היקום האדיר

‏’‏משהו חסר’‏ — מהו?‏

לאחר שהתבונָנו ארוכות בכוכבי הלילה החשוך והבהיר,‏ נכנסנו פנימה.‏ קור אוחז בגופנו,‏ עינינו ממצמצות וראשנו סחרחר מן היופי המהמם ומשפע סימני־השאלה.‏ לשם מה קיים היקום?‏ מה מוצאו?‏ לאן מועדות פניו?‏ על שאלות אלה רבים מנסים להשיב.‏

בחלוף חמש שנים של מחקר בתחום הקוסמולוגיה,‏ שבזכותו הגיע לוועידות מדעיות ולמרכזי מחקר בעולם כולו,‏ תיאר המדען והסופר דניס אובֶרבַּי שיחה שניהל עם הפיסיקאי בעל השם העולמי סטיבן הוֹקינג:‏ ”‏בסופו של דבר,‏ מה שרציתי לדעת מהוקינג הוא מה שתמיד ביקשתי לדעת מהוקינג:‏ מה צפוי לנו אחרי המוות”‏.‏

מילים אלו,‏ למרות קורטוב האירוניה שבהן,‏ מלמדות רבות על תקופתנו.‏ סימני־השאלה אינם נסובים בעיקרם על הכוכבים עצמם ועל התיאוריות וההשקפות הסותרות של הקוסמולוגים החוקרים בעניין.‏ הציבור היום עדיין כמֵהַּ למצוא תשובות לשאלות הבסיסיות המנקרות במוח האדם זה אלפי שנים:‏ מדוע אנו כאן?‏ האם קיים אלוהים?‏ מה צפוי לנו אחרי המוות?‏ היכן התשובות לשאלות הללו?‏ האם הן טמונות בכוכבים?‏

סופר מדעי אחר,‏ ג׳ון בוסלו,‏ ציין שעם נטישת ההמונים את הדת,‏ נעשו המדענים,‏ ובכלל זה הקוסמולוגים,‏ ל”‏כהונה המושלמת לעידן החילוניות.‏ הם,‏ ולא מנהיגי־הדת,‏ יחשפו כעת אט־אט את רזי היקום,‏ לא במסווה של התגלות רוחנית,‏ אלא בצורת נוסחאות הסתומות לכל אדם זולתי למשוחים”‏.‏ אולם האם הם ישכילו לגלות את סודות היקום כולם ולהשיב על השאלות הרודפות את האנושות זה דורי דורות?‏

מה מגלים הקוסמולוגים היום?‏ רובם דוגלים בגרסה זו או אחרת של ”‏תיאולוגיית”‏ המפץ הגדול,‏ אשר הפכה לדת החילונית של דורנו,‏ בעודם מתפלפלים על הפרטים ללא הפסק.‏ ”‏עם זאת”‏,‏ אמר בוסלו,‏ ”‏על רקע תצפיות חדשות וסותרות,‏ המפץ הגדול מתחיל להצטייר במידה הולכת וגדלה כדגם פשטני מדי להסבר אירוע הבריאה.‏ בתחילת שנות ה־90’‏ .‏.‏.‏ הלכה וגברה אוזלת ידה של תיאוריית המפץ הגדול להשיב על השאלות הבסיסיות ביותר”‏.‏ עוד אמר כי ”‏לְדעת לא מעט הוגי־דעות,‏ תיאוריה זו אף לא תחזיק מעמד עד תום שנות ה־90’‏”‏.‏

אולי יתברר שכמה מן הניחושים הקוסמולוגיים של ימינו נכונים ואולי לא — כפי שאולי אכן קיימים כוכבי־לכת המתמזגים בזוהר הספקטרלי של ערפילית אוריון ואולי לא.‏ עובדה שאין להכחישה היא שאיש עלי־אדמות אינו יודע זאת בוודאות.‏ יש תיאוריות לרוב,‏ אך צופים כנים חוזרים על דבריה השנונים של מרגרט גלר,‏ על־פיהם חרף הדיבור החלקלק,‏ דומה שחסר למדע משהו בסיסי בתפיסת היקום העכשווית.‏

חסרה — הנכונות להכיר בעובדות לא־נוחות

רוב המדענים — וביניהם מרבית הקוסמולוגים — דוגלים בתיאוריית האבולוציה.‏ דיבורים המייחסים תפקיד לאינטליגנציה ולתכלית בבריאה צורמים את אוזניהם,‏ והם נאחזים פלצות לשמע הזכרת אלוהים כבורא.‏ הם אף מסרבים לתת את הדעת לכפירה זו.‏ תהלים י׳:‏4 מדבר בזלזול על היהיר ש”‏בל ידרוש;‏ ’‏אין אלוהים’‏,‏ כל מזימותיו”‏.‏ האל היצירתי שלו הוא יד המקרה.‏ אבל ככל שהידע גדל ומושג צירופי־המקרים כורע תחת נטל ההוכחות המצטברות,‏ מתחיל המדען להישען על ’‏הסברים אסורים’‏ כגון אינטליגנציה ותכנון.‏ תן דעתך לדוגמאות אלה:‏

‏”‏כפי הנראה חסר מרכיב אחד בחקר הקוסמולוגי.‏ ראשית היקום,‏ כפענוח הקובייה ההונגרית,‏ דורשת אינטליגנציה”‏,‏ כתב האסטרופיסיקאי פרד הויל בספרו היקום בר־התבונה (‏עמוד 189)‏.‏

‏”‏ככל שאני חוקר את היקום ויורד לעומקם של פרטי מבנהו הארכיטקטוני,‏ עולות בידי ראיות שהיקום ללא ספק ידע במובן מסוים על בואנו”‏ ‏(‏Disturbing the Universe [‏להפריע את מנוחת היקום]‏ מאת פרימן דיסן,‏ עמוד 250)‏.‏

‏”‏אילו ממאפייני היקום היו חיוניים להופעתם של יצורים כמונו,‏ והאם היקום שלנו זכה למאפיינים אלה מצירוף־מקרים או מגורם עמוק יותר?‏ .‏.‏.‏ הקיימת תוכנית מעמיקה יותר המבטיחה שהיקום ’‏תפור’‏ בדיוק עבור המין האנושי?‏”‏ (‏Cosmic Coincidences [‏צירופי־מקרים קוסמיים]‏ מאת ג׳ון גריבן ומרטין ריס,‏ עמודים xiv,‏ 4)‏.‏

על תכונות אלה דיבר גם פרד הויל בספרו שצוטט לעיל,‏ בעמוד 220:‏ ”‏נראה שמאפיינים כגון אלה שזורים במארג עולם־הטבע כרֶצף התפתחויות מקריות חיוביות.‏ אך,‏ ליצירת חיים נחוצים כל־כך הרבה מקרים כאלה,‏ עד שדרוש הסבר כלשהו לגביהם”‏.‏

‏”‏לא זו בלבד שהאדם מותאם ליקום.‏ היקום מתאים לאדם.‏ תאר לעצמך יקום שבו אחד מקבועי־היסוד חסרי הממדים בפיסיקה משתנה בדרך זו או אחרת באחוזים ספורים.‏ ביקום כזה,‏ האדם מעולם לא היה בא לידי קיום.‏ זו הנקודה המרכזית בעיקרון האנתרופי.‏ על־פי עיקרון זה,‏ במרכזו של מנגנון העולם הזה ותכנונו יש גורם מעניק חיים”‏ (‏The Anthropic Cosmological Principle [‏העיקרון האנתרופי והקוסמולוגי]‏ מאת ג׳ון ברו ופרנק טיפלר,‏ עמוד vii)‏.‏

אלוהים,‏ תכנון וקבועי הפיסיקה

מה הם כמה מאותם קבועי־יסוד פיסיקליים החיוניים לקיום החיים ביקום?‏ דו״ח שהופיע בעיתון אורנג’‏ קאוּנטי רג׳יסטר ב־8 בינואר 1995,‏ מנה כמה מאותם קבועים.‏ הוא הדגיש עד כמה חשוב שמאפיינים אלה יהיו מותאמים היטב,‏ וכך נאמר בו:‏ ”‏ערכם המספרי של קבועי־יסוד פיסיקליים רבים המגדירים את היקום — לדוגמה,‏ מטען האלקטרון,‏ המהירות הקבועה של האור,‏ או היחס בין עוצמות הכוחות הבסיסיים בטבע — מדויקים להפליא,‏ ובחלקם שיעור הדיוק מגיע עד 120 ספרות אחרי הנקודה העשרונית.‏ התפתחותו של יקום יוצר חיים רגישה ביותר למפרטים אלה.‏ כל שינוי מזערי — ננוֹ־שנייה פה,‏ אנגסטרם שם — וקרוב לוודאי שהיקום היה מת ועקר”‏.‏

כותב הדו״ח התבטא אחר־כך במילים שבדרך־כלל הס מלהזכירן:‏ ”‏נראה כי סביר יותר להניח שנטייה מסתורית מסתתרת מאחורי התהליך,‏ אולי בתפקודו של כוח אינטליגנטי ומכַוון,‏ אשר הסדיר את היקום היטב כהכנה לבואנו”‏.‏

ג׳ורג׳ גרינשטיין,‏ פרופסור לאסטרונומיה ולקוסמולוגיה,‏ הציג רשימה ארוכה יותר של אותם קבועים פיסיקליים בספרו The Symbiotic Universe (‏היקום הסימביוטי)‏.‏ באותה רשימה צויינו קבועים כה מדויקים שלוּ היתה בהם סטייה קלה ביותר,‏ היתה נשללת האפשרות לקיומם של האטומים,‏ הכוכבים והיקום.‏ פרטים באשר לאותם יחסי־גומלין מופיעים במסגרת שבעמוד הבא.‏ הם חייבים להתקיים למען ייתכנו חיים פיסיים.‏ הם מסובכים ואולי אינם מובנים לכל ציבור הקוראים,‏ אבל הקבועים הללו ואחרים מוּכּרים לאסטרופיסיקאים הבקיאים בנושאים אלה.‏

ככל שהרשימה התארכה,‏ גברה תדהמתו של גרינשטיין.‏ הוא אמר:‏ ”‏צירופי־מקרים כה רבים!‏ ככל שקראתי,‏ כן השתכנעתי שהסיכוי ש’‏צירופי־המקרים’‏ ייתכנו באקראי קלוש ביותר.‏ אלא שלצד השכנוע הפנימי הגואה בי,‏ גאה דבר אחר.‏ גם עתה קשה לי לבטא ’‏דבר’‏ זה במילים.‏ זו היתה סלידה עזה ולעתים כמעט פיסית בטבעה.‏ הייתי ממש מתפתל באי־נוחות.‏ .‏.‏.‏ שמא ייתכן שפתאום,‏ בלי כוונה,‏ נתקלנו בהוכחה מדעית לקיומה של ישות עליונה?‏ האם זה היה אלוהים שהתערב ויצר כבדרך נס את היקום למעננו?‏”‏

אחוז חלחלה ואימה מעצם המחשבה,‏ מיהר גרינשטיין לחזור בו מדבריו,‏ שב לאדיקותו הדתית המדעית והצהיר:‏ ”‏אלוהים אינו הסבר”‏.‏ ללא סיבה — פשוט המחשבה היתה מרה מאוד לטעמו ובלתי ניתנת לעיכול!‏

צורך אנושי טבעי

אין בכל האמור עד כה משום זלזול בעבודה הקשה של המדענים הכנים ובהם הקוסמולוגים.‏ עדי־יהוה מעריכים במיוחד את תגליותיהם הרבות לגבי הבריאה,‏ אשר חושפות את הכוח,‏ החוכמה והאהבה של אל האמת,‏ יהוה.‏ רומים א׳:‏20 מכריז:‏ ”‏הלא עצמותו הנעלמת,‏ היא כוחו הנצחי ואלוהותו,‏ נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו.‏ לכן אין להם במה להצטדק”‏.‏

תהיות המדענים ומאמציהם הם תגובה אנושית טבעית לצורך בסיסי הטבוע באדם כמו הצורך במזון,‏ במחסה ובכסות.‏ זהו הצורך בתשובות לשאלות מסוימות הנוגעות לעתיד ולתכלית החיים.‏ ‏”‏את העולם [‏מושג האינסוף]‏ נתן [‏אלוהים]‏ בלבם;‏ מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף”‏ (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏

אין אלה חדשות רעות.‏ פירוש הדבר שהאדם לעולם לא יֵדע הכל,‏ אבל לעולם גם לא יחסרו לו דברים חדשים ללמוד:‏ ”‏וראיתי את כל מעשה האלוהים,‏ כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש;‏ בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא.‏ וגם אם יאמר החכם לדעת,‏ לא יוכל למצוא”‏ (‏קהלת ח׳:‏17‏)‏.‏

יש מדענים המוחים על הצגת אלוהים כ”‏פתרון”‏ בעיה,‏ שכן לטענתם דבר זה מבטל את התמריץ לחקור עוד.‏ אך,‏ לאדם המכיר באלוהים כבורא השמים והארץ,‏ נותרו שפע פרטים מרתקים ותעלומות מסקרנות טעוני מחקר ובדיקה,‏ כאילו קיבל אור ירוק להיכנס להרפתקה מרנינה של תגליות ולימודים!‏

מי יכול לסרב להזמנה המושטת בישעיהו מ׳:‏26‏?‏ ”‏שאו מרום עיניכם וראו”‏.‏ בדפים ספורים אלה נשאנו את עינינו למרום וראינו את ’‏המשהו החסר’‏,‏ החומק מעיני הקוסמולוגים.‏ גם איתרנו את התשובות הבסיסיות לאותן שאלות חוזרות ונשנות שבערו במוח האדם במשך כל הדורות.‏

התשובות מצויות בספר

התשובות היו תמיד בנמצא,‏ אך בדומה לאנשי הדת בימי ישוע,‏ רבים עצמו את עיניהם,‏ אטמו את אוזניהם והקשו את לבבם לתשובות שלא עלו בקנה אחד עם התיאוריות שלהם ועם סגנון החיים שבחרו לעצמם (‏מתי י״ג:‏14,‏ 15‏)‏.‏ יהוה אמר לנו מהו מוצא היקום,‏ כיצד כדור־הארץ בא לידי קיום ומי יחיה בו.‏ הוא אמר לנו שבני־האדם,‏ תושבי הארץ,‏ חייבים לטפחו ולטפל באהבה בצמחים ובבעלי־החיים,‏ שותפיהם לכוכב־הלכת.‏ עוד גילה לנו מה קורה לאדם אחרי המוות,‏ שיש תחיית־מתים וכן גם מה על הפרט לעשות כדי לזכות לחיי־נצח עלי־אדמות.‏

אם ברצונך לקבל תשובות אלו בשפת המקרא,‏ הוא דבר־אלוהים שנכתב בהשראה,‏ קרא נא את הפסוקים שלהלן:‏ בראשית א׳:‏1,‏ 26–28;‏ ב׳:‏15;‏ משלי י״ב:‏10;‏ מתי י׳:‏29;‏ ישעיהו י״א:‏6–9;‏ מ״ה:‏18;‏ בראשית ג׳:‏19;‏ תהלים קמ״ו:‏4;‏ קהלת ט׳:‏5;‏ מעשי־השליחים כ״ד:‏15;‏ יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ י״ז:‏3;‏ תהלים ל״ז:‏10,‏ 11;‏ ההתגלות כ״א:‏3–5‏.‏

מדוע לא תקרא את הפסוקים הללו ערב אחד עם משפחתך,‏ או עם חבר או קבוצת חברים בביתך?‏ ייתכן מאוד שיתפתח דיון ער וחינוכי!‏

האם פלאי היקום מעוררים את סקרנותך ויופיו נוגע ללבך?‏ מדוע לא תלמד להכיר טוב יותר את בוראו?‏ סקרנותנו ופליאתנו הן חסרות ערך בעיני השמים הדוממים,‏ אבל יהוה אלוהים,‏ בוראם,‏ הוא גם בוראנו והוא מגלה עניין אישי בענווים אשר חפצים ללמוד עליו ועל פעלי בריאתו.‏ הנה הזמנה המושטת בעולם כולו:‏ ”‏’‏בוא!‏’‏ והשומע יאמר נא ’‏בוא!‏’‏;‏ הצמא יבוא נא,‏ והחפץ יקח נא מים חיים חינם”‏ (‏ההתגלות כ״ב:‏17‏)‏.‏

איזו הזמנה לבבית מיהוה!‏ את היקום לא בראה התפוצצות חסרת מחשבה ונעדרת תכלית,‏ אלא אל בעל תבונה אינסופית ומטרה מוגדרת שחשב עליך מבראשית.‏ עתודות האנרגיה הבלתי־נדלית שלו מפוקחות בקפידה וזמינוֹת תמיד לכלכל את משרתיו (‏ישעיהו מ׳:‏28–31‏)‏.‏ אם תלמד להכירו,‏ יהיה שכרך נצחי כמו היקום האדיר עצמו!‏

‏[‏תיבה בעמוד 13]‏

רשימה של כמה מן הקבועים הפיסיקליים ההכרחיים לקיום החיים

מטעני האלקטרון והפרוטון חייבים להיות שווים ומנוגדים;‏ משקל הנייטרון חייב להיות גדול באחוז מזערי מזה של הפרוטון;‏ חייבת להיות התאמה בין טמפרטורת השמש לבין תכונות הספיגה של הכלורופיל כדי שתתאפשר הפוטוסינתזה;‏ אילו היה הכוח החזק חלש יותר במעט,‏ השמש לא היתה מסוגלת להפיק אנרגיה בתגובות גרעיניות,‏ אבל אילו היה חזק יותר במקצת,‏ הדלק הדרוש ליצירת האנרגיה היה בלתי יציב וחסר מעצורים;‏ לולא שתי תהודות שונות בין הגרעינים שבליבות כוכבים ענקים אדומים,‏ לא יכול היה להיווצר שום יסוד מורכב יותר מהליום;‏ אם לחלל היו פחות משלושה ממדים,‏ השילובים לזרימת הדם ולמערכת־העצבים היו יוצאים מכלל אפשרות;‏ ואם לחלל היו יותר משלושה ממדים,‏ כוכבי־הלכת לא היו מסוגלים לנוע סביב השמש ביציבות (‏היקום הסימביוטי,‏ עמודים 256–257)‏.‏