מנקודת המבט המקראית
איזה סוג של גירושין שונא יהוה?
”הבעיות שנתלוו לגירושי היו רבות”, כתבה אשה משיחית שבעלה בגד בה. ”תקופת ההסתגלות אינה קלה כלל ועיקר. היה עלי להסתגל לא רק מבחינה נפשית, אלא גם מבחינה כלכלית ורוחנית. תהיתי אם יהוה יברך את החלטתי, בידיעה שהמקרא מציין שהוא שונא גירושין. הבעיה הציקה לי מאוד”.
כאשר הנישואין באים אל קצם, לא נעלמים הקשיים. סדרה חדשה של בעיות קמה ועולה לפתע. רגשות — כגון דיכאון, בדידות ורגשות אשם — צצים פתאום. בעית ההתמודדות עם המאבקים להשגת משמורת על הילדים. ילד או ילדה הזועקים ומבקשים את אמם או אביהם. לחצים עקב קשיים כלכליים. הניסיון להתמודד עם התשוקה ליחסים אינטימיים שרק הנישואין מאפשרים.
כמו־כן, יש לקחת בחשבון את השקפתו של אלהים בנדון. המקרא אומר שאלהים ”שנא שַׁלַּח [גירושין]” (מלאכי ב׳:16). האם משמע הדבר שאלהים שונא כל סוג של גירושין? לפיכך, האם על המשיחי לחוש רגשי אשמה כאשר הוא מבקש להתגרש מבן־זוגו שבגד בו? לקבלת תשובות, הבה נבחן את הנסיבות בימי מלאכי, שגרמו ליהוה לומר שהוא שונא גירושין.
”ולא תבגודו”
מלאכי ניבא לאחר 443 לפה״ס, קרוב למאה שנה אחרי שיבת הגולים מבבל. באותה עת, מצב גרוע מאוד התפתח ביהודה, במיוחד בקרב הכוהנים (מלאכי ב׳:7–9). מעשי שקר, ניאוף, מרמה ודיכוי היו נפוצים בקרב בני־ישראל ככלל (מלאכי ג׳:5). נסיבות אלה עוררו ספקנות כה רבה, עד כי אחדים הסיקו: ”שווא עבוד אלהים” (מלאכי ג׳:14).
הניוון הדתי והמוסרי בימי מלאכי השתקף גם בהידרדרות יחס הכבוד כלפי מוסד הנישואין. רבים מהגברים בעם־ישראל התגרשו מנשות נעוריהם, יתכן במטרה לשאת נשים עובדות־אלילים צעירות יותר. מזבח אלהים כוסה בדמעותיהן של הנשים הדחויות, שבאו אל בית־המקדש לבכות ולהיאנק בפני אלהים (מלאכי ב׳:13–15).
מה חש יהוה בנוגע לגירושין אלה? באמצעות מלאכי, הזהיר: ”’ונשמרתם ברוחכם, ובאשת נעוריך אל יבגוד. כי שנא שלח’, אמר יהוה אלוהי ישראל... ’ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו’” (מלאכי ב׳:15, 16). לפי המילון החדש מאת אבן־שושן משמעות הפועל ”בגד” היא ”מעל באמון, לא היה נאמן”. בתהלים נ״ט:6 ניתן למצוא את הפועל ”בוגד” בצורתו הבינונית.
לאור רקע זה, אנו יכולים להבין טוב יותר את הכתוב במלאכי ב׳:16: ”כי שנא שלח”. יהוה שונא את סוג הגירושין שמטרתם נטישת בן־הזוג מתוך קלות־דעת על־מנת להינשא לאחר. לדוגמה, גבר הנואף ולאחר מכן מתגרש מבת־זוגו החפה מפשע בניגוד לרצונה או הלוחץ עליה להתגרש ממנו כדי שיוכל לשאת אחרת, נוהג בבוגדנות כלפי אשתו. בעיני אלהים זהו חטא מתועב להתייחס אל בן־זוג חף מפשע במרמה ובחוסר נאמנות. גבר הגוזל מאשה את שנותיה היפות ביותר ואזי נוטש אותה לאנחות, יתכן שלמען אשה צעירה יותר, הינו בוגד מוחלט.a
אולם, מה באשר לאדם חף מפשע הבוחר להתגרש מבן־זוגו שנאף? האם אלהים שונא גם סוג זה של גירושין?
דוגמתו האישית של אלהים
היש ביכולתו של אלהים לדעת באמת ובתמים מהי ההרגשה לעמוד בפני ההחלטה אם להתגרש מבן־זוג נואף אם לאו? מבחינה סמלית, ראה עצמו אלהים כנשוי לעם־ישראל הקדום באמצעות ברית התורה שכרת עימו (ישעיהו נ״ד:1, 5, 6; ס״ב:1–6; ירמיהו ל״א:31, 32). כבעל, היה יהוה נאמן תמיד ומעולם לא הפנה את אהבתו כלפי עם אחר (תהלים קמ״ז:19, 20; עמוס ג׳:1, 2). אך, מה באשר לעם־ישראל? כאיזה סוג של ”אשה” נתגלה?
ככלל, הוכיח עם־ישראל שוב ושוב חוסר נאמנות לברית התורה, עד שלבסוף הגיע למצב המתואר בתפילה המופיעה בדניאל ט׳:5, 6: ”חטאנו ועווינו והרשענו ומרדנו וסור ממצוותך וממשפטיך. ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דיברו בשמך אל מלכינו, שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ”. בעיני יהוה, דינו של חוסר נאמנות מעין זה היה כדין אשה נואפת (ירמיהו ג׳:1).
כעבור מאות שנים של גילוי סבלנות ואורך־רוח, מה עשה יהוה? הוא נקט צעד משפטי חמור. ראשית, הוא גירש את השבטים הצפוניים מארצם ולאחר מכן הגלה את השבטים הדרומיים. בעשותו כן, יהוה למעשה התגרש מהעם (ירמיהו ג׳:8; דניאל ט׳:11, 12). לכן, לאור דוגמתו האישית, כיצד יכול היה יהוה לשנוא מצב שבו אחד מבני־הזוג החף מפשע, בוחר להתגרש מבן־זוגו שגילה חוסר נאמנות לנדר הנישואין?
נישואין הינם מוסד מקודש בעיני אלהים, ואל למצטרפים אליו להקל ראש בנדר שהם נודרים (עברים י״ג:4). אך, אם אחד מבני־הזוג אינו מגלה נאמנות לנדר הנישואין על־ידי בגידה, אלהים מעניק לבן־הזוג החף מפשע את הזכות להחליט אם לסלוח או לדרוש גירושין (מתי י״ט:9). זוהי החלטה קשה, המוטלת על שכמו של בן־הזוג הנאמן בלבד. אם בן־הזוג החף מפשע החליט לסיים את הנישואין, אל לו או לה לחוש רגשי אשמה על כך שביקש להתגרש. זכור, יהוה אינו שונא את כל סוגי הגירושין, אלא אך ורק את אלה שבאופן לא מקראי כרוכה בהם נטישת בן־זוג אחד כדי לשאת אחר על פניו.b
[הערות שוליים]
a לאורך כל המקרא, יהוה אלהים מביע את תיעובו מגישות ומדפוסי התנהגות הגובלים בחטא (דברים ט״ז:22; משלי ו׳:16–19; ח׳:13; ישעיהו א׳:14; ס״א:8). לאור האמור לעיל איפוא, גם הגירושין המתוארים במלאכי ב׳:16 נחשבים לחטא בעיני אלהים.
b גירושין מבן־זוג נואף הינם החלטה אישית. לדיון בגורמים השונים שעל בן־הזוג החף מפשע לשקול בטרם יבקש גירושין על בסיס מקראי, ראה חוברות המצפה מיולי 1988 (בעברית), עמודים 4–6; ומ־15 באוגוסט 1993 (בלועזית), עמוד 5.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]
Historic Costume in Pictures/Dover Publications, Inc., New York