מזיגה פוליטית של ברזל וחרס

כשהן מתנודדות בחוסר־אונים ממשבר אחד למישנהו,‏ אין ממשלות־אנוש מצליחות להעניק לחברה האנושית יציבות.‏ לדברי זביגנייב בז׳ז’‏ינסקי,‏ ששימש יועץ לביטחון לאומי של ג׳ימי קרטר,‏ נשיא ארה״ב לשעבר,‏ לא ישתנה המצב בעתיד הקרוב.‏

בז׳ז’‏ינסקי,‏ כמנהיגים אחרים בעולם,‏ רואיין על־ידי העיתונאית ג׳ורג׳י־אן גייר,‏ בעת שהכינה כתבה שנתפרסמה ב־1985,‏ על הנושא ”‏עולמנו המתפורר”‏.‏ היא הביאה בה את דברי בז׳ז’‏ינסקי,‏ שאמר:‏ ”‏הגורמים לאי־יציבות בינלאומית עולים עתה מבחינה היסטורית על הכוחות החותרים ליתר שיתוף־פעולה מאורגן.‏ המסקנה הבלתי־נמנעת מניתוח אובייקטיבי של המגמות המסתמנות בעולם היא,‏ שהמבוכה החברתית,‏ אי־השקט הפוליטי,‏ המשבר הכלכלי והחיכוכים הבינלאומיים,‏ יילכו ויתפשטו עד לתום המאה הנוכחית.‏

תחזית עגומה,‏ ללא ספק,‏ אך היא אינה מפליאה אנשים החוקרים את המקרא.‏ מצב זה נחזה זה מכבר מראש.‏ מתי?‏ היכן?‏

חלום שהטריד את רוחו

נבוכדנאצר,‏ אשר מלך בבבל משנת 624 עד 582 לפה״ס,‏ ראה חלום שהטריד אותו.‏ בחלום ראה צֶלֶם עצום־ממדים שראשו זהב,‏ חזהו וזרועותיו כסף,‏ בטנו וירכיו נחושת,‏ שוקיו ברזל,‏ וכפּות ואצבעות רגליו ברזל מעורב בחרס.‏ דניאל,‏ נביא האלהים,‏ הסביר לנבוכדנאצר את משמעות הצלם,‏ באמרו לו:‏ ”‏אתה,‏ המלך,‏ .‏.‏.‏ אתה הנך ראש הזהב.‏ אחריך תקום מלכות אחרת נִקלָה משלך,‏ ומלכות אחרת,‏ שלישית,‏ עשויה נחושת ותשלוט בכל הארץ.‏”‏ ברור,‏ איפוא,‏ שהצלם סימל ממשלות פוליטיות.‏ — דניאל ב׳:‏37–39‏.‏

קודם זמנו של דניאל,‏ דיכאו מצרים ואשור את ישראל,‏ עמו הנבחר של מחבר המקרא.‏ (‏שמות י״ט:‏5‏)‏ מבחינת המקרא,‏ היו אלה מעצמות עולמיות — הראשונות מבין שורה של שבע מעצמות שכתבי־הקודש מתייחסים אליהן.‏ (‏ההתגלות י״ז:‏10‏)‏ אַחַר,‏ בתקופתו של דניאל,‏ החריבה בבל את ירושלים והיגלתה את העם בבלה.‏ כך הפכה בבל לשלישית מבין אותן מעצמות עולמיות,‏ והתאימה במקרה זה לתיאור ”‏ראש הזהב”‏.‏ כתבי־הקודש וההיסטוריה החילונית מזהים את המעצמות שנועדו לבוא אחריה כפרס־ומדי,‏ יוון,‏ רומא,‏ ולבסוף אנגלו־אמריקה.‏a

אומות אלה מסוּוגות במקרא כמעצמות עולמיות,‏ כיון שהיה להן קשר עם עמו של אלהים והתנגדו לשלטון אלהים,‏ שבו תמכו משרתיו עלי־אדמות.‏ כיון שכך,‏ הצלם שראה נבוכדנאצר מתאר היטב כיצד ימשיך שלטון האדם לפעול תוך התנגדות לריבונותו של אלהים,‏ אפילו לאחר שמלכותו הייצוגית על הארץ תסתיים.‏ שורת המעצמות העולמיות,‏ שאותן סימלו חלקי גופו השונים של הצלם,‏ החלו בָראש והתקדמו כלפי מטה.‏ מן ההיגיון,‏ איפוא,‏ שכפּות ואצבעות הרגליים יסמלו את הגילוי הסופי של שלטון האדם,‏ אשר יתקיים במרוצת ’‏עת הקץ’‏,‏ כפי שביטא זאת דניאל.‏ מה,‏ אם כן,‏ צפוי הלאה?‏ — דניאל ב׳:‏41,‏ 42;‏ י״ב:‏4‏.‏

‏’‏עשר האצבעות’‏

אין מעצמה אחת ויחידה יכולה לדכא את עובדי אלהים כיום,‏ כיון ששוב אין הם שייכים לעם אחד,‏ או למקום מסוים.‏ (‏חגי ב׳:‏7‏)‏ כאנשים המשתייכים לכל האומות,‏ וכנתיניהם של כל סוגי ממשלות־האדם,‏ הם מכריזים בלהיטות כי ’‏עת הקץ’‏ כבר החלה וכי שלטון־האדם כבר עשה את שלו — ובקרוב יוחלף בשלטון אלהים.‏ לפיכך,‏ המסר שהם מכריזים בעוז־רוח מופנה לכל השלטונות הפוליטיים הקיימים.‏ מתאים,‏ איפוא,‏ שהמספר ”‏עשר”‏ — כפי שהוא מופיע במקרא — מסמל שלימות בנוגע לעניינים ארציים.‏ לכן,‏ עשר האצבעות של רגלי הצלם מסמלות,‏ מטבע הדברים,‏ את שלטון האדם בכללותו,‏ המתנגד כחטיבה אחת לריבונותו של אלהים במהלך עת הקץ.‏b

מה היה המצב הפוליטי בתחילת תקופה זו שנחזתה מראש?‏ בשנת 1800 שלטו אומות אירופאיות על 35 אחוזים משטח כדור־הארץ,‏ אך עד לשנת 1914 עלתה שליטתן לכדי יותר מ־84 אחוזים!‏ האטלס של תולדות העולם מאת קולינס מציין,‏ ש”‏ערב מלחמת־העולם ב־1914,‏ נראה היה שחלוקת העולם בין מספר מעצמות גדולות היתה כמעט סופית.‏”‏ למעשה,‏ הְיוּ ברוגאן,‏ מרצה להיסטוריה באוניברסיטת אסקס,‏ שבאנגליה,‏ מציין כי נראה היה ש”‏תוך זמן קצר ישלטו בעולם חצי־תריסר מעצמות.‏”‏

אולם,‏ אין זה סביר ש’‏עשר האצבעות’‏ שבנבואה יסמלו את כלל ממשלות העולם,‏ אשר לא ימנו יותר מ”‏חצי־תריסר מעצמות”‏,‏ כפשוטו.‏ לכן,‏ אם בהתגשמות הנבואה נועדה להיות ל’‏עשר האצבעות’‏ משמעות אמיתית,‏ צריך היה המצב הפוליטי ששרר ב־1914 להשתנות.‏

בשחר המאה העשרים,‏ האימפריה הבריטית,‏ הגדולה מבין המעצמות שידע העולם,‏ שלטה על כל אדם רביעי שחי עלי־אדמות.‏ אימפריות אירופאיות שלטו על מיליוני אנשים נוספים.‏ אך,‏ מלחמת־העולם הראשונה הביאה לנצחון הלאומנות.‏ פול קֶנֶדי,‏ פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ייל,‏ מסביר:‏ ”‏השינוי המעניין ביותר שחל באירופה,‏ במונחים טריטוריאלים־שיפוטיים,‏ היה הופעתן של מדינות עצמאיות רבות — פולין,‏ צ׳כוסלובקיה,‏ אוסטריה,‏ הונגריה,‏ יוגוסלביה,‏ פינלנד,‏ אסטוניה,‏ לטביה וליטה — במקום ארצות שהיוו בעבר חלק מהאימפריות של הבסבורג,‏ רומנוב והוהֶנצולרן.‏”‏

אחרי מלחמת־העולם השנייה גברה מגמה זו.‏ הלאומנות התפרצה במלוא כוחה.‏ המגמה נעשתה בלתי־הפיכה,‏ במיוחד אחרי אמצע שנות החמישים.‏ חמש־מאות שנים של התפשטות אירופית הגיעו לסיומן,‏ עם התמוטטות האימפריות הקולוניאליות.‏ מספר המדינות העצמאיות באפריקה,‏ אסיה והמזרח התיכון גדל באורח ניכר.‏

האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת,‏ כי ”‏התפתחות זו היתה מנוגדת להשקפות ששלטו בחשיבה הפוליטית באלפיים השנים הקודמות.‏”‏ בו בזמן ש”‏עד כה הדגיש בדרך־כלל האדם את הכללי והאוניברסלי,‏ והתייחס אל האחדות כאל מטרה נכספת,‏”‏ הרי שהלאומנות שמה עתה את הדגש על הבדלים לאומיים.‏ במקום לאחד,‏ היתה מגמתה לפלג.‏

ברזל וחרס

שים לב,‏ שהמקרא מציין שכפּות ואצבעות רגליו של הצֶלֶם היו עשויות ”‏חלקן ברזל וחלקן חרס.‏”‏ הוא מוסיף:‏ ”‏תהיה זו מלכות חלוקה,‏ .‏.‏.‏ חֶלקָה חזקה וחֶלקָה רָפָה,‏”‏ וכמו־כן ש”‏לא ידבקו זה בזה.‏”‏ (‏דניאל ב׳:‏33,‏ 41–43‏)‏ הֶעדֵר אחדות זה נעשה ברור בעת שמדינות רבות זכו לעצמאות,‏ הלאומנות החלה לגאות והמדינות המתפתחות זכו למעמד.‏ במהרה החל העולם להיות יותר ויותר מפולג מבחינה פוליטית.‏

בדומה למזיגה הבלתי־נוחה של הברזל והחרס בכפּות ואצבעות רגליו של הצלם,‏ חלק מן הממשלות היו דמויות־ברזל — רודניות או עריצות — וחלקן היו דמויות־חרס — יותר גמישות או דמוקרטיות.‏ מובן שהן לא יכולות היו לדבוק זו בזו תוך אחדות עולמית.‏ היטיב לתאר זאת בימינו הספר 2000—1800 ;Unsere Welt — Gestern, Heute, Morgen (‏עולמנו — אתמול,‏ היום,‏ מחר;‏ 1800–2000)‏:‏ ”‏במאה ה־19,‏ שררה חירות דמוקרטית כמעט בכל הארצות התרבותיות,‏ ובתום מלחמת־העולם הראשונה,‏ נראה היה שמגמת החופש השיגה סופית את נצחונה.‏ .‏.‏.‏ עם פרוץ המהפֵּכה הבולשוויקית ברוסיה ב־1917,‏ שוב צצה ועלתה הרודנות.‏ מאז אוּפיינה המאה ה־20 על־ידי דו־קיום ועימות בין הרודנות לדמוקרטיה.‏”‏ — ההדגשה שלנו.‏

שלטון שמקורו ב”‏זרע אנוש”‏

כמו־כן,‏ תן דעתך לכך שבתקופת שלטון ’‏עשר האצבעות’‏,‏ נועדו האנשים מן השורה,‏ ”‏זרע אנוש”‏,‏ ליטול יותר ויותר חלק במימשל.‏ האם תומכות עובדות ההיסטוריה בתחזית זו?‏ — דניאל ב׳:‏43‏.‏

הדמוקרטיה,‏ שלטון העם,‏ היתה אהודה ביותר מיד לאחר מלחמת־העולם הראשונה,‏ אף־על־פי שבשנות העשרים והשלושים,‏ הוחלפו מישטרים דמוקרטיים באיזורים שונים בעולם ברודנויות.‏ אחרי מלחמת־העולם השנייה,‏ נוצרו שוב מספר דמוקרטיות חדשות במדינות שזכו לעצמאות.‏ אולם,‏ לאחר מכן,‏ בשנות הששים והשבעים,‏ מושבות רבות לשעבר בחרו בצורות־שלטון יותר רודניות.‏

בכל זאת,‏ הנטייה במאה העשרים היתה,‏ להחליף מישטרים מלוכניים ורודניים בדמוקרטיות ובממשלות בהן בוחר העם.‏ ”‏שנת העם”‏ — כך תיאר כתב־העת טיים את המהפך הפוליטי שהתחולל לאחרונה במזרח אירופה.‏ וכאשר נפלה לבסוף חומת ברלין,‏ כתב־העת הגרמני דר שפיגל נשא על עמוד השער שלו את המלים ”Das Volk Riegt“ — העם מנצח!‏

מרבים במלים,‏ אך לא במעשים

בכל ארצות מזרח אירופה,‏ בהן כפה העם שינויים פוליטיים,‏ הדרישה היתה לקיים בחירות חופשיות,‏ עם השתתפות מספר מפלגות פוליטיות.‏ המפלגות הפוליטיות,‏ במתכונתן הנוכחית,‏ צמחו באירופה ובצפון אמריקה במאה ה־19.‏ מאמצע שנות המאה ה־20 ואילך,‏ הן התפשטו לכל רחבי העולם.‏ כיום הן גדולות,‏ חזקות ומאורגנות יותר מאי־פעם.‏ באמצעותן,‏ וכמו־כן באמצעות איגודי־פועלים,‏ שדוּלות,‏ חברות לאיכות הסביבה ומספר רב של קבוצות אזרחיות אחרות,‏ העם מבטא את כוחו לעתים קרובות יותר ובקול נישא יותר מאי־פעם.‏

אך,‏ ככל שמספר האנשים הקשורים לתהליך הפוליטי גדֵל,‏ כן גדֵל הקושי להשיג הסכמה כללית.‏ וכשקיים מספר רב של דעות ואינטרסים מתחרים,‏ לעתים קרובות התוצאה היא ממשלות־מיעוט,‏ ממשלות הקופאות על שמריהן,‏ המרבות במלים,‏ אך לא במעשים.‏

בדומה לברזל ולחרס,‏ היתה המזיגה הפוליטית כולה מאז 1914 שברירית.‏ למשל,‏ חלפו הימים בהם ביקשו אנשים הדרכה אלוהית בענייני שלטון.‏ ”‏בתרבות המערבית,‏ נאלצים האנשים לסמוך על עצמם בלבד,‏ והם נמצאים חסרים,‏”‏ מסכם הספר The Columbia History of the World (‏תולדות העולם מאת אוניברסיטת קולומביה)‏.‏

מקום לתקווה?‏

‏”‏מדוע התחוללו יחדיו כל אותן התפתחויות שונות,‏ אך קשורות,‏ במחצית השנייה של המאה ה־20?‏ מדוע הופיעו כל הסכנות להתמוטטות עולמית דווקא בתקופה בה השיג האדם פריצות־דרך מדעיות,‏ יותר מבכל זמן אחר בהיסטוריה?‏”‏ שאלות אלה,‏ שהציגה העיתונאית גייר,‏ מעוררות מחשבה.‏ אך,‏ היש למישהו תשובה על כך?‏

לפני קרוב לעשר שנים,‏ הספר The World Book Encyclopedia (‏האנציקלופדיה לספרות העולם)‏ ציין באופטימיות:‏ ”‏יתכן שהסיכויים לפתור את בעיות תקופתנו גדולים יותר מבכל דור קודם.‏”‏ אך עתה,‏ כעבור עשר שנים,‏ בתחילת שנות התשעים,‏ היש עדיין מקום לתקווה?‏ ’‏כן,‏’‏ אולי תאמר,‏ בהצביעך על סוף המלחמה הקרה,‏ על שיתוף־פעולה גדול יותר בין המזרח למערב,‏ ועל ההתקדמות המשמעותית לקראת פירוק־נשק עולמי.‏

אך,‏ אין תקוותנו מתבססת על מגמות אלה,‏ אלא על מהימנותן של נבואות המקרא.‏ למשל,‏ לאור ההתגשמות המדויקת של נבואת דניאל,‏ ניתן לתת אֵמון מלא בהגשמת שיאָה של אותה נבואה,‏ המתארת את התערבותו של ריבון היקום,‏ יהוה אלהים,‏ במה שנעשה בזירה הפוליטית של בני־האדם כדי לבצע את מטרתו:‏ ”‏ובימי המלכים האלה [‏שסומלו בכפות ואצבעות רגלי הצלם]‏,‏ יקים אלהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם.‏ מלכות זו לא תעבור לעם אחר.‏ היא תפורר את כל המלכויות האלה,‏ ותשים להן קץ,‏ והיא תקום לעולם.‏”‏ — דניאל ב׳:‏44‏.‏

במאמר אחר בחוברת זו,‏ בעמודים 9,‏ 10,‏ תיארנו את השינויים שיתחוללו במצב שישרור על כדור־הארץ תחת שלטון מלכות אלהים.‏ הללו יובילו לבסוף להתגשמות המליאה של מטרתו המקורית של יהוה,‏ כשברא את הארץ והניח עליה את הזוג הראשון.‏ עד כמה שונה יהיה הדבר מכל הכשלונות והאכזבות שאיפיינו את שלטונות האדם למיניהם במהלך ההיסטוריה כולה!‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 26]‏

‏”‏המוּ גויים,‏ מטוּ ממלכות.‏”‏ — תהלים מ״ו:‏7

‏[‏ראש פרק בעמוד 26]‏

‏”‏תהיה זו מלכות חלוּקה.‏.‏.‏ לא יהיו דבקים זה בזה.‏”‏ — דניאל ב׳:‏41,‏ 43