דור צמא לחדשות
אנשים רצו תמיד לדעת על המתרחש סביבם, להיוודע מהר ככל האפשר על כל מאורע בולט, או יוצא־דופן. בשנת 490 לפה״ס, חייל־רץ ידוע עשה כ־40 קילומטר עד לאתונה, כדי להודיע כי הפרסים נוּצחו. בהגיעו לשם נפח את נפשו, לאחר שבישר על הניצחון שהושג במָרָתון.
כיום, כ־600 מיליון מקלטי־טלוויזיה ו־4.1 אלף מיליון מקלטי־רדיו ברחבי העולם, מעבירים לבתים חדשות על מאורעות שהתרחשו שעות ספורות ואפילו דקות קודם־לכן. יש מאורעות הנראים בשידור חי, תוך כדי התרחשותם. ומאות מיליוני עיתונים, וכן עשרות מיליוני כתבי־עת, מודפסים מדי יום במספר רב של שפות כדי לרוות את צמאונו של העולם לחדשות.
עקב המצאת מכבש־דפוס בעל סְדָר יָדָני, על־ידי יוהאנס גוטנברג לפני פחות מ־550 שנה, נתאפשר להפיץ במהירות חדשות בדפוס. אך, גליונות החדשות דאז היו בעלי תפוצה מוגבלת, ובגין מחירם הגבוה, יכלו על־פי־רוב רק העשירים לקנותם.
לא עבר זמן רב, ושאלת חופש העיתונות עלתה על הפרק. למשל, במאה ה־17 יצא לאור העיתון גאזֶט שבעריכת רֵינווֹדוֹ, באישורו של מלך צרפת, ומרבית החדשות שהופיעו בו היו בפיקוח הממשלה. רק עיתונאים מעטים העזו בתקופה ההיא להמרות את פי הרשויות בארצם.
הביקוש לחדשות כיום
בשלהי המאה ה־19 חלה התפרצות בהפצת החדשות, בעיקר בזכות מכבשי־הדפוס הממוּכנים ותפוצתם האדירה של העיתונים היומיים, במיוחד באירופה ובאמריקה הצפונית.
מיד נוצלו טכניקות חדשות, בעיקר הרדיו, כדי להפיץ חדשות. למשל, במרוצת המהפכה הבולשוויקית ב־1917, מַשדֵר הרדיו של ספינת־המישמר אוֹרוֹרה הסית את תושבי העיר פֶּטרוגרָד (כיום לנינגרָד) להתקומם.
במרוצת מלחמת־העולם השנייה הפך הרדיו לאמצעי תעמולה רב־עוצמה, במיוחד בידי גרמניה הנאצית. במהלך המלחמה שידרה גם רשת הבי. בי. סי. הבריטית, מלונדון, חדשות מטעם בנות־הברית לחלק גדול של אירופה והעולם.
אף־על־פי שעוד לפני מלחמת־העולם השנייה נערכו נסיונות לשדר באמצעות הטלוויזיה, התפתחותה הואטה עקב המלחמה. אך, לא עבר זמן רב, והיא התפתחה והתפשטה כאמצעי לשידור חדשות. כיום, מאות מיליוני אנשים בעולם צופים במהדורות חדשות שמגישה הטלוויזיה.
בעשרות השנים האחרונות, החלה העיתונות להוציא לאור כתבי־עת רבים על מיגוון נושאים. אחרי מלחמת־העולם השנייה, למשל, יצאו לאור שבועונים שסקרו את החדשות וניתחו אותן. כתבי־עת המיועדים לבני־נוער, לנשים, לגימלאים, לשוחרי ספורט ולבעלי מקצועות שונים, שלא להזכיר שבועונים הסוקרים את תכניות הטלוויזיה, נמכרים היטב. בצרפת, למשל, מופיעים מדי שנה כ־200 כתבי־עת חדשים.
חדשות בעתיד
כעת כבר אפשר לשאוב מידע ממאגרי נתונים המופיעים על מסופי וידיאו, באמצעות אפיקי תיקשורת־רחק. מערכות כבלים ולוויינים מאפשרים לערוצי טלוויזיה (כמו בארה״ב) להגיש ידיעות ביום ובלילה, ויש המנבאים כי בעתיד ייפתחו ערוצים נוספים בקנה־מידה בינלאומי. ניתן, איפוא, לכנות בצדק את המאה ה־20 ’מאה הצמאה־לחדשות’. אך, האם החדשות תמיד אמינוֹת? האם המיגוון הרב של שירותי המידע, ערֵב לכך שהחדשות תהיינה נכונות ואובייקטיביות?
[תמונה בעמוד 4]
מכבש־הדפוס בעל הסְדָר היָדָני, שהמציא גוטנברג, היווה צעד גדול קדימה להפצת חדשות ורעיונות