏יוחנן א׳:‏14‏)‏.‏

¹⁴ ישעיהו אינו מהסס ולוּ לרגע.‏ יהא אשר יהא המסר שיוטל עליו לבשר,‏ הוא משיב מיידית:‏ ”‏הנני!‏ שלחני”‏.‏ הוא אפילו אינו שואל אם יֵצא נשכר משליחותו.‏ נכונותו היא דוגמה ומופת למשרתי אלוהים כיום,‏ המצוּוים לבשר את ה’‏בשורה של המלכות בכל העולם’‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ גם הם,‏ כישעיהו,‏ דבקים נאמנה בשליחותם ומוסרים ”‏עדות לכל הגויים”‏,‏ חרף חוסר ההיענות הרווחת.‏ הם יוצאים לבשר בביטחון דומה לזה של ישעיהו,‏ בידיעה שלשולחם הסמכות העליונה.‏

ני–1 95–96 §15–16

יהוה אלוהים בהיכל קודשו

¹⁵ כעת מסביר יהוה לישעיהו בקווים כלליים מה עליו לומר ואיזו תגובה יקצור.‏ ‏”‏לך ואמרת לעם הזה:‏ ’‏שימעו שָמוֹעַ,‏ ואל תבינו;‏ וראוּ רָאוֹ,‏ ואל תדָעו’‏.‏ השמן לב העם הזה,‏ ואוזניו הכבד,‏ ועיניו הָשַע,‏ פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע,‏ ולבבו יבין ושב ורפא לו”‏ (‏ישעיהו ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ האם פירושו של דבר שישעיהו צריך להיות בוטה וחסר טקט,‏ ושעליו לעורר את זעם העם כדי שימשיכו להיות מסוכסכים עם יהוה?‏ ודאי שלא!‏ הרי הם בני עמו של ישעיהו,‏ והוא חש קירבה אליהם.‏ אך מדברי יהוה עולה שגם אם ישעיהו ימלא את שליחותו על הצד הטוב ביותר,‏ העם לא יישמע לו.‏

¹⁶ האשמה היא בעם.‏ ישעיהו יחזור על דבריו חזור ושנֹה,‏ אך הם לא ישעו לדבריו ולא יבינו.‏ הרוב יעקשו את דרכם ויכבידו לבבם כאילו היו עיוורים וחירשים.‏ ישעיהו ילך אליהם שוב ושוב,‏ וכך יוכיחו בני ”‏העם הזה”‏ שאינם רוצים להבין.‏ הם יאטמו את שכלם ואת לבבם בפני הכרזת ישעיהו שהיא הודעה מאת אלוהים,‏ כפי שקורה גם כיום.‏ רבים מסרבים לשמוע לעדי־יהוה המבשרים את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים הנכנסת.‏

ני–1 99 §23

יהוה אלוהים בהיכל קודשו

²³ ישוע ציטט מדברי ישעיהו והוכיח בכך שהנבואה מתגשמת בימיו.‏ העם ככלל גילה את הגישה שאפיינה את בני דורו של ישעיהו.‏ הם בחרו להיות עיוורים וחירשים לבשורה שבפיו,‏ וגם עליהם התרגש ובא חורבן (‏מתי כ״ג:‏35–38;‏ כ״ד:‏1,‏ 2‏)‏.‏ צבאות רומא בפיקודו של המצביא טיטוס תקפו את ירושלים ב־70 לספירה והחריבו את העיר ואת בית המקדש.‏ אך היו כאלה שהקשיבו לישוע ונעשו לתלמידיו.‏ ולדברי ישוע,‏ ’‏אשריהם’‏ שעשו כן (‏מתי י״ג:‏16–23,‏ 51‏)‏.‏ הוא אמר להם שכאשר יראו את ”‏ירושלים מוקפת מחנות”‏,‏ ”‏שינוסו אל ההרים”‏ (‏לוקס כ״א:‏20–22‏)‏.‏ כך ניצל ’‏זרע הקודש’‏,‏ מי שהאמינו לישוע והתגבשו לעם רוחני,‏ ”‏ישראל השייכים לאלוהים”‏ (‏גלטים ו׳:‏16‏)‏.‏

פנינים רוחניות

מ06 12/‏1 9 §4

נקודות בולטות מספר ישעיהו — חלק א׳‏

ז׳:‏3,‏ 4 — מדוע הושיע יהוה את המלך המרושע אחז?‏ מלכי ארם וישראל זממו להדיח את אחז מלך יהודה מכיסאו ולהמליך במקומו שליט בובה,‏ את בן טבאל שלא היה מצאצאי דוד.‏ מזימה שטנית זו עלולה הייתה לסכל את מימוש ברית המלכות שנכרתה עם דוד.‏ יהוה הושיע את אחז כדי לשמר את השושלת שדרכה עתיד היה לבוא ’‏שר השלום’‏ המובטח (‏ישעיהו ט׳:‏5‏)‏.‏

15–21 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים ישעיהו ט׳–י׳‏

הנבואה על ”‏אור גדול”‏

ני–1 126 §16–17

שר השלום המובטח

¹⁶ הזמן ”‏האחרון”‏ שחזה ישעיהו אינו אלא ימי שירותו הארצי של המשיח.‏ רוב ימי חייו עלי אדמות חי ישוע בגליל.‏ הוא החל את שירותו במחוז הגליל ושם הכריז ש”‏קרבה מלכות שמים”‏ (‏מתי ד׳:‏17‏)‏.‏ בגליל נשא את דרשת ההר המפורסמת שלו,‏ בחר את שליחיו,‏ חולל את הנס הראשון שלו והופיע בפני כ־500 מתלמידיו לאחר תחייתו (‏מתי ה׳:‏1 עד ז׳:‏27;‏ כ״ח:‏16–20;‏ מרקוס ג׳:‏13,‏ 14;‏ יוחנן ב׳:‏8–11;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏6‏)‏.‏ כך הגשים ישוע את נבואת ישעיהו והסב כבוד ל”‏ארצה זבולון וארצה נפתלי”‏.‏ מובן שישוע לא הגביל את שירותו לאנשי הגליל בלבד.‏ הוא בישר את הבשורה הטובה בכל הארץ,‏ וכך ’‏הכביד’‏,‏ כלומר הסב כבוד,‏ לכל עם ישראל,‏ כולל יהודה.‏

¹⁷ אך לְמה התכוון מתי כשדיבר על ”‏אור גדול”‏ בגליל?‏ גם כאן ציטט מתי מנבואת ישעיהו.‏ ישעיהו כתב:‏ ‏”‏העם ההולכים בחושך ראו אור גדול,‏ יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם”‏ (‏ישעיהו ט׳:‏1‏)‏.‏ במאה הראשונה כיסו הכזבים האליליים את אור האמת והסתירו אותו.‏ מנהיגי הדת היהודים החמירו את הבעיה — הם דבקו במסורת הדת שלהם ובעזרתה ’‏הפרו את דבר אלוהים’‏ (‏מתי ט״ו:‏6‏)‏.‏ הענווים היו נדכאים ומבולבלים,‏ והלכו בעקבות ”‏מורי דרך עיוורים”‏ (‏מתי כ״ג:‏2–4,‏ 16‏)‏.‏ אך כאשר בא ישוע המשיח,‏ נפקחו עיני ענווים רבים באורח פלא (‏יוחנן א׳:‏9,‏ 12‏)‏.‏ פעילותו של ישוע עלי אדמות והברכות הנובעות מקורבנו מתוארות היטב במילים ”‏אור גדול”‏ שבנבואת ישעיהו (‏יוחנן ח׳:‏12‏)‏.‏

ני–1 128 §18–19

שר השלום המובטח

¹⁸ למקבלי האור היו סיבות רבות לשמחה.‏ ישעיהו ממשיך ואומר:‏ ‏”‏הִרְבִּיתָ הגוי,‏ לוֹ הגדלת השמחה.‏ שמחו לפניך כשמחת בקציר,‏ כאשר יגילו בְּחַלְּקָם שלל”‏ (‏ישעיהו ט׳:‏2‏)‏.‏ בזכות פעילות ההטפה של ישוע ותלמידיו התעודדו ישרי־הלב,‏ התייצבו לצד יהוה והוכיחו שהם משתוקקים לעבוד אותו ברוח ובאמת (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ המונים חבקו את האמונה המשיחית בתוך פחות מארבע שנים.‏ שלושת אלפים איש נטבלו בחג השבועות 33 לספירה.‏ כעבור זמן קצר היה ”‏מספרם.‏.‏.‏ כחמשת אלפים איש”‏ (‏מעשי השליחים ב׳:‏41;‏ ד׳:‏4‏)‏.‏ התלמידים שיקפו במסירות את האור,‏ ”‏ומספר התלמידים בירושלים גדל מאוד וגם המון רב מן הכוהנים נשמעו לאמונה”‏ (‏מעשי השליחים ו׳:‏7‏)‏.‏

¹⁹ כשמחת הקוצרים כשהקציר רב וכשמחת המחלקים שלל יקר לאחר ניצחון צבאי גדול,‏ כך שמחו תלמידי ישוע בגידול שחל בקרבם (‏מעשי השליחים ב׳:‏46,‏ 47‏)‏.‏ עם הזמן הזריח יהוה אור גדול בגויים (‏מעשי השליחים י״ד:‏27‏)‏.‏ אנשים בני כל הגזעים שמחו שנפתח להם הפתח לקרוב אל יהוה (‏מעשי השליחים י״ג:‏48‏)‏.‏

ני–1 128–129 §20–21

שר השלום המובטח

²⁰ לפעילות המשיח השלכות נצחיות,‏ ועל כך מעיד המשך דבריו של ישעיהו:‏ ‏”‏כי את עול סֻבֳּלוֹ ואת מטה שכמו,‏ שבט הנוגש בו,‏ הַחִתֹּתָ [‏שיברת‏]‏ כְּיום מדיין”‏ (‏ישעיהו ט׳:‏3‏)‏.‏ מאות שנים לפני ימי ישעיהו עשו המדיינים יד אחת עם המואבים כדי לפתות את ישראל לחטוא (‏במדבר כ״ה:‏1–9,‏ 14–18;‏ ל״א:‏15,‏ 16‏)‏.‏ בחלוף השנים הפילו המדיינים חיתתם על בני ישראל.‏ הם פשטו על הכפרים והחוות בישראל ובזזו אותם במשך שבע שנים (‏שופטים ו׳:‏1–6‏)‏.‏ אך אז הביס יהוה והניס את צבא מדיין בידי גדעון עבדו.‏ מאז ”‏יום מדיין”‏ אין כל עדות לכך ששוב סבל עמו של יהוה מידי המדיינים (‏שופטים ו׳:‏7–16;‏ ח׳:‏28‏)‏.‏ ישוע המשיח,‏ גדעון הגדול יותר,‏ ינחית בעתיד הקרוב מכת מחץ על אויביו של עם יהוה (‏ההתגלות י״ז:‏14;‏ י״ט:‏11–21‏)‏.‏ ”‏כְּיום מדיין”‏ כן תהיה אותה עת.‏ לא תעוזת האדם היא שתביא את הניצחון המלא והמוחלט אלא כוחו של יהוה (‏שופטים ז׳:‏2–22‏)‏.‏ כך ישוחרר עם אלוהים לעד מעול הדיכוי!‏

²¹ אלוהים לא הראה את כוחו כדי להאדיר את המלחמה.‏ ישוע שהוקם לתחייה אינו אלא שר שלום,‏ ומשישמיד את אויביו ישכין שלום עד.‏ ישעיהו מספר כעת שכלי הנשק יושמדו באש‏:‏ ‏”‏כי כל סְאוֹן סֹאֵן [‏צעדי הנוגש‏]‏ ברעש,‏ ושמלה מגולָלָה בדמים והיתה לשריפה מַאֲכֹלֶת אש”‏ (‏ישעיהו ט׳:‏4‏)‏.‏ לא עוד יורגשו הרעידות שנגרמות ממצעדי החיילים נעולי המגפיים.‏ לא עוד ייראו מַדֵּיהם הספוגים בדם של גיבורי הקרב.‏ לא עוד מלחמות!‏ (‏תהלים מ״ו:‏10‏)‏.‏

פנינים רוחניות

ני–1 130 §23–24

שר השלום המובטח

²³ יועץ הוא מומחה שתפקידו להשיא עצות.‏ כשהיה ישוע המשיח עלי אדמות,‏ יעץ עצות נפלאות.‏ אנו קוראים במקרא ש’‏המון העם השתומם על תורתו’‏ (‏מתי ז׳:‏28‏)‏.‏ הוא יועץ נבון ואמפתי,‏ שמבין את טבע האדם באופן יוצא מן הכלל.‏ עצותיו אינן בגדר גערות או עונשים בלבד,‏ אלא יותר בגדר הוראה וייעוץ אוהב.‏ עצות ישוע נפלאות משום שהן תמיד נבונות,‏ מושלמות ובדוקות.‏ כשהולכים לאורן,‏ הן מובילות לחיי נצח (‏יוחנן ו׳:‏68‏)‏.‏

²⁴ את עצותיו של ישוע לא ניתן לייחס רק למוחו המבריק.‏ הוא אומר:‏ ”‏תורתי אינה שלי כי אם של שולחי”‏ (‏יוחנן ז׳:‏16‏)‏.‏ מקור חוכמתו של ישוע הוא המקור לחוכמת שלמה — יהוה אלוהים (‏מלכים א׳.‏ ג׳:‏7–14;‏ מתי י״ב:‏42‏)‏.‏ מורים ויועצים בקהילה המשיחית צריכים להפיק לקחים מדוגמת ישוע ותמיד לבסס את הוראתם על דבר־אלוהים (‏משלי כ״א:‏30‏)‏.‏

22–28 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים ישעיהו י״א עד י״ג

מה המקרא מלמד לגבי המשיח?‏

ני–1 159 §4–5