הוא לא נכנע
ב־5 באוקטובר 1995 הוסר בניתוח גידול מגזע המוח של מאט טאפיו בן ה־14 — גידול ממאיר. הניתוח היה הראשון בשורה ארוכה של ניתוחים שמאט עבר בשנתיים וחצי הבאות. הוא עבר גם טיפול כימותרפי והקרנות.
מאט התגורר במישיגן, ארה״ב. שם למד בבית־הספר הממלכתי ונכח באסיפות המשיחיות. הוא ניצל הזדמנויות לשוחח עם מוריו וחבריו לכיתה על אמונתו וגם השתתף בפעילות ההכרזה ברבים. במהלך אשפוזיו התכופים (18 חודשים מתוך השנתיים וחצי האחרונות לחייו עברו עליו בבתי־חולים) חילק מאות פריטי ספרות מקראית.
פעמים רבות נראה היה שהמחלה גוברת עליו, אבל בכל פעם קם על רגליו מהר. יום אחד, קיבל התקף בדרך לבית־החולים והפסיק לנשום. בוצעה בו החייאת לב וריאה והוא חזר לנשום. כשחזר להכרה, בכה וקרא בקול: ”אני פַייטר! אני פַייטר! אני לא נכנע בקלות!” אמרו עליו שאמונתו באלוהים החזיקה אותו בחיים זמן ארוך.
מאט מימש משאלת לב ב־13 בינואר 1996, כשנטבל כסמל להקדשתו ליהוה אלוהים. מחשש זיהום, נטבל בבריכה פרטית. כעבור כמה ימים חזר לשולחן הניתוחים. באוגוסט 1997, הוא הקיא ללא הרף במשך שבועות, אבל לאחר ניתוח נוסף התייצב מצבו.
מאט שמר תמיד על חוש הומור, והתבדח עם הרופאים והאחיות. הם לא הבינו מה הסיבה לחוש ההומור הנפלא שלו. אחד הרופאים אמר לו: ”מאט, אילו הייתי אני במצבך, הייתי סוגר את הווילון, מכסה את הראש ואומר לכולם לעזוב אותי בשקט”.
בפברואר 1998 חזר מאט מבית־החולים. היתה זו אחת הפעמים האחרונות שעשה כן. הוא כל כך שמח לחיות ולהיות בבית, ומייד כשנכנס לביתו, אמר: ”אני כל כך מאושר! בואו נתפלל”. אז הביע את שמחתו לפני יהוה בתפילה. מקץ חודשיים, ב־19 באפריל, הכריעה אותו מחלת הסרטן.
קודם לכן, הושמע באסיפה של עדי־יהוה באולם־המלכות המקומי ריאיון מוקלט עם מאט. הוא נשאל: ”מה יש לך לומר לבריאים שבינינו על השירות והאסיפות המשיחיות?”
מאט השיב: ”עשו כמיטב יכולתכם עכשיו. ... אי־אפשר לדעת מה יקרה מחר. ... אבל מה שלא יהיה, לעולם אל תפסיקו לבשר על יהוה”.