מנקודת־המבט המקראית
תחרות בספורט — האם היא פסולה?
שני קשישים יושבים בגן־ציבורי ביום שטוף שמש ומשחקים דמקה. בקרבת מקום, נשמעות צעקותיהם של ילדים הרצים ומשחקים ”תופסת”. לא הרחק משם, קבוצת צעירים משחקת כדורסל. כן, מדי יום, בכל מקום צעירים ומבוגרים כאחד נהנים מספורט וממשחקים. רוב המשתתפים, ואולי גם אתה, משתדלים לעשות כמיטב יכולתם.
אך האם ניתן לומר שצורות ידידותיות אלה של תחרות פסולות? רבים מכירים היטב את דברי האזהרה של התלמיד המשיחי שאול בגלטים ה׳:26. נאמר שם שאל למשיחיים ’לעורר תחרות איש עם רעהו’ (ע״ח). האם משתמע מדבריו שיהא זה בלתי הולם למשיחיים להתחרות בספורט ובמשחקים משעשעים אחרים?
במלה אחת: לא. מדוע? בטרם נשיב על כך, הבה נדון בקצרה בתולדות הספורט והמשחקים.
תולדות הספורט והמשחקים
השתתפות בספורט ובמשחקים החלה מימי קדם ונמשכה לאורך כל ההיסטוריה — לרבות ההיסטוריה של משרתי אלוהים. המלה ”כדור” מופיעה אפילו במקרא. בישעיהו כ״ב:18, בדברי הגנאי של יהוה אלוהים שהופנו נגד אנשי הרשע, נאמר בין היתר: ”צָנוֹף [כרוך] יצנפך צנֵפָה [כ]כדור”. גם כיום, כדורים מסוימים — כמו כדורי גולף וכדורי בסיס — עשויים בדים הכרוכים יחדיו. על־פי המילון החדש מאת אבן־שושן, הוראת המלה ”צנף” בהשאלה היא גִלגל, טִלטל. כדי שלהקבלה תהא משמעות, ללא ספק היה נהוג אז לשחק בכדור.
יתרה מזו, במקרא מסופר על קרב היאבקות שהתנהל בין יעקב למלאך. מן הסיפור עולה, שיעקב היה כפי הנראה מיומן בהתגוששות, שכן הקרב נמשך לאורך שעות ולא הוכרע (בראשית ל״ב:24–26). מעניין לציין שלדעת כמה חוקרים, ייתכן שיש בסיפור משום רמז שיעקב היה בקיא בחוקי היאבקות שונים. קרוב לוודאי, שבני־ישראל עסקו גם בקַשָתוּת — ענף־ספורט נוסף הדורש תרגול ומיומנות (שמואל א׳. כ׳:20; איכה ג׳:12). ריצה היתה ענף אתלטיקה אחר שאנשי־קדם עסקו בו (שמואל ב׳. י״ח:23–27; דברי־הימים א׳. י״ב:8).
משחקי מחשבה — כמו חידות — היו ככל הנראה פופולריים וזכו להוקרה רבה. אולי הדוגמה הבולטת ביותר היא דוגמתו של שמשון, אשר חד חידות לפלישתים (שופטים י״ד:12–18).
בכתבי־הקודש המשיחיים, ספורט ומשחקים שונים הוזכרו לעתים בהשאלה לחיים המשיחיים. לדוגמה, בקורינתים א׳. ט׳:24, 25 שאול דן במשטר האימונים הקפדני של אתלט ויִחס זאת לדרישה המשיחית לגלות שליטה־עצמית וכוח־סבל. כמו־כן, אין ספק שיהוה הוסיף פן שובבי לחלק ניכר של בריאתו, שכן הן האדם והן החיה מוצאים זמן לשחק (איוב מ׳:20; זכריה ח׳:5; השווה עברים י״ב:1).
כשהתחרות מרחיקה לכת
אם כן, לְמה התכוון התלמיד שאול כשאמר לעמיתיו המשיחיים לא ’לעורר תחרות איש עם רעהו’? (גלטים ה׳:26, ע״ח) התשובה טמונה בהקשר. לקריאה זו הקדים שאול ואמר לא להיות ”אנוכיים” או לפי תרגומים אחרים, לא להיות ”גאוותנים”, ”יהירים” או ”שואפי כבוד שווא”. רדיפה אחר כבוד ותהילה אפיינה את האתלטים בדורו של שאול.
גם כיום בעולמנו היהיר, יותר ויותר ספורטאים מפגינים שחצנות ומושכים תשומת־לב לעצמם ולכשרונותיהם. אחדים מרחיקים לכת עד כדי ביזוי זולתם. לעג, האשמות והשפלה מילולית או כלשון כמה ספורטאים, ”ירידות”, הופכים מהר מאוד לנורמה. אלה ’מעוררים תחרות’ ומובילים, ככתוב בסוף פסוק 26 בגלטים פרק ה׳ — לקנאה.
במקרה הגרוע ביותר, תחרות לא־מאוזנת מסתיימת בקטטות ואפילו במוות. תן דעתך לפגישה שהיתה בין אנשי שאול המלך לאנשי דוד בגבעון. אבנר ויואב הסכימו ש’הנערים יקומו וישחקו [לפניהם]’ (שמואל ב׳. ב׳:14–32). דומה שמדובר היה בטורניר התגוששויות מסוים. יהא סוג התחרות אשר יהא, בתוך זמן קצר הידרדר הטורניר לקרב נורא ועקוב מדם.
השקפה מאוזנת
ספורט ומשחקים משעשעים אחרים מטרתם לרענן — לא לדכא. את זאת נשיג אם לא נחרוג מהפרופורציות הנכונות ונזכור שאין לערכנו בעיני אלוהים ובעיני רעינו דבר עם מיומנותנו בספורט או במשחקים אחרים.
יהיה זה אווילי לפתח בלבנו רגשי עליונות בשל כשרונות שכליים או פיסיים. לכן הבה נימנע מהנטייה הפסולה הרווחת בעולם למשוך תשומת־לב לעצמנו, שמא נעורר קנאה בזולת, שהרי האהבה לא תתפאר (קורינתים א׳. י״ג:4; פטרוס א׳. ב׳:1). אומנם מן ההיגיון לצפות להתרגשות, להתפרצויות ספונטניות של התלהבות ולתשבחות בין חברי אותה קבוצה, אך לא נרצה שרגשות אלה יצאו מכלל שליטה ויהפכו למפגנים ראוותניים.
אל לנו לאמוד את ערכם של רעינו על־פי ביצועיהם בספורט ובמשחקים. בדומה לכך, לא נרצה להמעיט בערכנו עקב אי־מיומנות זו או אחרת. האם נובע מכך שפסול לספור נקודות? לא בהכרח. אבל חשוב שנזכור שכל משחק הוא באמת חסר חשיבות — ערכו האמיתי של האדם אינו נמדד על־פי ביצועיו הספורטיביים. במשחקי קבוצות, יש המשנים את הרכב הקבוצות מדי פעם, כדי שלא אותה קבוצה תנצח תמיד.
כמו־כן, המשיחיים חייבים לזכור שהמקרא אומנם מציין ענפי־ספורט ומשחקים אך אינו מרחיב את הדיבור בנושא. תהא זו טעות להסיק שציון משחקי ספורט במקרא מהווה תמיכה גלויה בכל המשחקים למיניהם. (השווה קורינתים א׳. ט׳:26 עם תהלים י״א:5.) שאול ציין כי ”ההתאמנות הגופנית מועילה במידה מעטה, אבל המסירות לאלוהים מועילה בכל” (טימותיאוס א׳. ד׳:8, ע״ח).
מכאן, שכל עוד נציב את הספורט ומשחקים אחרים במקום הראוי להם, נפיק מהם הנאה ורענון. המקרא אינו מגנה תחרות על כל צורותיה, אלא תחרות המעוררת יהירות, יריבות, קנאה או אלימות.