הלימוד מתחיל ברחם־האם

אריסטו טען,‏ כי מוחו של תינוק בן־יומו הוא בבחינת טַבּוּלה ראסה,‏ כלומר,‏ דף חלק.‏ אפילו כעבור אלפיים שנה ויותר,‏ לא ייחסו לו הרבה יותר מכך.‏ ”‏כשתינוק בא לעולם”‏,‏ כתב ב־1895 פרופסור לרפואה מאוניברסיטת פנסילבניה,‏ ”‏תבונתו עולה אך במעט על זו של ירק”‏.‏ הידע העממי חלק על כך,‏ וגרס כי הפעוט לומד בעודו ברחם אמו ומודע להתרחשויות שמחוץ לרחם.‏ כיום המדע קובע,‏ שהן אריסטו והן הפרופסור טעו,‏ ושהידע העממי צדק.‏

התחלתו של המוח זעירה,‏ אך מה נאדר הוא במלוא גודלו!‏ התפתחותו מתחילה בשבוע השלישי להריון,‏ כשיכבת תאים דקיקה הקרויה הלוח העצבי.‏ הנוירולוג ריצ׳ארד מ.‏ רסטאק מתאר למה הופך המוח בתום תקופת ההריון:‏ ”‏אך מהתחלה לא־מרשימה זו מתפתח האיבר המופלא ביותר ביקום המוכר”‏.‏ התהליך מתחיל בכ־000,‏125 תאים וגדֵל בשיעור של 000,‏250 לדקה.‏ רסטאק מוסיף:‏ ”‏בסופו־של־דבר יתרבו הם לכמאה מיליארד נוֹירונים (‏תאי־עצב)‏,‏ המונחים ביסוד כל תיפקודי המוח”‏.‏

בשעה שהמוח גדל,‏ נוצרים קשרים בין הנוֹירונים שלו.‏ בשבוע השמיני מתפתחים קשרים אלה,‏ הקרויים סינפסות,‏ ובמהרה גדל מספרם למיליונים,‏ תוך שהם ממלאים את תפקידיו המרובים של מוח העובר.‏ כמו־כן,‏ במועד זה — בתום החודש השני להריון — ”‏כבר נקבע.‏.‏.‏ כל מה שיימצא ביצור האנושי במלוא התפתחותו”‏,‏ מציין הספר רב־המוניטין A Child Is Born (‏תינוק בא לעולם)‏.‏ כל איברי גופו כבר במקומם.‏ מכאן מתחיל שלב הצמיחה ושיכלול הפרטים.‏ אף־על־פי־כן,‏ מבצעי־ההפלות מעיזים לומר שהעוּבר אינו חי.‏

התנועות המוקדמות ביותר של העובר מתחילות בגיל שבעה שבועות וחצי.‏ בשבוע ה־13 מתחילות לתפקד בלוטות הטעם,‏ ומאוחר יותר,‏ אם מוסיפים סוכר למי־השפיר,‏ מכפיל העובר את קצב בליעתו.‏ אך,‏ אם הוא טועם כינין (‏תרופה למלריה)‏,‏ הוא מפחית באורח ניכר את קצב־הבליעה ומעווה את פניו במורת־רוח.‏ בשבועות ה־15 וה־16,‏ העובר כבר נושם,‏ משהק,‏ מוצץ,‏ בולע,‏ מפהק,‏ מניע את עיניו — ובשבועות שלאחריהם הוא ישן שינה עמוקה יותר,‏ בה תנועות העיניים מהירות.‏ ”‏באורח מוגבל”‏,‏ אומר רסטאק,‏ ”‏גם העובר מסוגל לשמוע,‏ לראות,‏ לטעום,‏ להריח ולהרגיש בעולם התוך־רחמי”‏.‏ אך,‏ הוא עדיין איננו יצור חי,‏ מבטיחים לנו מבצעי־ההפלות.‏

הרך הנולד זוכר דברים שנחשף להם ברחם — למשל,‏ פעימות־הלב של אמו.‏ למישמע פעימה קצובה זו הוא נרדם,‏ התעורר,‏ נח והתנועע.‏ היא שימשה לו בת־לווייה קבועה,‏ והעניקה לו תחושת שלווה וביטחון.‏ חוקרים הוכיחו את כוחה המרגיע בניסוי שערכו במחלקת יולדות.‏ תינוקות שנחשפו להקלטה של פעימות־הלב בכו פחות והתפתחו יפה יותר מאלה שלא האזינו לה.‏ מעניין לציין,‏ ש”‏קולות תוך־רחמיים,‏ ואחרים,‏ מרגיעים (‏תינוקות עצבניים)‏ רק כשמשמיעים אותם ברמה המצויה בתוך הרחם”‏.‏

לא זו בלבד שמוח העובר מעורב בפעילות התוך־רחמית,‏ הוא גם קולט וזוכר דברים המתרחשים מחוצה לו.‏ ”‏וִיוָלדי הינו אחד המלחינים האהובים על התינוק שטרם נולד”‏,‏ אומר ד״ר תומס ורני.‏ ”‏מוצרט הוא אחר.‏ כל אימת שהושמעה אחת מיצירותיהם הנשגבות,‏ מוסרת ד״ר קלמנטס,‏ התייצב קצב פעימות־הלב של העובר והבעיטות פחתו.‏ .‏.‏.‏ מאידך גיסא,‏ מוסיקת־הרוק לסוגיה בילבלה את רוב העוּברים”‏.‏

ד״ר אנטוני דה־קספר,‏ פסיכולוג באוניברסיטת צפון־קרולינה,‏ עיצב פיטמה לא־מזינה,‏ המודדת את קצב ועוצמת היניקה של התינוק.‏ בשנותו את אופן היניקה,‏ הפעוט לומד לברוֹר את הצלילים המוקלטים שברצונו לשמוע — למשל,‏ קולות וסיפורים מסוימים.‏ וולד בן שעה או שעתיים בלבד מסוגל היה להבחין בקול אביו,‏ שפנה אליו במלים קצרות ומרגיעות בהיותו ברחם־אמו.‏ לא זו בלבד שהפעוט בחר להאזין לקול הזה,‏ אלא גם הגיב רגשית וחדל לבכות,‏ בהתמלאו תחושת־ביטחון.‏ באותה מידה בחר להאזין לקול אמו,‏ וכן לפעימות־לבה,‏ שלשניהם הורגל בעודו ברחם.‏

בניסוי אחר שערך דה־קספר,‏ ביקש הוא מ־16 נשים הרות לקרוא בקול־רם סיפור לילדים בשם The Cat in The Hat (‏החתול במיגבעת)‏.‏ הן קראוהו פעמיים ביום בששה וחצי השבועות האחרונים להריונן.‏ זמן קצר לאחר הולדת התינוקות,‏ חוברו הם למיתקן היניקה,‏ והושמעו להם הקלטות של שני סיפורים:‏ החתול במיגבעת והמלך,‏ העכברים והגבינה.‏ על־ידי קצב היניקה,‏ בחרו כל התינוקות להאזין להחתול במיגבעת‏,‏ הסיפור שאותו שמעו בהיותם ברחם־אמם.‏ הם העדיפו אותו שוב ושוב על־פני הסיפור המלך,‏ העכברים והגבינה,‏ שאותו לא שמעו ברחם.‏ ילדים בני כל הגילים עושים אותו דבר,‏ בבקשם לשמוע את הסיפור האהוב עליהם שוב ושוב,‏ במקום להאזין לסיפור חדש.‏

דה־קספר סיכם ואמר:‏ ”‏נראה שעדיפות ההאזנה לאחר הלידה מושפעת ממה ששמע התינוק טרם לידתו”‏.‏ ד״ר רסטאק,‏ שדיווח על מימצאים אלה,‏ אומר:‏ ”‏התינוק לומד ברחם.‏ הוא מזהה את קול אמו,‏ אפילו את טון קולה ואת הספר שהיא קוראת”‏.‏ מסקנתו היא:‏ ”‏במלים אחרות,‏ עוּברים מסוגלים ללמידה תפישתית מִשמיעה בעודם ברחם אמם,‏ עוד בטרם יזדקקו לה או שניתן לצפות שישתמשו בה”‏.‏

התינוק לומד רבות בעודו ברחם.‏ הוא מצויד כהלכה לשם כך.‏ כל הנאמר לעיל מראה,‏ שהמוח הינו איבר מעורר־פליאה כבר ברחם,‏ שם הוא משלים את כל הנוירונים שלו.‏ ”‏בשעת הלידה,‏ יש למוח הוולד יותר נוירונים ליצירת רשת־עצבים משיהיו לו אי־פעם בחייו”‏,‏ מציינים המומחים לעצבים.‏ כבר מראשיתם,‏ החיים החדשים שברחם פעילים מאוד משך שמונה חודשים ביצירת מיליארדי נוירונים וכן מילארדי קשרים ביניהם,‏ המאפשרים לתינוק להתנועע,‏ לנשום,‏ לינוק,‏ לבלוע,‏ לטעום,‏ להטיל שתן,‏ לשמוע,‏ לראות,‏ ללמוד ולזכור.‏ כיצד יכול אדם בר־דעת לטעון שיצור זה איננו חי?‏

מדענים רבים ומיליוני אנשים אחרים מאמינים,‏ מכורח ההיגיון,‏ שהחיים מתחילים ברחם בשעת ההתעברות.‏ בספר The Mind (‏המוח)‏,‏ מציין ד״ר רסטאק:‏ ”‏ההתחלה האמיתית והמאורע הגורלי בחיינו הוא בפירוש רגע ההתעברות.‏ הסינים מכירים בכך ומחשבים את הגיל מרגע זה;‏ התינוק נחשב בעת לידתו לבן־שנה”‏.‏

כיום,‏ רבים רוצים להאמין שאין התינוק נחשב ליצור חי,‏ אלא עם לידתו.‏ אך,‏ המקרא חולק על כך.‏ כשמדובר בהפלת תינוק בכוונה תחילה,‏ חוק אלהים הוא:‏ ’‏נפש תחת נפש’‏.‏ הדבר זוכה לחיזוק בשמות כ״א:‏22,‏ 23‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏וכי יינָצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה,‏ ולא יהיה אסון,‏ ענוש יעָנש כאשר ישית עליו בעל האשה,‏ ונתן בפלילים.‏ ואם אסון יהיה,‏ ונתתָה נפש תחת נפש”‏.‏

יהוה מחשיב תינוק ברחם אמו ליצור חי.‏ ופעילותו של העוּבר ברחם אכן מוכיחה זאת.‏ המדע יודע כיום שכל איברי גופו קיימים ומתפקדים כבר בתום החודש השני להריון,‏ וכי הוא מרגיש,‏ לומד וזוכר.‏ ללא ספק,‏ מוחו של הרך הנולד איננו ’‏דף חלק’‏,‏ כפי שסבר אריסטו,‏ וכן אין ’‏תבונתו עולה במעט על זו של ירק’‏,‏ כפי שטען הפרופסור הנזכר לעיל.‏ יש לו כל הנוירונים שיהיו לו אי־פעם,‏ והם מוכנים לתעד את כל המראות,‏ הקולות והרגשות החדשים שייתקל בהם.‏ הוא מוכן ומזומן לצאת לחיים!‏

האֵם יכולה לעשות רבות לרווחת התינוק שברחמה,‏ אך בידה גם להזיק לו.‏ מחשבותיה עשויות להשפיע עליו לטובה או לרעה.‏ אין משמע הדבר שהעוּבר יחשוב את מחשבותיה,‏ אלא שהדברים שהיא מהרהרת בהם מעוררים רגשות,‏ והעובר מושפע מן המצב הרגשי שמחשבות אלה יוצרות,‏ בין שהן נוסכות ביטחון,‏ שקט ושלווה,‏ או פחד,‏ דאגה וכעס.‏ וגרוע מכך,‏ מחלות מידבקות עלולות לעבור מן האם לעוּבר דרך השליה.‏ הוא יכול להידבק גם במחלות העוברות באמצעות מגע מיני,‏ אפילו מחלת האיידס.‏ נשים שבמהלך הריונן צורכות טבק,‏ חשיש,‏ אלכוהול,‏ מורפיום,‏ קוקאין,‏ הרואין וסמים אחרים,‏ עלולות ללדת תינוקות מכורים לסמים,‏ מפגרים בשכלם,‏ בעלי נזק מוחי,‏ איברים מעוותים ונטייה לשבץ,‏ התקף־לב ורעות־חולות אחרות.‏

שלא כפי שסברו רבים,‏ אין התינוק שברחם מנותק כליל מן העולם החיצון.‏ בעודו ברחם,‏ ניתן לטפחו באהבה,‏ או לפגוע בו באכזריות.‏ ומה מצפה לו עם צאתו מן הרחם?‏ תהליך־הלמידה שלו כבר החל ברחם,‏ אך באילו חוויות־למידה יתנסה בבואו לעולם?‏ יש לקוות שהורים נשואים באושר יעניקו לו חוויות בעלות אופי חיובי.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 20]‏

‏”‏האיבר המופלא ביותר ביקום המוכר”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 21]‏

בשבוע השמיני כל איברי גופו כבר במקומם

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 21]‏

כיצד יכול אדם בר־דעת לטעון שיצור זה איננו חי?‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 23]‏

מדענים רבים מאמינים שהחיים מתחילים בשעת ההתעברות

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

בגיל שמונה שבועות,‏ אורכו 4 ס״מ,‏ וכל איברי גופו במקומם

‏[‏שלמי תודה]‏

צילום:‏ לֶנארט נילסון עבור הספר A Child is Born — מהדורת 1976,‏ הוצאת חברת דֶל (‏גם בעמוד 2)‏