מהי אמנות?
מאת כתב עורו! בספרד
מהו המראה היפה ביותר שראית מעודך? שקיעה טרופית, כיפות הרים מושלגות, תפרחת שופעת במדבר, צבעי יער מרהיבים בעונת הסתיו?
רובנו נוצרים בלבנו רגעים מיוחדים, שבהם הוקסמנו מיפעת העולם. לו היה ניתן, רבים מאיתנו היו מבלים את חופשתם בסביבה גן־עדנית. מראות בלתי נשכחים אנו מנסים להנציח בעזרת מצלמה.
בפעם הבאה שתתבונן בהדר זה שטרם הושחת, אולי תשאל את עצמך מספר שאלות. האם לא היית חש שחסר דבר־מה, אם כל ציור בגלריה לאמנות היה מסומן במלה ”אלמוני”? אם היית מתרשם עמוקות מאיכותם ומיופיים של ציורים בתערוכה כלשהי, האם לא היית מסתקרן לדעת מי האמן? אם כן, האם מן הראוי שנסתפק בהתבוננות בפלאי העולם היפהפיים, ונתעלם מהאמן שיצר אותם?
אמת, יש הטוענים כי אין אמנות בטבע — וכי אמנות דורשת מיומנות יצירתית ופרשנות אנושית. אלא שייתכן שהגדרה זו לאמנות צרה מדי. מה היא בדיוק אמנות?
הגדרה
ככל הנראה, לא ניתן להגדיר אמנות בדרך שתניח את דעת הכל. אך הסבר טוב למדי, המופיע במילון האוניברסיטאי החדש (מהדורה תשיעית) מאת וובסטר, מגדיר את המלה אמנות ”ניצול מודע של מיומנות ודמיון יצירתי, במיוחד ביצירת עצמים אסתטיים”. על־סמך זאת, נוכל לומר שאמן זקוק הן למיומנות והן לדמיון יצירתי. תוך כדי מיזוג שני כשרונות אלה, בכוחו ליצור דבר שייראה בעיני אחרים נחמד ושובה עין.
האם מיומנות ודמיון באים לידי ביטוי ביצירות האדם בלבד? או שמא ניתן למוצאם גם בעולם הטבע שסביבנו?
בדרכים שונות, עצי הסקוויה התמירים של קליפורניה, שוניות האלמוגים הנרחבות באוקיינוס השקט, המפלים האדירים ביערות־הגשם הטרופיים והעדרים המרשימים בערבות אפריקה יקרים לאנושות מה’מונה ליזה’. מסיבה זו, UNESCO (ארגון האו״ם לחינוך, למדע ולתרבות) כינה את הגן הלאומי של עצי־הסקוויה, ארה״ב, את מפלי אִיגְוַסוּ, ארגנטינה/ברזיל, את מחסום השוניות הגדול, אוסטרליה, ואת הגן הלאומי סֶרֶנגֶטי, טנזניה, חלק מ”מורשת העולם”.
אוצרות טבע אלו ניצבים בשורה אחת עם אנדרטות מעשה ידי אדם. מדוע? המטרה היא לשַמר כל דבר בעל ”ערך אוניברסלי יוצא מגדר הרגיל”. UNESCO טוען שבין שמדובר ביופיו של הטאג’ מהאל (הודו) או בין שמדובר ביופיו של הגרנד קניון (ארה״ב), חובה להגן עליהם עבור הדורות הבאים.
אך אינך חייב לנסוע לפארק־לאומי כלשהו כדי להבחין במיומנות יצירתית. דוגמה קלאסית לכך היא גופך. פַּסלי יוון העתיקה ראו בגוף האדם את תמצית ההצטיינות האמנותית, והשתדלו לפסלו באופן מושלם ככל האפשר. בעזרת הידע שצברנו על תפקוד הגוף, נוכל להעריך במידה רבה אף יותר את המיומנות המושלמת שנדרשה לבריאתו ולעיצובו.
מה באשר לדמיון יצירתי? הבט בעיטורים היפהפיים שעל זנבו הרוטט של הטווס, בפריחתה העדינה של שושנה או בריקוד הבלט המהיר של קוליברי נוצץ. ללא ספק, יצירות אלו היו בבחינת אמנות, עוד בטרם הונצחו על־גבי בד הציור או באמצעות מצלמה. כתב נשיונל ג׳אוגרפיק, שהסתקרן מהזירים הסגולים של שושן הטאקא, שאל מדען צעיר מהו ייעודם. המדען השיב בפשטות: ”הם חושפים את דמיונו של אלוהים”.
לא זו בלבד שמיומנות ודמיון יצירתי שופעים בעולם הטבע, הם גם היוו מקור השראה תמידי לאמנים. אוגיסט רודֶן, הפסל הצרפתי הנודע, אמר: ”האמן הוא איש־סודו של הטבע. פרחים משוחחים עימו אגב התכופפותם העדינה של גבעוליהם והניואנסות ההרמוניות בגווני עלי־הכותרת”.
אמנים אחדים הודו במגבלותיהם, שעה שניסו לחקות את יפי הטבע. ”מלאכתו האמיתית של האמן אינה אלא שמץ מהשלימות האלוהית”, הודה מיכּלאנג׳לו, הנחשב לאחד מגדולי האמנים בכל הזמנים.
מדענים ואמנים כאחד נפעמים מיופיו של עולם הטבע. פול דייוויס, פרופסור לפיסיקה מתמטית, מסביר בספרו The Mind of God (חוכמת האל), כי ”אפילו לאתיאיסטים מושבעים יש לעתים קרובות תחושה של הערצה לטבע, של קסם וכבוד כלפי עומקו, יופיו ותחכומו של הטבע — תחושה הדומה ליראת כבוד דתית”. מה נוכל ללמוד מכך?
האמן שמאחורי הכישרון האמנותי
סטודנט לאמנות לומד על אמן כדי להבין ולהעריך את יצירותיו. הוא מבין כי מלאכת האמן היא בבואה של אישיותו. האמנות שבטבע משקפת אף היא את אישיותו של יוצר הטבע, האל הכל־יכול. ”הלא עצמותו הנעלמת... נראית בבירור... באמצעות הדברים שנבראו”, הסביר התלמיד המשיחי שאול (רומים א׳:20). יתרה מזו, עושה הארץ אינו אלמוני כלל ועיקר. שאול אמר לפילוסופים האתונאים בני־דורו, ”[אלוהים] אינו רחוק מכל אחד מאיתנו” (מעשי־השליחים י״ז:27).
יצירות האמנות שבטבע אינן חסרות תכלית ואינן מקריות. מעבר לכך שהן מעשירות את חיינו, הן חושפות את המיומנויות, הדמיון והגדוּלה של האמן הגדול ביותר בעולם, המעצב האוניברסלי, יהוה אלוהים. המאמר הבא יעסוק בשאלה, כיצד אמנות זו יכולה לעזור לנו להכיר טוב יותר את האמן הנעלה.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Musei Capitolini, Roma