המעופף החרישי
אם טיילת פעם ביער בלילה, אפשר ששמעת את שריקתו הנוגה של הינשוף, שמעופו חרישי. מאחר שישנם לפחות 145 מיני ינשופים בעולם כולו, הם יכולים להימצא בטווח שמיעתם של רוב בני־האדם. את התינשמת, למשל, ניתן למצוא באמריקה הצפונית והדרומית, באירופה, באפריקה ובאיזורים רבים באסיה, וכמו־כן באי טסמניה ובחלקים אחרים של אוסטרליה. אילו מאפיינים מייחדים את הינשוף?
ראשית, פניו ועיניו. תווי־הפנים של מיני הינשופים שונים אלה מאלה. אך, בדרך־כלל, מאפיינים אותם ”ראש גדול, רחב, כשסביב העיניים טבעת נוצות בצורת צלחת. ... טבעת־הנוצות משמשת לקליטת ולהכוונת קולות לפתחי אוזניו של הינשוף”. (האנציקלופדיה וורלד בּוּק) שלא כעיניהם של מרבית העופות, עיני הינשוף מביטות קדימה; הוא אינו יכול לסובבן בארובת־העין. אי לכך, הינשוף מפנה את ראשו כדי לעקוב אחר עצמים בתנועה. הוא מסוגל לסובב את ראשו כמעט במעגל שלם!
מאפיין אחר המייחד דורסי־לילה אלה הוא, צורת הנוצות המאפשרת לו מעוף שקט, בלא להשמיע רחש. באתרם את טרפם בעזרת ראייתם או שמיעתם החדה, יכולים הם לעוט חרש על ארוחתם הבאה. אומרים שהם נמנים ”בין העופות המועילים ביותר לחקלאים”, כיון שהם משמידים מכרסמים המזיקים תדירות ליבולים.
הספר Book of North American Birds (העופות של אמריקה הצפונית) מציין: ”הינשופים ברחבי העולם ... נחשבים בכל התרבויות לעופות מבשרי־רעות ולאות מבשר־מוות”. המשורר האנגלי ג׳פרי צ׳וסר, בן המאה ה־14, כינה את התינשמת ”נביאת היגון ומזל־הביש”. המקרא מתייחס לעופות ממשפחת הינשופיים בשבעה פסוקים, כולל נבואתו של ישעיהו, שבתיה החרבים של בבל ’יימלאו אוחים’. — ישעיהו י״ג:21.
האוח הגדול ניחן בתיאבון עצום. מקור אחד מציין: ”לעתים נדירות אף קורה, שהעוף עט על אנשים החובשים כובעי־פרווה ותוקף אותם, בסברו בטעות שזהו עורו הפרוותי של טרף חי!” אף־על־פי שבתורת משה נמנים הינשופים בין העופות הטמאים, צורתם המיוחדת במינה מצביעה על בורא שאין כדוגמתו. — ויקרא י״א:16, 17.
[תמונות בעמוד 25]
האוח הגדול — חד ראייה ושמיעה; מעופו שקט
[שלמי תודה]
תצלומים: באדיבות גרין צ׳ימניס, המרכז לשיקום חיות־בר, ברוּסטר, ניו־יורק