מנקודת המבט המקראית
מהי רוח הקודש?
”כאשר נטבל כל העם נטבל גם ישוע; ובעודו מתפלל נפתחו השמים ורוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה, וקול היה מן השמים: ’אתה בני אהובי, בך חפצתי’” (לוקס ג׳:21, 22).
השליח פאולוס נאם לפני קבוצת אנשי־רוח ביוון העתיקה וכינה את אלוהים ”אדון השמים והארץ”. פאולוס אמר שזהו האל אשר ”עשה את העולם וכל אשר בו”, ואשר ”לכל הוא נותן חיים ונשמה וכל דבר” (מעשי־השליחים י״ז:24–28). כיצד אלוהים מבצע כל זאת? באמצעות רוח קודשו, כלומר כוחו הפעיל.
המקרא מוסיף ומסביר שלאלוהים יש ”רוב אונים ו[הוא] אמיץ כוח” (ישעיהו מ׳:26). אכן, אלוהים הוא בורא היקום כולו, וזהו גילוי ברור של אונו וכוחו.
כוח בפעולה
אין זה מדויק לגמרי להגדיר את רוח הקודש ככוחו של אלוהים. זאת משום שכוח יכול להיות אצור, או קיים ובלתי פעיל, במישהו או במשהו, כמו הכוח האצור בסוללה טעונה שלא נעשה בה שימוש. כתבי־הקודש, על כל פנים, מציגים את רוח אלוהים בהקשר של דבר המצוי בתנועה, בדומה לזרם חשמלי המופק מסוללה בזמן השימוש (בראשית א׳:2). מכאן שרוח הקודש של אלוהים היא האנרגיה הנובעת ממנו, כוחו הפעיל.
המקרא מתאר לעתים את רוח הקודש כממלאת תפקיד מסוים או כנמצאת במקום שונה מזה של אלוהים (מתי כ״ח:19, 20; לוקס ג׳:21, 22; מעשי־השליחים ח׳:39; י״ג:4; ט״ו:28, 29). יש שקראו פסוקים אלה והניחו שלרוח הקודש יש זהות משל עצמה, נפרדת מאלוהים. אך מדוע נוקטים כתבי־הקודש לשון זו? האם רוח הקודש היא ישות שונה מאלוהים?
האל הכל־יכול נמצא בתחום שונה לחלוטין מזה של בריאתו הגשמית. הוא רוח, והוא נסתר מחושינו המוגבלים (יוחנן ד׳:24). כתוב במקרא שיהוה אלוהים שוכן בשמים, ומשם הוא משגיח על בני האדם (תהלים ל״ג:13, 14). הדבר מובן מאליו. על הבורא להיות נעלה על היסודות שבהם הוא משתמש. הוא מושל בהם, מפעיל אותם במיומנות, מעצב אותם ושולט בהם (בראשית א׳:1).
אלוהים מסוגל לגרום להתרחשות דברים בכל עת ובכל מקום ממקום משכנו הסמוי מן העין. לפיכך, אין צורך שינכח בעצמו במקום שבו פועל כוחו. הוא יכול לשלוח את רוחו למלא תפקיד מסוים (תהלים ק״ד:30). בעידן המודרני קל להבין זאת, שכן אנשים מפעילים מכשירים ביתיים בשלט רחק. כיום אנו מודעים ליכולתם של כוחות סמויים כגון חשמל או קרניים אינפרא־אדומות. בדומה לכך, באמצעות כוחו, רוח הקודש הבלתי נראית, יכול אלוהים להגשים כל מטרה שהציב לעצמו, וזאת מבלי לעבור ממקום אחד למשנהו (ישעיהו נ״ה:11).
ייתכן שהיה קשה לקלוט רעיון זה בתקופת המקרא. תיאור רוח הקודש ככוח נפרד סייע, ללא ספק, לקוראים להבין כיצד אלוהים מפעיל את כוחו אף שאינו נוכח בעצמו במקום שבו הוא פועל. כאשר המקרא מציין שרוח הקודש פעלה כך או כך, בכוונתו לומר שאלוהים עצמו השרה מכוחו או הפעילו על אנשים או על דברים כדי לקיים את רצונו.
פעולותיה המגוונות של רוח הקודש
יהוה ברא את כל החי והדומם ברוח הקודש (תהלים ל״ג:6). הוא גם השמיד באמצעותה דור אלים וחסר חרטה והביא את המבול (בראשית ו׳:1–22). באותו כוח פעיל העביר אלוהים את חייו היקרים של בנו לרחמה של הבתולה היהודייה מרים (לוקס א׳:35).
לפרקים הניעה רוח הקודש אנשים לומר את האמת באומץ לב ובעוז רוח בעומדם לפני אויביהם, לעתים קרובות תוך סיכון חייהם (מיכה ג׳:8). המקרא מזכיר מקרים רבים, במיוחד הקשורים בנבואות, שבהם גברים ונשים זכו לתובנה או הבנה בלתי רגילות בעזרת כוח זה. מאחר שאיש אינו מסוגל לחזות במדויק את צפונות העתיד, זוהי פעולה יוצאת מן הכלל של הרוח (פטרוס ב׳. א׳:20, 21).
בכוחה של רוח הקודש גם להעניק את היכולת לחולל נסים. לדוגמה, באמצעות כוח זה, יכול היה ישוע לשלוט באיתני הטבע, לרפא חוליים ואף להקים מתים לתחייה (לוקס ד׳:18–21; ח׳:22–26, 49–56; ט׳:11). רוח הקודש שימשה ככלי לארגן ולדרבן את המשיחיים הקדומים להיות עדיו של אלוהים עד קצה הארץ (מעשי־השליחים א׳:8; ב׳:1–47; רומים ט״ו:18, 19; קורינתים א׳. י״ב:4–11).
כוח אלוהים פועל למעננו
האם משרתי אלוהים הארציים יכולים כיום לשאוב כוח ממקור אנרגיה בלתי נדלה זה? כמובן! אלוהים מעניק למשרתיו מרוח קודשו כדי לסייע להם להבין ולעשות את רצונו. הוא מעניק את רוחו למי שמבקשים ממנו בתפילה כנה, שפונים אליו מתוך מניע נכון ושמקיימים את דרישותיו (קורינתים א׳. ב׳:10–16). רוח זו יכולה להעניק לבני אדם לא מושלמים את ה”כוח הנשגב”, ולאפשר להם לשרת את אלוהים בנאמנות למרות מכשולים שייקרו בדרכם. ללא ספק, כל יראי האלוהים חפצים לקבל את רוחו ולהחזיק בה (קורינתים ב׳. ד׳:7; לוקס י״א:13; מעשי־השליחים ט״ו:8; אפסים ד׳:30).
בקרוב יפעיל אלוהים את אונו כדי לשים קץ לאי־צדק ולסבל בעולם מרושע זה, ובזאת יקדש את שמו הגדול. רוח הקודש תשפיע לטובה על העולם כולו, ופירותיה יהיו גלויים לעין כל, לתהילת שולחה (גלטים ה׳:22, 23; ההתגלות כ״א:3, 4).