פיטורים — חלום־הבלהות של העובד
”זה היכה בי כרעם ביום בהיר. הייתי בהלם”. מנהל תיקשורת, בן 44.
”זו מהלומה נוראה לבטחונך העצמי. אתה חש חסר־ערך”. גיזבר ראשי, בן 38.
”איזו מערכת כלכלית יצרנו, המוותרת על אנשים במיטבם?” מנהל ענף־הלבשה, בן 47.
מה המשותף בין כל האנשים הללו? כל אחד מהם התנסה בחוויה המכאיבה של פיטורים ממקום־העבודה.
עיין שוב בגילם. הם לא היו טירונים, כך שסביר להניח שעבודתם העניקה להם מידה מסוימת של ביטחון. מה גם שבעיני רבים היו אלה שנותיהם הרווחיות ביותר. אך, פיטוריהם היו מהירים ולא־צפויים. ”אמרו לי לפנות את שולחן־עבודתי ולארוז את חפצי,” אמר מנהל התיקשורת שצוטט לעיל. ”פוטרתי, פשוט כך”.
מה אירע?
אי־ביטחון כלכלי איננו משום חידוש. בארצות רבות היו תמיד תקופות של שיגשוג יחסי, שבעקבותיהן חלו מיתון או שפל כלכלי. והשקיעה בפעילות הכלכלית שחלה בעולם כולו עוד לפני מלחמת־המיפרץ, הראתה עד כמה שברירית המערכת הכלכלית, אפילו לאחר שנים של שיגשוג יחסי. אנשים רבים נוכחו לדעת, חלקם לראשונה בחייהם, שאין הם יכולים לקבל את עבודתם והכנסתם כדבר מובן מאליו.
השפעת ההאטה הכלכלית על כוח־העבודה היתה מזעזעת. חברות נאלצו לקצץ קיצוץ רציני בהוצאות, דבר שהביא תדירות לפיטורים המוניים. בארצות המתועשות והעשירות יותר, השייכות לאירגון לשיתוף־פעולה ופיתוח כלכלי, היו בתקופה מסוימת כ־25 מיליון מובטלים.
”כמעט מדי יום ביומו מטלפנים אלי ידידים מחברות גדולות שפוטרו מעבודתם”, אומרת מעצבת־פנים. ”בחברות רבות שאני עובדת עימן הצטמצמו העסקים לכדי מחצית לעומת השנה שעברה”.
בעיית הפיטורים היתה תמיד מנת־חלקם של בעלי הצווארון־הכחול. אך, במיתון הנוכחי, מספר גדל והולך של בעלי הצווארון־הלבן איבדו גם הם את מקום־עבודתם. ”אלה הן המישרות הנכספות ביותר”, אמר דן לאסיי, עורך עלון־החדשות Workplace Trends (מגמות במקומות־עבודה), ”אותן מישרות שאיפשרו לנו לרכוש בית באיזור נאה ולהחזיק שתי מכוניות”.
מישרות רבות מן הסוג הזה אבדו בשנים האחרונות. העובדים שפוטרו מצאו עצמם, כשם שמתאר זאת העיתון ניוזוויק, ”כורעים תחת נטל כבד של משכנתה רצינית, גידול ילדים, הוצאות רבות, ועתיד פחות ופחות בטוח”.
מה הן ההשלכות?
לתופעה זו יש השפעה כפולה: אנשים שפוטרו מעבודתם נפגעים מכך מבחינה כספית ונפשית כאחת. הלחץ הכספי ברור. כשההכנסה קטנה יותר, יש להסתגל לרמת־חיים שונה. אך, לאבטלה יש גם השפעה נפשית.
למשל, השקפתם של צעירים על הביטחון שמעניקה העבודה, משתנה בהכרח. עבודה לא־סדירה הופכת לדבר שבשיגרה, לאורח־חיים מקובל. הוול סטריט ז׳ורנאל ציין, שתעסוקה לא־קבועה הופכת רבים מהצעירים בבריטניה ל”מתבגרים נצחיים”.
סיבוכים נפשיים עמוקים יותר מאפיינים עובדים שפוטרו לאחר שנים של עבודה קבועה. ”כשמפטרים אותך”, אומר הפסיכולוג־למינהל ניל פ. לואיס, ”אין אתה מאבד רק משכורת, אלא גם משהו מתפיסתך העצמית”.
לאמיתו של דבר, פסיכולוגים הבחינו שהחבלה הנפשית הכרוכה בפיטורים דומה לזו הנובעת ממותו של אדם יקר, או מגירושין. ההלם הראשוני מפנה מקום לכעס, אשר מוביל לצער עמוק ואחר־כך להשלמה. ”יש שעוברים את כל התהליך ביומיים”, אומר לואיס. ”לאחרים זה לוקח שבועות או חודשים”.
המיטען הריגשי מתבטא גם בכך שמפוטרים רבים פונים לאלכוהול ולסמים. הייאוש עלול אפילו להביא לאלימות במשפחה ולהתמוטטות הנישואין. ”רגשות אלה חייבים למצוא פורקן כלשהו”, מציין סטפן פילסטר־פירסון, מנהל הסיוע לעובדים באוניברסיטת ויסקונסין, ארה״ב, ”ואחד המקומות הללו הוא, כמובן, הבית”.
בתגובה נואשת יותר, שם קץ לחייו בוגר אוניברסיטה בהונג־קונג, לאחר חמש שנות אבטלה. הוא פסע מול רכבת דוהרת.
אם כן, כשמאבדים מקום־עבודה, אין זה פוגע רק בכיס. אין להתייחס רק להיבט הכספי של הבעיה. כרוך בכך מיטען ריגשי עצום, ועל המשפחה הפגועה לעשות יד אחת כדי למצוא לכך פתרון.
[תיבה בעמוד 18]
סוף לפיתוח הכלכלי?
בשנה האחרונה דיווחו עיתונים בעולם כולו על חשש מפני סערה בעולם הכספים. עיין במספר דוגמאות:
צרפת: ”עומדת להגיע לקיצה התקופה הארוכה ביותר שידע העולם מבחינת פיתוח כלכלי. ... אם לארצות אירופה אין ממה לחשוש בטווח הקצר, תודות לדחיפה שהעניק איחוד גרמניה, הרי שהן אינן יכולות לצפות להימלט מכך כליל. ... שוּקי העולם כבר הבחינו בסכנה הממשמשת ובאה”. — לה מונד, פריס.
ברזיל: המיתון הכלכלי בארצות־הברית ”יעבור באורח בלתי־נמנע לשאר הארצות המתועשות, וכתוצאה מכך יגביל יותר את גידול הייצוא מן המדינות הפחות מפותחות”. — פולהה דה ס. פאולו, סאו פאולו.
בריטניה: ”הכלכלה הבריטית, שהאינפלציה מושרשת בה, ששיעורי הריבית בה גבוהים והצמיחה איטית, נראית גם היא בלתי־מושכת”. — פייננשל טיימס, לונדון.
קנדה: ”הרבה פחות מעבידים מחפשים הרבה פחות עובדים”. — טורונטו סטאר.
גרמניה: ”כבר עתה ניתן להבחין בהקבלות לזעזוע שחל במחירי־הנפט ב־1973... ובסימני מיתון”. — נויס דויטשלנד, ברלין.
יפן: ”ערך הקרקעות דומה כיום לפצצה בעלת מנגנון רגיש, המונחת בלב עולם העסקים. אם תורשה הפצצה להתפוצץ, ומחירי הקרקעות יצנחו, הבנקים ביפן יתמוטטו מבפנים, כשהקרקעות היפניות המשמשות עירבון להלוואות ייהפכו כמעט חסרות־ערך. מצב זה יגרור אחריו מיתון כלל־עולמי”. — אוסטרליאן פייננשל רוויו, סידני.
אמת, סיומה של מלחמת־המיפרץ בתחילת 1991 הפיחה תקוות חדשות לשיפור הפעילות הכלכלית בעולם. בכל זאת, ברור שהכלכלה הלאומית אינה יציבה, במיוחד בהתחשב בעומס החובות העצום שכבר מעיק על מדינות רבות.