נימוסים — האם ’‏המוסר החדש’‏ פוסל אותם?‏

‏’‏הוי האומרים לרע טוב,‏ שמים חושך לאור שמים מר למתוק’‏ (‏ישעיהו ה׳:‏20‏)‏.‏

המאה ה־20 היתה עדה לשינויים מרחיקי־לכת בנימוסים ובערכי־מוסר.‏ בעשרות השנים שלאחר שתי מלחמות־העולם,‏ החלו בהדרגה להתייחס לכללי־ההתנהגות מן העבר כאל מיושנים.‏ תנאים משתנים,‏ תיאוריות חדשות בשטחי ההתנהגות האנושית והמדע,‏ שיכנעו רבים כי הערכים מן העבר כבר אינם תקפים.‏ נימוסים,‏ שנהגו לייחס להם ערך רב,‏ הוסרו כמטען עודף.‏ קווים מנחים מתוך המקרא שבעבר זכו לכבוד,‏ נדחו כדבר שאבד עליו כלח.‏ החברה ’‏החופשית והמשוחררת’‏ שמורכבת מאנשים מתקדמים ביותר בני המאה ה־20 ראתה בהם מגבילים מדי.‏

השנה שבה חלה נקודת־מפנה זו בתולדות האנושות היתה 1914.‏ כתבי ההיסטוריונים בנוגע לשנה זו ולמלחמת־העולם הראשונה גדושים בהערותיהם המכריזות על 1914 כעל שנת מהפך,‏ המציינת תקופה חדשה בתולדות האנושות.‏ ב’‏שנות ה־20 הפורחות’‏ שבאו בעקבות המלחמה,‏ ניסו האנשים לפצות את עצמם על ההנאה שהחמיצו במהלך שנות המלחמה.‏ ערכים מן העבר והגבלות המוסר שהיו לטורח,‏ סולקו כדי לפנות דרך לרדיפת תענוגות.‏ באופן לא־רשמי נקבע ’‏מוסר חדש’‏ של רדיפה אחר מעשי הבשר — גישה שעיקרה ’‏הכל מותר’‏.‏ באורח בלתי נמנע,‏ הביא קובץ הערכים החדש לשינוי בנימוסים.‏

ההיסטוריון פרדריק לואיס אלן העיר בנוגע לכך:‏ ”‏תוצאה נוספת של המהפך היתה שלא זו בלבד שהנימוסים השתנו,‏ אלא — למשך מספר שנים — הפכו הם למידות רעות.‏.‏.‏ במהלך עשור זה,‏ המארחות.‏.‏.‏ גילו שאורחיהן לא טרחו לשוחח עימן בהגיעם או בלכתם;‏ ’‏התגנבות’‏ למסיבות ריקודים ללא הזמנה מוקדמת הפכה לנוהג מקובל,‏ האנשים איחרו לסעודות מאחר שהיה זה ’‏אופנתי לאחר’‏,‏ השאירו מאחריהם סיגריות בוערות,‏ פיזרו אפר סיגריות על השטיחים,‏ מבלי להתנצל.‏ האיסורים הישנים הוסרו ולא הוצבו חדשים,‏ ובינתיים היו האנשים משולחי כל רסן.‏ יתכן שיום אחד,‏ עשר השנים שבעקבות המלחמה תהיינה ידועות כעשור של היעדר הנימוסים.‏.‏.‏ מאחר שהעשור אופיין בחוסר נימוס,‏ היה הוא גם אומלל.‏ עם היעלמות הסדר הישן,‏ נעלמו גם הערכים אשר העשירו את החיים והעניקו להם משמעות,‏ וערכים חלופיים לא נמצאו בנקל”‏.‏

ערכים חלופיים,‏ שיעשירו את החיים ויעניקו להם משמעות,‏ לא נמצאו עוד.‏ לא הרגישו כלל בחסרונם.‏ סגנון־החיים המלהיב של ’‏הכל מותר’‏ ששרר ב’‏שנות ה־20 הפורחות’‏ שיחרר את האנשים מהגבלות המוסר,‏ דבר שנשא חן בעיניהם.‏ הם לא השליכו את המוסר מעליהם;‏ הם פשוט תיקנו אותו,‏ התירו מעט את הרסן.‏ עם הזמן הם כינו אותו ’‏המוסר החדש’‏.‏ לפיו,‏ איש הישר בעיניו יעשה.‏ הפרט נמצא בעדיפות הראשונה.‏ עושה ככל העולה על לבו.‏ בוחר את הדרך שבה הוא הולך.‏

כך הוא סבור לפחות.‏ למעשה,‏ לפני שלושת אלפים שנה,‏ אמר המלך החכם שלמה:‏ ”‏אין כל חדש תחת השמש”‏ (‏קהלת א׳:‏9‏)‏.‏ אפילו קודם לכן,‏ במהלך תקופת השופטים,‏ נהנו בני־ישראל מחופש ניכר,‏ אם לציית לתורת אלהים ואם לאו:‏ ”‏בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה”‏ (‏שופטים כ״א:‏25‏)‏.‏ אך,‏ הרוב גילה חוסר נכונות להישמע לתורה.‏ מאחר שכך זרעו,‏ קצרו בני־ישראל מאות שנים של אסונות לאומיים.‏ בדומה לכך,‏ האומות כיום קוצרות מאות שנים של כאב וסבל — והגרוע מכל עתיד להתרחש.‏

ישנו מונח נוסף המזהה ביתר דיוק את ה’‏מוסר החדש’‏,‏ והוא ”‏רלטיביות”‏ או ”‏יחסיות”‏.‏ מילון אוניברסיטאי (‏מהדורה תשיעית)‏ מאת וובסטר מגדיר אותו כך:‏ ”‏ההשקפה שהאמיתוֹת שבעקרונות־המוסר מותנות באנשים ובקבוצות המאמינים בהן”‏.‏ בדומה לכך,‏ המילון החדש מאת אבן שושן מגדיר ”‏יחסיות”‏ כ”‏המגמה הרואה את ההכרה כמותנית;‏ ההשקפה כי המושגים השונים,‏ מושגֵי טוב ורע וכו’‏ הם יחסיים ובלתי מוחלטים”‏.‏ בקצרה,‏ הדוגלים ביחסיות טוענים שמה שטוב עבורם גם מוסרי עבורם.‏ מחבר אחד הרחיב את הדיבור בנוגע ליחסיות באומרו:‏ ”‏יחסיות,‏ שארבה זה מכבר מתחת לפני השטח,‏ צפה ועלתה כפילוסופיה המקובלת של ’‏דור האני’‏ של שנות ה־70;‏ היא עדיין שולטת בכיפה אצל ה’‏יאפים’‏ של שנות ה־80 [‏מקצוענים צעירים מבטיחים]‏.‏ יתכן שאנו עדיין משלמים מס־שפתיים לערכים המסורתיים,‏ אך בפועל,‏ הדבר הנכון הוא מה שטוב עבורי”‏.‏

והדבר כולל גם את הנימוסים — ’‏אם הם מתאימים לי,‏ אפעל לפיהם;‏ אם לאו,‏ לא אפעל לפיהם.‏ הם לא יהיו מתאימים עבורי,‏ אפילו אם עבורך הם נימוסיים יותר.‏ הם יהרסו את הייחודיות היסודית שלי,‏ יגרמו לי להיראות חלש,‏ יהפכו אותי לרכרוכי’‏.‏ ככל הנראה,‏ עבור אנשים אלה אין הדבר מתייחס רק למעשים של גסות־רוח,‏ אלא גם למילים יומיומיות קלות ועדינות כגון ’‏בבקשה,‏ סליחה,‏ אני מצטער,‏ תודה,‏ הרשי לי לפתוח עבורך את הדלת,‏ שבי במקומי,‏ הרשי לי לשאת את החבילה עבורך’‏.‏ ביטויים אלה ואחרים הינם כשימון עדין ההופך את יחסי האנוש לנעימים יותר ומיישר את ההדורים.‏ הדוגל ברעיון של ’‏קודם־אני’‏ ימחה נגד ’‏התנהגות מנומסת כלפי אחרים’‏,‏ כיון ש’‏היא תפגע לרעה במאמציי לשקף את התדמית שאני ’‏מספר אחד’‏”‏.‏

הסוציולוג ג׳יימס ק.‏ וילסון מייחס את החיכוך ואת מעשי הפשע הגוברים והולכים,‏ להתמוטטות של מה שכיום ”‏מכונה בבוז ’‏הערכים של המעמד־הבינוני’‏”‏,‏ והדיווח ממשיך ואומר:‏ ”‏מותם של ערכים אלה — והגידול ביחסיות המוסר — נראה שהם קשורים לשיעור הגבוה יותר של הפשע”‏.‏ הדבר קשור ללא ספק בנטייה בת־זמננו לדחות כל הגבלה של חופש הביטוי האישי,‏ ואין זה חשוב עד כמה הוא פוגע או גס”‏.‏ זאת בתואם עם דבריו של סוציולוג נוסף,‏ ג׳ריד טיילור,‏ שאמר:‏ ”‏החברה שלנו התמידה לעבור משליטה עצמית לביטוי עצמי,‏ ואנשים רבים דחו את הערכים המיושנים בתואנה שהם מדכאים”‏.‏

יישום היחסיות,‏ הופך אותך לשופט של התנהגותך האישית,‏ תוך התעלמות משיפוטו של כל אחד אחר,‏ כולל אלהים.‏ אתה לבד מחליט מה טוב ומה רע עבורך,‏ כשם שעשה הזוג האנושי הראשון בגן־עדן כשדחו את צו אלהים,‏ והחליטו לעצמם מה טוב ומה רע.‏ הנחש פיתה את חוה לחשוב,‏ שאם תמרה את פי אלהים ותאכל מן הפרי האסור יתרחשו הדברים כפי שאמר לה:‏ ”‏ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע”‏.‏ כך אכלה חוה מפרי זה ואף נתנה לאדם,‏ שגם הוא אכל ממנו (‏בראשית ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ החלטתם של אדם וחוה לאכול היתה הרת־אסון עבורם והמיטה שואה על צאצאיהם.‏

לאחר סקירה ארוכה של השחיתות המצויה בקרב פוליטיקאים,‏ אנשי־עסקים,‏ ספורטאים,‏ מדענים,‏ חתני פרס־נובל ואנשי־כמורה,‏ העיר אחד הנואמים בפני תלמידי בית־הספר לעסקים הרווארד:‏ ”‏אני מאמין שאנו חווים בארצנו [‏ארה״ב]‏ כיום,‏ את שהייתי מכנה ’‏משבר זהות’‏,‏ אובדן מה שהיה מקובל להחשיבו בתרבות המערבית כמעצורים פנימיים,‏ מעלות פנימיות,‏ שמנעו מאיתנו להיכנע לדחפינו האפלים”‏.‏ הוא דיבר על ”‏מילים הנשמעות זרות קמעה בסביבה זו,‏ מילים כגון גבורה,‏ כבוד,‏ חובה,‏ אחריות,‏ חמלה,‏ נימוס — מילים שכמעט כבר אינן בשימוש”‏.‏

במעונות הסטודנטים שבאוניברסיטאות בשנות ה־60,‏ היו מספר נושאים שהיכו גלים.‏ רבים טענו ש’‏אין אלהים,‏ אלהים מת,‏ אין כלום,‏ לא קיימים ערכים נשגבים,‏ החיים חסרי כל משמעות,‏ תוכל להתגבר על ריקנות החיים רק באמצעות עצמיות אמיצה’‏.‏ ’‏ילדי־הפרחים’‏ חרתו זאת על דגלם,‏ ויצאו להתגבר על ריקנות החיים באמצעות ’‏הסנפת קוקאין,‏ עישון מריחואנה,‏ מתירנות מינית,‏ וחיפוש אחר שלוות־הנפש’‏,‏ שמעולם לא מצאו.‏

אזי קמו תנועות־המחאה של שנות ה־60.‏ בהיותן יותר משגעון־חולף גרידא,‏ אימץ אותם ללבו הזרם־המרכזי של התרבות האמריקנית והובילם לדור האנוכיי של שנות ה־70.‏ כך נכנסנו לעשור שהמבקר החברתי,‏ טום וולף,‏ כינה ”‏עשור האני”‏.‏ הלז התפתח לשנות ה־80,‏ העשור שאחדים מכנים בציניות ”‏תור־הזהב של החמדנות”‏.‏

מה הקשר בין כל הדברים האלה לנימוסים?‏ מדובר במתן עדיפות ראשונה לעצמך,‏ בעשותך כן אינך יכול לוותר לאחרים בנקל,‏ אינך יכול לתת זכות־קדימה לאחרים,‏ אינך יכול לגלות נימוס כלפי הזולת.‏ בתיתך עדיפות ראשונה לעצמך,‏ אתה עלול למעשה לעסוק בסוג מסוים של פולחן־עצמי,‏ ’‏פולחן האני’‏.‏ כיצד מתאר המקרא אדם הנוהג כן?‏ כ”‏בעל תאוות,‏ שאינו אלא עובד אלילים”‏ המגלה ”‏את החמדנות שאינה אלא עבודת אלילים”‏ (‏אפסים ה׳:‏5;‏ קולוסים ג׳:‏5‏)‏.‏ את מי משרתים אנשים אלה בפועל?‏ ”‏הכרס היא אלוהיהם”‏ (‏פיליפים ג׳:‏19‏)‏.‏ סגנון־החיים החלופי המעוות,‏ אשר רבים אימצו לעצמם כמתאים עבורם מבחינה מוסרית,‏ והתוצאות הרות־האסון של סגנון־חיים זה שמוות נישא בכנפיהן,‏ רק מוכיחים את אמיתותם של דברי ירמיהו י׳:‏23‏:‏ ”‏ידעתי יהוה,‏ כי לא לאדם דרכו,‏ לא לאיש הולך והכין את צעדו”‏.‏

המקרא חזה מראש את כל הדברים הללו וניבא שהם יתרחשו כאות אזהרה של ”‏אחרית הימים”‏,‏ כפי שכתוב בטימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏:‏ ”‏וזאת דע לך:‏ באחרית הימים יבואו זמנים קשים,‏ כי יהיו האנשים אוהבי עצמם,‏ אוהבי כסף,‏ גאוותנים,‏ שחצנים,‏ מגדפים,‏ ממרים את פי הוריהם,‏ כפויי טובה,‏ חסרי קדושה,‏ קשוחי לב,‏ בלתי מתרצים,‏ מלשינים,‏ הוללים,‏ אכזרים,‏ שונאי טוב,‏ בוגדים,‏ פוחזים,‏ יהירים,‏ אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלהים,‏ לכאורה בעלי יראת שמים,‏ אך כופרים בתוקפה.‏ התרחק מאלה”‏.‏

התרחקנו מאוד ממה שנבראנו להיות — בצלמו ובדמותו של אלהים.‏ עדיין טבועות בנו התכונות האפשריות של אהבה,‏ חוכמה,‏ צדק וכוח,‏ אם כי הן נעשו בלתי מאוזנות ומעוותות.‏ הצעד הראשון בדרך חזרה מתגלה במשפט האחרון של הכתוב המקראי המצוטט לעיל:‏ ”‏התרחק מאלה”‏.‏ בקש לך סביבה חדשה,‏ סביבה אשר תשנה אף את רגשותיך הפנימיים.‏ דברי החוכמה,‏ אשר נכתבו לפני שנים ב־The Ladies’ Home Journal (‏כתב־העת לגברת הבית)‏ מאת דורותי תומפסון,‏ מדריכים אותנו לקראת זה.‏ הציטוט שלה פותח בהצהרה,‏ שכדי להתגבר על עבריינות־הנוער,‏ יש לחנך את רגשות הנער יותר מאשר את שכלו.‏

‏”‏מעשיו וגישותיו כילד קובעים במידה רבה את מעשיו ואת גישותיו כמבוגר.‏ אך הללו אינם מתעוררים במוחו אלא ברגשותיו.‏ הוא משקף את הדברים שעודדו ושחינכו אותו לאהוב,‏ להעריץ,‏ לעבוד,‏ להוקיר,‏ ולהקריב למענם.‏.‏.‏ בכל אלה ממלאים הנימוסים תפקיד חשוב,‏ משום שנימוסים הם למעשה ביטוי של התחשבות באחרים.‏.‏.‏ רגשות פנימיים משתקפים בהתנהגות כלפי חוץ,‏ אך ההתנהגות כלפי חוץ תורמת גם לטיפוח רגשות פנימיים.‏ כאשר מתנהגים בהתחשבות,‏ קשה לחוש תוקפנות.‏ תחילה הנימוסים יכולים להיות שטחיים בלבד,‏ אך רק לעתים רחוקות הם נשארים במצב זה”‏.‏

היא אף העירה,‏ כי מלבד מקרים חריגים ונדירים,‏ טוב־לב ורוע ”‏אינם מותנים במוח אלא ברגשות”‏ וכי ”‏פושעים הופכים לכאלה לא בגלל הסתיידות עורקים אלא בגלל התקשות לבם”‏.‏ היא מדגישה שרגש מכתיב את מעשינו לעתים קרובות יותר מאשר השכל,‏ ושהדרך שבה אנו מחונכים ופועלים,‏ גם אם בתחילה היא נכפית עלינו,‏ משפיעה על רגשותינו הפנימיים ועורכת שינויים בלבנו.‏

ברם,‏ בהשראה אלוהית המקרא מעניק נוסחה יוצאת מן הכלל לשינוי האדם שבלב.‏

ראשית,‏ באפסים ד׳:‏22–24 נאמר:‏ ”‏עליכם לפשוט את האדם הישן אשר התנהגותכם הראשונה כרוכה עימו והוא נשחת בתאוות מתעות ולהתחדש התחדשות רוחנית בשכלכם,‏ וללבוש את האדם החדש הנברא כדמות אלהים בצדקה וקדושה של אמת”‏.‏

שנית,‏ קולוסים ג׳:‏9,‏ 10,‏ 12–14‏:‏ ”‏אל תשקרו איש לרעהו,‏ שכן פשטתם את האדם הישן עם מעשיו ולבשתם את האדם החדש [‏האישיות החדשה,‏ ע״ח‏]‏,‏ ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו.‏ .‏.‏.‏ לכן אתם,‏ כבחירי אלהים קדושים ואהובים,‏ ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב,‏ נמיכות־רוח וענווה וארך־אפיים.‏ נהגו בסבלנות איש עם רעהו,‏ וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו.‏ כשם שהאדון סלח לכם,‏ כן סילחו גם אתם.‏ מעל לכל אלה תשרור האהבה,‏ שהיא קשר השלימות”‏.‏

ההיסטוריון וויל דורנט אמר:‏ ”‏השאלה המהותית ביותר של תקופתנו אינה השיתופיות לעומת היוזמה הפרטית,‏ אירופה לעומת אמריקה,‏ או אף המזרח לעומת המערב;‏ השאלה היא האם יכול האדם להתקיים בלעדי אלהים”‏.‏

כדי לחיות חיים מוצלחים,‏ עלינו לשעות לעצתו.‏ ”‏בני,‏ תורתי אל תשכח ומצוותי יצור לבך,‏ כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך.‏ חסד ואמת אל יעזבוך.‏ קושרם על גרגרותיך,‏ כותבם על לוח לבך ומצא חן ושכל־טוב בעיני אלהים ואדם.‏ בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תישען.‏ בכל דרכיך דעהו והוא יְיַשר אורחותיך”‏ (‏משלי ג׳:‏1–6‏)‏.‏

ככלות הכל,‏ הנימוסים האדיבים והמתחשבים,‏ שלמדו האנשים אשר חיו במהלך מאות השנים,‏ אינם מטען עודף.‏ וכן,‏ כלל לא אבד כלח על הקווים המנחים שמתוך המקרא,‏ אלא הם יהיו לישועתה הנצחית של האנושות.‏ ללא יהוה,‏ אין היא יכולה להמשיך ולהתקיים,‏ מאחר ש’‏עִם יהוה מקור חיים’‏ (‏תהלים ל״ו:‏10‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 21]‏

הדרך שבה אנו פועלים,‏ גם אם בתחילה היא נכפית עלינו,‏ משפיעה על רגשותינו הפנימיים ועורכת שינויים בלבנו

‏[‏תיבה בעמוד 24]‏

נימוסי־שולחן ללא דופי שמן הראוי שהאנשים יחקו

צַיְצָנִיוֹת הארזים יפות,‏ מנומסות,‏ חברותיות מאוד,‏ סועדות בצוותא בשיח עמוס גרגרי־פרי בשלים.‏ מסודרות בשורה לאורך הענף,‏ הן ניזונות מן הפרי,‏ מבלי לגלות אף שמץ של אנוכיות.‏ ממקור אחד למשנהו,‏ הן מעבירות את גרגר־הפרי מאחת לרעותה בכיוון אחד ובחזרה,‏ עד שאחת הציפורים מואילה בטובה לאוכלו.‏ לעולם הן לא שוכחות את ’‏ילדיהן’‏,‏ בהביאן מזון ללא ליאות,‏ גרגר אחר גרגר,‏ עד אשר כל הפיות הפעורים מתמלאים.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

H. Armstrong Roberts

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

יש האומרים:‏ ’‏השלך את המקרא ואת ערכי־המוסר’‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

‏”‏אלהים מת”‏.‏

‏”‏אין משמעות לחיים!‏”‏

‏”‏עשן מריחואנה,‏ הסנף קוקאין”‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]‏

מימין:‏ Grandville; משמאל:‏ Life