כיצד להעניק לחיים משמעות?
על־ידי הצבת מטרות
”רתום את עגלתך לכוכב,” אומר הפתגם האמריקני, שמשמעו, ”שאף לגדולות!” מטרות נעלות מעניקות לחיינו כיוון, מונעות מאיתנו לנוע ללא־תכלית, להיסחף, או לקפוא על שמרינו. יצורי־אנוש שואפים, מטבעם, להשיג מטרות. היעדים שהם מציבים לעצמם עוזרים להם להתקדם ולחזק את רדיפת המטרה. הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, מדבר בספרו MAN’S SEARCH FOR MEANING (החיפושים אחר משמעות), על החשיבות שהיתה להצבת מטרות, אפילו במחנות־ריכוז נאציים! ”הצלחתו של כל ניסיון להחזיר לאדם את כוחו הנפשי במחנה, היתה תלויה בהצבת מטרה לנגד עיניו.”
הוא מספר על שני אנשים במחנה, שהחליטו לאבד עצמם לדעת — שכן, למען מה נותר להם לחיות? אך, כשלאחד מהם נודע כי בנו האהוב ממתין לו, ולשני הזכירו כי עליו לסיים את כתיבתה של סידרת ספרי־מדע, בחרו שניהם להמשיך לחיות. ”אני מעז לומר, שאין בעולם דבר,” כותב פרנקל, ”שיעזור לאדם להישאר בחיים, אפילו בתנאים הגרועים ביותר, יותר מן הידיעה שיש משמעות לחייו.”
אם הדבר נכון ”בתנאים הגרועים ביותר,” עד כמה יותר יעזור הדבר לאנשים להציב מטרות, ולשאוף להשיגן, בחייהם היומיומיים!
על־ידי עבודה
אך, מטרות כשלעצמן אינן מועילות. אין להן משמעות אמיתית, אלא אם כן מגשימים אותן במעשים. איכר עשוי להציב לעצמו מטרה לקצור יבול מסוים, אך כדי להשיג זאת עליו לזרוע ולבצע את כל המלאכה הדרושה על־מנת ששדהו יניב פרי, ואחר לקצור את יבולו. אל לו להיות כמו האיכר המתואר בקהלת י״א:4; ”שומר רוח, לא יזרע: ורואה בעבים, לא יקצור.”
עבודה שנתבצעה, משקפת את תכונותיו ואת כישוריו של העובד. היא מעידה על מהותו, וכשהיא עולה יפה — היא מעניקה לו תחושת הגשמה. ”חיים ארוכים בלא תחושת הגשמה, הם חיים חד־גוניים ומייגעים,” אומר ד״ר האנס סיליי.
אפילו ילדים מפיקים תועלת מעבודה. פרופסור אליס רוסי, סוציולוגית באוניברסיטת מסצ׳יוסטס, שבארה״ב, מעודדת את ההורים לתת לילדיהם עבודה בבית: ”הרגשתו של הילד שזקוקים לו ושהוא מביא תועלת, אינה נופלת בחשיבותה מן ההרגשה שאוהבים אותו. מה חבל, שהמושגים שלנו לגבי גידול ילדים שמים את הדגש רק על האהבה ועל הצורך של הילד לשחק, ומזניחים את העבודה שילדים מסוגלים לבצע.”
על־ידי שימת־לב לעניינים רוחניים
המטרה והמשמעות בחיים מבוססות על ענייני הרוח, ולא על עניינים גשמיים. פרנקל כתב על כושר־העמידה בפני העינויים במחנות־הריכוז, שנבע מכוח רוחני: ”מודעותו של הפרט לערכיו הפנימיים מעוגנת בעניינים נעלים ורוחניים יותר, ואיננה יכולה להזדעזע כתוצאה מן החיים במחנה.” זאת ועוד: מדוע מנהלים מצליחים ומבוססים מבחינה כלכלית, עורכים הסבה־מקצועית בגיל העמידה? הפסיכולוג לווינסון אומר, שהם מתחילים לשאול את עצמם: ”האם זה הכל? האם כדאי היה לוותר על כל אותם דברים לכל אורך הדרך? המעוניין אני להמשיך בכך בשארית ימי?”
ההכרה בצרכים הרוחניים ובהגשמתם היא המעניקה אושר ותוכן לחיים, ככתוב: ”כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם.” (דברים ח׳:3) ועוד נאמר: ”בירכת יהוה היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עימה.” (משלי י׳:22) יש ללמוד את המקרא ולדעת את יהוה אלהים, שכן ”אשרי האיש אשר ... בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.” — תהלים א׳:1, 2.
על־ידי גישה נכונה
יש צורך בהחלטיות ובגישה חיובית. החותר אתה לקראת מטרה, בביטחון ובמרץ, בלא להסס או להיות מושפע בנקל ממצבי־רוח, וכדומה? חשוב באופן שלילי, ותזכה לתוצאות שליליות; חשוב באופן חיובי, ותזכה לתוצאות חיוביות. הספיקות אינם אלא רגשות בוגדניים הגורמים לנו להפסיד את מה שיכולנו להרוויח, אילמלא חששנו לנסות. חיוני שנהרהר בטוב. (פילפיים ד׳:8) מדוע כה חשוב הדבר? על־שום העיקרון המותווה במשלי כ״ג:7: ”כי כמו שער בנפשו־כן הוא,” כלומר, האדם משקף את מה שהוא מהרהר בנפשו.
על־ידי הגשת עזרה לזולת
אנו חשים שיש בנו תועלת, בהיותנו לעזר לזולת. הדבר מעיד שיש לנו מה להציע, כשם שנאמר, ”מחונן ענווים, אשריו,” כלומר, אשרי מי שחס ומרחם על זולתו. (משלי י״ד:21) חיים המביאים תועלת, נעשים בעלי־תוכן — אם בעיני עצמנו ואם בעיני אחרים. השירות לאנושות יכול להפוך מטרה כשלעצמה ולהעניק לחיים משמעות.
השירות לאלהים תורם רבות למציאת סיפוק בחיים, אף כי אנו זעירים לעומת היקום האדיר, ואורך־חיינו הינו חלקיק קטן בזרם הזמן.
על־ידי סבל למען הצדק
”הסבל חדל, מבחינה מסוימת, להיות סבל ברגע שיש לו משמעות, כגון המשמעות של הקרבה,” כותב פרנקל. ”האדם נכון לסבול ברצון, בתנאי שיהיה בטוח שסבלו איננו לריק.” איזו משמעות גדולה יותר יכולה להיות לכך, מאשר לסבול על מזבח־הצדק?
דוד המלך היה אחד מני רבים שסבלו לשם־שמים, והנה מה שאמר: ”שרים רדפוני חינם, ומדבריך [אלהים] פחד לבבי. שש אנכי על אמרתך, כמוצא שלל רב. שלום רב לאוהבי תורתך, ואין למו מכשול.” (תהלים קי״ט:161, 162, 165) וירמיהו הנביא, שגם הוא נרדף בגין שירותו
המסור לאלהים, אמר: ”אתה ידעת, יהוה, דע שאתי עליך חרפה. נמצאו דבריך ואוכלם, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי, כי נקרא שמך עלי, יהוה אלהי צבאות. לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז; מפני ידך בדד ישבתי, כי זעם מילאתני.” — ירמיהו ט״ו:15–17.