שירת הציפורים נעימה נאה — ותו לא?‏

הזרקור המרוחק מתחיל להפיץ את אורו על חברי המקהלה,‏ התופשים איש איש את מקומו בלבוש נאה למראה,‏ לרגל המופע.‏ כל אחד מהם,‏ שתורגל מינקות על־פי מיטב המסורת המשפחתית,‏ פוצח בלא קושי בשיר.‏ יש מהם שאף מפליאים לאלתר,‏ בחברם באופן ספונטאני נעימות חדשות,‏ בעלות אופי שונה.‏

היכן מתקיים המופע?‏ לא באולם־קונצרטים מפורסם כלשהו.‏ המסך של אפילת הלילה עולה וחושף לעינינו מיגוון רחב של יצורים קטנים בעלי־כנף.‏ ציפורי־שיר ססגוניות על ענפי־עצים,‏ על גדרות וחוטי־טלפון,‏ משלבות את קולותיהן באחת מן המקהלות המהנות ביותר בעולם.‏ סלסוליהן הגרוניים,‏ תווי־העיטור החינניים שלהן,‏ שריקותיהן וצלילי ה”‏חליל”‏ שלהן,‏ משמיעים ברכה עליזה ליום חדש.‏

אך,‏ אין אלה צלילים נעימים גרידא.‏ בזימרת הציפורים טמון הרבה יותר ממה שנשמע לאוזן.‏ מדוע ציפורים מזמרות?‏ היש לשירתן משמעות?‏ כיצד לומדות הציפורים את שיריהן?‏ המאמצות הן נעימות חדשות?‏

המסרים הנסתרים

הסרנאדות העליזות ביותר נשמעות בבקרים ובערבים.‏ על־פי־רוב שומעים את קולות הזכרים שבמקהלה.‏ המסר שלהם כפול.‏ לזכרים האחרים זוהי אזהרה חמורה שלא לעבור את הגבול הטריטוריאלי.‏ לנקבות זוהי הזמנה,‏ שמושיטים הרווקים הפנויים.‏ ציפורי־השיר מפתחות את שיריהן המקומיים,‏ בדומה לניבים השונים המאפיינים כל שפה.‏ הניב המיוחד של שיר החיזור ימשוך אליו נקבות מן האיזור שממנו בא הזמָר.‏ השירה הנמרצת והמסובכת ביותר נשמעת בתקופת החיזור וההזדווגות — מעין מופע שנועד להרשים את ”‏הגברות”‏.‏

באמצעות שירתו,‏ מודיע הזמר על מקום־הימצאו לידיד ולאויב כאחד.‏ לפיכך,‏ ציפורים ססגוניות,‏ וכאלה המעדיפות מרחבים פתוחים,‏ נמנעות בתבונה מלפצוח בשיר קולני העלול למשוך תשומת־לב לא־רצויה.‏ מאידך,‏ ציפורים בעלות צבעי־הסוואה,‏ וכאלה השוכנות ביערות סבוכים,‏ יכולות לשיר כאוות נפשן,‏ כמעט בלא להסתכן בכך שיבחינו בהן.‏

לעתים,‏ מה ששומעות אוזניך איננו השיר האמיתי של ידידינו בעלי־הכנף,‏ אלא קריאה קצרה ליצירת מגע בין זכרים,‏ או לאיסוף הלהקה.‏ זו עשויה להיות קריאת אזהרה מפני סכנה קרובה,‏ או כדי להזעיק את הלהקה להסתער על חתול או על אורח לא־קרוא אחר.‏ באמצעות קולותיהן,‏ מוסרות הציפורים גם על מצב־רוחן — אם הן כועסות,‏ מבוהלות,‏ או נרגשות — וכן על מעמדן בנוגע להזדווגות.‏

מוסיקאים מיומנים ומחוננים

היכולת הקולית של ציפורי־השיר אכן מדהימה.‏ יש המסוגלות לשיר שלושה או ארבעה צלילים בעת ובעונה אחת.‏ אחרות יכולות להפיק עד 80 צלילים בשנייה.‏ לאוזן האנושית נשמע הדבר כצליל ממושך אחד,‏ אך הציפורים יכולות להבדיל ביניהם בזכות שמיעתן החדה.‏

חוקרים תהו אם ציפורים ניחנו בשמיעה מוסיקלית.‏ היכולות ציפורים להבדיל בין יצירה לעוגב מאת באך,‏ לבין ”‏פולחן האביב”‏ מאת סטרווינסקי?‏ חוקרים אימנו ארבע יונים לנקר אחד משני קלידים,‏ כדי לזהות את המלחין המתאים ולקבל תשורת־מזון.‏ לא עבר זמן רב,‏ והיונים יכלו להאזין לכל קטע שהוא מתוך יצירה בת 20 דקות של באך,‏ ולבחור בקליד הנכון.‏ להוציא מקרים מעטים,‏ בחרו הן בקליד הנכון אפילו לשמע מוסיקה בסגנון דומה,‏ מאת מלחינים אחרים.‏

ציפורים טרופיות מסוימות מסוגלות לחבר ולבצע דואֵט.‏ נראה שיש זוגות העורכים חזרות ונסיונות,‏ עד הגיעם ליצירה מקורית המורכבת מקטעים שהם שרים לסירוגין,‏ במעין דו־שיח.‏ הם שרים בדייקנות כזאת,‏ שלאוזן הבלתי־מאומנת נשמע הדבר כשיר ארוך אחד שמזמרת ציפור יחידה.‏ כל אחד מבני־הזוג יכול לשיר כל חלק של השיר,‏ או את היצירה כולה כ”‏סולו”‏ בהעדר בן־זוגו.‏ יכולת מיוחדת במינה זו מסייעת,‏ ככל הנראה,‏ לציפורים ביערות הגשם הסבוכים לאתר ולזהות את בני־זוגן.‏

מלחינים וחקיינים

השאלה כיצד ציפורים לומדות וממציאות את שיריהן עדיין טעונה מחקר,‏ אך עובדה אחת ברורה:‏ שיטות הלימוד שלהן רבות ומגוונות.‏ להלן מיקצת מן המיגוון המצוי בעולם הציפורים.‏

שירתו של הפָּרוּש הזכר טבועה,‏ לפחות חלקית,‏ במוחו בעת שהוא בוקע מן הביצה.‏ אפילו אם הוא גדל לגמרי בנפרד מציפורים אחרות,‏ עדיין יהיו לשירתו — אף שהיא אינה תקנית — אותו מספר צלילים ואותו אורך כמו בשיר האופייני.‏ אך,‏ כדי לפתח את הנעימה כייאות,‏ יהיה עליו להאזין לשירתם של פרושים זכרים אחרים בטרם יהיה בוגר דייו לשיר,‏ ולשוב ולהאזין לה באביב הבא.‏ אזי,‏ בדומה לזמר מקצועי,‏ על אמן־ביצוע זה לשכלל את שירתו בעזרת תירגול חוזר ונישנה,‏ בנסותו שוב ושוב להתאים את קולו הצעיר לנעימה הטבועה במוחו.‏

היוּנקוֹ של אורֶגון ימציא את שיריו,‏ אם לא יתאפשר לו להאזין לשיר האופייני.‏ אך,‏ משהוא מאזין לזימרת היוּנקוֹ הרגילה,‏ יחדל הוא מהמצאותיו,‏ וישיר כשאר בני־מינו.‏ מאידך,‏ היונקו של אריזונה שואב את כושר־היצירה שלו משמיעת שירתו של יונקו בוגר.‏ אין הדבר גורם לו לחקות את מה ששמע,‏ אלא להמציא את שירתו הייחודית.‏

הראיה החותכת ביותר לכך שכמה מן השירים הם תורשתיים,‏ טמונה ב”‏תופעת הטפילות”‏ בדגירה של ציפורים.‏ הקוקייה,‏ למשל,‏ מטילה את ביציה בקיני עופות זרים,‏ ההופכים בעל־כורחם ל”‏הורים מאמצים”‏.‏ כיצד יודע גוזל הקוקייה,‏ כשהוא בוקע מביצתו,‏ שאין הוא בן־מינו של אביו המאמץ וכי אל לו לשיר כמותו?‏ שירת הקוקייה טבועה היטב במוחו עם צאתו לאוויר העולם.‏

ללא ספק,‏ במקרים רבים זימרת הציפורים היא תורשתית.‏ אפילו אם לעולם אין הציפור לומדת את השיר האופייני,‏ היא לא תחקה ולא תאמץ לעצמה את זימרתם של מי שאינם בני־מינה.‏ לדעת כמה חוקרים,‏ דגם של השיר האופייני מצוי במעורפל במוח הציפור,‏ והיא יכולה לבחון את מה שהיא שומעת ולחקות את הצליל הקרוב ביותר לדגם שבמוחה.‏

ובאיזה מוח ניחנו הן!‏ על־פי תגליתו המדהימה של המדען פרננדו נוטבּוהְם,‏ מוחות הציפורים הם רוחביים,‏ כלומר,‏ מאורגנים על־פי מוח שמאלי וימני,‏ כשלכל צד תפקידיו שלו.‏ הוא גם הצליח לבודד את אותו איזור במוח הציפור,‏ האחראי ללמידת השירים.‏ בקנרי־הזכר המתבגר,‏ קטע זה של המוח גדל ומצטמק בהתאם לצורך שלו ללמוד צלילים חדשים לקראת עונת ההזדווגות הבאה.‏ הקנרי מנסה לשיר כבר בשחר חייו,‏ אך אפילו אמן־זמר זה אינו מגיע ל”‏מקצועיות”‏ בטרם ימלאו לו שמונה או תשעה חודשים.‏

ציפורי־שיר אחרות מתמחות ביצירת וריאציות לנעימה זו או אחרת,‏ כשהן שואלות שיר קיים ומוסיפות לו צלילים,‏ או משנות את סדר צליליו או פרקיו.‏ הציפורים החקייניות היוו זה מכבר נושא לפליאה,‏ בייחוד אלה המנצלות את כישוריהן כדי ”‏לדבר”‏ או לחקות קולות אנושיים.‏ הזמרים החקיינים של ממלכת הציפורים כוללים את ציפור־הנבל האוסטרלית,‏ את קָנית החורף והזרזיר המצוי של אירופה,‏ את הסלעית צהובת־החזה והחקיינית של אמריקה הצפונית.‏ לחקיינית יש עשרות שירים ברפרטוּאר שלה,‏ שאף כוללים חיקוי של צפרדע או של צרצר.‏ אכן,‏ מקסים להאזין לשירת החקיינית,‏ הכוללת תערובת נעימות עליזות של קטעי יצירות קלאסיות של ממלכת הציפורים.‏

כשבעלי־כנף אלה פוצחים בנעימותיהם היפהפיות,‏ אין לך רק לשמוע אותן,‏ אלא גם להאזין להן תוך הערכה.‏ הקונצרט של יום המחר יתחיל השכם עם שחר.‏ האם תהנה ממנו?‏

‏[‏תיבה בעמוד 28]‏

צליל מוכר

מדען בריטי הבחין בצליל מוכר באחד משירי הקיכלי הרונֵן.‏ הוא הקליט את השיר וניתח אותו אלקטרונית.‏ לתדהמתו,‏ דמה הוא להפליא לצליל האלקטרוני המיוחד שמשמיע מכשיר הטלפון,‏ המופץ על־ידי חברת־הטלפון הבריטית ”‏טלקום”‏.‏ ככל הנראה,‏ ציפורי־שיר אלה האזינו לצליל,‏ קלטו אותו והוסיפו אותו לרפרטוּאר שלהן.‏ סביר להניח,‏ שהקיכלים הרוננים גרמו לכמה וכמה בריטים לחוש אל מכשיר הטלפון שלהם.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 27]‏

ארמסטרונג רוברטס/‏Camerique

ארמסטרונג רוברטס/‏ט.‏ אוּלריצ׳‏