מנקודת־המבט המקראית
האם כדור־הארץ ייחרב באש?
יתפחם בשואה גרעינית, יעלה בלהבות משמש תופחת, או יישרף בידי אל זועם — הדרכים שונות, אבל רבים משוכנעים כי כוכב־הלכת ארץ, משכן המין האנושי, יבוא אל קצו בתופת רבת־עוצמה, באפוקליפסה קַטַקְלִיזְמִית.
יש המצטטים פסוקים מכתבי־הקודש, המנבאים על אש שינחית אלוהים על האדם כעונש על חטאיו כלפי כדור־הארץ. אחרים חוזרים על דבריו של פאול דֵייוֵייס, פרופסור מאוניברסיטת אֶדֶלֵיד, אוסטרליה, אשר כתב על מה שנחשב בעיניו להידרדרותו הבלתי־נמנעת של כדור־הארץ לקראת השמדה באש. בספרו The Last Three Minutes (שלוש הדקות האחרונות) הוא מעלה תיאוריה שלפיה: ”כאשר תלך השמש ותתנפח, היא תבלע... את כדור־הארץ במעטפת האש שלה. כוכב־הלכת שלנו ייהפך לגחלת”. מהי האמת לגבי עתיד כדור־הארץ? כיצד יש להבין את הפסוקים המקראיים, החוזים לכאורה השמדה באש?
האם לאלוהים איכפת?
בירמיהו י׳:10–12 כתוב: ”ויהוה אלוהים אמת. ... עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחוכמתו, ובתבונתו נטה שמים”. אלוהים עשה את הארץ וכוננהּ. הוא הכין את הארץ בחוכמה, באהבה ובתבונה כדי שתעמוד לעולם ועד כמשכן יפהפה עבור האדם.
על בריאת המין האנושי אומר המקרא: ”זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים: ’פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה’” (בראשית א׳:27, 28). בתום מלאכת הבריאה, הכריז אלוהים חד־משמעית ”והנה טוב מאוד” (בראשית א׳:31). הוא רצה שכך יהיה תמיד. כהורים לעתיד המעצבים ומרהטים חדר ילדים עבור התינוק שעומד להיוולד, נטע אלוהים גן יפהפה והניח בו את אדם לעובדו ולשומרו (בראשית ב׳:15).
אדם ויתר על השלימות וזנח את תפקידו לטפל בכדור־הארץ. אך האם זנח הבורא את מטרתו? אין זו המסקנה המשתמעת מן הכתוב בישעיהו מ״ה:18: ”כי כה אמר יהוה, בורא השמים, ... יוצר הארץ, ... הוא כוננה, לא תוהו בראה, לשבת יצרה”. אף שאדם התרשל במילוי חובתו כמשגיח הארץ, המשיך אלוהים במילוי ’חוזהו’ עם כדור־הארץ ועם החיים על־פניו. התורה שניתנה לעם־ישראל הקדום דרשה לקיים ”שבת שבתון... לארץ” כל שבע שנים. היו בה גם חוקים הומניים שהגנו במידת־מה על בעלי־החיים (ויקרא כ״ה:4; שמות כ״ג:4, 5; דברים כ״ב:1, 2, 6, 7, 10; כ״ה:4; לוקס י״ד:5). אלו הן דוגמאות מעטות בלבד מן המקרא המצביעות בבירור, שאלוהים דואג לאנושות ולכל מה שהפקיד באחריות האדם.
”הארץ הראשונה”
אם כן, כיצד נוכל ליישב סתירות לכאורה בין פסוקים שונים במקרא? אחד הפסוקים הוא פטרוס ב׳. ג׳:7: ”השמים והארץ הנוכחיים אצורים על־ידי אותו הדבר לאש, שמורים ליום הדין, לאובדן אנשי הרשע”. פסוק נוסף הוא מההתגלות כ״א:1, שבו נאמר: ”ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד”.
אם נבין את דברי פטרוס פשוטם כמשמעם וכוכב־הלכת ארץ אכן יושמד באש ממשית, הרי השמים הממשיים — הכוכבים ושאר גרמי השמים — גם הם אמורים להיחרב באש. אלא שהסבר זה אינו מתיישב עם ההבטחה שבמתי ו׳:10: ”ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” ועם הכתוב בתהלים ל״ז:29: ”צדיקים יִירשו ארץ וישכנו לעד עליה”. יתרה מזו, איזו השפעה תהא לאש על השמש ועל כוכבים לוהטים, המפיקים התפוצצויות גרעיניות ללא הפסק?
מאידך גיסא, המילה ”ארץ” במקרא לובשת פעמים רבות משמעות סמלית. למשל, בבראשית י״א:1 כתוב: ”ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”. במקרה זה, המילה ”ארץ” מתייחסת לאנושות בכללותה, לחברה האנושית. (ראה גם מלכים א׳. ב׳:1, 2; דברי־הימים א׳. ט״ז:31.) מן הקשר הכתוב בפטרוס ב׳. ג׳:5, 6 עולה, שלמילה ”ארץ” בפסוק הוראה סמלית דומה. הכתוב מתייחס לימי נוח, ימים שבהם הושמדה חברת האנשים המרושעת במבול, ואילו נוח, משפחתו וכדור־הארץ עצמו ניצלו (בראשית ט׳:11). בדומה לכך, נאמר בפטרוס ב׳. ג׳:7, כי מי שיושמדו יהיו ”אנשי הרשע”. הבנה זו עולה בקנה אחד עם שאר כתבי־הקודש. החברה המרושעת שנועדה לכיליון היא גם ”הארץ הראשונה”, שעליה מדבר הפסוק בספר ההתגלות כ״א:1 המצוטט לעיל.
אכן, כשם שאב אוהב יעשה כל שבאפשרותו להבטיח שביתו לא יינזק, יהוה אלוהים דואג מעומק הלב ליצירות־כפיו. הוא גירש בעבר עמים מושחתים ורשעים מעמק הירדן הפורה והבטיח לבעלי בריתו שהופקדו על נחלה זו, שאם ישמרו את חוקותיו ’לא תקיא הארץ אותם בטַמַאֲם אותה כאשר קָאָה את הגוי אשר לפניהם’ (ויקרא י״ח:24–28).
”ארץ חדשה”
כיום, חברת אנשים המאופיינת בטומאה מינית, באלימות שאינה יודעת רחם ובשחיתות פוליטית מזהמת את העולם. ישועת הארץ היא רק בידי אלוהים. והוא אכן יפעל. בההתגלות י״א:18 הוא מבטיח ”להשחית את משחיתי הארץ”. הארץ המשוקמת והמחודשת תאוכלס ביראי אלוהים, שיאהבו איש את רעהו אהבה כנה (עברים ב׳:5; השווה לוקס י׳:25–28). השינויים שיתחוללו בחסות מלכותו השמימית של אלוהים יהיו כה גדולים, שהמקרא מדבר על ”ארץ חדשה” — חברה אנושית חדשה.
כאשר אנו קוראים פסוקים כמו תהלים ל״ז:29 ומבינים את דברי המשיח במתי ו׳:10, אין לנו צל של ספק שלא איתני הטבע ולא האדם על כל כוחותיו ההרסניים יביאו קץ לכוכב־הלכת שלנו. הם לא יסכלו את מטרת אלוהים (תהלים קי״ט:90; ישעיהו מ׳:15, 26). אנשים נאמנים יחיו עלי־אדמות ביופי חסר גבולות ובשמחה נצחית. זוהי האמת לגבי עתיד כדור־הארץ, שכן זו היתה מאז ומעולם מטרת הבורא האוהב של האנושות (בראשית ב׳:7–9, 15; ההתגלות כ״א:1–5).